חיים ביד/פתיחת הספר
פתחתי ידי
[עריכה]זאת לפנים בישראל קרוב לחמשים שנה. היתה עלי י'ד ג' ס' נפתחים סל"ח סמיכה לחיים ונשכ"ח נשמת כל חי וקק"ל חקקי לב מעשה ידינו כוננה. דאיתנהו בהו כמה וכמה שו"ת על יורה דעה דינא רבה ודינא. ומאז עג עתה כשנים הלו שסדורות ובאות שנה אחר שנה. עלה בקב'ץ בקונטריס זה והדת נתנה. אלו מן ההלכות שנשאלתי עליהם הלכה למעשה את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה והאלהים אינה. לפי העת והזמן פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה תורה בעידנא. ובתוכן יש מהם שלא יכולתי לעמוד על בוריין מסיבת עול הציבור אנוס פטריה רחמנא. ואוסיפה לך כהנה וכהנה. בספרי זוטא רוח חיים דלא זזה ממקומה משנה ראשונה. וקולי אל ה' אקרא ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד שלא נכשל בדבר הלכה ללכת בדרך ישרה ונכונה. וראו קראתי בשם האי ספר'א חיים בי'ד. למען תפוס לשון המקרא במשלי סי' ח"י מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה. כי מדי דברי בו נימא ביה מילתא והוא עפ"י מ"ש הרב הקדוש ראשית חכמה ז"ל שעה"ק פי"א דקצ"ז ע"ב וז"ל והדין נוטה לקדש הדיבור מאחר שהוא יוצא מקדש הקדשים שהוא הלב אל ההיכל שהוא הפה ועוד תמצא שמלת קוד"ש במ"ק עם הד' אותיות עולה כמנין דבו"ר במ"ק זת"ד דפח"ח. וומנו ניקח לרמוז על דרך זה והוא דמו"ת במ"ק וכן חיי"ם במ"ק י"ד והדבו"ר גם כן במ"ק י"ד נמצא חו"ד כחושבנא דידהו והשתא שפיר דמז קרא מו'ת וחיי'ם בי"ד לשון דכולם שוים במספרם כמשפט וא"כ צריך לקדש עצמך בדבור היוצא מפיך והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וזה נמי רמז קרא בס' כי תצא והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ודרשו במדר"ר ס' קדושים ולא יהיה בך ערות דבר זה נבול פה יע"ש ולפי דברי הרב ר"ח שזכרנו הנה נכון דקדו"ש עולה במ"ק דבור ולכן כדי שיהיה מחניך קדוש הדבר תלוי שלא יראה בך ערות דבור שהוא נבלות הפה וק"ל:
או יאמר באופן אחר בקרא דמשלי והוא עמ"ש הרמ"ע בס' ע"מ וה"ד תלמידו הרב זרע ברך בס' האדינו ב' בטעם שאמר רי"ש בד' חלוקי כפרה דמ"ה אין לו כפרה אלא במיתה דאיך אמרו בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בד"ת דהיינו משום דכתיב אדם כי ימות באהל והו"ל מיתה וזהו שרמז דוד ביום רעה יסתרני בסתר אהלו יע"ש והרב שארית יעקב ס' בחקתי דנ"ה ע"ד יהיב על זה טעמא אחרינא למה מתכפר בד"ת כיון דהוא במיתה משום דעי לימוד התורה נעשה בריה חדשה והו"ל אדם אחר שנולד מחדש את"ד וכל זה דאהני היינו דוקא בלומד תורה מאהבה לשמה אזי יועיל לו התורה אי כס' הרמ"ע דממית עצמו עליה אי כטעמו של הרב ש"י דעושה לו בריה חדשה הלא"ה לא אהני ליה ולא מידי. ובכן נימא דזה בא לומר שלמה המע"ה מות וחיים ביד לשון ירצה דבתורה דהוא לשון מודים מרפה לשון משכחת לה דיש בזה ב' סוגים מות דהיינו אדם כי ימות באהל וגם חיים דעושה בריה חדשה ביד לשון מסיבת הלשון דלומד בתורה דפי צדי' יהגה חכמה דלשונו תדבר משפט. וכל זה בתנאי ואוהביה דילמוד מאהבה אז יאכל פריה דהיינו הפרי היוצא דבמקום מיתה עומדת הוא אדם כי ימות באהל או דנעשה פרי חדש דיציץ ופרח מעתה כאילו לא היה זה ולא ישיג האי מעלה אם לא דמאהבה עשה וברור ועיין לרוקח ד"ב ע"א במעלת הלומד מאהבה דנוטל ב' חלקים מאותו שלומד מיראה יע"ש.
ועוד אמרתי לפרש דרך שלשת בקרא הניצב לפנינו במה שראיתי בס' עומר השכחה סימן ח' ע"פ לי עצה ותושיה דהביא מעשה רב ממוהר"י אבראב'אניל ז"ל שהיה מרואי פני המלך ונתקשרו בני המלכות להרוג את המלך וכתבו שטר וחתמו על זה והרב הנז' עשה המצאה נפלאה וחתם בנוסח זה. אם רבותי הסכימו אני לא אברח יצחק בן יאודה אבראב'ניל ע"כ ויהי בלילה ההוא ברח מהם ומסיבה זו הרגיש המלך והרג לכל הקמים עליו לרעה ובקש ג"כ להרוג למוהרי"א על חתימתו עמהם והשיב למלך כי לא הבנת מה כתבתי בחתימתי ופירש הדברים דאני לא. תקרא אותו למעלה ותפסיק הדיבור ושוב תקרא אברח וכאשר כתבתי דאני לא הסכמתי עמהם אלא אברח כן עשיתי וכן תראה כמה מקראות כמו זה אשר שלח יד במלך שלמה בנה את המילא וכן את האדם בצלמו בצלם אלקים גם כי את על מעשה האלקים יביא במשפט ואז הבין המלך שדבריו אמתיים ונכוחים והצילו מן המות ואדרבא ידע והבין כי הוא הציל את המלך ממיתה עי"ש המעשה באורך והובא גם כן בס' והו"א ח"ב פט"ל תראנו משם. והשתא זה בעצמו אף הוא היה מכוין שלמה המלך ע"ה באומרו מות וחיים ביד לשון דבכח צחות לשון האדם הדבר תלוי ממות לחיים דלפי הפשט היה חייב מיתה למלך כפי הלשון ואדרבא ממנו תוצאות חיים מלשון זה גופיה דנמטייה סיבה דהציל את המלך מההריגה ופדה את נפשו ממוץ ועל זה נאמר והחכמה תחיה בעליה דבשפה ואחת ודברים אחדים משתמע לתרי אנפי בדיבור אחד מן הקצה אל הקצה לחיים ולא למות וברור
ועל ד יתכן לפרש עם מתני' דסוף ברכות המתפלל וטעה סימן רע לו' וכו' אמרו עליו על רחב"ד כשהיה מתפלל על החולים היה אומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמ"ל אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף וי"מ דמטורף קאי לחולה וי"מ דקאי לתפלה הצד השוה דבלשון התפלה היא ההבחנה אם יחיה או ימות וא"כ זהו ממש כונת המקרא מות וחיים כדי לידע אם הוא למות או לחיים הדבר תלוי ביד לשון כפי המוצאה שבלשונו בתפילתו ניכר מה יהיה אחריתו אם נתקבל תפילתו אם לאו ועיין בקונט' צדק' לחיים מערכת א' ד"ה אדה"ר מה שפירשתי בס"ד.
וחמש את אר'ש עם ענין בגתן ותרש דאמרו בילקוט מגי"א דבשביל שהיה יודע מדרכי שבעים לשון הכין לשון כשדים והודיע לאסתר וניצול המלך ואז יתלו שניהם על עץ כיע"ש וזהו מות וחיים זה וזה גורם ביד לשון היודע לשון וברור.
ועל סמך קרא דא אליו פי קראתי בשם חיים בי"ד דהוא ר"ת 'יורה 'דעה ודבר שהיה בכלל חזי לאיצטרופי דבכמה מקומות בתלמוד בברכות ד"ן ומ"ק דכ"ח וכתובות דע"ז וב"ב דיו"ד איתא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו ביד'ו על מי שהיה מחזר לימודו פעמים רבות ומרגלא בפומיה כי לא תשכח כיע"ש וזה בדיני יורה דעה צריך יותר ויותר שיהיה רגיל בהן טפי משאר למודי ה' דהוא לאפרושי מאיסורא והלכות יסודי התור' תלויים בהן כדכתב בס' זובח תודה בהקדמתו דבתחיל' ישתדל בפרטי הדינים של איסור והיתר ונדרים ורבית ונידה וכיוצא עי"ש ובספר הזה הזהיר בס' החסידים סי' תתרי"א ובס' אר"י פי"ב והמני"ח ז"ל בצואותיו לבניו הזהיר מאד על לימוד ש"ע יו"ד כיע"ש ומאחר שכן נאה ויאה לקר'א לדת'ן זה ספר חיים בי'ד לרמוז דחיו"ד יהיה מורגל בפיו של אדם ויהיה תלמודו מתקיים בידו שיאמרו עליו אשרי מי שבר לכאן ותלמודו בידו ויקויים בפיך ובלבבך לעשותו דדיני יו"ד הם עיקרי הדת ופשוט. אל חי ברוב רחמיו וחסדיו יזכינו לשמור ולעשות ולקיים כל הנמצא כתוב בספר בד' שלחנות לא נופל דבר אחד מכל דברו הטוב ובהם נהגה יומם ולילה תור' לשמ' בלי שום פניה כלל אנחנו וזרעינו וז"ז ע"ס כ"ה וזרע זרעינו עד סוף כל הדורות ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים אנא ה' הושיעה נא. והשיבה שופטינו כבראשונה. שתשים סנהדרין אצל המזבח כאשר היתה באמנה. ויהיו דברי אלה אשר התחננתי פה בעיר עוז לנו אזמיר יע"א ביום י"ד תמוז דהאי שתא כאן שנה כי האי סימנא וצויתי את ברכת"י לכם לפ"ג לחיים טובים ולשלום הצעיר
ע'ט לחננ'ה. תשואות חן חן להאי גברא דחשיב רבה אילנא אלוף עיד'ם רעיא מהימנא. הגביר החכם השלם והכולל עצום ורב טוב לבית ישראל ר'ב חסד'א כמהר"ר מסעוד סאיימאן נר"ו הוא ובנו התלמיד הנעים שם משמעון הי"ו יפרח כשושנה. וחי בהם אמר רחמנא. ששים ושמחים ההלל והשמחה שמונה. גם אשו'ר נלוה מליץ טוב לצדקנו מזכירין אותו לשבח שורייקי דעינא. קרוב אחד מקצה מנקיי הדעת שבירושלים הר המר גבעת הלבונה. אב בחכמה ורך בשנים ותדבק נפשו בדינא. ממנו יתד ממנו פינה. ענף עץ אבות בן מלכם הלא זה הוד והדר. מר שד'ר. כי זה הבכור אליהו בהיר יצ"ו ברוך ה' אשר נתן לדוד בן חכם זק"ן שקנה. בא יבא ברינה. חי ומלא ברכת ה' ידו על העליונה. ידיות ביאנה. רב הונ'א. החזן רואה בטוב ירושלים זכות אבות אגוני מגנא. מזרעא דיוסף קא אתי דלא שלטא ביה עינא. ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך ובשוב ה' את שיבת ציון אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה. אכי"ר: