חיים ביד/ל
סימן ל[עריכה]
נחפשה דרכנו ונחקורה על מין אחד שמת לו מת בנו או אשתו וכדומה להם אם מותר לילך ולבקרו כדי לנחמו מפני דרכי שלום או לא.
תשובה עיין בב"ר פי"ד שאמרו וז"ל מעשה באחד בציפורי שמת בנו אית דאמר מינאי הוה יתיב גביה סלק רבי יוסי בר חלפתא למחמי ליה אנפין וכו' ופירש"י והביאו הרב מ"ך ז"ל ואית דאמרי מין הוה יתיב גביה וכן נכון למחמי וכו' להראות לו פנים ולנחמו וכו' יע"ש כנרא' שהאבל לא היה מין וראיתי לרש"י בפי' לב"ר שם שכתב וז"ל איכא דאמרי מינאי הוה אב ובן ואית דאמרי מינאי הוה יתיב גביה דאב ובן וכו' יע"ש גם במד' ש"ט סי' ב' הובא הך עובדא אלא דשם גריס אית דאמרי מינאי הוה וכתב מוהרש"י ז"ל וז"ל והכונה בשתי הנוסחאות שי"א שהאבל היה מין וי"א שמין היה יושב אצלו וכו' יע"ש וא"כ לפי"ז לגיר' שהיה האב ובן מין נראה דמותר לנחם לאבל אפי' שהוא מין אלא דראיתי להרב מוהרש"י ז"ל וז"ל ואין להק' אם האב היה מין איך הלך לכבד ר"י ואיך נחמו במאי דלא ס"ל דאפשר צבוע היה ועתה גלה את עצתו עכ"ל וכ"כ הרב נזה"ק וז"ל ומה שהלך ר"י לכבדו ולנחמו היינו מפני שלא ידע מתחי' דמין הוא ועתה נתגלה קלונו וכו' יע"ש ועיין בתשו' הריב"ש סי' קע"ג דנראה דמי שהוא מנודה שגומלים עמו חסד לנחמו יע"ש ועיין להרב ראשון לציון בחי' ליו"ד סי' ר"מ דצ"ו ע"ב שכתב וז"ל ונקיטינן דמומר אינו חייב לכבדו ול"ד מומר לכל התורה אלא כל דמתקרי מומר הר"ז יצא מכלל ישראל ורשע גמור הוא ואין חיוב לכבדו יע"ש ומדברי הרב זקן אהרן בתשו' סס"י כ"ט שכתב וז"ל מיהו לעיקר השאלה אם מלין את בניהם בשבת ששומרים עמנו וכ"ש ביום טוב שמשתתפים בו שראוי למול את בניהם ולבקר חוליהם ולקרבם בכל וכו' כיע"ש נראה דאישתרי והעיקר דהכל לפי מה שהוא האדם ומיעוט שיחה יפה בזה.