חיים ביד/מב
סימן מב[עריכה]
גרסה נפשי לתאוה על מעשה שהיה כך היה בראובן שהשכיר את ביתו לשמעון בסך ארבעת אלפים ושמונה מאות לזמן ב' שנים ושוב אחר כלות ב' שנים חזר והשכירה בארבע אלפים פחות שמונה מאות ונתן לו השוכר למשכיר ב' אלפים בהלואה חו"ח לזמן ב' שנים ועתה תובע ראובן כי יש חשש רבית יען ששכירות הבית הוא בד' אלפים ושמונה מאות ואלו השמונה מאות פחות הוא בשביל ההלואה חו"ח נמצא שבשביל הלואה פיחת לו אם כן הוי רבית יודינו המורה הדין ושכמ"ה:
תשובה נראה ודאי שכן פסק הטור ומרן ז"ל ביו"ד רס"י קס"ו וז"ל המלוה לחבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות וכו' ואפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר וכ"ש כאן בנ"ד דהוי בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר וכ"פ מרן בש"ע וכ"כ בס' אורחות חיים ז"ל בשם תשו' הרשב"א והביאה מרן בבד"ה דהמלוה לחבירו לא ישכור לו ביתו בפחות יע"ש וכ"כ הכנה"ג ז"ל שם בהגב"י אות א' ע"ש. ואין להביא ראיה ממ"ש הרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ה סי' ש"א ר"ץ במי שלקח הלואה מחבירו ושוב עשה לו סיגורו דהיינו בטחון שנתן דמי שכירות הבטחון ונעשה הכל בשטר אחד הלואה וחיוב דמי הבטחון וכתב הרדב"ז ז"ל וז"ל ואין משום דמיחזי כרבית הדבר ברור דאין כאן אפי' אבק רבית ואני יודע שיש כאן הערמת רבית אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם היתר בדבר זה ואני רגיל לצוות לסופרים שלא יכתבו ההלואה וקבלת האחריות הכל בשטר אחד אלא כל שטר בפ"ע כדי שלא יראה מתוך השטר שהוא הערמת רבית אבל מן הדין הוא מותר יע"ש:
ולע"ד נראה להשיב ע"ד הרדב"ז ז"ל דאפילו הערמת רבית ליכא כי אפי' נראה למראה עיניו כי כיון דע"י ההלואה הזאת הוא מתחייב בסיגורו לקבל האחריות כנראה לכאו' כאלו הא בהא תליא וזהו דכתב הרדב"ז דמיחזי כהערמת רבית מ"מ כשאני לעצמי אין מקום לחוש לזה כלל כי כל עוד שמה שנדר לתת לו בעד שכר דמי קבלת האחריות הוא מה ששוה והוא נהוג ולא הוסיף פרוטה אחת יותר בעד ההלואה נראה דאין כאן מקום למיחש לאסור משום הערמה כי כמו שיש לו הנאה משכירות הדמים שנותן לו כ"כ יש קבלת אחריות למלוה וכ"כ בהדייא הרב המבי"ט ח"א סי' ו' שנשאל גם הוא על ענין זה עצמו בראובן שהלוה לשמעון מנה ונתן לו שמעון סחורה שיוליך לעיר אחרת וימכרנה ונתן לו פרח וחצי שיקבל עליו אחריות הדרך אם יש צד רבית והשיב וז"ל תשובה אין צ"ל אם לא היתה ההלואה על תנאי שיקבל עליו אחריות הדרך ויתן לו פרח וחצי שאין כאן שום צד רבית דהפרח וחצי הוא בשביל קבלת האחריות היה לא על ההלואה אלא אפי' היתה ההלואה על תנאי זה נראה דאין שום צד איסור רבית כיון דלא הוסיף לו שכר על קבלת האחריות יותר מן הראוי והרי הוא כאילו הלוהו ע"מ שימכור לו חפץ פ' בשיוויו דמותר כדמוכח במתני' דהמלוה את חבירו לא ידור בחצרו ולא ישכיר בפחות מפני שהוא רבית דמשמע דוקא בחינם ובפחות הוא דהוי רבית אבל בשיוויו אפי' אם היתה הלואה ע"ת על תנאי אינו רבית דלא מידי חסרים וכו' יע"ש: