חזון איש/יורה דעה/רז
סימן רז[עריכה]
א) ברכות י"ז ב' מתנ' מי שמתו כו' פטור מק"ש, יש לעי' בזה, דנראה הטעם בזה משום עוסק במצוה, וכמש"כ רש"י ד"ה מי, וא"כ אם הגיע זמן ק"ש קדם מתו יהי' חייב לקרות. וע' סוכה כ"ה ב' בתו' שם, ומיהו מצינו במת מצוה שדוחה פסח כדאמר לקמן י"ט ב', ואף שכבר התחיל בעשית פסח, ולא פטרינן לי' מקבורת מ"מ משום עוסק במצוה, וה"נ כל המתים על קרוביהן כמת מצוה דמיין, ואע"ג דלענין להטמא בערב הפסח, אין הקרובין מיטמאין לאחר חצות, היינו משום שיכולין לקבר ע"י אחרים ולשוב לפסחן, אבל הכא דאינן יכולין לקרות ק"ש וכן לעסוק בשאר מצות, משום שצריכין להתעסק שיקבר מתם, הרי הוא עליהן כדין מת מצוה שאף אם עוסקין בשאר מצות, יניחו מצותן ויתעסקו בקבורתו, ולפ"ז אף אם מת להן מת באמצע ק"ש, י"ל דיפסיק דהרי פקע חיובו, ובפ"ת ליו"ד סי' שמ"א סק"ו הביא מהשבו"י דיגמור וצ"ע.
ב) וכיון שעיקר מצות קבורה קדמת לשאר מצות, פטור משאר מצות אף שלא יתבטל עי"ז מקבורתו, אלא מכיון דטרוד במחשבתו וקשה עליו להסיח דעתו ולעסוק בשאר מצות, פטור כדין עוסק במצוה שפטור מאחרת, ואף שהיא עוברת, ומסיק ר"פ דהא דתנן מתו מוטל לפניו היינו דוקא בבית שהמת בו, אבל חוץ לבית חייב בק"ש ובתפלין, וצ"ל לר"פ דלא חשיב הטרדא לפוטרו, כיון שלא יתעכב בקבורת המת בשביל הקריאה, ומ"מ בבית המת לא יעסוק במצוה, שנראה כמסיח דעתו מקבורתו, ואין זה כבוד המת, ומיהו צ"ע אי חשיב פגם בכבודו כל כך, לפוטרו ממצוה דאורייתא, ואולי כיון שאין זה כבוד המת מטריד לי' מחשבתו טפי ומודה ר"פ דטרדא כהאי פוטרו, ומיהו בשבת, וכן אחרים שאינם קרובים, עוסקים בכל המצות ואף בבית המת, ומיהו חוץ לד"א דוקא כדמסיק דאלא"ה איכא משום לועג לרש, ומוכרח מזה דל"א לענין זה בית כד"א דמיא.
ג) תוד"ה ואינו כו' נראה דבירושלמי מספקא להו דאם יש לו מי שישא משאו יהי' חייב בכל המצות, ולא שרשאי להחמיר עליו, כדמוכח מהא דפשיט מנטילת לולב ומתק"ש, דקתני פטור, וכן הדין נותן, דכיון דכל עיקר פטורו משום טרדא דמצוה, והאי לא טריד, ולטעמא דמשום כבודו של מת, מוכרח בירושלמי דאפי' בשבת יש עליו דין אונן ופטור מכל המצות. שאם יעסוק בש"מ הוא פוגם בכבודו של מת, וצ"ע מה טעם יש בזה שאם אין זה כבודו של מת, איך נפטר עי"ז ממצוה דאורייתא, ולכאורה אין זה בכלל גדול כ"ה שדוחה ל"ת, ואולי הוא מדרבנן שעיקרו בשוא"ת, ובתו' הקשו בהא דחשיב בירו' אונן ביו"ט ובגמ' דידן אמרינן דבשבת אין עליו דין אונן, וכתבו דפליגי, וכן בירושלמי רישא וסיפא פליגי, ור"נ תי' דבירושלמי מיירי דדעתו להחשיך על התחום, והנה לשני הפירושים, מוכרח דאנן לא קיי"ל כטעמא דמשום כבודו ש"מ דלהאי טעמא הא מבואר שם דגם ביו"ט יש עליו דין אונן, ואף בלא הסברא דצריך להחשיך, וא"כ גם בשבת, יש עליו דין אונן, וכ"כ תו' דלטעמא דמשום כבודו, ע"כ ההיא דבשבת מיסב ואוכל כו' פליגי אהא דפטרינן ביו"ט.
ד) וא"כ כיון דאנן קיי"ל דבשבת אין עליו דין אונן, ע"כ לית לן טעמא דמשום כבודו, אלא טעמא, משום דטרוד במצות קבורה, ולהאי טעמא קאמר בירושלמי דאם יש לו מי שישא משאו חייב, ולפ"ז כשהפקיד מתעסקים בקבורתו ובוטח בהם ואינו טרוד, חייב בכל המצות, אבל בטוש"ע יו"ד סי' שמ"א כ' דאפי' אם יש לו אחרים עוסקים בשבילו יש עליו כל דין אונן, ובא"ח סי' ע"א כ' שאם רצה להחמיר אין מוחין אבל מן הדין פטור והוא כטעמא דמשום כבודו כמש"כ בביאור הגר"א ז"ל שם, וצ"ע.
ה) בס' פ"ת ליו"ד סי' שמ"א סק"ו כ' משבו"י דהא דאונן אינו קורא שמע הוא מדרבנן, ונראין דבריו ז"ל ביש לו מתעסקים אחרים בשבילו, ובזה לא מפטר אלא מפני כבודו ש"מ ובזה צ"ל דתיקון רבנן הוא וכמש"כ בסק"ג. וכן מבואר בב"י באו"ח סי' ע"א בשם ראבי"ה, אבל כשאין לו מתעסקין אסור מדאורייתא שמבטל מצות קבורה ואפי' בהיסח הדעת גרידא יוכל לבוא לעיכוב קבורתו, ומיהו י"ל דלא אסרה התורה להתחזק ולעסוק במצוה, שאינו אלא צערא דידי' אלא שאינו חייב להצטער כיון שעוסק במצוה וכדאמרינן בחתן, והא דאסרו בירושלמי הוא מדרבנן, וצ"ע.
ו) בגמ' שם אוכל בבית אחר, פרש"י משום לועג לרש, ובגמ' אמרינן דחוץ לד"א ליכא משום לועג לרש בעוסק במצוה, ולכאורה גם באכילה כן, והכא דאסרינן אף חוץ לד"א, מדקתני ואין מברכין עליו משמע דאחרים רשאין וכן בשבת שרי ור"פ מוקי לה דקאי אמחזיר פניו וע"כ דמיירי חוץ לד"א ואפילו הכי דוקא כי אין לו בית אחר, וצ"ל דאותן שחייבין בקבורתו גריעי דאו חוץ לד"א נראה כמסיחין דעתן מקבורתו וכמו שמפרש ר"פ טעמא דכולהו, ואע"ג דאנן לא קיי"ל כר"פ, אלא שפטור מכל המצות מכח טרדא דמצוה, מ"מ בטעמא דאוכל בבית אחר, י"ל דכו"ע מודים כטעמא דר"פ, ולפ"ז אחרים אוכלים בבית המת חוץ לד"א, וכן האונן בשבת דאין עליו דין אונן, אבל צ"ע דא"כ ליתני דבשבת אוכל בבית המת, ובשלמא לר"פ דכלהו מיירי במחזיר פנים ניחא, אבל לר"א, הו"ל למיתני, והלכך נראה דלענין אכילה לא מהני ד"א, ולפ"ז גם בשבת אוכל בבית אחר וצ"ע, ועי' בפ"ת שם סק"ב שתלי ד"ז במחלוקת ע"ז וש"ך שם.
ז) בגמ' מתו אע"פ שאינו משמרו, ויש לעיין לר"פ דלא מפטר אלא כשמוטל לפניו, יצא לחוץ ויקרא את שמע, וצ"ל דגם צאתו חוצה אין זה כבוד המת.