חיים ביד/קטז
סימן קטז[עריכה]
היום היא שיחתי עמ"ש בש"ע סי' ת"ב סי"ב בהג"ה מצות להתענות יום שמת אביו או אמו וכו' שמעתי באומרים כי כשאביו צדיק שא"צ לו' עליו קדיש ולא הפטרה שכיון דה"ט משום להצילו מגהינם הרי כיון שהוא צדיק אין צריך לכל זה ואנכי הרואה שלא צדקו בדבריהם כלל מכמה טעמי תריצי:
אחד הוא מ"ש בהדייא בגמ' בסנהדרין פ' נגמר הדין ת"ש מדאקבור צדיקים ודחי לה משום דכתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ועמ"ש בתוס' דאיכא מיעוט שד' מתו בעטיו של נחש וגם הרמב"ם הוכיח במישור במי שלא היה רוצ' לו' וידוי כמ"ש בס' המור' וידוע דר' האר"י ז"ל גילה לנו דבעולם העליון דנים אפילו לצדיקים כחוט השערה וכן להעלותו בכל שנה ממעלה למעלה ואיתא בזה"ק ס' וישב דקפ"ז ע"ב ששאלו על מי שהוא ת"ח זכאה שלימא ואשתדל באורייתא יומי ולילי וכל עובדוי לשמא דקב"ה ולא זכה לבנים וכו' אתתיה בעיא ליבומי או לא אי תימא דלבעי ליבומי הא ברקניא איהו דהא אתריה קא ירית בההיא עלמא אלא ודאי בעיא ליבומי בגין דלא ידעינן אי הוה שלים בעובדוי אי לאו וכו' יע"ש הרי דאע"ג דהוא ת"ח צדיק ועסק בתור' לשמה עכ"ז כיון דאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב אנן לא ידעינן בבירור ומשום ספק יש לנו לעשות היבום לתיקון נפשו כן יש לנו לתקן שאר תיקונים לעילוי נשמתו. ובר מן דין דאפי' אם נודה להם דהם צדיקים גמורים ואינם צריכים לימוד ומצות שלנו להצילם מן הדין העליון כי זכותם הרבה מאד מ"מ ע"י שהבן לומד בתור' ועושה מצות ממילא רווחא שיגיע לו לאב נח"ר גדול גם מצד בנו ומי לנו גדול בתור' ובקדוש' ובחסידות כרשב"י ע"ה זיע"א ועכ"ז אמרו בזה"ק סו"ס בחקתי כי עסק התור' של בנו הקדוש ר"א מועיל לו גם אמרו באידרא קדישא דבזכות רשב"י אעטרו לרפב"י חמוי ע' עטרין ומי לנו גדול כרפב"י כמבואר בפ"ק דחולין ה' שלא היה ראוי רבינו הק' שיבוא לסעוד אצלו עד שגבה טורא בינייהו ואמרו אמוראי קדישי עליון אנחנו כחמורים ולא כחמורו של רפב"י וכבר כתבתי בזה בעניותי בסה"ק תוכחת חיים ס' תולדות יעש"ב בס"ד ועיין להרב שב יעקב בתשו' חאה"ע סימן ט"ז דמ"ד ע"ב שכתב וז"ל ונ"ל שהקדיש אינו משום גהינם או כפרה אלא תועלת גדול לנשמת המת מטעם הכמוס יע"ש.
וחוץ מזה נר' לומר כי ע"י שהבן מסגל בתורה ובמצות ועושה צדקה ומחזיק ידי לומדי תור' לעילוי נשמת מר אביו ומרת אמו והקרובים אליו הגם כי יהיו צדיקים וחסידים הרי הוא זוכ' עי"ז שהמה בצדקתם בעולם העליון יתפללו בעדו שיהיה לו אורך ימים ועושר וכבוד עי"ז וישופע מן השפע העליון לו שפע ישועה ורחמים ועיין בס' מקום שמואל סי' פ' דפ"ז ע"א שהביא משם תשו' אחת מ"ש בספרי קבלה שבכל שנה ושנה יום שמת המת דנין את האב המת לכן הבן אומר קדיש להגין על המת ע"כ פסק דאסור לאכול על סעודת מצוה וברש"י בש"ס נדר שלא לאכול בשר ביום שמת אביו ג"כ מטעם הנ"ל וכו' וע"ע להרב מ"ש שם יע"ש ועיין בתשו' מוהרי"ל.
ועוד נרא' לומר כי כיון שאמרו רז"ל דהטעם שתיקנו להתענות ביום שמת בו אביו ואמו משום דאיתרע מזליה ויש לו לבקש רחמים מהשי"ת ולשוב בתשו' שלימ' א"כ כל לימוד תור' וקיום מצות שעושה בעדו בעצם היום הזה אגוני מגנא ואצולי מצלא מכל פגע רע ויזכה לשנים רבות נעימות וטובות.