חיים ביד/קט

<< · חיים ביד · קט · >>

סימן קט

מתוך הלכה למעשה עמדתי עמ"ש בסי' שמ"ה סעי' א' אין מתעסקין עמו וכו' וכתוב בתשו' מוהר"מ סי' תשס"ג דאף שאמרו בכל מקום אין מתעסקים עמהם לכל דבר לא לענין קבורה ותכריכים אמרו אלא שאין קורעין ולא חולצין ומביאה מרן בב"י לעיל סי' של"ד ומור"ם בד"מ בסי' זה וכתוב בהג"א בחולין פג"ה לדצ"ג ע"ב סי' ט"ז בשם א"ז וז"ל המוכר טריפות בחזקת כשירות ומת קודם שעש' תשובה אסור להתעסק בקבורתו ואפי' כלבים אוכלים את בשרו ולוקקים את דמו אסור להבריח מעליו אבל אם עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני בעלי תשובה יע"ש ונרא' ודאי דהרב א"ז כוונתו על מאמר רז"ל בירוש' פ"ח דתרומות ובמ"ר ס' ויקרא פ"ה סי' וי'ו וז"ל אמ"ר איבו מעשה בטבח אחד בצפורי שהיה מאכיל את ישראל נבילות וטריפות פעם אחת ערב יוה"כ אכל ושתה ונשתכר ועלה לראש הגג ומת והתחילו הכלבים מלקקים את דמו אתו שאילו לרבי חנינא מהו לאעברא יתיה מקדמיהון אמ"ל כתיב ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו זה שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל לישראל נבילות וטריפות ארפין להון מדידיהון אינון אכלין עכ"ל ומוהרש"י כתב שם בפי' שהיו יוה"כ אם מותר להעביר את המת ולטלטלו והשיב דאסור ולפי דברי הא"ז נרא' דאסור לטלטלו ולקוברו אפי' בחול וזה ראיתי להרא"ש ז"ל בתשו' בס' בשמים ראש סי' ס"ד שכתב וז"ל וששאלת מי שהוא רשע גמור כל ימיו אי חייבים לקוברו ביומו או לא דילמא רשאין לבזותו כי הא דגירר עצמות אביו על מיטה של חבלים תשובה אף דחכמינו ז"ל אמרו ענין קבורה טעמא דכבוד הבריות מ"מ עיקר הלנת מת לאו האמור בתור' והא דשיילי בקבורה אי משום בזיונא אי משום כפרה לא בהלנה לגמרי מיירי דהא ודאי אין בכחו לצוות עליו אלא שציווהו שיתנו בארון ובמקום מיוחד ולא יקברו תחת הקרקע ואפס לפי המסקנא אינו יכול למחול ואין בידינו להפקיר לאו האמור בתור' או משום כפרה דידיה דנהוי ליה כפרה דאי הוה ליה קרא ואף גם ענין כבוד הבריות הוא שהבריות כולם מתבזים בזה הוא גנאי כולם והך דחזקיה לא עשה אלא שנהג בו מנהג בזיון כדי לכפר לו דמת שנתבייש כפרה הוא לו לא להניחו בלי קבורה והא דאמרי' בירוש' ארפינון מדידהו קא אכלו אין ללמוד בזה באדם שנברא בצלם אלקים ולא להלכ' אמרו אלא שאמר להם דרך צחות ואי תימא הלכ' הוראת שעה היתה וגדר באחד שהכשיל את הרבים ויראו רבים ויפחדו מעונש שמים שיראו שישלם מידה כנגד מדה אבל לא נמסר לב"ד לענוש אחר מיתה עכ"ל הרי מבואר מדברי הרא"ש דאפי' לרשע גמור ומאכיל נבילות וטריפות לישראל ומכשיל את הרבים לא הותר שלא לקוברו ואפי' לתי' ב' של הרא"ש שהוא להור"ש [להוראת שעה] היינו כה"ג שנפל מן הגג והכלבים כבר התחילו ללקק דמו עשו הור"ש להניחו כפי מה שהורו מן השמים לעשות בו משפט כתוב מידה כנגד מידה וממנו יראו רבים ויראו ולא יוסיפו לעשות כדבר הזה הלא"ה לא הותר ומי שנכנס באוס"פידל /בבית חולים/ של ערלים ומינים שהיה חולה ונפטר שם ומת והוא לא כפר בשום מצוה ומשום הוראת שעה לא רצו לקוברו בקברי ישראל והניחוהו שיקברוהו בבית הקברות שלהם אם יש לקרובים להתאבל עליו יען נקבר בקברי גוים נראה לע"ד דחייבים להתאבל עליו דלא מפני שנקבר בקברי גוים מוציאו מכלל ישראל וכיוצא בזה ראיתי להרב זקן אהרן סי' ע' במי שנשתמד והיתה לו בת קטנה ומתה והישמעאלים קברוה יע"ש ומיהו מי שהוא מוטבע בין המינים ומת שם ובלא"ה המינים קברו אותו בקבריהם בודאי דאין להתאבל עליהם כלל ואפי' היה הענין שהרגו אותו שם נרא' דאין להתאבל כי אף על גב שכתב מור"ם בהג"ה בסי' ש"ם סעי' ה' וי"א שמומר שנהרג בידי עכו"ם מתאבלין עליו וכתוב בבאה"ט ס"ק י"א דהה"נ אם נהרג ע"י ישראל כי חזקה שעשה תשובה כמו שיע"ש נרא' לו' כי המינים יש להחמיר יותר דבין בנהרג ע"י גוים בין ע"י ישראל אין להתאבל עליו ומ"ג כי המינים קברו אותו בקבריהם שהרי נתקיים בו כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים ר"ל והוא ברור.