חיים ביד/צ
סימן ץ[עריכה]
שאלה מי שגלח זקנו בעיר טורקיאה שלא נהגו לגלח זקנם ולא בא מיד הרבנים והב"ד לעשות לו שום דין ושוב זלזל בכבוד התורה ולומדיה והחרימו אותו ובא לבקש מחילה על מה שזלזל שיעשו לו התרה ויש מעכבים שלא להתירו עד שיקבל עליו שלא יגלח זקנו שהוא איסור תורה ויש חולקים בדבר דאם אנחנו לא נהיה מתירים לא יקבל עליו זה ויש חשש שיפרוק עול התורה לגמרי יורינו איזה דרך ישכון אור:
תשובה בריא לי ששני הכתות נתכוונו לש"ש ולכן אנכי אעשה פשר דבר דבתחילה יתרו אותו פעם וב' וג' בשלשה ימים שאין [מ]תירים אותו עד שיקבל שלא לגלח זקנו ואם שמע מוטב ואם לאו שרואים כי יפקר טפי מוטב שיעבור על איסור זה ולא יצא חוץ מן השורה בעבור כל תרי"ג מצות והן הן הדברים אשר דיבר בקדשו ה"ה בספר שאלת יעבץ ח"א בתשו' שהתנצל על מה שהיו מרננים אבתריה שהיה מסביר פנים למי שגילח הזקן והשיב להם כי גם הוא לבב כמוהם אבל מה נעשה כי הדור פרוץ וכראות שאנחנו מרחיקים מהם הם יוצאים לגמרי חוץ לדת ויצאו צורני צורני לכן ע"י ההתקרבות וההסברת פנים הם מתביישים ואינם פורקין עול התורה לגמרי זת"ד כפי הרשום בזכרוני והיא ראייה אלימתא לנ"ד והרב ועצום בני הגדול אברהם רחימא נר"ו הביא ראייה מקראי במלכים א' סימן י"ג בענין עדות הנביא שהיה שנתנבא נבואה קשה על ירבעם וכתיב וישלח ירבעם את ידו ותיבש ידו ויען ויאמר המלך לאיש האלקים חלי נא את פני ה' אלדיך והתפלל בעדי ותשוב ידי אלי ויחל איש האלקים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה ואמרו בפסיקתא שם בילקוט והמפרשים ז"ל רש"י ומוהרי"א ז"ל שעודינו עומד במרדו מדכתיב ה' אלקיך ולא אמר אלקי או אלקינו וגם ותהי כבראשונה עומד ועע"ז והרי היה יכול הנביא לעכב תפלתו ולומר אם תשוב לגמרי מחטא ע"ז אני מתפלל והגם שהרלב"ג ז"ל כתב שהתפלל אולי שישוב בתשובה בראותו היכולת האלקי ית"ש ויתעלה ועכ"ז לא שב עכ"ל והרי אם איכא איסורא למי שהוא חוטא בחטא גדול ונתפס על חטא קטן לעכב כפרתו עד שיתכפר גם חטא גדול למה הנביא לא חשש לזה ואי משום מ"ש רז"ל ובאידרא רבה קדישא דהקב"ה חס על כבוד שלו יותר מעל כבודו דעל שעבד ע"ז לא נתייבש ידו ועל דאושיט ידו לעידו נביאה ותיבש ידו הרי המעשה הזה די לברר זה ואין צורך להבחין ע"י התפלה והן אמת כי ע"י תפלת הנביא מתברר יותר עכ"פ אם יש עיכוב עפ"י הדין שלא לעשות היה לו לעידו נביאה לעשות ומה גם כי יכול לומר לו הנה אנכי מוחל על כבודי אבל בעבור כבוד שמים אנכי מעכב אם לא שיש לחלק ולומר בין דיני שמים לדיני אדם דכאן שהיה הדין מן השמים שעשו בעבור כבודו גם הוא מחלה פני ה' שימחול לו אבל למה שנוגע לדין ב"ד של מטה וכן ראיתי במדרש תנחומא ס' כי תשא וז"ל ויהי בשמוע המלך את דבר איש האלקים אשר קרא על המזבח כדבר ה' וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו ותיבש ידו אשר שלח אליו ולא יכול להשיבה אליו ר"ה אמר יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא מה סובל מבריותיו וכמה חס על כבודו של צדיק עומד ומקריב לע"ז ולא יבשה ידו וכיון שפשט ידו אצל אותו צדיק מיד יבשה ידו ויען המלך ויאמר אל איש האלקים חלי נא את פני ה' אלקי והתפלל בעדי תרין אמוראין חד אמר אלקיך ולא אלקי וחד אמר באיזה פנים קורא אותו אלקי עומד ומקריב לע"ז וקורא אותו אלקי אעפ"י כן ויחל איש האלקים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה מה כבראשונה ר"י בר סימון בשם ריב"ל אמר אם תכתוש את האויל במכתשת אין את מועיל מה בראשונה עומד ומקריב לע"ז אף בשנייה כן עכ"ל. ובני כי ביצחק יקרא הי"ו העיר ע"ז מלשון ספר החסידים סי' תשנ"ה שכתב וז"ל בזמן שמתענין על דבר אחד כגון בתעניות ובב' ובה' אחר יום טוב או בין ר"ה ליוה"כ ויוה"כ עצמו או בשביל גזירה או בשביל מגפה שמבקשים לצדיק גמור שיתפלל עליהם צריך לצדיק לחקור איזה עבירה יש ביניהם ויאמר אם אתם חפצים שאתפלל עליכם נתקן אותו עון תחילה ואם אינם נשמעין לו אל יתפלל עליהם כי יותר עון הוא שיתפלל והעון בידם יע"ש ועיין מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' מעשה הקרבנות פ"ג וז"ל אבל אם היה מומר לשאר עבירות מקבלים ממנו כל הקרבנות כדי שיחזור בתשו' ועיין בספר החסידים סי' תקצ"ג וז"ל כתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב אחד חטא בעבירות גדולות ובא לפני חכם ושאל לו במה יתכפר עון קטן ולא רצה להורות לו אמר למה לא תתן לי כפרה וכתיב הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי אלא כל עונותיו יתוודה וכתיב והתוודה עליו את כל עונות בני ישראל וכתיב כל תשא עון ע"כ: