חיים ביד/קיז
סימן קטוב[עריכה]
מעשה שהיה באשה אחת אלמנה שמתה בא"י ולאשה הזאת היו לה בני בנים מבעלה ולא ממנה שהיו זנים ומפרנסים אותה לכבוד בעלה מר זקנם ושולחים קצבתה לא"י מידי שנה בשנה ובאה השמועה שמת ויש לה בעירינו אזמיר יע"א אחים ובת אחת יורשת אותה ונתודע הדבר לאחים והתחילו למנות האבלות ואחר עבור שנים וג' ימים הודיעו לבתה הנז' אם היא מצטרפת למנות עם אחי אמו שאם באנו לו' גדול הבית משום ירושה אינה כלום כמ"ש הרב"ד בחיו"ד סי' קע"ו דק"ו ע"ג ואם משום דמוטלת לקוברה הכא בנ"ד נמי הוי המוטלים לתת דמי קבורה הם בני בנים מבעלה ואינן בני אבלות עיין להרב ש"ך והביאו הרב באה"ט בס"ק י"ב שהאריך והעלה מזה מי שמת לו קרוב ונודע לו במקומו מונה לעצמו משנודע לו אפילו בא אח"ך למקום המת אצל הקרובים שהתחילו כבר להתאבל לא יקצר אבילותו בשביל זה וכן אם בא אצל הקרובים ואינם במקום שמת המת או מקום הקבורה כל אחד מונה לעצמו משעה שנודע לו יעש"ב ואם כן זאת הבת אינה מצטרפת כלל עם אחי אמה וצריך למנות לעצמה משעה שנודע לה כיון שאינה במקום שמתה אמה ובמקום קבורתה וזה ברור ופשוט:
ועיניך תראנה מ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סימן תפ"ז ולהגאון מרן זקני חיו"ד ח"ג סי' קמ"ט ומוהרה"ג שפת הים סי' ס"ה ולהרב דבר משה ח"א חיו"ד סי' ס"ה ולהרב מגן שאול סי' כ"ג ובזל"א ח"א וח"ג מער' ג' דנ"ו ע"ג. וראה נא למוהר"מ בהלכות שמחות סי' ע"א דכתב וז"ל ואם היה הגדול שבבית בדרך אינו מונה לא עם אותם שבבית ולא עם אותם שהלכו לבית הקברות אלא מונה לעצמו כדאמרינן בירוש' אבל אם היה גדול משפחה בא ממקום קרוב מונה לעצמו כההיא דר' מנא דאורי ליה לר' יעקב כיון שאתה גדול משפחה מני לעצמך ע"כ ועמ"ש שם מר אהובינו הרב מחנה לויה נר"ו ובמ"ש הרב מלך שלם בתשו' חיו"ד סי' מ"ו דס"ח ע"ד והמנהג בעירינו אזמיר יע"א לפסוק כהירוש' ורוב הפוסקים ומה שתלו קצת מן החכמים על תשו' הרשב"א הנ"ל כבר תירגמא מורי הרב בעל ס' בית ישחק בספרו מיגון לשמחה כ"י על מוהר"מ להלכות שמחות דט"ס נפל בדברי הרשב"א וצ"ל אינו מונה עמהם והוא פשוט ועיין להרב כבוד יום טוב דצ"ה ע"ד ומ"ש הגאון מ"ז שם להקל אפי' אינו הולך לבית האבל דמונה עמהם מתשו' הרשב"א הנ"ל הרואה יראה בתשו' הרשב"א עצמה דדבריו ברור מללו דצריך להיות הולך שם וכן ראיתי להרב עקרי הד"ט בחיו"ד סי' ל"ו אות ח"י שהביא משם הרב"ך מריג'ו פסק להחמיר על שלא הלך אצל יאודה והרב גבריאל פונטרומילי פסק להקל מטעם הלכ' כמקל וכו' יע"ש.
ובכן דא תהא למיקם דהלכ' רווחת דהא דקי"ל דאם בא האבל אפי' ביום הז' דמונה עמהם היינו שמונה אצל גדול הבית אבל אם גדול הבית מחוץ לעיר אפי' בא ביום ב' אינו מונה עמהם דלא נאמר מונה עמהם כ"א כשיהיה גדול הבית עמהם וזהו דוקא שמונה האבל הבא מבחוץ והוא ממקום קרוב שהוא מהלך יום אחד דמהלך אדם בנוני יו"ד פרסאות ביום אבל אם בא ממקום רחוק אינו מצטרף עם גדול הבית ולפי האמור יש להשיב עמ"ש בס' בית אהרן חיו"ד משם הרב מ"א דפסק דגדול הבית מונה עם שאר האבלים ונסתייע מדברי הרב כבוד יום טוב יע"ש ואחהמ"ר אין מקום להוראה זאת ויפה כיון להלכ' מוה"ר המו' כמוהר"ר דוד אמאדו ז"ל שהביא שם דאין גדול הבית מונה עמהם וכן נהגו והוא פשוט.
וכמו כן השבתי לשואלי דבר על מעש' שהיה ביעקב שהיה דר עם אשתו וב' בניו עמו והיה עוד לו בן הבכור גדול מכל האחים בבית אחר ולא היה סמוך על שלחן אביו אלא אדרבא היה מהנהו לאביו מנכסיו כי אביו היה איש עני ואירע מעש' שמת יעקב הנז' והב' בנים שהיו עמו נטפלו בצורכי קבורתו וישבו לשמור ז' ימי אבלות בביתם עם אמם אשת יעקב אביהם ואז היה הבן הבכור מחוץ לעיר ובא אחר ג' ימים שנפטר יעקב וע"ז שואלים הלכו אי קרינן ביה להבן הבכור לגדול הבית להיות מונה לעצמו או נגררים אחר האם עם ב' בניה שהם בבית יעקב שנטפלו בקבורתו ולהם יאותה דיקראו בשם גדול הבית וע"ז השבתי דלא מבעייא אם היה צורכי הקבורה מאשתו או מעזבון המנוח עצמו דזו אינה צריכה לפנים דאם הבנים היא ודאי נקראת עקרת הבית והבן הבכור נגרר אחריה אפי' שהוא גדול האחים אלא אפי' אם יהיה דיעקב לא הוה לו מאומה ונטפלו בקבורתו בניו ויש לו חלק להבן הבכור לסיועי לצורך תכריכיו וקבורתו מ"מ בעת שנטפלו הב' אחים עם מ' אמם הם נקראים גדול הבית ובהצטרפות שהאם שלהם יושבת עמהם וזה הבן הבכור פרי בטנה והיא נקראת גדול הבית וכאשר יש להוכיח האי מילתא מתשו' הרב ב"ד חיו"ד סימן קע"ו דק"ו ע"ג ומתשו' הרב סם חיי סי' ה' ואם הרבנים הללו עשו עיקר לאשת אב שהיא נקראת גדול הבית כמבואר בדבריהם כ"ש בנ"ד שהיא אם הבנים ועקרת הבית כי פשיטא ודאי כי הבן הבכור שהיא בנה כרוך אחריה ונגרר אחרי אמו.
ודע דהאי דינא דקי"ל דמונה עם גדול הבית זהו במקום שמת ונקבר המת אבל אם היה שמועה קרובה שבאה השמועה לעיר ממקום אחר אז כל אחד מונה מעת ששמע ואינו מצטרף עם גדול הבית כמ"ש הג"א משם א"ז ומביאו מרן בב"י סי' שע"ה ומור"ם בד"מ וז"ל למקום המת דוקא שבא אצלם למקום שמת או למקום הקבורה אבל אם לא היה לא מקום מיתה ולא מקום קבורה כל אחד מונה לעצמו ע"כ ואי בעינן ידע לבד אפי' לא התחיל להתאבל או בעינן נמי שיתחיל לאתאבל ואם ידע ולא התחיל לא מהני ומונה מיום שהתחיל להתאבל ע"ז ראיתי לרב אחאי עמיתנו בתור' ה' מתנה לויה נר"ו סי' ע"ג דל"ו ע"ג דנרא' דעתו דעת עליון דסגי בידע לבד אפי' לא נהג והתחיל להתאבל כיע"ש בד"ק:
והיכא דנפטרת אשה אחת אלמנה בביתה ויש לה אחות גדולה ואח קטון ממנה והתחילה האחות להתאבל בביתה וביום המחורת בא האח הקטון ממנה אם נקראת אחותה הגדולה שהתחילה להתאבל גדול הבית ויהיה אחיה נגרר אחריה ומונה עמה או צריך להיות מונה לעצמו והא שמיע לי כי כיון שהאחות הגדול' לא נטפלה בקבורתה ולא יצאת נשמתה בביתה של זאת המתאבלת אינינה נקראת גדול הבית ואדרבא האח הקטון ממנה כיון שראוי ליורשה הוא הנק' גדול הבית דנפקא מינה דלפי הגהת שעשה מורי הרב ז"ל בתשו' הרשב"א הוא דאינו מונה עמה וסופר לעצמו וכזאת וכזאת הוה עובדא דבכפר קארה בורנו היו אב ובן ומת הבן בשבת ולקחו הגוים על כרחו של אביו וקברוהו ביומא דשבתא שלא ברצון אביו ובכה וצעק להם ולא הועיל מפני שכונתו מסיבת עיפוש האויר ובא האב מר ונאנח לאזמיר ביום ג' וישב עם אשתו ושאר בניו באבלות ועשו קריעה והבראה הנה האב שבא לא היה לו צורך הבראה זולת קריעה ועל מנין ימי אבלות נרא' דיקומו כולם בערב שבת בבוקר יען האב הוא גדול ונגררין אחריו כמ"ש בסי' שע"ה ס"ב ואי משום דמיום שבת עד יו"ג היה בדרך הרי לפי מ"ש בש"ע סי' שצ"ו ס"ב הוא שעולה למנין אפי' שלא נהג אבלות וביום שבת עצמו כיון שנקבר עולה מן המנין כמ"ש בסה"ק גנזי חיים מער' ה' ולכך הדת נתונה דנפסק האבלות מכולם יום השישי אחר התפלה ועמ"ש לעיל בס"ד: