חיים ביד/כג

<< · חיים ביד · כג · >>

סימן כג

שאלה ראובן שהיה לו פועלים גויים בביתו ויהי היום נכנס א' מפועלי הגוים האלו בחדר אחת כדי לעשות מלאכתו בכותל והיה שם בחדר אצל הכותל חבית אחת קטנה מלאה מחומץ ולפתות שהשליכו לתוך חבית זו ונטל הגוי אותה חבית ונתנה למקום אחר כמו רחוק ד' אמות כדי לעשות מלאכתו בכותל וע"ז לשאול הגיע ראובן אם יכול לאכול מהכבושין הללו אם לאו.

תשובה הנה עיקרא דהאי מילתא איתא בע"ז כ"ט ע"ב תנן התם אלו דברים של נכרים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של נכרי שהיה מתחילתו יין וכו' ובגמ' פשי' משום דאחמיץ פקע ליה איסוריה אמר ר"א הא אתא לאשמועינן חומץ שלנו ביד נכרי א"צ חותם בתוך חותם אי משום אינסוכי ל"מ ואי משום איחלוף כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף ע"כ והנה מפשט סוגייא זו נר' דחומץ של ישראל שנגע בו הגוי מותר בשתייה וכ"כ התו' שם וז"ל מכאן היה נר' להתיר חומץ שלנו במגע גוי וגם רבינו משולם התירו ור"ת הקפיד עליו ואמר כי אין אנו בקיאין בטיב חומץ כי מעשים בכל יום יש קורין אותו חומץ ויש קורין אותו יין וכו' עי"ש וכ"ן ג"כ דבשיטה הלזו דר' משו' קאי הרי"ף ז"ל מדסתם ולא פי' וכ"ן ג"כ ס' הר"ן ז"ל שהרי כתב וז"ל אלו דברים של גוים אסורין שהיה מתחי' יין ביד גוי לאפוקי היכא דזבן נכרי חומץ מישראל דתו לא מיתסר כלל אף על פי שבא לידו משום דלית ביה משום נסך דחומץ לא מנסכי ליה ואיסורא דיין אניסוך אסמכוהו ולפיכך כל שאין לחוש בו לניסוך לא מיתסר משום בנותיהם ומשו"ה אמרי' דיין מבושל לא מיתסר משום מגע גוי ע"כ הרי לך בפי' שכתב דתו לא מיתסר כלל דנ' דאפי' בשתייה מותר ואעג"ב דאיכא לפרושי ולו' דהא דכתב לא מיתסר כלל היינו בחומץ ממש אליבא דכ"ע מ"מ כל כי האי הו"ל לפרושי ומה גם דאיהו גופיה בד' שאח"ז הביא ס' ר"ת הלזו ולא פי' ולא מידי נקיטינן מיהא דלדעת הרי"ף ז"ל כל שנקרא חומץ מותר כפשט סוגיין אכן הרא"ש והטור קיימי כשיטת ר"ת דהרי הרא"ש כתב בפ' אין מעמידין וז"ל מכאן משמע דחומץ לאו בר ניסוך הוא ואינו נאסר במגע גוי אך ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור ור"ת כעס על רבינו משולם שהתיר במגע נכרי בחומץ של ישראל וכן נוהגים לאוסרו ע"כ וכ"כ הטור בנו ביו"ד סי' קכ"ג אכן הרשב"א ז"ל נר' דפליג ע"ז דכתב דכל שמבעבע כששופכין אותו לארץ אז ודאי חומץ הוא ואינו נאסר במגע גוי וס' הרשב"א הלזו הביאה ג"כ הטור ז"ל ורי"ו והא"ח כ"י אלא דהטור ז"ל הביא ס' הרשב"א הלזו להלכה ולא למעשה (ורי"ו והא"ח ומרן בש"ע הביאוהו להלכה ולמעשה) וכמו שכ"כ מרן בב"י דתמה על הטור דלמה הביא דברי ר"ת באחרונה כנר' דר"ת אוסר אף במבעבע וע"ז לא נר' לו למרן לו' כן ממ"ש י"מ בשם ר"ת דלאחר י"ב חדש מותר וכיון שהותר מכללו אף אנו נאמר דבמבעבע מותר אף קודם לכן וכ"ש הוא שעברו עליו י"ב חדש ואינו מבעבע עכ"ל ונר' דכוונת מרן הוא לו' דלדעת ר"ת הא דבעינן בעבוע היינו דוקא קודם י"ב חדש אבל לאחר י"ב חדש אף שאינו מבעבע מותר לשתותו ומזה קשה דכפ"ז נמצא דהוי מחמיר יותר הרשב"א מר"ת דלס' הרשב"א לעולם צריך בעבוע ולס' ר"ת הא דבעינן בעבוע היינו דוקא קודם י"ב חדש אבל לאחר י"ב חדש אף בלא בעבוע הותר ואין נר' כן לא מדברי הרשב"א ולא מדברי הפו' ומה שנר' לו' בכוונת דברי מרן כי היכי דלא תקשה הוא דהא דכתב הרשב"א דבעינן בעבוע ה"ד לאחר ג' ימים דנעשה חומץ ונגע בו גוי ומספק"ל אי הוי חומץ גמור כדי להתירו או לא לזה כתב הרשב"א דאם עושה הבעבוע ודאי חומץ גמור הוא ומותר אבל אם אינו עושה הבעבוע עדיין לא נקרא חומץ ואסור וכ"ש אם עברו עליו י"ב חדש דאז ודאי היתר גמור הוא אף אם לא יבעבע זהו מה שנ"ל בכוונה דברי מרן כי היכי דלא תקשה זה שכתב וכ"ש הוא שעברו עליו י"ב חדש ואינו מבעבע

איך שיהיה נקיטינן לענין דינא דס' הרשב"א הלזו פסקוה להלכה ולמעשה רי"ו והא"ח ומרן בש"ע והלבוש והב"ח יצא לישע להרא"ש והטור ז"ל דאינהו נמי קיימי בס' הרשב"א ושכן דעת ר"ת לענין דינא אלא דמשום חומרא יתירא נהגו בו איסור וכתב וז"ל ונל"ו דנהי דבמבעבע היתר גמור הוא כי היכי דלא תיפוק מניה חורבא להתיר גם כשאינו חומץ גמור לפיכך סידר רבינו דבריו דנשמע מניה דאף במבעבע אסור והכי מוכח מדברי הרא"ש וכו' ובסו' דבריו כתב וז"ל אח"כ כתב הרא"ש דר"ת כעס על רבינו משולם שהתיר בסתם מגע גוי בחומץ דכיון דאין אנו בקיאין יש לאסור מדינא אפי' בדיעבד ואפי' את"ל דלא התיר (ר"ס) [ר"מ] אלא בחומץ גמור דמבעבע מ"מ כעס עליו למה התירו לכתחי' דנפיק מיניה חורבא להתיר אף בסתם חומץ עכ"ל. הרי לך ג"כ בפי' הב"ח דהרא"ש והטור ג"כ קיימי כס' הרשב"א וגם ר"ת קאי בשי' הלזו אף לפי דעת הרא"ש והטור

וחזה הוית למרן החבי"ב בהגה ט"ו אות ל"א שכתב וז"ל מכאן יש להתיר שלשיות שנגע בה הגוי וכמו כן חרדל שנגע בו הגוי וכו' גם של"ה בפ"ב דע"ז כתב דאותה מטעמת שאנו עושים מאגוזים ופת ומערבין לתוכה דלאחר שנערב החומץ בתוכה אין במגע גוי כלום משום שאינו ניכר אבל המטעמים שאוכלין קודם סעודה שקורין אינסאלאד'ה מעשבים וחזרת ובצלים דנותנין בתוכה חומץ והוא בעין נ"ל שאסור במגע גוי כיון דהחומץ בעין ובימי חרפי ראיתי בקושטא שלא היו נזהרין בזה כללות העירה אמנם רבים מגדולי הדור היו נזהרין בזה ומאז והלאה חדלתי את עצמי לאכול מאינסאלאד'ה שנגע בה הגוי אם לא שלא היה בה (חומן) [חומץ] בעין כמו שרגילין רבים שאחר שמטבילין אותה בחומץ ושמן מריקין השמן והחומץ אל כלי אחר ונשאר האינסאלאדה נגובה מחומץ ושמן בעין וכו' יע"ש ובאות ן' כתב על מ"ש מרן וכן נ"ל להורות הלכה למעשה כתב וז"ל וכן דרכינו להורות הלכה למעשה להתיר מגע גוי בחומץ מבעבע והיינו דוקא כשהוא מבעבע גמור כמו שמעלה רתיחה זו אחר זו לא בעבוע חלש והבעבוע צריך להיות בקרקע לא קשה ולא רפה וכו' עי"ש והנה לכאורה נר' דהוי תרתי דסתרי אהדדי שהרי באות שקודם זה כתב דלעולם בחומץ שהוא בעין אפי' כי יש בתוכו דבר אחר אפי"ה צריך להרחיקו ממגע גוי ואם נגע אסור לאוכלו ונרא' דבכל מין חומץ קאי איסור זה ולא חילק בין מבעבע לאינו מבעבע ואילו באות שאח"ז כתב דנקיטינן להלכה כס' הרשב"א ושכן דרכו להורות וא"כ קשה מדידיה אדידיה אלא דאחר ההתבוננות ל"ק ול"מ והוא דהא דכתב באות הקודם שהיה נזהר לאכול האינסאלאד'ה מחומץ שנגע בה הגוי היינו באינסאלאדה דוקא כי כן דרך העולם דהאינסאלאדה אין אוכלין אותה מחומץ חזק אלא אדרבא עינינו הרואות בבני אדם שרוצים לאכול האינסאלאדה מבקשים שלא יהיה החומץ כ"כ חזק ואם הוא חזק משלכין לתוכו מים א"כ בחומץ כזה ודאי דצריך להזהר ממגע גוי לא כן בחומץ חזק העשוי לבישול או לכבוש לתוכו איזה דבר ודאי דאם מבעבע הותר וא"כ דון מינה ואוקי באתרין לנ"ד דכיון דכ"ע הכי נהוג דאין משליכין לתוך החומץ איזה דבר לכבוש אלא א"כ הוא חזק ביותר והוא ודאי מבעבע ודאי דהיתר גמור הוא ובר מן דין הרי כתב הריטב"א בשיטתו למס' ע"ז אחר דהביא ס' ר"ת בשם י"א דלאחר שנים עשר חדש נקרא חומץ כתב וז"ל והנכון כי משעה שנותנין אותו בכלי חומץ דשוב אין שותין אותו בתורת יין ע"כ הרי לך ברור מללו דהריטב"א הוא מקל דכיון שנתנו בתוך כלי חומץ יצא מכלל יין ואף על גב דבסוף דבריו כתב דשוב אין שותין אותו בתורת יין כנר' דהצריך דאליבא דכ"ע שלא ישתו בתורת יין זה נר' כונת דבריו אלא שכל שנתנו אותו בכלי חומץ יצא מתורת יין אף על גב דיש בני אדם ששותין אותו בטלה דעתם אצל כל אדם זה נ"ל לומר בכונת הריטב"א ז"ל:

ועוד יש להתיר בנ"ד דהעיקרא חומץ זה לא נעשה יין מעיקרו אלא דכשהדריכו הענבים השליכו הכל לתוך חבית אחת ולא נגע בו אלא עד שהריחו שהיה חומץ גמור וגם טעמו וראו שהיה חומץ גמור והיה ראוי להשליך לתוכו לפתות ואחר זה המשיכו ממנה חומץ כשיעור חבית אחת וגם שמרים השליכו לתוך חבית זה והלפתות ונרא' להביא ראיה לזה מדברי הגמ' דהא אמרו שם דהחומץ של נכרי שהיה מתחילתו יין אסורין נר' דוקא היכא שהיה מתחילתו יין הוא דאסור הא לאו הכי שהיה חומץ מעיקרו אפי' שהוא של נכרי לא והטעם כמ"ש כל הפוסקים דבעינן ראוי לניסוך אבל חומץ מעיקרא לא הוה חזי לניסוך וכמו שכן כתב הר"ן כמו שהבאתי בריש אמיר כ"ש כשהיה מתחילתו חומץ של ישראל דודאי אין בו משום ניסוך ואף על גב דיש לבע"ד לחלוק ולו' דאפי' בחומץ כזה אפי"ה לא בקיאינן וראיה לזה מדנקטו כל הפוסקים לישנא כלילא חומץ לאו בר ניסוך הוא דמשמע מיניה אפי' שלא היה יין מעיקרו מ"מ מצאתי סעד לדברי במ"ש להרב בני יעקב בסי' ג' שנשאל בישראל שהיה לוקח חומץ מן הנכרי כדי לצבוע בהן עורות ושאל ע"ז אי שפיר עביד או לא ושקיל וטרי הרב ז"ל בהאי דינא ומה שצריך לעניינינו הוא מ"ש בדף קצ"א ע"א וז"ל עוד יש לערוך ס' אחר בנ"ד דדילמא חומץ זה לא נעשה עיקרו מיין אלא מבוסר והרי מצינו להתו' שכתבו ג"כ משם רבינו [משולם] (משואל) שרצה להתיר מי הבוסר דלאו יין מיקרי איברא דר"ת חלק ע"ז מ"מ הרי ר"ם דס"ל הכי גם הרשב"א וכו' נר' מדבריו דשנא ושנא בין כשהיה יין מעיקרו ונעשה חומץ להיכא שלא היה יין מעיקרו אלא דבעיקר דבריו נרא' דאיכא למשדי ביה נרגא והוא במ"ש להריטב"א ז"ל בחי' למס' ע"ז אחר שהביא פי' רש"י בפ' כל הגט כתב והלא אין בבוסר שם יין כלל ולא מיקרי יין נסיכם וליכא משום בנותיהן ומה ענין בוסר אצל יין ענבים שלא נתבשלו ע"כ נשמע מיניה דחומץ לחוד ומי בוסר לחוד:

ורגע אדבר במ"ש עוד להרב בני יעקב שם דק"צ ע"ד דהקש' להרב תוי"ט במה שרצה להליץ בעד רש"י כתב וז"ל וראיתי להרב בעל תוי"ט שכתב דהא דכתב רש"י ולא מיתסר בהנאה ולא כתב אף בשתייה מותר דכיון דאיכא פלוגתא בין ר"ת לר"ם אי חומץ או לא לא רצו להתירו אף בשתיה ולהכניס עצמו בספק זה ואין זה תירוץ מספיק שהרי האוסרים אף בהנאה אסרוהו מטעמא דאין אנו בקיאין בטיב חומץ וא"כ למה זה כתב רש"י דלא מיתסר בהנאה ע"כ ואחרי המ"ר לא זכיתי להבין דבריו דמי זה אמר דלדעת ר"ת אסור בהנאה אדרבא מצינו לאידך גיסא שהרי הכנה"ג בהגה"ט אות י"א כתב וז"ל נ"ל דאפי' למ"ד דאפי' בזה"ז מגע גוי ביינו של ישראל אוסר בהנאה ה"מ יין גמור אבל חומץ אחר ג' או בוסר אף על גב דנקיטינן לחומרא להחמיר כס' ר"ת וכמ"ש רבינו ב"י ה"ד בשתייה אבל בהנאה מותר דהבו דלא לוסיף עליה וכו' ובסוף דבריו כתב דכ"ש אם נגע גוי בחומץ שלנו והוא מבעבע דאפי' למאן דמחמיר במבעבע בהנאה מותר וזה פשוט בעיני ע"כ וס' הלזה הביאה ג"כ הרב ערוך השלחן חיו"ד בסי' קכ"ג יע"ש הרי לך בפי' דכתב הרב כנה"ג דאפי' למאן דמחמיר בהנאה מותר ואין מי שיחלוק ע"ז וא"כ יפה כתב התוי"ט דלזה כתב רש"י ז"ל דלא מיתסר בהנא' משום דהוי אליבא דכ"ע. אלא דזה יש להרגיש על מרן החבי"ב ואיך לא נסתייע מדברי רש"י ז"ל דגם מדברי הב"ח (רכתב) [דכתב] דאפי' לדעת ר"ת מבעבע מדינא היתר גמור הוא אלא דמשום חומרא יתירה נהגו בה איסור והשתא כיון דמדינא היתר גמור הוא אפי' לשתייה ומשום חומרא יתירה הוא דנהגו בו איסור מהיכא תיתי לאוסרו בהנאה. איך שיהיה נקיטינן דאפי' למאן דמחמיר בהנא' הותר דלא כהרב בני יעקב ז"ל וכעת צ"י:

המורם מכל האמור דבמבעבע אליבא דרובא דרבוותא היתר גמור וכמו שכ"כ הכנה"ג דהכי נקיטינן ואף לדעת הרא"ש והטור כפי דברי הב"ח אלא דמשום חומרא נהגו בו איסור וא"כ בנ"ד דסדנא דארעא הוא דאין משליכין הלפתות אל תוך החומץ אלא א"כ הוא חזק ביותר וגם קודם לכן אכלו מזה הלפתות ואמרו שהיה חזק ביותר ודאי דהיתר גמור הוא ומה גם בהצטרף סעי' אחר דנ"ד מעיקרא לא היה אלא חומץ ודאי דכגון דא מותר בשתייה ועיין להשו"ג ז"ל מ"ש בזה ומה שיש להעיר על דבריו ולפי שאין הפנאי מסכים עמי איני מאריך בזה:

אלא דעדיין יש לבע"ד לחלוק ולומר דהשתא מיהא דנתקלקל החומץ ואינו מבעבע חזרנו לדין דלס' ר"ת ואף לדעת הרשב"א ז"ל אסור דהא לא התירו הרשב"א ומרן וכל הפוסקים ז"ל אלא דבמבעבע בעת המגע גוי אבל השתא מיהא דנתקלקל מחמת הלפתות ודאי דאסור אי לזאת אנא דאמרי דאפי"ה מותר ואמינא לה מכח ס"ס ספק אם ידע הגוי שהיה בתוכו חומץ דהא ביין ממש אם לא ידע הגוי שהיה בתוכו יין מותר כמו שפסק מרן בש"ע סי' קכ"ה וז"ל ואם הוא שלא בכונה שלא ידע שהוא יין הכל מותר אפי' בשתייה ע"כ ודין זה הוא מוסכם מכל הפוסקים הלא המה הרי"ף והרמב"ם בפי"ב מהל' מ"א והרא"ש והטור והסמ"ג לאוין קמ"ח ורי"ו נתיב י"ז וכיון דלכל הני רבוואתא הכי ס"ל ודאי דהכי נקיטינן ועיין למב"י והשתא אי בכשנגע הגוי ביין בעצמו אמרו דכיון דשלא בכונה מותר אף בשתייה כ"ש היכא דלא נגע ביין בעצמו שהוא ע"י דבר אחר ודאי דמותר ואף את"ל דהגוי ידע שהיה שם חומץ מכח מה שהריח שאפשר שהריח ואינו בודאי כיון שהחבית סתומה אפי"ה יש להתירו מהא דפסק הרמב"ם בפי"ב מה' מ"א ה"ב הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר ופסקו מרן בש"ע סי' קכ"ד ס"ק י"ח וכתב מרן בב"י זה פשוט מההיא דפ' הניזקין דקאמר מדאגביהי קנייה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ע"כ:

מ"מ נקיטינן לעיקר דינא דאף אם הגביהו לא עשה ולא כלום א"כ דון מינה לנ"ד דאף אם ידע הגוי שהוא יין כיון דלא נגע ביין עצמו מותר אף בשתיה וכ"כ השו"ג סי' קכ"ד ס"ק נ"ו קנצי למלין דנר' דהלפתות הללו היתר גמור לאכלן כמ"ש מכל הני ספקי ועיין להר' שער המלך בפי"א מס' מ"א דהעלה להתיר מכח ס"ס ועיין להגאון מרן זקני בס' חקל תפוחין בחיו"ד ח"א סי' קל"ז את זה עלתה במצודתי לפי מעוט שכלי אם יעלה לרצון לפני עט"ר מו"ר אבינו רועינו תפארת ישראל חסידא קדישא כה"ר לי מרן מלכא רבי חמא נר"ו חיים עד העולם אם כה יאמר יפה כוונת' ישמח לבי גם אני המאוכלות הפנימיות. ואם כה יאמר לא כיונת אל האמת ולא יפה אמרת דברי אלה ליבטלו ולהוו כעפרא דארעא ויבואו בתחתיות ואחלה פ"ק נא גיבור להשיבני דבר תשו' ניצחת את כל ונוכחת יפשא"ק על הן הן ועל לאו לאו ומפטרנא מניה דמר ניהו רבה נר"ו כעבדא קמיה מאריה עד שיתפקקו כל חוליות. הלא כה דברי אנכי תולעת עבדו ובנו ותלמידו נאם החותם ביום ט"ו לח' שב"ט בס' וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלם כ'ד יושב ומצפה רחמי האל

הצעיר

נסים ן' ציון ג'וקריאל

ס"ט

וזאת תשובתי חזי הוית להאי צורבא מרבנן. גבר חכם בעוז בקי בטרפיות כרבי יוחנן. חתני הנחמד זית רענן. החכם השלם והכולל עצום ורב ונז"י מבני ציון היקרים הי"ו ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים שנים כתקנן. דשרטט וכתב פסקא דדינא ואסף ס' הפוסקים בקומתן ובצביונן. ישמח חיים כי עדות ה' נאמנה דאנא מוקר רבנן. דהיה שכרי חתן מרבנן. דהיד כותבת ובתורה התבונן. יהא רעוה וצאצאיו כמוהו הילדים אשר חנן. אכי"ר. ולהיותי טרוד הרבה לא אוכל לבא בדרך ארוכה כ"א ריש מילין ואען ואומר דמלתא כדנא נפתח בגדולים ראשונים וגם את האחרונים דהרב ש"ב בסי' קכ"ג כתב דכרתי ולפתות הכבושים בחומץ שנגע בהם הגוי אסורים ב"ד סי' ס"ה בשם הפמ"א והרב נ"ש ומוהר"י קוב'ו יע"ש והרב עה"ד ביו"ד סי' י"ג אות ג' הביא מתשו' בע"ח סי' קס"ט על הקישואין שכובשין במים שקורין קוליס אין טרושי הכל תלוי לפי מנהג המקום דאם נוהגין לערב חומץ במים או מי בוסר להקהותם יש לחוש ואם אין מנהגן לערב החומץ בהם או מי בוסר מותר ואפשר ג"כ להתיר בהפסד מרובה משום דאף אם נותנין בהם חומץ מעט הוא ומין בשאינו מינו בטל בס' כדאיתא בסי' קל"ד ע"כ ואין זה ענין לנ"ד כי החומץ הוא מסתם יינם אך בחומץ מיין שלנו ונגע הגוי בטרושי מחומץ לפי דברי הרב ש"ב הללו אסורין והרב זכ"ל במע' נו'ן על סי' קכ"ג אסף איש טהור מערכה לקראת מערכה כאשר עיניך תחזנה משרים על הסאלאטה דרבו המקילין. וכבר ראיתי לגדול הדור האחרון הרב ת"ת אדם ז"ל ביו"ד סי' ל"ב שעמד בפרטות על הענין החומץ והביא מהרא"ש והריטב"א להקל בחומץ שנגע הגוי ושוב אייתיה בידיה מהרב שבות יעקב סי' ס"ב והלקט הקמח משם הרדב"ז וסיים אלא דכבר הדבר ברור להיתר וא"ץ להאריך ע"כ ושם בסי' ל' מונה ואזיל כמה חלוקי דינים בנוגע הגוי על כונה אחרת דמשם אתה תבאר להקל בנדון כזה דאיכא פסידא ועוד לו שם בסי' כ"ט מה שהאריך בזה ותרוה צמאונך האל ברחמיו יזכנו לכוין לאמיתה של תורה בלי שום מכשול אכי"ר.