חיים ביד/צג

<< · חיים ביד · צג · >>

סימן צג

שאלה בבני אומנות שיש להם תביעה על אחד מהם שנק' קאפוראל שהוא עושה הפך הסכמות שיש להם מרבני וגאוני עירינו זלה"ה וקראו אותו להתדיין בפני ב"ד ושלחו אחריו שיבא ולא השגיח ואחר ג' ימים הטילו עליו בכח התור' כנהוג ועכ"ז נתן כתף סוררת וטעם שיעשו בו משפט כתוב שלחו הב"ד לאחד מגבירי העיר להגיד לו כי זה אינו רוצה לבא לדין ויען הוא משרת שלו לא נכון לעשות בו עונש מבלי ידיעתו משום שורת ד"א והגביר הלזה במקום להחזיק טובה להב"ד שחלקו לו כבוד עשה להפך להמרות עיני כבודם ונתן לו כח שלא ישמע לקול הדיינים וכשראו הב"ד כך עשו ועד עם הרבנים שבעיר וממוני הזמן וט"ה ובירורי הקנסות והכריזוהו שהוא בר נידוי וכששמע הגביר הנז' שנידוהו אמר להמשרת שלו שהוא הסרבן אל תירא והביאו לביתו להתפלל עמו במנין יו"ד והיו מדברים דברי ביזוי על הב"ד ולא עוד אלא שקם הוא ונלוה עמו רעהו גביר אחד והלכו לערש"ג וכשראו חכמי העיר כך נתקנאו ולקחו להב"ד לילך עמהם לערש"ג להקים דגל התורה ועשו והצליחו דהניחו לזה הסרבן בבית הסוהר עד שיקבל עליו את הדין והגביר מבחוץ והסרבן מבפנים בבית הסוהר הוסיפו על חטאתם פשע לחרף ולגדף להב"ד ולהממונים ולהחכמים ואמר בפירוש הסרבן כי יצא מכלל היאודים ובשם גוי יכונה וכראות העולם כ"כ חציפותא קם אחד מהממונים יצחק נאזר בגבורה יצ"ו ונתן לו ע"י המושל מקלות לייסרו ועכ"ז לא חזר בו עד שראה אחר ימים כי כלתה אליו הרעה וחזר בו וקיבל את הדין לאשר ולקיים ככל ההסכמות אך הגביר הנז' דינא קא בעי דהב"ד והחכמים עשו שלא כהוגן דהיכן מצינו דהם עצמן ילכו לערש"ג וגם איך יתכן לעשות בו כולי האי לנדותו ולהחרימו ולהניחו ג"כ בבית הסוהר ואף גם זאת להכותו במקלות כדי שיקבל עליו את הדין ולא עוד אלא שגמרו בדעתם דאם לא היה חוזר בו לגרשו מן הארץ הייטב בעיני ה' למעבד כוליה האי ע"ז שואלים הלכו אם עשו כדין או לא טוב עשו שהפריזו על המדה יותר מדאי:

תשובה הנה כתב הכלבו סי' קמ"א דקמ"ה ע"ב בשם הרב רבינו פרץ ז"ל וז"ל תשובה לפי דברי השאלה כך דעתינו נוטה שחייבים כל ישראל לכוף ולהכריח את חבירו כדי להעמידו על האמת ועל המשפט ועל חקי האלקים ותורותיו ודבר זה מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים כתוב בתורה ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט וכתוב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך מלמד שהשוטרים מקבלים שכר בשופטים ושכר אלו ואלו שקולים ובנביאים כתיב והיה ה' עם השופט בכתובים דכתיב ואריב עמם ואקללם ואין לאיש לעזור לקרובו להחליש כח הב"ד ואם עשה כן מה כתיב שם ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא וכו' ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו וכו' ואם הגביה יד ב"ד והחליש כח קרובו מה שכרו יורו משפטיך ליעקב וכו' ברך ה' חילו מה טעם משום דהאומר לאביו ולאמו לא ראיתיו לכן וכו' אין יחיד יכול להוציא את עצמו מן הכלל וכו' ע"כ הרי דיש עונש לעוזר לקרובו להחליש כח הב"ד וזהו כשאינו בועט ומזלזל ומבעט בדין הב"ד אבל כאן בנ"ד כפי מה שכתוב בשאלה שזלזל בדין הב"ד ועשה אפקירותא גדולה הרי בלא"ה הרי הוא חייב חרם ונידוי על הזילזול בב"ד ובדיניהם ובהדייא כתב מוהריק"ו שורש קנ"ו שמי שאמר לחכם שלא חש על גזירת החכם ופסק דיש לו לנדותו ע"ז אף על גב דבא לב"ד אלא שאומר שלא בא מחמת גזירתם עכ"ל והביאו מור"ם בד"מ ביו"ד רס"י של"ד וכ"ש כשלא בא ולא חש לגזירתם וזה המסייעו הוא שהוא אומר לזה שלא יהיה חש על גזירת הב"ד וגם הוא בעצמו לא חש על מה שנידוהו ואדרבא עשה כל טצדיקי להחזיקו שלא יהיה ציית דינא ושומע לקול מורים כי בודאי ראוי לעונש וגם הכלבו ז"ל לא כתב כ"א במי שמסייע לקרובו כי הוא דבר שהשכל מחייב לחפות בעד קרובו ולא עלה לב האדם לסייע לאיש זר ומשרת שלו כנגד ב"ד והרבנים שבעיר גם אמרו בת"כ ס' קדושים ע"פ מות יומת בב"ד ואם אין כח בב"ד עם הארץ ירגמוהו באבן שמסייעים שאר העם ע"כ:

ועוד דזה היחיד הבא ליסתור דין הדיינים שדנו אחרי שהסכימו כל הרבנים והחכמים שבעיר ורוב הציבור הרי הוא יחיד חולק עם רבים והרי קי"ל דמנדין לת"ח יחיד המחזיק במחלוקת עם רבים אעפ"י שהוא ת"ח ואינו בא לסתור ד"ת כ"א שלביה אנסיה כפי מה שדעתי נוטה בינו לשמים כ"ש זה שבא לסתור ד"ת בלתי שום ראיה וטענה עפ"י התורה וכי גדול הוא מר"א שנידוהו על שחלק עם רבים וכדברים האלה כתב הרב בנימין זאב סי' פז"ר על רשע אחד שבא נגד הב"ד והצבור שלא לדון ד"ת כתב שהוא בר נידוי משום יחיד החולק עם רבים וכי רשע זה גדול מר"א וכו' יע"ש ועיין עוד שם בס' הכלבו שהביא גם הוא ראיה זו מר"א יע"ש.

גם ראיתי בתשו' מוהר"מ ב"ב ק"ק סי' ץ' שכתב על מי שסירב מלקבל את הדין שפסקו הב"ד של ג' כתב וז"ל וכל ג' שנתמנו ב"ד על ישראל הרי הוא כב"ד של מש"ר שאם היה רוצה לילך אחר ב"ד של מקומות אחרים היה צריך לבקש בסוף העולם וכ"ש וכו' ויש מן הדין לקונסו ממון ורידוי הגוף ותלמיד המסייעו אין חולקין כבוד לתורתו ולהחזיק ביד מריעים ומן השמים מנעוהו מכבוד ונכסו מיניה גולתיה של תורה וכ"ש שלא יבין ולמוכיחים ינעם ועליהם תב'ט ע"כ ועיין להרב ראש משביר חיו"ד סי' ט"ז דכ"ג סו' ע"ג וז"ל וגם אני אומר דראוי עליו ועל עזרו קללה נמרצת עד שישוב הוא וכל עוזריו כאשר חכמים הגידו עון עקבותיו יסובבוהו ונווסרו כל האנשים ולא יעשו כזאת בישראל ועל עוזריו אני אומר דקטיר קא חזינן הכא כלו' קשר רשעים אני רואה ואורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגיבורים ואמר עולא בפ' שבועת העדות בת' שיפורי שמתי ברק למרוז ומרוז גברא רבה לפי שלא בא לעזרת ה' שמתיה ברק יע"ש וכ"כ הרב בנימין זאב סי' ת' דתקי"ו ע"א וז"ל ואני אומר דראוי עליו ועל עוזריו קללה נמרצת עד אשר ישובו הוא וכל עוזריו כאשר חכמים יגידו יע"ש ועל כיוצא בזה כתב מוהרשד"ם חיו"ד סי' ק' וז"ל ועל השאלה השנית אם כנים הדברים כאשר באו וכו' כי אין על הרשע המחרף התלונה רק על הזקן המסייע ידי עוברי עבירה ועל כיוצא בזה נאמר לאו עכברא גנב אלא חורא גנב ואם הרשע הזה המחרף לא היה מוצא מחזיק בידו היה ירא להחציף פניו וכו' והנה אמת שמוהרשד"ם בסי' ק' דבר על כיוצא בזה ומ"מ מה שמביא הרב ראש משביר תשו' מוהרשד"ם הוא שם בחיו"ד סי' ץ' וא"כ ש"מ מתשובו' מוהרשד"ם תרתי בסי' ץ' וסי' ק' שמפליא הרבה לומר כי העוזרים והמסייעים חייבים עונש כמו החוטאים עצמן והוא ברור וע"ע למוהרשד"ם בחאה"ע סימן ר' בתשו' הרב שמואל בכמוהר"י עוזיאל שכתב וז"ל וכ"ש דבנ"ד וכו' וגם מוהרשד"ם בחתימתו כתב וז"ל וכל החולק ע"ז וכו' יע"ש:

ועוד יש להביא ראיה ממ"ש בשבת ד"ן כל מי שבידו למחות ואינו מוחה דהוא נענש כ"ש כשיש בידו למחות והוא מחזיק וע"ע במ"ר ס' קדושים פכ"ה ע"פ ארור אשר לא יקים שדרשו על מי שיש בידו למחות ואף לאידך דרשה שדרשו על המחזיק וכ"ה בירוש' דסוטה פ' א"נ הא נמי מחזיק הוא לתור' והוא ברור ותרא' להריטב"א בחי' למ"ק לדי"ו ע"א דכתב דיש רשות ביד ב"ד לקנוס לכל הנטפלים עמו ועוזרו יע"ש גם הרב מוהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סס"י ק"ב הביא ראיות דהעוזר למי שהתריס נגד התורה ונגד הב"ד והחכמים כי הוא ראוי לעונש כי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב ונראה כי אפי' למ"ש בגמ' אם לאו עכברא חורא מאין זהו בחור שהוא דומם ואינו מתנועע ואינו עושה פעולותיו כלל משא"כ באדם שמחזיק ביד הסרבן כדי שלא יהיה ציית דינא כי אם לא היה הוא מחזיקו לא היה לו מצח להרים ראש ולהעיז פניו כ"כ א"כ הוי הכל שנעשה ע"י החורא ולאו עכברא גנב וזה פשוט וכדברי מוהרשד"ם והרב ראש משביר ודעימייהו שכתבנו לעיל הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב ראש משביר ח"ב חח"מ סי' נ"ו שכתב כדברים האלה תראנו משם:

וכתב בסה"ח סי' תרפ"ד וז"ל אם יברחו רשעים וחטאים אצלך לחסות בצל כנפיך אל תהי מגן ואם תקבלם יהפך אדרבא ויהיה לך לשטן או לזרעך כי כאשר בא הרשע לעיר אם תוכל למחות בידו אל תתנהו לבא אל העיר כ"ש בביתך ואם תקבלהו הוא יהיה לך או לזרעך לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם כי גרמת לעיר שדר בה וכתיב לא ינוח שבט על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ע"כ הרי דאיסור גמור ועונש גדול למי שעוזר את הרשע וכ"ש נגד פסק הרבנים והב"ד והממונים שבעיר ועוד דנפיק מיניה חורבה כי למחר רוצים לייסר לרשע אחר הבא נגד הב"ד ואינן יכולים כי יאמר מה עשיתם לפ' וכ"כ עוד הרב ב"ז סי' רפ"ב דדיין המנדה חייבים הכל לעוזרו ומי שאינו עוזר הוא נלכד ברשת נח"ש יע"ש. ועיין להרב בית יעקב בתשו' סימן ק"ן שמתבאר מדבריו דבנ"ד הוי איסור גמור לסייע ידי עוברי עבירה ועמ"ש בסה"ק חקקי לב ח"א חאה"ע סימן מ"ז דפ"ג ע"א ודפ"ו ע"ב יע"ש.

גם נראה דהיחיד שהוא בעירנו אזמיר יע"א הבא לפלפל בדין שדנים מעלת הדיינים הרי הוא נלכד ברשות נח"ש וכמ"ש מוה"ר הגדול מאריה דאתרין כמוהרי"ם ז"ל בספרו הבהיר שפת הים חח"מ סי' ז' והגם כי אנכי הצעיר פקפקתי ע"ד בספר סמיכה לחיים חאה"ע סימן ט' דז"נ ע"ד דזה לא נאמר כשיהיה המפקפק אדם גדול בתור' ומשיב ע"ד בד"ת כסדר כל ת"ח ורב במחלוקת שהיא לש"ש אבל אה"נ אם המפקפק הוא בלי שום ראיה מהש"ס והפוסקים כ"א מסברת הכרס בודאי שהוא נלכד ברשת נח"ש והוא ברור והרבתי שם בראיות בריאות טובות ובהשמטות שם ובשאר ספרים שלי יעש"ב דון מינה ואוקי באתרין שהוא נלכד ברשת נח"ש לכ"ע והוא ברור ועיין להרב דרכי נועם בתשו' חיו"ד סי' ה' דכ"א ע"ב בחתימת הרב מוהר"י בי רב ז"ל שכ' וז"ל וברשות ב"ד של מעלה וב"ד של מטה אנחנו מחרימין לכל גביר שיכניס עצמו בענין ההוראה אעפ"י שיש לו מי שיסייע אותו כ"א בני ההוראה ישאו ויתנו בדבר עד שיצא הדבר לאורה והשי"ת יחזיק במעוזינו להוציא אור משפט ויצילנו משגיאות ומפשע רב עכ"ל. וראיתי למוהרשד"ם חח"מ סימן שנ"ד שכתב וז"ל וכ"ש שאסור לסייע ביד הרוצה ליכנס שם שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה וכו' יע"ש.

ובא וראה מפלאות תמים דיעות כי הגם דהיה בענין זה הרעשה גדולה בעיר והיו המסייעים לזה דלא ציית דינא אנשים תקיפים וחשובים הגם כי לא היו אלא אחד ושנים עכ"פ היו להם כמה אנשים תחת רשותם וכפופים אליהם לענות אמן בע"כ והיה ראוי שיצא ח"ו איזה פירצה ותקלה להב"ד ולהממונים הי"ו עכ"ז בחמלת ה' עלינו כי מלבד כי לא תאונה אלינו רעה אדרבא היה לנו שבח וגדולה וכבוד בזה בעיני כל גדולי שרי האומות ולא יצא תקלה כלל הודו לה' אשר מזה הוראה נכונה כי מה שדנו הרבנים והב"ד שבעיר הי"ו הדין היה דין אמת לאמיתו ואף על גב דאין צריך ראיה כי בודאי הם ידונו דין אמת הנה בזה הוא הוראה כי היה דין זה בלתי שום פניה מנקימה ונטירה ואהבת שכנגדו וכאשר דיבר בקדשו הרב לקט הקמח ביו"ד דקי"א ע"ד וז"ל ואני אומר דאם יהיה המקנא מקנא דוקא לכבוד ה' ותורתו ולא יהיה בלבו נוטה לעשות ההמחאה ההיא לשום פניה תכליית אני ערב לו כי לא תאונה אליו רעה וה' לא יעזבנו בידו ויעזרהו על דבר כבוד שמו וכל מה שבעיניך תהיה רואה להפך דון מינה כי המוחה לא היה כל לבו לשמים ודאי וכו' ע"כ וא"כ כאן בנ"ד שהיו מנגדים ובא הענין לפני שרים גדולים מאוה"ע ועכ"ז לא יצא תקלה כי אפילו להוציא הוצאה אפילו פ"ק לא היה בדבר כי נעשה בעזר משדי בחינם אין כסף תלי"ת.

וראיתי בתשו' הרב משפטי שמואל סימן ד"נ ד"ע ע"ד דכ' שמה שעשו הם מספק בזה כמו שהדין פשוט שעבר על ההסכמה שלא יחרף לממונה והמסייעים ומייעצים למחרף בשלא לקיים עליו דינו אלא שידחה בטענות ברע עשו ומכוונים לקלקל תקנת הקהילות ואין ראוי לעשות כך אך לא אחליט להם שיהיו חייבים נידוי ע"ז כי אין שום לשון מהסכמה מוכיח על זה וכ"ש שיש להוכיחם ליועצים שאחרי שכבר דינו להמחרף ועמד שתי שעות בדינו א"כ למה ייעצו שירשיע עוד וכו' ע"כ ולכאורה נרא' מדברי הרמ"ש דהמסייעים לעוברי עביר' הגם כי ברע הם עושים אינן חייבין נידוי והוא הפך מכל מה שנתבאר אכן נרא' דאין מדברי הרמ"ש סתירה לכל מ"ש כי שאני בנדון הרז"ל כי לא היו המסייעים מסייעים הפך דין תורה ומה שפסקו הרבנים והב"ד כ"א שהממונים פסקו לפי הסכמתם ובזה מצא להם מקום פטור להמסייעים אבל אה"נ אם יהיה כענין נ"ד שכבר הוא פשוט שפסקו הרבנים והב"ד וזה בא ומסייע לסתור את הדין בודאי שגם הרמ"ש מודה שחייב נידוי ותדע לך שכן הוא שהרי בסוף התשו' כתוב וז"ל סוף דבר זו דעתי שהמחרף חייב נידוי והמסייעים ויועצים להתבטל הדין ולהדחות עד יעמדו בדין תור' וילכו למרחקים לידון כוונתם להתעולל ברשע וחייבים גם הם לגערה עכ"ל הרי מבואר מדברי הרב ז"ל דה"ט שלא חייבם עונש נידוי כ"א גערה לבד משום שלא היה באותו נדון דין תור' מעיקרא אבל אם היה כענין נ"ד שהיו מסייעים נגד דת תורתינו הקדוש' אין ספק שחייבים נידוי וחרם ושמתא ב"מ והעד ע"ז שהרב מ"ש עצמו שם בסימן קי"ב דקכ"ז ע"א וע"ב כתב דבכלל מה שחייב חרם ונידוי העובר עביר' עצמו כמו כן חייבים חרם ונידוי המסייעים יע"ש וגרסינן במסכת שמחות ובירושלמי כל מקום שפשטו ב"ד את ידיהם אעפ"י שחזרו וקירבו אינו יוצא מן העולם בשלום וי"ג כל מקום שפשטו רבים וי"ג כ"מ שפשטו חכמים וכאן בנ"ד תלתא כחדא איתנהו שפשטו ב"ד וגם הסכימו כל שחכמים וגם הרבים הצבור כולם וע' בסי' הקודם.

ועוד מבואר בתשו' הרב משפטי שמואל בסי' קי"ד דקל"א ע"ב במסרב מלבוא לב"ד שאינו עושה להשמט שלא לבא לב"ד כ"א נרא' כוונתו שלא לקבל עליו את הדין יש לו חיוב נידוי משום מאי דקי"ל כשהוא לא ציית דינא ואינו מקבל דמנדין אותו ע"ש וכ"ש כאן בנ"ד שעשה אפקירותא גדולה שלא לבא לפני הב"ד והרבנים ובפירוש אמר שאינו משגיח בהסכמת הרבנים ובגזירת נח"ש שלהם אין לך לא ציית דינא ואינו מקבל את הדין יותר גדולה מזה. ועוד מבואר מדברי הרמב"ם בתשו' פאר הדור סימן ז' והביאה ג"כ רי"ו בס' אדם וחוה נתיב ב' סימן ב' דמי שאינו שומע לקול הרב והדיין שפוסק לו מה שהוא ד"ת חייב נידוי משום מבזה לת"ח יע"ש. ועוד כי כיון שהחרימו אותו ב"ד על אשר עשה כמה חטאים שחייב עליהם נידוי וחרם בבירור גמור עפ"י כל הרבנים והת"ח שבעיר העי"א וזה שבא להחזיק בידו ולזלזל בחרם ונידוי מהרבנים והב"ד הרי הוא בלי ספק בחיוב החרם ונידוי וכמ"ש הרמב"ם בהלכות נזירות פ"ד וז"ל כל ב"ד שנזקקין לזה וכיוצא בזה ומודיעים לאלו שמזלזלים בנדרים שאינן חייבים מן התור' או שיורו להקל או שיפתחו להם פתח מנדין את הב"ד הדיוט וכו' יע"ש וכ"כ בתשו' הרשב"ש סימן ת"ן על ענין כעין נ"ד שהזמינו לדין ולא שחייב נידוי והיה אחר מחזיק בידו ומורה לו היתר כתב שחייב נידוי אותו שלא בא לב"ד וגם המורה לו הוראה להקל עליו בנידוי זה הרי הוא בנידוי והביא ראיה מדברי הרמב"ם אלו יע"ש ואם ככה כתבו הרמב"ם והרשב"ש על הב"ד והחכם המורה לו היתר כ"ש כשיהיה ע"ה שאינו בסוג חכם כלל אלא כי בזדון לבו הוא בא להחזיק ביד המנודה הלזה שלא יהיה ציית דינא כי בודאי כי גדל עונו מנשוא עשר ידות כאשר הוא ברור ומבורר דבר זה לעיני כל ישר הולך ודוק. וכ"כ התשב"ץ בתשו' ח"ב סימן כ' וז"ל אני אומר כי לפי נוסח לשון קבלתו ולפי מעשיו הכתובים בשאלה הוא עובר על קבלתו וחל עליו הנידוי הנז' בקבלתו וחייב לנהוג ככל דינו המנודה וכל העם חייבין לנהוג בו נידוי ואם אינם עושים כן לא הוא ולא העם אבל הם נוהגים בו קלות ראש בנידוי עבירה היא בידם ובני עונשין הם ובני נידוי הם וכ"כ הרשב"א בתשו' שמי שאינו נוהג עם המנודה נידוי הוא בר נידוי יע"ש. גם הרב מטה יאודה בסוף הס' בתשו' השייכים ליו"ד סימן וי"ו דט"ל ע"ד כתב וז"ל מלבד שנתגלגלו חובה להכשיל את הרבים לדבר עם המנוד' ולעמוד ולישב בתוך ד' אמות גם להתפלל עמו בביהכ"נ ולא עשו זכרון לגזירת הב"ד ולמאמרם והרי ידוע דגזירת ב"ד בכל דור ודור המעט הוא אם רב הוא שקולה כמו גזירת ב"ד של משה רבינו ע"ה כדאיתא בפ"ב דר"ה בעובדא דר' יאושע שגזר עליו ר"ג הנשיא לילך אצלו במקלו ובמעותיו ביוה"כ שחל להיות בחשבונו ונמלך ברע"ק ובר' דוסא ן' הרכינס ואמרו לו שחייב הוא לקיים דברי ר"ג מטעם שאין לך אלא שופט שבימיך ויפתח בדורו כשמואל ע"כ והתם הוא איסורא דאורייתא שהרי כשהלך אצלו ר"י אמ"ל ר"ג בא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה וכיון שכן מה נענה בתרייהו אנן יתמי דיתמי הנה בשמים עידי וסהדי במרומים שאם לא היה חילול ה' בדבר והחילול הוא דבר שאין לו שיעור למטה והויא אבידה שאין לה תמורה החרשתי ואשמרה לפי מחסום וזו היא רעה חולה וכו' ובוטל כבוד התור' עכת"ד הרי מבואר מדברי הרז"ל דמה שעשו להתריס נגד הרבנים והב"ד לדבר עם המנודה ולישב בתוך ד"א ולהכשיל לאחרים ג"כ שישבו עם המנודה עברו אדאורייתא להמרות פה הב"ד שהוא איסור גדול מד"ת ואין הפרש בין בד"ג לב"ד קטן כמ"ש הרב ז"ל וגם כי חיוב לשמוע לב"ד הוא בכל דור ודור ובכל מקום ובכל זמן כמ"ש הרב ז"ל וכ"כ הר' החינוך בהדייא ס' שופטים סוס"י תצ"ה וסוס"י תצ"ו.

ועוד נראה לומר דאיכא איסור משום ולפני עור לא תתן מכשול שזה מסייע לזה שיעבור עבירה ולא ציית דינא ואפי' אם לא יהיה ממש עובר על לאו דלפני עור לת"מ מ"מ משום איסור מסייע ידי עוברי עבירה לא נפיק והרי כתב הרמב"ם בפיה"מ בפ"ה דשבועות מ"ה דמלבד דאסור לסייע ידי עוברי עבירה איכא מצוה לקלקל מעשיהם יע"ש ועיין בקונ' ח"ח ח"א סי' י"ב בס"ד.

ועוד איכא איסור מוסיף מה שהלכו הנגדיים לסתור דין תורתינו לערש"ג לסייע ידי עוברי עבירה לעבור עד"ת ולבזות להרבנים ולהב"ד ולחכמי ישראל כי הגם שכת שכנגדו הלכו לערש"ג לא היה בזה התנצלות לאלו כי מה שהלכו הב"ד לערש"ג היה כדין וכהלכה כי כל עוד שהבעל דין אלם ולא ציית דינא ועשו התראה מפורסמת כמה פעמים ואינו מקבל עליו את הדין אז הותר לילך ומצוה איכא כמבואר בש"ס ובפוסקים וכמש"ל בס"ד ברם זה ההולך נגד תורתינו הקדושה לערש"ג הרי איכא איסור מוסיף כי מלבד כי הוא עשה הפך תורתינו הקדושה יש בו גם איסור זה וע"ד שכתבו רוב הפוסקים בפי' בתשובותיהם דהמביא בערש"ג בלתי רשות ב"ד אם הוא כדין יש לו איסור א' מאיסור ערש"ג אכן אם נוטל מחבירו שלא כדין הרי יש בו ב' איסורים כמו כן הוא בנ"ד ומ"ג כי הוא הולך בערש"ג כדי לסתור ולהשפיל דגל תורתינו הקדושה דמי זה אמר שהוא נפטר גם מאיסור זה שאמרו רז"ל שהמביא דיני ישראל בערש"ג מחלל את ה' ומיקר שם האלילים להשביחם כמ"ש רש"י בחומש וזה אפילו התינוקות קורין אותו וכמ"ש התשב"ץ בתשו' ח"ב סי' ר"ץ והרי יש כאן ב' עבירות חמורות ויותר גדולות שאין כמותן חלול ה' בכללות שהוא הגדולה מד' חלוקי כפרה שהיה ר"י דורש כדאיתא בפ' בתרא דיומא ועונש חמור במיתה רח"ל ואיסור ע"ז שהיא היותר גדולה שבג' עבירו' ודוקא כשהב"ד הולכים הם עצמן לערש"ג לקיום הדת ליכא ח"ה כ"א אדרבא קדוש ה' כי אפילו בערש"ג אנחנו מחזיקים דיני תורתינו הקדושה והוא ק"ה גדול בדבר שהגוים יכופו לומר עשה מה שדייני ישראל אומרים לך וגם ליתא דע"ז דמיקר שם האלילים ליכא כיון דכל הליכתינו לשם הוא לתת כבוד לה' אלהינו ולתורתינו לקיימה משא"כ כל בתר איפכא ההולך לערש"ג לבטל תורתינו ומה שפסקו הדיינים והב"ד הרי איכא ח"ה גדול נוסף וחילול התורה וביזוי החכמים וגם שמיקר לע"ז כי מבקש מידם שיחזקו ביד מריעים ומבטלים דתינו והלואי שלא ידברו כמה דברים אחרים שקרים וכזבים מלה"ר ונבלות הפה ולייצנות על הרבים והב"ד וחכמי ישראל ועל תורתינו הקדושה חוץ מעון עצמו של הביטול הדין האם יש בזה סברא לומר שאינו נלכד ברשת איסור זה כמה שהלך בערש"ג אין ספק אצלי כי גם העון יבוקש מיד עושהו דהיינו איסור הולך לערש"ג כאמור שהוא איסורא דאורייתא ועוד בה איסור הסכמה מחרמות ונידויים מכמה רבנים מיום הוסדה אזמיר ועד היום הזה שמנדין ומשמתין ומחרימין למי שהולך בערש"ג כדי לבטל דיני תורתינו הקדוש' וההי"ב. ואבא היום לבאר עמ"ש בשאלה ששמו לאדם הזה המסרב בדין בבית האסורים כי יש אינשי דלא מעלי שאומרים שלא יפה עשו וע"ז רצו לערער גם אחר הב"ד ג"כ שהלכו למושל העיר שלא יוציאנו מבית האסורים והגם כי כל למדן ויודע ספר לא יטעה בטעות גדול לומר שעשו שלא כהוגן כי מבואר בש"ס ובפוסקים דאיכא מצוה וחיוב בזה לחובשו בבית האסורים ולמוסרו ביד הגוים כיון שהוא אלם ולא ציית דינא ובפרט באפקרות' גדולה כזאת דאם לא יעשו בו דין באיש הלזה לא יוכלו עוד לעשות כן לשום נברא ומ"ג כי האיש המסייעו בא להוציאו בתנאי שיעמוד במרדו כי יוצא תקלה גדול' לאחרים מעתה כי לא יש כח בציבור וברבנים והב"ד לעשות משפט ועוד תקלה אחרת כי בפי' אמרו הגוים הבאים להוציאו למושל העיר תנהו על ידינו להאיש הזה כי יצא מכלל ישראל כדי שלא יכופו עוד לעשות כרת של תורה וע"י ששמו בבית האסורים ושהלכו הב"ד לשם ואמרו למושל האיש שלא יוציאנו היה ק"ה בדבר שע"כ שלא בטובתו ראה המסרב בדין כי כלתה אליו הרעה וחזר בו וקיבל עליו את הדין ואיכא תרתי לטיבותא שנעשה ק"ה בדבר וקיבל את הדין וכל העם ישמעו ויראו:

ועוד שהיה מצוה גדולה בדבר כי אם היה יוצא מבית האסורים ע"י גוים והיה עומד במרדו היה חששא שמא ח"ו יהיה כאחד מן הגוים כמו שאמר כן בפי' למושל העיר משא"כ כשלא יצא כ"א ע"י ישראל וקיבל את הדין והרי הוא בכלל ישראל וכל כה"ג נראה לע"ד כי אפי' אם היה ענין זה איסור ברור ומפורש בתנ"ך ובש"ס ובפוסקים בלתי חולק היה לנו להתירו לומר דאדרבא מצוה איכא משום מגדר מילתאלהוראת שעה כאשר בא הענין מפורש בש"ס ביבמות ץ' ע"ב ובסנהדרין מ"ה ע"ב תניא ראב"י אומר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור עד"ת אלא לעשות סייג לתורה והנה מבואר בהרי"ף בה' פ' הגוזל קמא והרא"ש בפסקיו ביבמות שם סי' ב' ובתשו' כלל ח"י סי' י"ג וכלל י"ש סי' ח' דלכל ב"ד נאמר דין זה ואפילו בזה"ז וכ"ן ממ"ש הרמב"ם בפכ"ד מהל' סנהד' ה"ד וכ"פ הטור בהדייא בח"מ סי' ב' וכ"כ עוד בסי' תכ"ה בשם תשו' ר"נ גאון והרשב"א בכ"מ בתשובותיו והזכירם מרן בב"י שם וכ"כ בח"ג סי' שצ"ג וח"ד סי' שט"ו וח"ה סי' רח"ל והריב"ש סי' רנ"א וכ"פ מרן בש"ע שם וכן הסכימו כל רבני האחרונים הלא בספרתם דגם בזה"ז כל ב"ד בעירו דנים שלא מן הדין להור"ש ואפי' במיתה וכ"כ בס' פחד יצחק מער' א' דל"ו ע"ג יע"ש ועמ"ש הרב"ד בח"מ סי' ב' והרב ד"מ ח"ב חח"מ סי' א' והרב מוהרא"ג ז"ל שם סי' ב' ועמ"ש בעניותי בזה בתשו' במ"א בס"ד ול"מ אם יהיה זה הב"ד גדול בדורו שאין כמוהו שאזי יש לו דין ב"ד הגדול כמ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פ"ו ה"ט ומרן הכ"מ כתב דלמד כן הרמב"ם ממ"ש בסנהדרין ל"ב ע"ב ע"פ צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה וכ"פ הסמ"ג עשין צ"ז והתשב"ץ לתלמיד מוהר"ם סי' תכ"ו והמרדכי בסנהדרין פ"ג סימן תש"ט וז"ל ומיהו בזה"ז שאין נשיא בישראל נרא' דגדול הדור הוי ב"ד הגדול וכן היה אומר ר"ת לפי שהיה נשיא גדול בתורה הוא דמקרי ב"ד הגדול וכו' יע"ש וכ"כ הרא"ש שם סו"פ ז"ב סי' מ"א ובקיצור הרא"ש שם סי' ט"ל וכ"נ דעת הטור בח"מ סי' י"ד וכמ"ש מוהרש"ל ביש"ש בב"ק פ"י סימן יו"ד וכ"נ דעת הרנ"י פ"ג דסנהדרין ומרן בש"ע שם והרב החינוך בס' שופטים סוס"י תצ"ה וסוס"י תצ"ו כתב דאיכא מ"ע לשמוע להב"ד שבדור אפי' בזה"ז יע"ש וא"כ אם יהיה האופן שיש בתוך הב"ד הזה של ג' אדם גדול שיש לו דין ב"ד הגדול אפילו יחידי וכ"ש כשהוא גדול ואב"ד דיש לו דין ב"ד הגדול בכלל ובפרט והרי קי"ל דגם בזה"ז יכול לתקן למגדר מלתא אף שהוא כנגד שאר הגדולים שאינן גדולים כמותו ולא בעינן דעתם וסברתם והסכמתם וצריכים לקיים גזרתו ותקנתו במגדר מילתא אם הוא בענין שרוב הציבור יכולין לעמוד בה וכמ"ש בהדייא כל זה הרב"ח שם בח"מ סס"י ב' כמו שיע"ש ודבריו חיים וקיימים כי כיון דאיכא מ"ע גם בזה"ז לשמוע לב"ד שבזמנו וכ"ש כשהוא ב"ד הגדול ושהוא לגדר ולסייג לתור' כ"ש בדבר גדר וסייג גדול ומפורסם כזה שהוא תקנה לרוב הצבור כי אדרבא בלתי תקנ' זאת לא יוכלו עוד הציבור לעמוד בשום ענין שלא יוכלו עוד לדון שום דין ותתבטל התור' והדינים ואיש את רעהו חיים בלעו כי בודאי היה הדין נוטה כי אפילו אם עשו הפך הדין והתור' בבירור בכה"ג שהוא להעמיד משפטי הדת על תילה אין לך גדר וסייג והור"ש לקיום הדת גדול מזה ואפי' אם היה שלא כדין היה מותר ומצוה לעשותו וכ"ש היות הענין נעשה גם בב"ד של ג' כי יש להם מעלה אחרת כמו יחיד מומחה וב"ד הגדול כמ"ש הרב כרם שלמה בתשו' חח"מ סי' א' ובר מן דין איכא נמי ב"ד של ג' מאשתקד שגם המה מלבד מה שחתמו בהסכמה בגזרת נח"ש גם המה באו לעזרת ה' בגבורים לומר למושל העיר שלא יוציאהו עד שיקבל עליו את הדין וכבר ידוע מ"ש בר"ה כ"ה ע"א שכל ג' וג' שעמדו ב"ד על ישראל הרי הוא כב"ד של משרע"ה ע"כ גם הרב מוהריק"ו כתב בשורש קפ"ט דלענין הור"ש בעינן ב"ד של ג' כמו שיע"ש והרי איכא הכא שני בתי דינים של ג' ומ"ג דלפי מ"ש הריטב"א בחי' כ"י לנידה דפ"ב דלהור"ש בעינן ב"ד חשוב וחכמים וישוב גדול והביא דבריו הרב ברכ"י בח"מ סי' ב' סוף אות ג' יע"ש וכאן איכא ג' עמודים אלו ב"ד חשוב כי אין כמוהו וגם חכמים גדולים ומפורסמים וגם ישוב הרבה בדבר בהמלכה ומיתון הרבה יותר מדאי.

ואפי' אם היו דנים בו דין מיתה שכ"פ רוב הפוסקים זולת הרנ"י שחולק ע"ז וכבר עמד הרב מוהר"מ מלובלין בתשו' סי' קל"ח לחלק בזה וגם מצינו להר"ן בחי' לסנהדרין בפ' נגמר הדין שדעתו ודעת הרב דוד הוא דאפי' לחסר אבר אין רשות לב"ד האידנא מטעם מגדר מילתא אלא מטעם המלך ודינא דמלכותא ולזה נוטים דברי הריטב"א הביאם הרב"א בש"מ ר"פ הפועלים וכמ"ש הברכ"י שם כמו שיע"ש מלבד כי רבו החולקים על זה זאת ועוד כי בנ"ד איכא נמי הורמנא דמלכא שהרי מבואר בשאלה מהרב המופלא נר"ו שהיה לו גושפנקא דמלכא בכח השר והמשנה שבעיר יר"ה נתן בחתימת ידו כח לב"ד שידינו בזה וכיון שמכחו והרשאתו באים הב"ד לדון דין זה הרי איכא בהו כח מדינא דמלכותא ג"כ וכ"נ מדברי הרשב"א בתשו' ח"ג סי' שצ"ג שכתב וכ"ש בדאיכא הורמנא דמלכא יע"ש וכ"נ מתשו' הריב"ש סי' רל"ד יע"ש וכ"ש כשלא דנו בו שום קנס ושום יסורין לא מיתה ולא חסרון אבר כ"א דוקא לחובשו בבית האסורים ושלא להוציאו משם עד שיקבל דין תור' כי אין בזה שום מחלוקת כלל וגם לגרשו מן העיר אם אינו מקבל את הדין בכל זה אף אם היה ס"ד שהוא שלא כדין הרי מותר גמור להור"ש לגדר וסייג לתורה והוא ברור ופשוט במאד מאד:

ולענין תנאי אחר אי בעינן שהדור פרוץ ושיהיה גם הוא פרוץ בנ"ד תרוייהו איתנהו כי הדור פרוץ בזה בעוה"ר כי אינן רוצים לקבל את הדין אם לא ע"י אימת המושל וכדומה וכל שאחר סרבן כזה שנתפרסם בכל העיר שלא קיבל את הדין ילפי מקלקלתא ואיכא משום גדר וסייג גדול בתור' וגם כי הוא כמה פעמים לא ציית דינא וכבר כתב הסמ"ע שם סי' ב' סק"ג דברגיל והעם פרוצים איכא הור"ש ועיין להרב שבות יעקב ח"א סי' קמ"ה שכ' דגם בעושה עבירה בפירסום איכא משום הור"ש ועמ"ש מוה"ר פני מבין בח"ב שם דמ"ו יע"ש וכאן בנ"ד כולהו איתנהו דור פרוץ והוא עצמו פרוץ ורגיל וגם העבירה דלא ציית דינא היה בפירסום גדול שנתפרסם בכל העיר שנה שעברה שהחרימו הרבנים הי"ו על זה וגם בשנה זאת השחית התעיב להיות לא ציית דינא והמרה נגד הרבנים והב"ד והממונים ואין לך פירסום עביר' גדול כזה כי אפי' היה איסור לחובשו בבית האסורים ולמוסרו ביד גוים היה מותר להור"ש לגדר וסייג לתור' כזה וזו אינה צריכ' לפנים ואפי' לא היה הדור פרוץ בזה וגם הוא לא היה רגיל ולא היה פירסום בדבר הרי כתב הרב מוהר"מ מלובלין בתשו' הנ"ל שאפי' אם לשעבר לא היו פרוצים אלא שרואין ב"ד שאם לא יענשו זה בדינא רבה כמיתה וכיוצא בזה יהיה סבר שמהיום ולהבא יהיו העם פרוצים ג"ז מקרי שהשעה צריכ' לכך וכו' יע"ש וא"כ גם בנ"ד כל העם אשר בשער מעידים ע"ז שאם לא יענשו לזה שוב לא ימצאו ידיהם ורגליהם הרבנים והב"ד וט"ה לעשות שום דין לשום בריה והגם כי אנכי בעניותי בתשו' אחרת שדיתי ביה נרגא בדברי הרב מוהרמ"מ אלו מ"מ כאן בנ"ד נרא' הדבר ברור שאם אינן עושין דין איכא משום חילול ה' וחילול התור' והוא ברור וע"ד שחילקתי שם בתשו' בס"ד.

כל זה כתבתי כמתלמד למקום אחר כי בנ"ד אין אנחנו צריכים לזה כי לא יש בענין שום דבר שלא מן הדין כדי למשכן עצמינו כי עשו להור"ש כי כל מה שנעשה בענין זה להאיש הזה להחרימו ולהכותו ולחובשו בבית האסורים הכל היה כדין וכהלכה כמבואר בש"ס ובפוסקים והוא דאמרינן בב"ק צ"ב ע"ב אי קרית חברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי ביה וכתב הרא"ש בפסקיו שם סי' טו"ב וז"ל מכאן פסק רב פלטוי ראובן שיש לו תביעה על שמעון ומסרב לבא עמו לדין רשאי להביאו לערש"ג כדי להוציא את שלו מת"י וכ"פ בפסקי הרא"ש שם וכ"כ בהגמ"י סי' הל' סנהדרין בשם הרב רבינו יוסף טובי עלם ז"ל שהוכיח כן מהך סוגייא דב"ק יע"ש וכן מוכח מסוגייא דגטין פ' הנזקין פ"ח ע"ב ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכשר ואמרו שם בגמ' משום דכתיב לפניהם ולא לפני גוים אבל כשיהיה הכפיה ע"י דייני ישראל מותר וכמ"ש הטור שם בח"מ סי' ב' דאם הבע"ד אלם חובטין אותו ע"י גוים ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך יע"ש וכ"פ הרא"ש בתשו' כלל וי"ו סימן כ"ו ובס' בשמים ראש סי' כ"ה יע"ש ועו"כ הטור שם בסי' כ"ו דאם הבע"ד אלם ולא ציית דינא ואינו יכול להוציאו בדייני ישראל יתבענו תחילה לדייני ישראל ואם אינו רוצה לבוא נוטל רשות מב"ד ומציל את שלו מבעל דינו בדייני גוים יע"ש וכ"פ הרב בעל התרומות שער ס"ב וכ"פ התשב"ץ ח"ב סימן ר"ץ יע"ש וגם בתשו' מור"ם ז"ל סי' ב"ן פסק כן דאם לא ציית דינא יביאהו לערש"ג ע"י שנוטל רשות מב"ד כמ"ש הטור יע"ש וכ"פ מרן בש"ע שם ומוהרש"ל ביש"ש פ' החובל סי' ס"ה וכתב וז"ל ומסתמא איירי שלקח רשות מט"ה אבל בלא רשות אפי' לא הלך להערש"ג אלא לכוף אותו לדין ישראל ראוי לכפותו על העמוד כמ"ש מוהר"ם הביאו המרדכי בפ' הגוזל בתרא כתב רבינו מאיר וז"ל וששאלתם על אודות ר"א שהלך בערש"ג לקבל עליו ר"י להכריחו שיעשה לו דין יאודים ומתוך כך קבל ר"י על ר"א והפסידו ממון במסירתו נראה לי דיפה דנתם ויפה זכיתם ויפה חייבתם אתה פ' וב"ד דנהי שר"א לא טוב עשה בעמו וראוי למתוח אותו על העמוד כי הלך בערש"ג תחילה להכריח לשכנגדו דאעפ"י שלא הכריחו אלא לדת יאודית לא היה לו לעשות דבר זה אלא עפ"י קהלות או עפ"י הגדולים שבמלכות ויקבל את הדין ללקות וכו' כאשר ישיתו עליו רבותינו שבמלכות ע"כ הרי מבואר מדברי מוהרש"ל כי אפי' שמותר לכוף ע"י גוים כדי שיקבל עליו את הדין אינו אלא ע"י רשות ב"ד וט"ה הלא"ה אפי' כופהו לדון בדיני ישראל כיון שהוא בלתי רשות יש לו עונש ונראה לומר בפשוט כי זהו דוקא כשיהיה הענין נוגע לו שהוא תובע מבעל דינו אבל אם יהיה הענין לאפרושי מאיסורא שהוא דבר הנוגע לכבוד המקום ב"ה ובאפקירותא גדולה כזאת שהחרימו אותו פעם ושתים והוא מזלזל בנידויו לעיני השמש והירח ומכשיל לרבים שיהיו עמו בתוך ד"א א"כ הרי קי"ל בש"ס בסנהדרין פ"ב ע"א שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש ח"ה אין חולקין כבוד לרב וכ"פ כל הפוסקי' ואין לך ח"ה גדול מזה שכבר עברו יותר מב' שבועות שהחרימו אותו והוא מזלזל בנידויו ולא ציית דינא וכל העם אשר בשער מקהים את שיניהם כי בודאי הגמור כי מלבד כי אין לו שום עונש על מה שלא נטל רשות מב"ד כיון דאינו בע"ד כ"א לקנוא קנאת ה' צבאות כי אדרבא שכרו יגדל מאד והוא חילוק ברור ומ"ג היותו המקנא לשם ה' גבר בגוברין יעקב בל"י תור' וגדול' במ"א וירא ה' ופרקו נאה וכל מעשיו לש"ש ואין בו שום חשדא משינאה וקינאה ותחרות כאשר יעידון יגידון כל יחידי העיר מקטנם ועד גדולם וגם הוא רגיל בכך להיות מוכיח לאפרושי מאיסורא א"כ כל כה"ג היתר גמור וא"צ ליטול רשות מב"ד וכמ"ש מוהרש"ל ביש"ש בב"ק פ"ג סי' ט' וכ"נ מדברי הסמ"ע והפרישה בח"מ סי' תכ"א וגם הרב אורים ותומים בח"מ סי' ב' סק"ה ד"ה ע"א כתב בהדייא דלאפרושי מאיסור' א"צ ליטול רשות מב"ד יע"ש וכבר הארכתי בזה בסה"ק חקקי לב ח"א סי' ד' יעש"ב בס"ד ועיין להרב כנה"ג בח"מ סי' י"ד הגב"י אות כ"ח ועיין עוד להרב כנה"ג ביו"ד סי' רמ"ב הגה"ט אות כ' דלאפרושי מאיסורא אין צריך ליטול רשות מב"ד משפטי שמואל סי' ק"ך ועיין בני שמואל בח"מ סי' כ"ח יע"ש אלא שמ"ש מוהרש"ל בדברי התשו' של רב פלטוי גאון דמיירי כשנטל רשות מט"ה וכו' דבר ה' בפיהו אמת שכ"כ רבו מור"ם בתשו' סי' ב"ן ועמ"ש הכנה"ג ח"מ ח"א סי' י"ד הגה"ט אות כ"ח והרי מצינו בגט שהוא חמור ואיכא איסור כרת מאשת איש עכ"ז התירו לתת גט ע"י גוים והגם שהרמ"ה הביאו הטור באה"ע סס"י קל"ד כתב דלא התירו כ"א דוקא שיאמר לו עשה מה שישראל אומר לך אבל אם הגוים כופין אותו ואומרים לו תן גט אעפ"י שישראל אומרים לו לכופו פסול הרי הטור ז"ל חלק עליו וס"ל דאפי"ה כשר ועיין להרב מכתב מאליהו דקפ"ז ולהרב מאמ"ר שם בחי' לגטין שעשו סמוכות לסבר' הרא"ש מסו' הש"ס יע"ש ואם בגט התירו כה"ג כ"ש בנ"ד שהוא היתר גמור

ומאחר שמבואר בש"ס ובפוסקי' דכל שהבעל דין הוא אלם וקורין אותו לדין ואינו בא וגם פוסקים לו את הדין ומסרב ואינו מקבל אחרי שכמה פעמים שלחו לו הב"ד שיבא לדין ולא בא שהוא חייב נידוי מפני זה ולא זו גם שהחזיק במרדו לבזות להרבנים ולהב"ד והחרימו אותו ועכ"ז זלזל בנידויו ולא קיבל מה מקום לומר שלא יכופו אותו ע"י ערש"ג כדי שיקבל עליו את הדין ושלא יוציאוהו משם עד שיקבל את הדין כי נראה פשוט כי מי שממאן מלעשות כן ויש כח בידו לעשותו שיעבור אדאורייתא אז חיובא איכא לב"ד להיות מעשין עד שיקבל עליו את הדין ובהדייא כתב הרב פחד יצחק בתשו' מער' א' דל"ו ע"ג וז"ל וגם לזילותא דב"ד וכו' וכ"ש שהעמיק הרחיב בפה דובר נבלה לדבר סרה על מעלת הב"ד וכו' ועדיין עומד במרדו וכו' ולפני עיני העדה הם רבנן וב"ד מוטל הדין והאמת להחרימו עוד ולהעמידו תחת ארס הנח"ש עד שיקבל עליו לעשות כאשר יצוו לו הרבנים והב"ד ע"כ א"כ גם בנ"ד שהוא אינו רוצה לקבל עליו את הדין יש לנו להכותו עד שיקבל שהרי אמרינן בכתובות פ"ו ע"א בד"א במל"ת אבל במ"ע כגון שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו ול"ד מלקות דהה"נ שמתא וחרם ונידוי כמ"ש הראשונים. ז"ל שם בש"מ גם לחבשו בבית האסורים יש לנו להניחו לעשות ע"י דייני ישראל כמ"ש בפסחי' צ"א ע"א על מתני' דתנן התם והחבוש בבית האסורים אמרינן בגמ' אמ"ר בר הונא אמרי ל"ש אלא בבית האסורים דכושיים אבל בבית האסורים דישראל שוחטים וכו' ופירש"י ז"ל וז"ל בבית האסורים של ישראל כגון לכופו להוציא אשה פסולה או לשלם ממון וכו' יע"ש הרי דמי שאינו רוצה לציית דינא כופין אותו לחובשו בבית האסורים ומאי דנקט הכי תרתי ל"ד אלא שהני מצינו בגמ' בגטין פ"ח וכתובות פ"ו והה"נ לכל דבר מצוה שמסרב ואינו רוצה לקיים וכן מה שהביא שם רש"י כדתנא בכתובות ל"ג ע"ב והיא מכילתא ס' משפטים היינו נמי הך ואם יש לו ואינו רוצה לשלם חובשים אותו בבית האסורים כמ"ש בס' האגודה והביאה מרן בב"י בח"מ סי' צ"ז כמו שיע"ש וגם הריב"ש בתשו' סי' תפ"ב כתב וכיון שאפשר לב"ד להכותו כדי שיקיים מצוה ג"כ אפשר להם לאסרו כדאמרינן בפ' אלו מגלחין י"ו ע"א מנ"ל דכפיינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרשי הן לענוש נכסין ולאסורין וכו' יע"ש וגם מור"ם בד"מ הכריח כן דאין הדעת סובל דמי שיש לו ואינו רוצה לשלם שלא יהא רשות לב"ד לחובשו יע"ש וכ"פ בהגה הש"ע שם וכ"פ תלמידו הרב הלבוש וכ"פ מוהרש"ל שם ביש"ש פ' החובל סי' ס"ה והביא ראיה מסוגייא זאת דמותר לחובשו בבית האסורים כמו שיע"ש וכ"נ דעת מרן החבי"ב בכנה"ג ח"א סי' צ"ז הגב"י אות כ"א אלא שסיים וכתב ע"ד מור"ם והריב"ש שכתבו חובשין אתו ומכין אותו עד שתצא נפשו וז"ל ונראה דה"ד בזמן שידינו תקיפא עליהם אבל בזמנינו שאין ידינו תקיפא עליהם חובשין אותו לבד ואין מכין אותו וכז"ה המינהג עכ"ל ונראה לע"ד דלא כתב כן מרן החבי"ב ז"ל כ"א דוקא בלוה ואינו רוצה לשלם שהוא מצוה אחת פרטי והיא בדררא דממונא בין אדם לחבירו דהא מיהא ניתן למחילה ע"ז הוא דכתב דכן הוא המנהג פשוט לחובשו ולא להכותו אבל מי שהמרה את פיהם של הרבנים והב"ד וט"ה הי"ו בדבר הנוגע במילי דשמיא ובאפקירותא גדולה כזאת דלא ציית דינא ואינו מקבל עליו את הדין ומזלזל בנידוי וחרם ושמתא ששמו אותו בזה נראה דמצוה וחיובא איכא לחובשו ולהכותו ע"י גוים עד שתצא נפשו או יקבל עליו את הדין והוא ברור.

והסברא פשוטה כי בכל מ"ע ומל"ת שיש חיוב לכל אדם מיש' לאפרושי מאיסורא לחבירו משום עשה דהוכח תוכיח את עמיתך ואם אינו בא מידו על ידו להפרישו כ"א ע"י גוים דודאי דמותר לכופו ולהכותו ולחובשו ע"י הגוים כדי שיקיים המצות ועמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' גיטין והרא"ם ס' ויקרא ועמ"ש בעניותי בסה"ק חקקי לב ח"א חא"ח סי' כ' דכ"ג ע"ג יעש"ב בס"ד גם הרמב"ם בפכ"ד מהל' סנהדרין והביאו הטור שם בח"מ סי' ב' כתב וז"ל יש לב"ד להלקות וכו' וכן יש להם להפקיר ממון שיש לו בעלים ולאבדו וכו' ולקנוס ולנדות ולהחרים ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולאוסרו בבית האסורים וכו' יע"ש וכתב שם מרן בב"י דמ"ש בגמ' במ"ק י"ו ע"א דעבדינן הרדפה כתב הרא"ש וז"ל הרדפה גירסת הגאונים מאי הרדפה אמר"פ נצבי דקני פי' גאון שקושרין קנים זו לזו וחובשין אותו ביניהם כדי שלא יעמוד בבית האסורים בריוח ולא ילך לכאן ולכאן וגם לא יוכל לחכך כעין קסדא שעושין לחבושים ע"כ וכ"כ הרא"ש שם יע"ש והריטב"א ז"ל שם בחי' יע"ש ובלא"ה לא צריכנא להביא ראיה כי ביד הב"ד לחבוש בבית האסורים למי שמתריס כנגדן ולא ציית דינא דמקרא מלא ולאסורים וכו' וכמ"ש בגמ' וכמש"ל דמקרא זה הוא דנפק"ל כל העונשים שיש להם רשות לב"ד לעשותם והוא ברור ועיין בספרי ס' שלח לך סי' קי"ד ע"פ ויניחו אותו במשמר מגיד שכל חייבי כריתות וי"ג מיתות נחבשים ועיין בס' זרע אברהם דמ"ה ע"א. ואפי' בשבת דקי"ל אין דנין בשבת עכ"ז מותר לחבוש אדם בבית הסהר בשבת כמ"ש הכנה"ג בא"ח סי' של"ט בהגב"י בשם תשו' כ"י לרב שרירא גאון והיא לו נדפסה בתשו' הגאונים בס"ס נהרות דמשק הנקראת שערי תשובה סי' קפ"ב ומבואר שם הטעם כי אם יהיה חששה לאדם שעבר עבירה וניכר בשבת או ביום טוב ומתייראים למוצאי שבת שמא יברח ויתלה עצמו ביד גוים דודאי מותר להכניסו בשבת לבית הסוהר ואל תחושו להכניסו לבית הסוהר שלא יהיה צואר הדיינים תחת צוארו ומותר עכ"ל ואם כשהוא מבחוץ מותר להכניסו לכתחילה בשבת בבית הסוהר דהוי הא מיהא אוושא מילתא והוי כמו עשיית דין בפועל ועכ"ז התירו משום שמא יברח או יתלה ביד גוים כ"ש נ"ד שכבר הוא נתון בבית האסורים בימות החול וביקש לצאת ולתלות ביד גוים כדי למרוד בתורת משה ולסרב ולמאן מלקבל עליו את הדין ולהיות אדרבה פוקר כי רוצה להיות ככל הגוים כדי לפרוק עול תורתינו הקדוש' מעל צוארו כי בודאי הגמור איסור גדול איכא הבא להוציאו מבית האסורים בעודו עומד במרדו ואם בתשו' הגאונים אמרו דיש להכניסו לכתחי' בשבת בבית האסורים כדי שלא יתלה ביד גוים ואם לא יכניסוהו יהיה הקולר תלוי על צוארו של הדיינים בשביל שלא שמו אותו בבית האסורים כדי לייסרו מעתה צא וחשוב כמה ראוי לעונש למי שבא להוציאו מבית האסורים כשהוא עומד ברשעו ועדיין אינו מקבל עליו את הדין כי בודאי כי העון תלוי על צוארו כעון החוטא עצמו ויותר מהמה שמוסיף על חטאתו פשע מביזוי התורה והרבנים והב"ד וכבוד הצבור ומחזיק ידי עוברי עבירה כי על אלה יביאהו אלקים במשפט אם לא שב בתשו' והתודה על עונו והכיר בחטאו כי אין לך דבר עומד בפני התשו'.

אולם ראיתי בב"י בא"ח סס"י רס"ג שכת' בשם תשו' ר"ש גאון ז"ל דאסור להכניסו בבית הסוהר בשבת ואם יברח אין עלינו כלום ופסקו מור"ם בהגה' בסי' של"ט ותימה על הרב כנה"ג דבשיירי שם בא"ח סי' של"ט אות ט"ו שכתב וז"ל תשו' ר"ש גאון שכתבתי במהדורא ראשונה מצאתיה בס' שיבולי הלקט הביאה רבינו המחבר ז"ל בסי' רס"ג יע"ש והרי תשו' ר"ש שמביא הב"י משם ס' שיבולי הלקט כתוב בהדייא שהוא אסור להכניסו בבית הסוהר והר' כנה"ג שם מעתיק דמותר להכניסו בשם תשו' רש"ג אם לא שנאמר דט"ס נפל וצ"ל במקום מותר אסור ושו"ר שכ"כ הרב י"א בח"ב סי' של"ט הגה"ט אות ב' יע"ש ועיין למוה"ר כמוהר"א ז"ל בס' מראה הנוגה בהל' שבת פכ"ג הי"ד דט"ו ע"ד שעמד ע"ד הרב כנה"ג יע"ש ולא זכר שר מדברי הי"א וצ"י והיינו כי רש"ג ס"ל דאסור ואה"נ דיש גאונים אחרים חולקים וס"ל דמותר להכניסו בבית הסוהר ואפשר לו' דל"פ רש"ג כ"א לחלוקה שמא יברח אבל במה שרוצה לתלות ביד גוים גם הש"ג מודה ומ"מ בנ"ד שכבר הוא נתון בבית הסוהר ואינו רוצה לקבל את הדין אין כאן מחלוקת כלל דכיון שהוא נתון בבית הסוהר מימות החול והקשה את עורפו שלא לקבל עליו ד"ת שאין להוציא אותו מבית האסורים בשבת וזה אסור לכ"ע ועמ"ש הרב שבות יעקב ח"א סי' י"ד יע"ש ורב אחאי עמיתי בתורה הרב כמוהר"ר יאודה דאנון נר"ו הביא ראיה דמותר להניח בשבת בבית האסורי' אפילו על מי שחייב חוב ממון ואינו משלם ממ"ש בס' האגודה בשבת פ' כל כתבי סי' ק"ץ שכ' וז"ל בר מרת הוו מסקי ביה זוזי בי ר"ג הווי מצערי ליה משמע אדם שיש לו ואינו משלם חובשים אותו והוא עובדא דמביא הש"ס שם קכ"א ע"ב הרי דלדעת האגודה שהוא מפ' הוו מצערי ליה שהיו חובשים בבית האסורים נראה דאפילו בשבת מותר דאם לפי האמת הוא אסור לא הוה שתיק תלמודא לו' שעשו דבי ר"ג שלא מן הדין כדי שלא נטעה ללמד היתר ואדרבא מדאמרו צורבא מדרבנן הוא כדאמר להם דין מדיני שבת שבקוהו בעבור כבוד התו' ש"מ דכדין עבדי.

ולענין לייסר את החוטא לגרשו מן הארץ ולהשליכו אל ארץ אחרת מהיכן נפק"ל דבר זה הנה הוא יוצא ממה שמצינו בכתוב האמור בעזרא סי' ז' הן למות הן לשרשי וכו' ופי' הראב"ע ז"ל הן לשרשי להיות נעקר משרשו והטעם מגורש מנחלתו וחכמינו ז"ל אמרו מאי לשרשי הרדפה עכ"ל הנה מבואר דבכלל הדינים אשר צריכים הדיינים לעשות הוא להיות מגורש מנחלתו ואם למיתה ממש יש כח בידם כ"ש לגרשו מארצו וגם נוכל לומר דמ"ש בגמ' הרדפה שהוא לשון רודף שרודפים אחריו שילך למקום אחר ואפשר דלזה כיוין גם הראב"ע שכתב אחר פי' שפירש מגורש מנחלתו וחכמינו ז"ל אמרו מאי לשרשי הרדפה אלא דפשט הדברים נראה דהוי מילתא באנפי נפשא דאם כונתו לפ' כן בלשון חכמים ז"ל היה לו לומר וזהו שאמרו חכמינו ז"ל ומדכתב וחכמינו ז"ל אמרו ש"מ דלא היתה כונתו לפ' כן גם בדברי חז"ל ומ"מ הרי שמעינן שפיר מפי' הראב"ע דיש כח ביד ב"ד לגרשו מארצו ושילך למקום אחר ומ"ג לפרש"י ז"ל שפי' וז"ל לשרשי לעקרו מן העולם אותו ואת זרעו ואת משפחתו וכו' יע"ש ואם זה יכולים הדיינים לעשותו כ"ש קלה ממנה שהוא לעקרו מעירו כי הוא מותר גמור ואין בו פקפוק כלל וכבר מצינו כתוב בהסכמות עירנו אזמיר יע"א מזמן הרבנים הקודמים דמי שמבקש עזר וסיוע נגד תורתינו הקדוש' וכנגד הדין שפסקו הרבנים והב"ד שבעיר שהוא בחרם ונידוי ושמתא וגם המסייעו והעוזרו הוא בכלל החרם והנידוי והשמתא ובכלל גזרו דאם עומד במרדו ולא שב לגרשו מן העיר ושלא ישוב עד חמשה שנים וכו' יע"ש הרי שיש בהסכמות עירנו דבר זה בפי' לגרשו מן העיר ולא ישוב עד חמשה שנים ש"מ כי דינא הכי והדין נותן לעשות משפט כזה למי שהוא מתריס כנגד הרבנים והב"ד וכנגד הצבור ואינו רוצה לקבל עליו את הדין כי צריכים הם לעשות משפט כזה כדי שלא ילמדו אחרים ממנו וזה פשוט.

וכבר מצינו להרב מעשה חייא בתשו' סי' כ"ג דמי שהיה חשוד על העריות שגזר הרב ז"ל דאם אינו חוזר בו שראוי לגרשו מן הארץ ולהגלותו אל ארץ אחרת וכו' יע"ש וחזינא מ"ש מהרש"ל ביש"ש בב"ק פיו"ד סי' י"ג וז"ל ואפי' לאידך טעמא שכתב דלמגדר מילתא שרי נראה דוקא היכא שמנודה לשמים או פרוץ בעבירה או הפקיר טובא נגד רבותינו אבל היכא שנשמט מן הדין לא החמירו ביה כולי האי יע"ש וכאן בנ"ד שהפקיר טובא נגד הרבנים והב"ד ופרוץ הרבה א"כ יש להחמיר עליו אפי' בחומרות יתירות שכתבו הגאון ר"פ והרשב"א בתשו' המיוחסות סימן רמ"ד שלא לימול את בנו ולא לקוברו וכו' יע"ש והכי דייקי דברי הרשב"א בתשו' הנ"ל שהשאלה היתה במנהג שיש באלו הארצות במי שרואים אותו שאינו נוהג כשורה ואינו שומע לקול מוכיח שמנדין אותו ושלא יזמן לא בג' ולא יתפלל ביו"ד ולא יקברו לו מת וכו' ולא ימול לו בן וכו' וע"ז השיב דיש היתר לזה מב' הטעמים הא' משום דכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ועוד דלמגדר מילתא מותר וכו' ע"כ.

ובר מן דין דכיון דנידו אותו ב"ד ולא קיבל עליו את הנידוי וזלזל בו בודאי דמכין אותו על ככה וכמ"ש בתשו' הרי"ף סימן קמ"ו דמי שנידו אותו ולא קיבל מלקין אותו וחובשים אותו בבית האסורים עד שישוב והביא מ"ש בגמ' דמי שנידוהו וישב ל' יום ולא אתא לב"ד למשרא שמתיה מלקין אותו וכ"ש מי שלא קיבלו עליו כלל וכתיב הן למות הן לשרשי הן לענוש נכסין ולאסורין יע"ש והנראה מדברי הרי"ף ז"ל בהביאו מקרא זה ולאסורים הוא לתת לשואלו תשו' ניצחת דאם לא קיבל חובשים אותו בבית האסורים כמבואר שם וזה ברור.

ועל מה שהיו מרננים על אחרי הב"ד הצדק הי"ו שהלכו אצל השופט שבעיר ואמרו לו שלא יוציאהו עד שיקבל מה שדייני ישראל אומרים כל מי שהוא מהרהר אחריהם הרי הוא עתיד ליתן את הדין שהרי קי"ל דכל מי שהוא מהרהר אחריהם הרי מהרהר אחר ב"ד של משה שהרי אמרינן בגמ' דכל ג' וג' שעמדו ב"ד על ישראל הרי הוא כב"ד של משה ומ"ג כי כאן בנ"ד הלכו ב' בתי דינים מהרבנים והחכמים החשובים והרשומים שבעיר העי"א שהרי הב' הרבנים הגדולים הי"ו לא היו בעיר כ"א בכפר ונשאר המצוה המוטלת על הרב נר"ו אשר נשאר בעיר וכיון שהרב נר"ו לא רצה לבוא הרי המצוה הזאת לקיום הדת הרי היא מוטלת על הרבנים וחכמי הב"ד דהכי קי"ל בכל מצוה המוטלת על הצבור בכללות שהגדול שבהם הוא הקודם כדאמרינן במגילה ל"ב עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל וה"ט כמ"ש מז"ה הגדול בס' חק"ל חא"ח סי' ד' דמצוה המוטלת על הצבור הגדול שבהם קודם יע"ש ובריש קונ' כונן לחקר כמו שיע"ש וכבר הכרחתי הדבר הזה מדברי הראשונים דסל"ה כמ"ש בעניותי בסה"ק לב חיים ח"א רס"י ל"ב יעש"ב בס"ד דכל מצוה המוטלת על הציבור על הגדול שבהם הקדימה לקיימה ועוד כתבתי בזה בדרוש דרכיו למשה בס"ד.

והן הם דברי רב שרירא גאון בתשו' המובא בס' בעה"ת שער ס"ב ח"ג סי' ג' שכתב וז"ל מי שחייבוהו בחוב או פקדון ואין יכולים להוציא ממנו ויש ב"ד ביניהם מקום בי דואר של ע"ז וכו' יש לזקנים ותלמידים רשות שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן וכו' יע"ש ותשו' רש"ג הלזו היא לו נדפסה בס' ש"ץ ש"ז מח"ה סי' ד' דפ"ד ע"ב וכתב עוד וגם אנו מצווין תמיד את הדיינים לעשות כך במי שהוא מורד בדין ואין נכוה בשמתא דרבנן אלא שצריכים להתרות בו תחילה התראה מפורסמת ואם אינו מקבל עליו וגובין ממנו ע"כ גם בתשו' הרשב"א הקטנות סי' קל"ו הביא תשו' זאת בשם רב האיי גאון יע"ש ודקדק הרב מקור ברוך ז"ל בתשו' סי' מ"ב דמדכתב יש לזקנים ותלמידים שילכו לפני השופט וכתב וז"ל ונרא' מדבריו דדוקא הזקנים והתלמידים ולא שאר העם והטעם לענ"ד דהואיל והוא אסור לדון בערכאות ש"ג א"כ אם נתיר לשאר העם ילמדו לעשות גם למי דציית דינא ויהיה בעיניהם קל זה האיסור דומיא מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שבת שאין עושין צורכי חולה שיש בו סכנה אלא ע"י חכמי ישראל וגדולי הדור כדי שלא תהא קלה וכו' ועוד נראה לי שאם ילכו שאר העם איכא דרואה בהם ולא ידע דברשות ב"ד קא עבד ויעשו גם הם שלא ברשות ב"ד ועוד דמי דלא ציית דינא הוא מזלזל לחכמים ולזקנים ולכן ראוי שינקמו הם ממנו ולא תועיל רשעתו ולא יזידון דלא צייתי דינא עכ"ל הרי מצינו להרב מקור ברוך ז"ל דנתן ג' טעמים לדברי הגאון ר"ש ז"ל במה שהצריך להיות שילכו לפני הערש"ג הזקנים והתלמידים גם ראיתי הרב מוהר"ר אהרן ן' חאסון ז"ל בתשו' כי בא שם בס' מקור ברוך סי' ב"ן שכתב גם הוא טעם האמצעי של הרב מקור ברוך וז"ל ומה שהוצרך הגאון לומר שילכו החכמים והזקנים ולא שאר עמא דארעא הוא מפני תיקון העולם שאם נתיר להם להעיד בפני דואר ילמדו גם הם ויבואו לפני גוים ע"כ דיניהם ועוברים על לפניהם ולא לפני גוים אפי' בלא רשות ב"ד אבל כשיראו שאין להם רשות לבוא להעיד לפני ב"ד ש"ג אפי' ברשות ב"ד ודאי לא יאמרו ולפיכך לא נתיר אלא דוקא לחכמים ולתלמידים שהם לא ילמדו לעשות כן וזריזין הם עכ"ל.

ולעד"ן דהן אמת דכיון דהוי מצוה גדולה להקים דגל התורה ובפרט בעשיית הדין והמשפט דודאי כיון דהמצוה מוטלת על גדולי ישראל הקדימה בהם אם ילכו ומצוה קא עבדי ומקדשים ש"ש ברבים ברם במאי דנקטו דבר זה בדוקא שאם לא ילכו הם בעצמן אין לאנשים אחרים לילך ולא הותר דבר זה צריכה רבה דלא משמע כן מהש"ס וכל הפוסקים כי בלא"ה קי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו ואם הב"ד נותנים רשות שילכו לפני הערש"ג מה בכך והרי מבואר שם בטור ח"מ סימן כ"ו וסימן תכ"ה ובשאר הפוסקים דאפי' הבע"ד בעצמו שהוא נוגע בדבר נוטל רשות מב"ד והולך לערש"ג כ"ש כשב"ד נותנים רשות וכבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל אשר שמענו את שמעם כי הרב והב"ד שבעיר פוסקים את הדין והיכא דלא צייתי דינא וצריכים לכופו ע"י גוים שהשוטרים שבעיר הם הולכים לפני השופט וערש"ג שלהם ולרוב הוא ע"י ראש השמשים של כוללות העיר הנקרא בלעז ק'יאייא כי הוא הולך ובא לפני שרי האומות בכל הענינים תמיד עפ"י רשות ב"ד והממונים ראשי העם הם מתנהגים כידוע ואם הוצרכו לפעמים ע"י איזה איש שר וחשוב מרשומי העיר אשר יהיו דבריו נשמעים באותו ענין שולחים אותו ברשות ב"ד ולא צריכים ב"ד והזקנים לילך כ"א כשיהיה הדבר גדול בעובדא דנ"ד כי זה האיש הסרבן ולא ציית דינא יש לו עזר מגדולי האומות בסיוע אחד מרשומי בני ישר' כי בזה אינו בא לא מיד השמש והק'יאייא ולא מיד הממונים והחשובים שבעיר לעמוד כנגד אלו שאז כיון שהוא מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים כ"א דוקא ע"י הב"ד שבעיר שהם היותר גדולים וחשובים שבכל יחידי העיר א"כ כל כה"ג החיוב מוטל על הדיינים ועל הב"ד ללכת הם בעצמן לעשות משפט ולקיים המצוה וכדברי ר"ש גאון ודעימיה ואם לא ילכו הם יתבטל המצוה כנז' בשאלה א"כ הקולר תלוי על צוארם אם אינן הולכים הלא"ה כל אדם מישראל שנוטל רשות מב"ד יכול עשוהו ואם נאמר דהרבנים ז"ל לא כתבו כן כ"א דוקא לבוא להעיד בערש"ג לא במי שהוא סרבן ולא ציית דינא הא נמי ליתא שהרי מבואר בדברי הרב בעל העיטור בסוף ערך בירורים שהביא תשו' רש"ג הלזו וכתב דהזקנים והתלמידים יכופו את העדים שילכו לפני השופט להעיד וכמו שכבר תמה בזה הרב ברכ"י בח"מ סי' כ"ו אות וי"ו מדברי הרב בעה"ע ע"ד הרבנים הנ"ל שכתבו שדברי הרב רבינו שרירא גאון הוא בדוקא שילכו הזקנים והתלמידים דלאו דוקא כמו שיע"ש.

ומ"מ גם הרב ברכ"י ז"ל מודה דאם הלכו הם בעצמם מצוה קא עבדי אלא דכיון דיכול לקיים המצוה ע"י אחר אין הדבר מוכרח שילכו בעצמן זולת היכא דליכא אופן שיגמר המצוה ע"י אחר אז המצוה מוטלת על הגדולים שילכו הם בעצמם ואם לא הלכו ונתבטל המצוה יש להם עונש והקולר תלוי על צוארם והוא ברור וכן ראיתי להר' מוהריב"ל בח"ג סי' מ"ח שכתב חייבוהו ולא ציית דינא חייבים ב"ד ליטפל בדבר לפני גוים וע"י הזקנים והתלמידים יוציאו לאור משפטו ומתרין בו תחילה ואח"ך הולכים ומעידים עליו אבל לא ישבעו המה בשקר אלא יבואו בעקיפין עליו להשבע באמת ע"ש והביאו הרב מוהריק"ש בס' ערך לחם שם בח"מ סי' כ"ו ובכה"ג שהב"ד והזקנים והתלמידים שהולכים לערש"ג להקים דגל התורה לחייב לסרבן מה שפסקו לו ע"פ התורה אין כאן עילוי יראתם כ"א אדרבא קידוש ה' ועילוי לתורתינו הקדושה שאוה"ע יודו ויכריחו לקיים התורה וכ"כ כל הפוסקים ראשונים ואחרונים שהוא מצוה גדולה לעשות כן.

וזה תמהני על מה שראיתי להרב הגדול מו"ר כמוהרי"א ז"ל בס' ראש יוסף בח"מ סי' כ"ו שכתב להקשות עמ"ש הטור בשם ר"ש גאון שילכו הזקנים ותלמידים וז"ל ואיכא למידק דהא אמרינן בעלמא ניח"ל לצורבא מדרבנן למעבד איסורא זוטא כדי שלא יעשה ע"ה איסורא רבה וא"כ היאך אמרינן הכא דילכו הזקנים והתלמידים לפני השופט גוי והא איכא ח"ו חירוף וגידוף וכמ"ש הטור ותי' דאין הזקנים הולכים שם לדין אלא להעיד וכו' יע"ש ואחרי המח"ר בניו"ק לא ידעתי מאי קא ק"ל שבהדייא כתב הרב ר"ש גאון שילכו הזקנים והתלמידים ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן וא"כ אם באמת הם שהב"ד חייבוהו אחרי החקירה והדרישה עפ"י עדים שהוא חייב וזה מסרב בודאי שיש להם להעיד שכן הוא האמת שהוא חייב וכמו כן אם יהיה הענין שהוא חייב איזה דין לקבל וזה סרבן ואינו מקבל את הדין שהליכת הזקנים והתלמידים הוא לו' לשרי האומות שיכופו לקבל את הדין ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך כדאיתא בגמרא בגיטין פ"ח אפי' בגט עצמו וכמו כן סוגייא דפ' החובל אם קרית חברך ולא ענך שדי גודא רבה עילויה שיוליכנו אצל האומות לכופו להציל את עצמו בזה ליכא איסור כלל ואדרבא מצוה קעביד והרי אם באלם וסרבן ולא ציית דינא בדייני ישראל נוטל רשות הבע"ד ומתדיין בערש"ג לכתחילה כ"ש כשיהיה ההליכה מהזקנים והתלמידים להוכיחו ולייסרו שיהיה שומע לקול מורים ושיקבל עליו דין תורת משרע"ה כי מלבד כי לא נכנס זה בסוג איסור זוטא כלל כלל לא אדרבא הוי מצוה לכופו ע"י גוים לקיים מה שנתחייב בדיני ישראל ואפי' לדון ממש בעש"ג הותר כדי שלא יבא לדון בדיני ישראל וכסוגייא דפ' החובל והגאונים ז"ל וכדברי הרב מוהר"א ן' חאסון והרב מקור ברוך וכמש"ל ועיין להרב הסמ"ע בח"מ סי' א' סק"ז ולהרב בית מושב שם שהכריחו דמה שמותר למוסרו בידי גוים הוא דוקא כדי לקיים מה שאומר לו הישראל עשה אבל לא שיענישו אותו הגוים ע"כ וכאן בנ"ד כל מגמתם הוא לכוף ע"י הגוים שיקבל את הדין מה שפוסקים לו דייני ישראל והוא היתר גמור לכ"ע וק"ל ועיין בתשו' מהריב"ל ח"ג סימן מ"ח ובספר אשדות הפסגה חיו"ד סי' ה' יע"ש ולעד"נ לתת טעם לדברי רש"ג ודעימיה שהצריכו שילכו הב"ד ע"ד יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו שהן עצמן הבעלי דבר שלא ציית דינייהו וגם כי המתחיל במצוה שהתחילו במצות דיינות יגמרו לקיים משפטם ודינם.

ואולם לא תעזוב נפשי לשאול בדברי הרב מקור ברוך בטעם שכתב דמסתמא מי דלא ציית דינא הוא מזלזל לזקנים ולחכמים של הב"ד ולכן ראוי הוא שינקמו ממנו ולא תועיל רשעתו ולא יזידון דלא ציית דינא ואחרי המחי"ר איך יתכן לעשות כן שיכוונו ב"ד ללכת לעש"ג כדי להנקם ממנו כי הן אמת כי כדין קא עבדי מ"מ אינו מן הראוי לכוין ללכת בעש"ג לשם פניה להנקם ממנו בעבור כבודם שזילזלו בהם וכמ"ש הרב ת"ה בתשו' לפ' הירוש' בזקן שנידה לכבודו דאפי' כדין כל שמכוין לנקום ממנו אין נידויו נידוי גם הרמב"ן עה"ת סו"ס אמור ע"פ וירגמו אותו אבן ובני ישראל עשו כאשר ציוה ה' אל משה לא לשינאת בן המצרי שנצה עם הישראלי אלא לבער הפגום יע"ש גם הרשב"א בתשו' ח"ה סי' רח"ל כתב וז"ל ולא ישמעו ויעברו בשלח יעבורו תלוש ומרוט טול מקל והך על קדקדם וכו' וצריך מיתון והסכמה והמלכה ומתוך בו יוסר הרבים לש"ש כי כל שהמעשה גדול וחזקת היד רצה צריך יותר השגחה והסרת הכעס וצריך שיהיה הדיין חושש את עצמו שמא אש קנאתו לשות' תבער בו ותהיה גורמת להעלם הדרך הטוב והנכון מעליו ע"כ כי תבא הנקימה לפניו בעודה בכפו לא יבלענה שמא יאכלנה פגה אלא יבשלנה וימתיקנה בסוד הזקנים והישרים בלבותם ואם יש אנשים רשעים מפורסמים ורצית למתקם ועוד הם בתמרוריהם עומדים המנה עם הזקנים בין להלקות בין לקוץ יד או רגל ואפילו להמיתו וכו' עכ"ד הרי מבואר מדברי הרשב"א בתשו' הלזו כי כל מה שיעשה ב"ד לעובר על דבריהם ולא ציית דינא צריכים הם להיות בלתי כעס ונקימה כ"א לש"ש וא"כ איך יתכן לומר שיכוונו הב"ד להנקם ממנו וכ"כ הרב מדבר קדמות מערכת מ' אות מ"ד משם הרב מוהר"ש בר חביב די וידאש ז"ל מנהיגים ושופטים לא (יתמעגו) [יתענגו] בעונש כי לא היתה התשוקה אליו וראוי למעט בעונש ואפי' תהיה הדת עוזרת שאם היות העונש הכרח לקיום הדת אינו מכוין לעצמו מנהג הסנהדרין שלא יאכלו ביום שיהרג אדם על פיהם יע"ש הרי שאין ראוי לדיין לכוין בנקמתו לכבודו כאמור ועל צד הדוחק נראה לומר כי מ"ש הרב מקור ברוך זה לאו שיכונו הב"ד בדבר זה אלא כונת דבריו דמ"ש רש"ג שילכו הזקנים והתלמידים כי כיון דמי שהוא לא ציית דינא הוא מזלזל בחכמים ולב"ד ולכן ראוי הוא שינקמו ממנו היינו שיהיה בעל הדבר ע"ד שאמר הכ' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה והיינו שיעשו הם הנקמה שהם בעלי הדבר ולא חלילה שיהיה להם פניה לנקום נקמת שלא לש"ש בעבור כבודם כי בודאי הם יכוונו בכונה מכוונת לכבוד השי"ת ותורתו להקים דגל התורה.

ובהיותי בזה נכנסתי בחקירה על מה עשה ה' ככה להיות שיתקיים התורה ע"י גוים ושיאמרו לו עשה מה שדייני ישראל אומרים לך כי לא על חינם הוא ענין זה ואמרתי ליישב בטוב טעם ודעת כי ידוע ממאמרי רז"ל בגמרא ובמ"ר ובספרי ובזה"ק ס' בלק דצ"ב דבמת"ת כשבא הקדוש ברוך הוא לתת תו' לישר' החזירה לכל ע' אומות ולא קיבלוה ואדרב' הם ביקשו מהקב"ה שיתננה לנו בנ"י ועשו וישמע' נתנו מתנות וכן היה שנתנה לנו א"כ עתה שאנחנו בגלות תחת ע' שרים מאוה"ע א"כ בכל מקום ומקום שאנחנו צריכים עזר וסיוע לתורתינו הקדושה לקיימה הם מוכרחים לעזור על ידינו יען כי המה היו סיבה שיתן הקדוש ברוך הוא לנו וניח"ל בהכי וזהו הטעם מ"ש בפ' רע"ק פ"ח ע"ב אמר"י מ"ד ה' יתן אומר המבשרות צבא רב כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לע' לשונות דצריך לדעת כיון דהתור' היא דוקא לישראל לאיזה צורך היתה בע' לשון אכן לפי"ה ניחא כי צפה הקדוש ברוך הוא כי ישראל ילכו בגלות תחת ע' אומות ובכל אומה ואומה שימצאו שם ישראל ויצטרכו לכוף למי שאינו רוצה לקיים התור' יהיה הרצון לפני מלכים ממלכי אוה"ע לכופו ולייסרו ולחובשו בבית האסורים ולהכותו מכות רבות עד שיקבל עליו דין תורתינו הקדוש' כיון שבמת"ת הם ביקשו שיתננה לישראל וניח"ל בהכי צריכים הם לאשר ולקיים ולכן בא בע' ל' כנגד ע' אומות שלכולם יהיה המשכת והתלהבות להחזיק ביד ישראל לקיים את התור' אף שהוא נגד דעתם וסברתם והפך דתם וזהו מפלאות תמים דעים וכבר כתבתי עוד כיוצא בזה בתשו' אחרת ובקונט' תורה וחיים ובקונ' עמודי חיים בס"ד.

גם מצינו דבנ"ד עשו לו התראה מפורסמת מאה פעמים שישמע לקול מורים מה שאומרים לו דייני ישראל ולא שמע אליהם והרי כתב בתשו' רש"ג המובא בבעה"ת שם שער ס"ב ח"א סי' ג' וכל המורד בדין ב"ד מתרין בו תחילה התראה מפורסמת ואם אינו מקבל מעידים עליו וגובין ממנו בדיני ע"א וכדבריו כתבו רוב הפוס' כמבואר בספרן ש"ץ הרי שלדעת הגאונים והפוס' דבעינן התראה מפורסמת וכמ"ש ג"כ בס' באר הגולה שם בח"מ סי' כ"ו שמתרין בו תחילה התראה מפורסמת וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק ח' יע"ש וכאן בנ"ד היו התראות רבות ומפורסמות כנז' בשאלה ויצאנו י"ח גם מדבר זה. והרשב"א בח"ה סי' רח"ל כתב וז"ל זהו עצתי שתפתה בלשון רכה פעם ושתים והרבה ריעים על הריעים שמאל דוחה וימין מקרבת אולי יזכו וישובו מדרכם הרעה ורשעים עוד אינם ואם ישמעו ויעברו בשלח יעבורו תלוש ומרוט טול מקל והך על קדקדם אלף ופרוטרוט ויש דבר שצריך שישקול הפסד כנגד על השכר וצריך מיתון והסכמה והמלכה ומתוך בו יסור הרבים לש"ש וכו' יע"ש ויתר לשונו כבר העתקנו אותו לעיל מזה הרי מבואר מדברי הרשב"א כי בעניינים כאלו צריך מיתון והסכמה והמלכה עם הזקנים וכא"ן בנ"ד היה מיתון הרבה יותר מדאי וגם הסכמת רבים והמלכה עם הזקנים והרבנים וכל התלמידי חכמים שבעיר ואם אחד או ב' שבעיר שעזרו והחזיקו יד הסרבן הלזה דלא ציית דינא ההי"ב. ובלא"ה הרי קי"ל דכשעונשים אותו בתחי' עונשים אותו בדבר קל דהיינו לנדותו ולהחרימו ואח"ך לחובשו בבית האסורים ואח"ך להכותו עד שתצא נפשו או לגרשו מן הארץ וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' קמ"ו ואמרינן מאי לשרשי הרדפה כלומר שעונשין אותו בדבר הקל ואם לא קיבל עונשים אותו בדבר שהוא חמור ממנו יע"ש. וכן ראיתי לה"ה מוהרש"ך ז"ל בח"ד סי' יו"ד דט"ו ע"א שכ' וז"ל ואומר דליכא לספוקי בהך מילתא כלום כי מה שעשו הב"ד להוליך הם בעצמם לשמעון הנז' בפני ערש"ג ולהעיד עליו הם בעצמם מה שהעידו כדין וכהלכה עשו מה שעשו וכל אנפין שוין בזה כי הנה בנ"ד כיון שעיקר התביעה היתה מהב"ד הנז' על שמעון הנז' וכו' ועשו התראות שעשו כמה פעמים א"כ נמצא שהם בעצמם הם התובעים ואחר שנתברר שלא היה רוצה לשמוע לדייני ישראל ודאי שהיה להם רשות להוליכו להערכאות ולהעיד עליו הדיינים עצמן אליבא דכ"ע ע"כ והרי נ"ד נמי אחר שעשו לו התראות רבות כמה פעמים ולא שמע לדייני ישראל ואדרבא זילזל בהם ובחרמות הרי נעשו הם עצמן התובעים בעבור כבוד התורה א"כ כדין וכהלכה עשו מה שעשו וכדברי מוהרש"ך ז"ל.

ועוד ראיתי להביא ראיה לנ"ד ממ"ש עוד מוהרש"ך ז"ל בטעם אחר והוא שייך ג"כ לנ"ד וז"ל ובר מן דין אומר טעם אחר והוא שכתב עוד הרב הנז' דאפילו בתביעה דעלמא בין אדם לחבירו רשאין הדיינים ויש רשות לזקנים ולתלמידים שילכו לפני השופט ושיעידו כי הנה אחר שכ' דלכאו' היה נרא' דהרמב"ם חולק על ר"ש גאון ז"ל כתב עוד וז"ל אלא שיש מקום לחלק ולומר דהרמב"ם קא מיירי היכא דלא בא הדין לב"ד וכיון דלא נתברר הדבר אם הוא חייב או לא שאינו רוצה לעמוד בדין בפני דייני ישראל ומש"ה אין חייבים ב"ד ליטפל בענין אלא שנותנים לו רשות להתדיין בערכאות שלהם להציל מבעל דינו אבל אה"נ דיודה הרמב"ם היכא דנתברר הדבר וחייבוהו ב"ד בחוב או פקדון דאותו האיש גברא אלמא ולא ציית דינא דחייבים ב"ד ליטפל בדבר וע"י הזקנים והתלמידים יוציאו לאור משפטו וכמ"ש רש"ג באופן שבין כך ובין כך הרשות ביד הדיינים ליטפל בדבר להוציא המשכונות מיד שמעון ולהעיד עליו מה שהעידו וצדקו הממונים במה שעשו עכ"ל הרי שכתב מהרש"ך בשם מהריב"ל שכל שדנו הב"ד וחייבוהו שנתברר להם להב"ד כי המסרב בדין הוא עושה שלא כדין וכענין נ"ד שנתברר בבירור גמור כי לא ציית דינא ועובר על ההסכמות של הרבנים בגזרת נח"ש וגם החרימו אותו והוא מזלזל בו ועשו בו התראות ולא השגיח בודאי דאין לך בירור גמור יותר מזה כי זה הסרבן עושה שלא כדין דליכא מקום לספוקי בזה כלל כלל לא ועמ"ש הרב ירך אברהם ח"א חח"מ סי' ג' יע"ש: