חיים ביד/צה
סימן צה[עריכה]
שאלה באבל על אביו ועל אמו שחל יום ל' שלו ביום שהוא נותן הקדושין לכלתו או יום חופתו אם מותר לגלח ולכבס ע"י שיגערו בו חביריו או לא דבעינן יום ל"א.
תשובה הנה מדברי הרב שכנה"ג ז"ל בא"ח סי' תקמ"ח בהגב"י אות ד' נראה דגערה ביום ל' מהני וכ"פ הב"ד בחיו"ד סי' קצ"ב והרב ד"מ ח"א חיו"ד סי' פ"א והרב נאמן שמואל סי' מ"א והרב שו"ג ביו"ד סי' ש"ץ סקי"ב וכתב שם שכן נהגו ע"כ ועמ"ש הרב חיים שאל ח"ב סי' ק"ג יע"ש. איברא דאנכי הרואה כי נתפשט המנהג בעירנו אזמיר יע"א שלא להסתפר ע"י גערה כי אם ביום ל"א על אביו ועל אמו. וגם כי בלא"ה גם העושים גערה הם נזהרים בזה שלא לעשות הגערה ביום ל' כ"א ביום ל"א דש"מ דהמנהג ביום ל' וכן ראיתי למוה"ר כמוהראב"ע ז"ל בס' בתי כנסיות סי' תקמ"ח דצ"ה ע"ד שהעיד על המנהג בעירנו אזמיר יע"א לאסור שלא להסתפר ביום ל' מיהו סיים שם וז"ל מ"מ במי שחל ל' שלו בערב הרגל הוריתי להם כדברי הרבנים ז"ל וכמ"ש שם הד"מ ז"ל בנדון שלו שחל ל' בער"ח ע"ש וכ"ן מדברי הרב ככר לאדן בתשו' סימן ה' אות י"א דק"ס ע"ב יע"ש וא"כ אף אנן נמי נימא דבכה"ג דנ"ד שהוא בא ליכנס לחופה והוא יום טוב שלו כי בודאי דמותר גמור ול"מ ליכנס לחופה אלא לתת קדושין לבד ביום בפ"ע שנוהגים לתת קדושין דלא מסמנא מילתא ליכנס ולתת קדושין כשהוא מנוול וע"ד שכתב הרב חיד"א ז"ל שם בס' חיים שאל ובס' ככר לאדן שם דכי יקרה איזה פעם לאיזה צורך המקרה מתירים כמו כן אנן נמי בנ"ד. ועיין בס' הנ"מ קדושת יום טוב בס' דעת להשאל דס"ט ע"א שהתיר בנדון שלו לאשה דהיתה אבלה על אחיה ביום ל' ללכת למרחץ ולרחוץ וליטול הצפורנים ביום ל' כדי שתכנס לחופה כיום ל"א שהוא כמו רגל לדידה והביא ראיה מדברי הרב נאמן שמואל והרב כרם שלמה יע"ש.
ומצאתי בתשו' כ"י להרב כמוהר"ר אברהם חיים רודריגיז ז"ל בענין אם יש מנהג בעירנו אזמיר יע"א להסתפר ביום ל' על אביו ועל אמו או ביום ל"א וכתב וז"ל על מי שבאה לו שמועה רעה שמת אביו או אמו צריך לנהוג שלשים יום לתספורת או לא שמדברי מוהריק"א בש"ע יו"ד סי' ת"ב לא הזכיר אלא גערה אבל לא ל' והם דברי הרמב"ן ז"ל ובאו כל בני הישיבה למחלו' אלו אוסרין ואומרים דאין גערה ביום ל' ואלו מתירים דמאחר דלא כתבו אלא גערה בעינן באיזה זמן שיהיה ולא ל' וכתבנו לקהלות איטלייא ויניצייא מאנטובה קאסאלי ריגייו וגם לחלב וכולם הסכימו לאיסור ואעפ"כ לא נחה ולא שקטה דעת המתירים ולפי שנמצאו כאן ב' עדוייות המכחישות זו א"ז על מנהג אזמיר יע"א לפיכך צוו והטילו עלי לבקש ממעכ"ת יעיד יגיד מנהג העיר וס' מעכ"ת ואם אפשר להיות שיחתמו רבני העיר וכו' עכ"ל. כדברים האלה שאל הרב הנז' מאת מוה"ר הגדול כמוהר"ב הלוי ז"ל וזאת תשו' הנוגע לענין זה שמדברי הרב כנה"ג יו"ד רס"י ת"ב שכתב וז"ל נ"ב אמר המאסף בתשו' כתבתי להלכה ולמעשה והכרחתי כן מסוג' ומתוך דברי הרמב"ן דבש"ר אפי' באו"א אינו נוהג גזירת ל' אלא דוקא גערה וכל שגערו בו אפי' תוך ל' לשמועה מסתפר מ"מ נהגו עלמא שלא להסתפר תוך ל' אך אם פגע ברגל מסתפר וכו' והנה משמעות דברי רבי' המאסף שכתב ומ"מ נהוג עלמא שלא להסתפר תוך ל' אך אם פגע בו הרגל מסתפר באו לכלל ספק דמשתמעי לתרי אנפי חדא שאפשר שכונתו ז"ל לומר דבתוך ל' נהגו שלא להסתפר ואם פגע בו הרגל נהגו להסתפר והכל הוא בכלל המנהג שכן נהגו בשאר ימות השנה ע"י גערה בין היכא דפגע הרגל תוך ל' ומ"ש אח"כ אך אם פגע הרגל מסתפר הוא הכרעתו ז"ל לענין דינא דעם היות דנהגו עלמא בכל גוונא שלא להסתפר מ"מ היכא דפגע הרגל אין לחוש למנהג כזה ומסתפר הנה ב' פירושים הללו יש לפרש בדבריו ונ"מ לענין דינא שכפי פי' קמא אם המצא ימצא מקום שנהגו שלא להסתפר בכל גוונא בין בשאר ימות השנה בין היכא דפגע בו הרגל שני פרטים הללו ב' שוים וצריכין אנו לעמוד על עיקרא דמנהגא באיזה אופן קבלוהו עליהם עפ"י תורת המנהגות ויש בדבר להקל ולהחמיר וכדבעינן למימר לקמן בס"ד אמנם כפי פי' הב' אם במקום שנהגו שלא להסתפר בכל גוונא אף היכא דפגע בו הרגל אין צריך לחקור אחר המנהג זה רק במקצתו דהיינו בשאר ימות השנה אבל היכא דפגע בו הרגל אין לחוש למנהג זה אעפ"י שנהגו כן ומסתפר והמתיישב אצלי הוא הפי' הב' וכו' ברם פש גבן למיקם אטעמא למה זה בשאר ימות השנה הצריך הרב ז"ל לחקור אחר המנהג ובפגע בו הרגל לא חש כלל וגמר אומר שיסתפר והנלע"ד הוא שרבי' המאסף ז"ל נימוקו עמו עפ"י מ"ש הרמב"ם סופי"א מהל' שחיט' דבדבר שאינו מצוי לא מיקרי מנהג וכ"כ הריב"ש ז"ל סי' תצ"ג ומוהריב"ל ח"ג סי' ל' כי ע"כ אלה נראה בעיני חכמתו של רבינו המאסף ז"ל דבשאר ימות השנה מילתא דשכיח טפי שתבא ש"ר מאו"א ולכן שייך למימר ביה לשון מנהג אבל שתבא שמועה ותהיה מאו"א גם תהיה רחוקה וגם שתבא בתוך ל' לרגל כל כי האי ודאי מילתא דלא שכיחא ואינו תמידי ואין לכנות לו שם מנהג ולהכי גזר אומר דבפגע בו רגל מסתפר ואין לחוש למנהג ונלע"ד טעם לסברתו ז"ל עלה בידינו ממוצא דבר דבפגע בו הרגל קודם ל' זו אינה צריכ' לפנים מאחר שכבר הורה זקן רבינו המאסף להקל הלכה למעשה וכל הפורש מדבריו כפורש מן החיים ברם היכא דלא פגע בו הרגל יש להתיישב כיון דלפי האמת גם כזה העלה להקל לענין דינא כך העד העיד בנו כי נהוג עלמא שלא להסתפר ומאחר שכן הנה מעכ"ת צריכין לחזור על מנהג מקומם ולהעמיד הדבר על בורייו ואם מנהג זה הוא מנהג קבוע שלא להסתפר לכל העם מקצה אז אם תורת כל אחד ואחד בידו ואיכא מאן דעביד הכי ואיכא מאן דעביד הכי אפי' אחר שיתברר שהוקבע מנהג זה לכל בני הקהל יצ"ו אם היה עפ"י הוראת חכם שהורה להם להחמיר או מצד עצמן ואפי' שיתברר שהיה עפ"י הוראת חכם אם היה שנראה להחכם המורה דמעיקר דינא מותר מ"מ קבלינהו עליהם משום סייג ופרישות כי צריך לעמוד ע"כ הפרטים כי עפ"י מה שיתברר יש בדבר להקל ולהחמיר ולפי שהדבר מפורש לחכמים שכמותם כי הכל גלוי לפניהם לא אאריך בפרטי פרטים את"ד רבי' הרב בנימן הלוי ז"ל בתשו' כ"י וכן נרא' מדברי הרב חיד"א שם בס' ככר לאדן דכל דיש לומר דרחוק המציאות שהנהיגו לאסור ולהחמיר גם בכה"ג יש להתיר ואדרבא ניכר מהשואל שלא נודע לו מהמנהג גם בנדון כזה שהיה נדון שלו שחל יום ל' ע"ש שהוא י"ג ניסן וע"פ ועל הרוב מי שהנהיג זה לא עלתה ע"ד להחמיר אלא שלא ידע שיש מתירים וככה"ג יש מקום להקל ועמ"ש בסה"ק נשמת כל חי ח"א חי"ד סימן ס"ה וס"ו ובסה"ק חקקי לב ח"א חי"ד סימן ג"ן ועיין להרב דרך המלך בפ"ז מה' אבל ה"א ועיין מ"ש מורינו ה"ה בעל בתי כהונה ה"ד הברכ"י ז"ל בי"ד סימן ת"ב אות ב' ועיין בס' נ"מ דובר משרים ז"ל בהל' אבל דנ"ט ע"א ועיין בס' פרי האדמה ח"ג בה' אבל רס"ח ע"ד דאם חל יום כ"ט עש"ק שאם הוא שנשא אשה והוא בחור שנשא בתולה או תוך ג' לאלמון באופן כי יום כ"ט הוא י"ט שלו דבהצטרפות כבוד שבת אפי' לס' הב"ד שחולק עם הד"מ נרא' דמותר להסתפר יום כ"ט שהוא ע"ש יע"ש וא"כ גם בנ"ד שהוא חתן ורוצה לתת קידושין הוי י"ט שלו ומותר להסתפר ע"י גערה ביום ל' אפי' שיהיה אבלות אמו כנז' בשאלה.
ואולם נשאלתי עוד במי שחל יום ל' בע"ש בעירנו אזמיר יע"א והוא על או"א אם יכול להסתפר ע"י גערה או לא. הנה לפי מ"ש מורינו הרב כמוהראב"ע ז"ל בס' ב"כ בא"ח סימן תקמ"ח שכתב וז"ל וגערה ביום ל' מהני שכנה"ג בהגב"י אות ד' ב"ד חיו"ד סי' קצ"ב ד"מ ח"א חיו"ד סי' פ"א ואף שאין המנהג כן באזמיר יע"א להסתפר ביום ל' מ"מ מי שחל ל' שלו בערב הרגל הוריתי להם כדברי הרבנים הנז"ל וכמ"ש שם בס' ד"מ בנדון שלו שחל ל' ער"ח יע"ש. והנה היה מקום לומר כי מורינו ה"ה לא התיר כ"א דוקא כשחל ל' שלו בערב הרגל מטעם שלא יכנס מנוול לרגל ולא בער"ש אלא דממה שנסתייע מדברי הד"מ שהתיר בחל ל' שלו בער"ח כ"ש ע"ש שהוא יותר גדול כבוד שבת מכבוד ר"ח. ומי שחל יום כ"ט ער"ש שהוא ערב הרגל נראה להתיר להסתפר באבל שהוא על שאר המתים שאינם אביו ואמו כי בלא"ה הדין הוא להסתפר ביום שלשים אהני ליה ער"ש שהוא ערב הרגל להקל בו שיסתפר בכ"ט נגד המנהג אבל באביו ואמו שהמנהג הוא להסתפר ביום ל"א לא אהני להו להסתפר ביום כ"ט אם לא שחל יום ל' ער"ש וערב הרגל: