חיים ביד/יב
סימן י"ב[עריכה]
זאת תורת האדם ב'י אדוני עט"ר הרב אבא מארי אביר יעקב זצוק"ל.
גרסה נפשי לתאבה עמ"ש הטור בהל' תערובות סי' צ"ח וז"ל דיני התערובות וכו' אמר ר' יוחנן כל איסור שבתורה בששים וכו' ואחהמ"ר לא מצאתי איזהו מקומן של דברי ר' יוחנן אלו כי אם מאריה דשמעתא הלזו הוא רבא כמ"ש הטור אחר זה והוא מהסוגיא דפ' גיד הנשה ושם לא הוזכר ר' יוחנן כלל כ"א דוקא לענין קפילה אבל לענין ששים לא דיבר ר"י ואדרבה נראה דלר"י אפי' בפחות מששים כל דאיכא קפילה שרי מעו' דכילכית ואדרבה שם אמרי' כל איסור שבתורה משערין אותם כבצל וקפלוט ולא נזכר בדבריו שיעור ששים כלל וע"כ דר"י איירי הכא בדליכא קפילה ונתן שיעור כבצל וקפלוט וזהו דלא כרבא דלעיל דצריך ששים וכמ"ש התוס' וא"כ איך כתב הטור אר"י בס' וציין מרן לסוגייא הלזו דמוכח להפך וזה נ"ל כשיטת הרמב"ם שפסק דאף בדאיכא ס' צריך קפילה כיון דלר"י שיעורו הוי יותר מששים ויע"ש להתוספות בדצ"ז ע"ב ד"ה כל שכתבו וז"ל מדלא נקט כבשר בלפת וכו' משמע דאין שיעור שוה דגיד וכו' הוא דמשערינן כבשר בלפת אבל שאר איסו' דיהבי טעמא טפי וכו' משמע וכו' ומדאמר ר"ן גיד בס' משמע דבשר ולפת שיעורו בס' ולפי"ז פליג ר"י אדרבא דלעיל יע"ש ולפי דבריהם מבואר יוצא דלר"י הוא מחמיר ביותר כל דליכא קפילה שיעורו הוי כבצל וקפלוט דשיעורו יותר מס' כמבואר מדבריהם מדנקט כבצל וקפלוט ולא נקט כבשר בלפת כדקתני במתני' וק"ל מאותה דאיפליגו רב ושמואל ור"י ור"ל בסוף ע"ז על מה ששנינו שם זה הכלל במינו במשהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו וכו' ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו בין במינן בין שלא במינן בנ"ט וכו' ומסתמא נראה דהוי בס' וכמשפרש"י ז"ל וא"כ קשה דר"י אדר"י דמהך סוגייא דפג"ה מוכח דס"ל לר"י דאף בס' לא בטיל מדנקט כבצל וקפלוט ואילו התם קאמר בנ"ט דמשמע בס' וכן נמי נראה מפרש'י שם בפג'ה וז"ל משערינן כאילו האיסור בצל וכו' ובהך איסו' דלא מצי למטעמינהו כגון מין במינו ואכתי לא איפסיקא הלכת' בס' א"ד ובודאי דהכרח שהכריחו התוס' מדנקט בצל וקפלוט ודאי דרש"י מודה ונ"מ דלר"י לא בטיל אף בס' כמ"ש מדברי התוס' או איפוך דלרש"י ז"ל ר"י אף בפחות מס' בטיל מדכתב דאכתי לא איפסקא הלכתא בס' וא"כ ממ"נ קשה דר"י אדר"י דמהכא מוכח דלר"י בס' לא בטיל ואילו התם דקאמר בנ"ט פרש"י שם בדע"ג ד"ה זה הכלל וז"ל כל נ"ט במינו בס' משערינן כדאמרינן בחולין א"ד:
ובדברי רש"י אלו הוק"ל דאילו הוא ז"ל ס"ל כר"י דמין במינו לא בטיל וא"כ איך תפס הכא דבטל בס' ולזה היה אפשר לומר דלדברי ר"י דקאמר בנ"ט הוא דפי' כן אבל איהו אה"נ דס"ל דקי"ל כר' יאודה דלא בטיל אלא שעומד מב' צדדין לנגדי מ"ש בחולין דנראה דלר"י אף בס' לא בטיל מדקאמר כבצל וקפלוט וממ"ש ואכתי לא איפסקא הלכתא בס' הרי להדייא דלרי"ו אף בס' לא בטיל ועו"ק שם בדבריו אלו דאכתי לא איפסי' הלכ' דהלא איהו ז"ל ס"ל דבמינו אפי' באלף כר' יאודה ולדבריו הלכה זו הוא דוקא במין ושא"מ לא במין במינו כמבואר כ"ז בדברי רש"י דפ' כל הבשר והו"ד בתוס' שם בחולין וכ"כ ק"ל בדברי התוס' אלו דכתבו דחלוקין הם ר' יוחנן ורבא דלרבא שיעורו בס' ולרי"ו הוי יותר מס' דדבריהם סתראי נינהו ממ"ש התוס' לעיל בד"ה אמר דאחד מן ההכרחיות שהכריחו הפך פסק רש"י ז"ל דפסק כר' יאודה וקי"ל כרבא דהכא דבטל בס' מהסוגייא הלזו דע"ז דקיימי רי"ו ור"ל כרבא דס"ל בנ"ט כמבואר בדבריהם דלעיל וא"כ איך סמוך ונראה סתרו את דבריהם וא"כ ע"כ לומר בדוחק גדול דמאי דנקט ר' אבהו בשם ר"י בצל וקפלוט היינו ס' וזהו בנ"ט שאמרו בע"ז דהוי ס' כדי דלא ליהוו דברי ר"י סתרי אהדדי באופן שדברי רש"י והתוס' והש"ס בחולין עם הש"ס דע"ז בדברי ר"י צ"ע.
ולשיטת רש"י ז"ל הלזו דס"ל דקי"ל כר' יאודה מדקאי רבא בפסחים כרב דבמינו אפי' באלף לא בטיל צ"י דרש"י ז"ל לקמן בסוף הסוגייא דזרוע בשלה כתב להדייא דלרבא ס"ל דבחולין חד בתרי בטיל ומסתמא קאמר בין לטעם במינו ובין למשהו דאילו ס' אסמכהו לזרוע בשלה והתם הוי מין במינו וילפינן מהתם לשיעור ס' לכל וזו ראיה גדולה לדברי התוס' ז"ל דס"ל דרבא ס"ל דבטל בס' וצ"ע ושם ראיתי להתוס' שהקשו לסברת רש"י דס"ל דטעם כעיקר בקדשים הוי טעם כל דהו מכמה סוגייאות והעלו דטעם כעיקר הוי עד ס' הפך דעת רש"י יע"ש בדבריהם וק"ל לשיטת רש"י הלזו ממ"ש בזבחים צ"ה ע"ב דאיתא התם חטאת אין לי אלא וכו' א"ל אותה פרט לתרומה דברי ר' יאודה ר"ש אומר וכו' קדשי קדשים הין קקדשים קלים לא מ"ט דר"י מדאצטריך אותה למעט תרומה ור"ש וכו' והתניא קדרה שבישל בה בשר וכו' תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט ולדברי רש"י מאי ק"ל לימא שאני חולין דטעם כעיקר הוי עד ס' ובקדשים הוי כל דהוא ושאני קדשים מחולין וצ"ע ממני הצעיר
יעקב פאלאג'י
ס"ט