חיים ביד/ס
סימן ס
[עריכה]קדמו עיני אשמורות לשיח על מי שביזה לשני חכמים ותכף שידעו ב"ד בדבר הזה עשו לו דין להכריזו שהוא בנידוי בשווקים וברחובות והחוטא הזה נתחרט על עונו ומינה לאנשים ת"ח רשומים לבקש מחילה ושיעשו לו התרה ולהיות כי קצת מגיריה דידהו אינם מניחים שיבקש מחילה ושלא ימחלו לזה החוטא ורוצים למוסרו ביד אוה"ע בערש"ג להלקותו ג"כ וכל טענתם הוא משום הור"ש יורינו המורה אם יכולים לעשות כן או לא. עוד יורינו אם חייב שני דינים על אשר ביזה ב' או סגי בנידוי אחד על שניהם יורינו המורה ושכמ"ה.
תשובה נראה לע"ד דאינן יכולים למוסרו ביד אוה"ע מאחר שבא לקבל את הדין ולהיות ציית דינא ולא מצינו שהתירו הפוסקים למוסרו לאוה"ע כ"א כשהוא אלם ולא ציית דינא כמבואר בטור ח"מ רס"י ב' ובמרן בש"ע שם שכתבו כן בהדייא דבאלם ולא ציית דינא חובטים אותו ע"י גוים יע"ש וכאן בנ"ד כי ציית דינא וקיבל עליו את הדין אין מקום לייסרו עוד אפילו בדיני ישראל וכ"ש על ידי גוים. ומשום הור"ש ליכא כ"א דוקא באדם פרוץ וכאן כפי הנראה זה האדם לא היה פרוץ בזה גם בעינן שיהיה הדור פרוץ באותה עבירה וכאן בנ"ד לא יש לא זה ולא אותו והרי מבואר בפוסקים בח"מ שם סימן כ' דכל שאין האדם העובר עבירה פרוץ ואין הדור פרוץ באותה עבירה ליכא משום הור"ש. ועוד נראה לי לומר כי באדם שחטא ועשו לו משפט כתוב כדת של תורה וקיבל עליו את הדין אין לחזור ולייסרו עוד פעם אחרת משום הור"ש. ועוד שהרי כתב מוהריק"ו בשורש קס"ט דמי שקיבל עליו את הדין ובא לב"ד דאין מחמירים עליו לנדותו יעש"ב. ועוד דאדרבא בזה"ז אין להחמיר בנידויים דיבואו ח"ו לזלזל וכמו שהיה בנ"ד כי כששמעו קצת מאנשי מכת שכנגדם שרצו להחמיר עליו יותר מזה למדו אותו שיכפור בנידויו ולא יבקש מחילה וכן כתב הפרישה ביו"ד סוס"י של"ד בשם רש"ל דבזמן הזה יש להקל וכ"כ הט"ז שם.
וגדולה מזו ראיתי להתשב"ץ בתשו' ח"ב סימן כ"א בדין שהחמירו בגמרא וגדולי הראשונים דמי שהקל בנידויו דאין מתירין אותו אלא עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ואמרו בגמ' וכן פסקו ז"ל דכל ב"ד דמיזדקק להתירו הוא בנידוי ועכ"ז כתבו דיש להתיר בזה"ז כדי שלא יבואו לכפור יע"ש וכ"ש בנ"ד שכבר קיבל הנידוי ומבקש מחילה:
ולענין אם יש לעשות ולייסר להור"ש לת"ח עיין מ"ש בעניותי בסה"ק נכ"ח סימן מ"ז דלת"ח אין לייסרו משום הור"ש יע"ש וכ"נ מתשו' הרשב"ש סי' תר"י יע"ש ועיין להרשב"א ח"ד סימן שט"ו. ולענין אם הוא בא לבקש מחילה אחר הנידוי ואינן רוצים למחול אם מתירין לו עיין בב"י ביו"ד סי' של"ד בפי' עד שירצה החכם ומ"ש רבני האחרונים ובכ"מ בהלכות ת"ת פ"ו הי"ב יע"ש. ולענין מה שחטא עם שנים אם צריך שני דינים וב' נידויים עיין להמבי"ט בח"ב סי' קל"א וקפ"ח והביאו הרב כנה"ג ביו"ד סי' של"ד ועיין לב שלם לענין קורא לחבירו ממזר. וראיתי בס' המצרף סימן ס' שכתב שמנדין כ"ד נידויים לכבוד הרב משום שפגם בכ"ד ספרי קדש שצריך הת"ח להיות בקי בהם יע"ש ולא ידעתי איך יתכן זה לנדות כ"ד נידויים אחרי כי אפי' כשביזה לשנים סגי בנידוי אחד וצריך תלמוד. ועוד שהרי כמה מהם חטאו עונות רבים ולא ייסרו אותם למחצה ולשליש ולרביע ממה שהם חייבים ואם לחוטא גמור לא עשו בו משפט כתוב איך יתכן להכביד על זה החוטא שכבר נתייסר כדינו ובא לבקש מחילה שיוסיפו עליו מה שאינו מן הדין להור"ש וכדברים האלה כה דיבר הרב מוהריק"ו שורש קפ"ט וז"ל ואף אם יבואו ב"ד לענוש על כן בלא התראה להור"ש לעשות גדר וסייג לתורה פשיטא שיש להו להשוות מידותיהן ושלא להטיל עונש על אדם אחד ומשאר עמי הארץ אשר נוהגין תמיד לעשות המנהג הרע הזה העלם יעלימו את עיניהם חלילה מעשות כדבר הזה שאין זה סייג לתורה אלא חילול התורה כי יאמרו העולם שמחמת שינאה ואיבה החמירו על זה יותר מעל שאר אנשים ונמצא ש"ש מתחלל ח"ו עכ"ל ודון מינה ואו"ב ועיין בס' יערת דבש וכה"ג כתב מרן בתשו' הישנות בדיני נישואין סי' י"ד דס"ב ע"ד וז"ל זאת ועוד עמו אתווכח מה לו כי נזעק לצאת לריב מהר ולתקוע עצמו בדבר זה כי הנה לא יש זמן רב כי חכם אשכנזי בירושלים תובב"א זקן ויושב בישיבה היה לו אשה בת בנים ונשא אשה אחרת עליה והיה שם הרב הזקן כמוהר"ר קולנימוס ז"ל וחכמים אשכנזים אחרים ולא היה פוצה פה ומצפצף ולמה לא הציל בעת ההיא לצאת לקראת נשק למחות בידו וכי משוא פנים יש בדבר אתמהה וכו' יע"ש: