חיים ביד/קיט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן קיט[עריכה]

מעשה שהיה באשה אחת שמתה אחותה בע"ש שהיה יום שלפני עצרת ובהיותה טרודה בצורכי ביתה לא ידעה ובשעה תשעית מהיום שמעה כי מתה אחותה ועשתה בבית וצעקה ולא מצאה מי שיעשה לה קריעה עתה בליל מוצאי עצרת שואלי'ם הלכו אם צריכה לעשות קריע' ואבלות והשבתי דכיון דנתחממה בעת ההיא בער"ש ובשביל שלא מצאה מי שיעשה לה קריעה עתה שפגע בה הרגל ובטלה הימנה גזרת שבעה אינה צריכה לא קריעה ולא אבלות כאשר תמצא הדבר מפורש להרב המו' כמוהר"א הכהן ארייאש ז"ל הו"ד בס' פני מבין ח"ב דמ"ד ע"ב והסכים עמו הרב המחבר שם ע"ש בארוכה וכ"כ ראיתי להרב בית עובד דרכ"ב ע"א אות מ"ח דדעתו מסכמת לזה והא ודאי אין הפרש היכא דהוא מחמת אונס דסכנת דהוא חולה להיכא דלא מצאה מי דיקרע לה דהרי הכל תלוי אם היתה דעתה צלולה ונתחממה וזה כבר היה כנז' ועוד זאת שראיתי להרב בית עובד אות נ"א שהביא משם הרב חיים שאל ח"ב סי' ח"ל דפסק דאם מתוך בלבול שכח לקרוע ועברו ג' ימים יקרע ולא יברך בשם ומלכות מינה דלאחר שבעה אף בשכח לקרוע כיון שכבר נהג אבלותו אינו צריך קריע' כלל ומלבד החימום שעשתה בעת ההיא ובכתה עד שנתעלפה משמועה ראה תו לא היה לה לעשות שום דבר דהברא' אחר חצות בע"ש ליכא וא"כ אינה צריכ' לעשות עוד דבר כיון שהרגל מבטל ז' וברור.