חזון איש/יורה דעה/קמח
סימן קמח[עריכה]
א) יו"ד סי' רל"ז ס"א. [א"ה, עי' סנהדרין סי' כ' סק"ט וחו"מ סי' י' סקי"ז כ"א].
יו"ד סי' רל"ז ס"ב. [א"ה, עי' חזו"א חו"מ סי' ו' סק"ג].
יו"ד סי' רל"ח ס"ד. [א"ה, עי' הוספות בסוף חלק קדשים עמ' 342 סק"י].
א) שבועות כ"ח ב' שבועה שלא אוכל ט' וחזר ואמר שבועה שלא אוכל י' כו', מבואר מסוגיא דאי אמר ט' וי' אין שבועה שני' חלה ואי אכיל י' אינו חייב אלא אחת ואי אמר י' וט' חייב שתים ומיהו אי מונח לפניו עשר ונשבע שלא יאכל ט' אלו מי' אלו ואח"כ נשבע על י' אלו ואכל עשר חייב שתים וזהו דקאמר זמנין דמשכחת להא דעיפא כדמר ופי' בתו' דהיינו היכי דקאמר אלו ודמיא להא דנשבע שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא אוכל תו"ע ולא דמי לנשבע ט' סתם וי' סתם דהתם השבועה על כל ט' שיאכל משא"כ באמר אלו דהעשירית לא היתה כלל בשבועתו הראשונה והרא"ש והטוש"ע כתבו אבל אם אמר שבועה שלא אוכל ט' אלו שבועה שלא אוכל עשר חייב שתים דמגו דחיילא אעשר אחרינא כו' ומשמע שאם אמר י' אלו על ט' הראשונים ועוד אחת לא חיילא דלא מקרי כולל אלא אם נמצא בשבועתו השני' אופן שיעבור עלי' בעוד שלא יעבור על שבועה ראשונה, ותמוה דהלא בתו"ע לא יוכל לעבור על שבועתו השני' עד שיעבור את הראשונה ואפ"ה חיילא בכולל כיון דענבים לא היו באיסור שבועתו הראשונה, וכתב הר"ן שאם נשבע שלא יאכל ככרות ידועות הדין בהיפך שאם נשבע שלא יאכל ט' אלו וחזר ונשבע על עשר אלו היינו ט' הראשונות ועוד אחת שהיתה לפניו חייב שתים דכיון דאמר אלו חייב על כל כזית וכזית וא"כ שבועה שני' הוסיפה לאסור ככר העשירי והוי כולל ובי' וט' אינו חייב אלא אחת שכבר נאסר בכל כזית בכל העשר ככרות ולפ"ז צ"ל מש"כ לעיל דבט' וי' דחיילא מטעם כולל כמו בתו"ע מיירי שפירש בהדיא דאינו נשבע רק על כל העשרה בבת אחת והא דלא קאמר זמנין דמשכחת להא דעיפא באמר אלו משום דאביי בעי לאשכוחי גונא דומיא להא דעיפא דמיירי שאסר אכילת ט' יחד, והנה בדרישה סי' רל"ח במש"כ הטור שם שבועה שלא אוכל ט' אלו שבועה שלא אוכל עשר גם השני' חלה, כתב דל"ד נקט הטור ט' אלו אלא לרבותא כ"כ וכש"כ אי גם אט' לא אמר אלו, ולא ידענא לפרש דבריו ז"ל.
ב) שבועה שלא אוכל בשר כ' יום שבועה שלא אוכל בשר כ"ב יום כתב הטור שאסור מ"ב יום והב"י חולק ולכאורה נראה דלא פליגי אלא באומדן דעתו אבל אם פירש בהדיא כ"ב יום אלו ודאי גם הטור מודה דאסור כ"ב יום וחייב שתים על כל אכילה בעשרים יום הראשונים וזה דמיא ממש לנשבע על ט' אלו ועל י' אלו וכמש"כ הר"ן וכמש"נ לעיל דהוי כולל מעליא וכן אם נשבע שלא יאכל מהיום כ' יום וחזר ונשבע שלא יאכל מיום המחרת כ' יום דהוי כולל מעליא דנאסר ביום הכ"א, ולפ"ז יש לתמוה בסוגיא דנדרים י"ז ב' דפליגי אמוראי בדרשת נזיר להזיר דאשמעינן דנזירות חלה על נזירות דשמואל מוקים לקרא לה"נ היום ה"נ היום דהדין נותן דאמירתו השני' לא תועיל כלום כיון שאין כאן כולל ואין נחע"נ אלא דלא מצינן למילף מקרא דיתחייב שתים דיש לאוקמא קרא לאשמועינן דצריך למנות שתי נזירות דזה מסתבר להו לחז"ל יותר מלחייבו שתים על נזירות אחת, ור"ה פליג ומוקים לקרא לה"נ היום ה"נ למחר ופרכינן הא בכה"ג גם בשבועה חלה משום כולל ומשני ר"ה ל"ל כולל ומשמע דלרבה דא"ל כולל ולשמואל בה"נ היום ה"נ למחר שוין נזירות ושבועות והדין נותן דיתחייב ב' מלקיות על כל איסורי נזיר ולא ימנה רק ל"א יום ובהדיא תנן במסכת נזיר י"ג ב' ה"נ ונזיר לכשיהי' לי בן התחיל למנות את שלו ונולד לו בן מונה את שלו ואח"כ מונה את של בנו ואמאי לא חייל בכולל ותסגי בחד מנינא ואפשר לומר דמפרשינן לשונו שמקבל עוד נזירות לכשיהיה לו בן אבל לא שימנה תיכף אלא לכשיוכל וא"כ אם פירש בהדיא דנזירותו תתחיל לכשיהיה לו בן מונה פעם אחת והימים שנגעו זה בזה יתחייב עליהם שתים אבל קשה לפ"ז גם באמר ה"נ היום ה"נ היום נפרש שכונתו למנות שתים וצריך לחלק דלשון ה"נ היום משמע טפי דמנין נזירות יהיה מהיום מה"נ לכשיהיה לי בן.
ג) ומיהו אכתי קשה לר"ה דמוקי למתנ' לה"נ היום ה"נ למחר ומשום דנתפש יום השלשים נתפש במנין שלם של נזירות שהוא ל' יום ותפישת יום השלשים מפקינן מקרא דנזיר להזיר [וכמו שפירש הר"ן דר"ה ל"ל כולל וא"כ מן הראוי היה שלא יהא נתפש כלום דהוי כמו שנשבע שלא יאכל כ' יום מהיום וחזר ונשבע כ' יום מיום המחרת ופירש שלא יחול יום העשרים אם לא יחולו י"ט יום שקדם לו דלר"ה דל"ל כולל אינו חל כלל ואפ"ה בנזירות נתפשין כ"ט ימים הראשונים לענין שיהא יום השלשים נתפש], ול"ל טעם זה ת"ל משום דלשונו מתפרש למנין שתי נזירות שהרי גם רבה דאית לי' כולל מודה דמונה שתים ודוחק לומר דרבה ור"ה פליגי בזה.
ד) מיהו פי' הר"ן צ"ע דלפי' מאי פריך י"ח א' אי דאמר ה"נ היום ה"נ למחר ל"ל קרא ואלמה לא כיון דר"ה ל"ל כולל בדין הוא שלא יחול כלל ועוד דמשני כגון שקבל ב' נזירות בב"א וקשה הלא קי"ל דבאיסור בב"א תרויהו חיילא ומה נשתנה נזירות הלא קרא לרבוי' אתי דנזירות חלה ע"נ ולא למעוטי ומדוע לא יתחייב שתים על כל איסורי נזיר ולא ימנה אלא אחת, לכן נראה דנע"נ גריעא מכל איסור על איסור דחד נזירות אמרה רחמנא ולא שתים ולא שייך לאתפושי שתים וכמו דלא יחול שתי קדושות של עולה על בהמה והלכך בכל המקראות שאנו לומדים שנזירות חלה ע"נ אינו רק למנות שתים ולפ"ז הא דפריך דכותה בשבועות דאמר שבועה שלא אוכל תאנים כו' עד דמסקינן דר"ה ל"ל כולל לא משום דלמאן דאית לי' כולל בדין הוא שיחולו כ"ט יום הראשונים אלא דפריך כיון דבשבועות כה"ג חיילא שני' להתחייב שתים לא שייך למתני יש נדר כו' ואין שבועה כו' וע"ז משני דר"ה דל"ל כולל ומאן דאית לי' כולל ע"כ מוקי למתנ' כשמואל בה"נ היום ה"נ היום ולפ"ז שפיר משני כשקבל שתי נזירות בב"א ולכאורה א"צ לדחוק כמש"כ הר"ן ז"ל דקמ"ל דלא ימנה ס' יום אלא דמיירי אפי' פירש בהדיא שמקבל ל' יום אלו מ"מ מונה שתים ולולא הקרא אין בדבריו כלום ואינו מונה אלא אחת.
ה) מיהו אכתי מנ"ל לר"ה בה"נ היום ה"נ למחר דחייל כיון דלית לי' כולל, ובדין הוא שלא יחול כלל ואי מקרא דנזיר להזיר כדמשמע בר"ן א"כ מאי פריך ה"ד אילימא ה"נ היום ה"נ למחר הא קרא בעיא, לכן נראה דהא דאמרי' בה"נ היום ה"נ היום דמונה שתים דלכאורה אינו מובן מש"כ הר"ן דחייל לענין זה שצריך למנות שתים אע"ג דאיהו קאמר היום ומה סברא היא זו הלא איהו היום קאמר ומה נזירות על נזירות שייך הכא אבל פירוש הדברים נראה דהאומר ה"נ אינו במשמעות לשונו איסור הג' מינים ל' יום אלא שמקדיש גופו בקדושת נזירות וכיון שנתקדש גופו חל עליו כל דין תורת הנזיר ומצינו בנזיר שנצטרע שאין ימי חלוטו עולים לו וחייב להשלים אח"כ ואע"ג דאיהו אמר ל' יום אלו שאין בדבריו אלא שמקדיש גופו בל' יום אלו וקדושה זו גורמת שהוא אסור בג' מינים ואינו יוצא מקדושתו עד שימנה ל' יום כמשפט התורה וכמו כן נזיר שקבל נזירות מן הדין היה שאין קדושה ב' חלה עליו ובזה אשמועינן קרא דנזיר להזיר דגם קדושה ב' חלה עליו וזה ידעינן מסברא שאין הימים שמונה לנזירות הראשונה עולים לו לנזירות השני' והוי נזירות הב' עליו כמו בנזיר שנצטרע ואינם עולים לו למנין עד שימצא ימים הראוים למנין ונראה דגם איסור הג' מינין עליו בימי נזירות הראשונה מחמת נזירות השני' אלא שאין לוקה שתים שאין איסור חל על איסור, אמנם ז"א דא"כ למ"ד אחע"א בכולל ילקה אלא נראה דלענין איסור ג' מינין לא נתפש עדיין נזירות הב' והכא גרע מימי חלוטו שאין נזירות נתפש על נזירות לענין איסור אלא לענין קדושה בלבד.
ו) ור"ה מוקים לקרא דנזיר להזיר לקבל עליו ב' נזירות בב"א וה"נ לחול לענין שיצטרך למנות שתים דחל עליו ב' קדושות ואינו יוצא מכל אחת עד שימנה ל' יום כמשפט הנזיר לכל אחת ולולא הקרא לא היו נתפשין גם בב"א כמו מקדש ב' אחיות ואולי אף קדושה אחת לא חלה עליו משום כל שאינו בזא"ז כו' וע"ז קרא דנזיר להזיר אשמועינן דב' קדושות חלין עליו ומתנ' מוקים לה"נ היום ה"נ למחר ובזה ידעינן מסברא כיון דבמשמעות לשונו שתתפשט קדושה עליו כל ל' ונהי דלר"ה אין הכ"ט יום נתפשין מ"מ ביום ל' חל עליו קדושה וכל שחל עליו קדושה שעה אחת שוב אינו יוצא מקדושתו עד שיעשה כמשפט הנזיר ואע"ג דאמרינן דר"ה ל"ל כולל ובשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאו"ע לא חל כלל לר"ה הכא שאני שאף אם היתה ירדה עליו קדושה לאלתר לא היה עולה לו למנין וסוף סוף מנינו הוא אחר שישלים נזירות של היום אלא דבעינן שבשעה אחת מהל' יום תחול עליו קדושה ואע"ג שיש הרבה שעות בהל' יום שאין קדושה חלה עליו מ"מ חלה בשעה שיכולה ומתנ' ה"ק יש נדר בתוך נדר ר"ל בנזירות יש ענין שאין בנדרים ושבועות דבנדרים ושבועות אילו אמר שלא אוכל ל' יום מהיום וחזר ואמר שלא אוכל ל' יום מיום המחר [לר"ה דלית לי' כולל] אינו אסור אלא ל' יום מהיום ואין נדר ב' חל דכיון דאמר מיום המחרת ואין כ"ט יום הראשונים חלין גם יום ל' לא חל אבל בנזירות אפי' כשאמר ל' יום אלו אין פירושו שיאסר בג' מינין ל' יום אלו שיהי' עליו קדושת נזיר והלכך חל קדושת יום השלשים וחייב ב' נזירות, ונראה דזהו כונת התו' בד"ה יש ולפ"ז מתנ' לא קאי בחומר בנדרים מבשבועות שאין זה חומר אלא שהוא ענין אחר וכן מוכח דלא קתני ויש נדר בו' וכ"כ בפשיטות הגר"א בביאור סי' רל"ט ס"ק ל' יעו"ש שרמז מדלא קתני שיש נדר כו'.
ז) ויש לעיין לר"ה דלעולם אין נחע"נ ובה"נ היום ה"נ למחר ה"ט משום דחל על יום הל' א"כ האומר ה"נ היום ה"נ למחר מ' יום או ס' יום לא ימנה אלא ל' יום כיון שאין הקדושה חלה עד שיגמור ימי נזירות הראשונה וא"צ למנות אלא הימים העודפים בנזירות השני' על הראשונה ואם יש בהם ל' יום שפיר ואם לא צריך להשלים עד ל' כדין נזיר שהזיר פחות מל' ובהדיא תניא [נזיר י"ד א'] ה"נ לאחר כ' ומעכשיו ק' מונה עד כ' ואח"כ מונה ל' וחוזר ומונה פ' ולר"ה הרי בשעה שנזר ק' יום כבר היה נזיר ל' יום מאותן הק' ובתחלה לא נתפש אלא בע' יום כ' קודם הל' ונ' לאחר הל' וי"ל דמודה ר"ה בה"נ היום ה"נ למחר ס' יום דמונה אח"כ ס' דביום ל"א חל עליו קדושת נזיר של נזירות ס' יום, מיהו נראה דע"כ לא פליג ר"ה אלא כשאין לנזירות רוחא כלל לחול אבל כשראשית ימי הנזירות פנוים ואח"כ פוגשים בנזירות אחרת שקדמו להן מודה ר"ה דהו"ל כנזיר שנצטרע דאע"ג דאין הימים האלה עולים לו מ"מ קדושת נזיר עלי' וראי' לזה ממתני' [שם י"ג ב'] ה"נ לכשיהי' לי בן ונזיר התחיל למנות את שלו ונולד לו בן מניח כו' ואח"כ משלים את שלו, ולכאורה תמוה דנראה דאין נזירות אלא ל' יום רצופין ואם התנה שימנה עכשיו עשרה ימים ולאחר זמן ישלים ובאמצע יהיה מותר בתגלחת ובש"ד אין בתנאו כלום ואיך סלקא לי' נזירות שלו בסירוגין אלא ע"כ דשא"ה דהתפיש הקדושה בימים מפוזרות אבל הכא הקדושה לא נפקעה ממנו לעולם אלא כן תורת הנזיר שפוגש נזירות אחרת שאין הימים האלה עולים לו, תדע שקדושת נזיר עליו שהרי אם נטמא בנזירות בנו סתר גם שלו לר"י [שם י"ד א'] ונראה דלר"ה ה"נ ונזיר לכשיהי' לי בן אין השני' חלה אם נולד בן באותו יום.
ח) נזיר י"ג ב' תוד"ה ה"נ כתבו דה"נ לכשיהי' לי בן ונזיר ונולד לו בן באותו יום וכן בה"נ לכשיהי' לי בן ונזיר ק' יום ונולד עד ע' א"צ אלא מנין אחד ועולה לנזירותו ולנזירות בנו ולפי מה שפירשנו צ"ע דאיך סלקא חד מנין לב' נזירות ואם מפרשינן דעתו שלא רצה רק להיות נזיר לכשיהי' לו בן אבל כשנולד בנו ביום התנאי שכבר יש עליו נזירות מקודם אינו מקבל שוב נזירות חדשה א"כ לא יביא אלא קרבן אחד ובתו' מבואר דצריך ב' קרבנות, ונראה דכן הוא אומד דעתו דלענין קרבנות יביא שתים והוי כנזיר שאמר הרי עלי לגלח על שתי קרבנות נזיר וצ"ע, ולפ"ז בהתחיל למנות שלו ונולד לו בן אף אם התנה בתחלה שהימים שיפגעו זה בזה יהיו עולים לו לכאן ולכאן אין בדבריו כלום שכיון שנתפש עליו ב' קדושות צריך למנות שתים.
ט) ודעת התו' דלא אמרינן שלא קבל רק נזירות אחת אלא בצריך להפסיק נזירותו כגון שקדם נזירות בנו [ובזה סתם דעתו שלא להפסיק ונזירות שלו תהא סגי לי' והרי הוא נוהג נזירות אחר לידת בנו ואין דעתו לקבל ב' נזירות אלא בנולד הבן למחר] אבל אמר ה"נ היום ונזיר לכשיהי' לי בן כיון דא"צ להפסיק נזירותו מונה את שלו ואח"כ מונה של בנו אפי' בנולד הבן באותו יום, אמנם במרדכי ה' אבל מבואר דגם בכה"ג אינו מונה אלא אחת, מיהו כ"ז כשנזירות השני' מובלעת בראשונה אבל האומר ה"נ לכשיהי' לי בן ק' יום ונזיר ונולד לו בן באותו יום צריך למנות שתים ואע"ג דבה"נ לכשיהי' לי בן ונזיר אינו מונה אלא אחת אף לדעת התו' דזה מקרי הפסקה מה שהתחיל למנות עד שעה קדם הלידה מ"מ הכא דנזירות בנו מרובה וא"א להבליעה ע"כ מונה לבנו בפ"ע וכן באומר ה"נ ונזיר לכשיהי' לי בן ק' יום לדעת המרדכי דגם בקדם נזירותו אינו מונה אלא אחת מ"מ הכא מונה לבנו בפ"ע כיון דאי אפשר להבליען זה בזה.
עוד מבואר בתו' ד"ה או דלמא, דאין דין הבלעה אלא בתנאי לידה אבל ה"נ לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום דעתו על ב' מנינין כיון שיודע שפוגעין זה בזה וקסתם דיבורו דעתו על מנין אחר ועפ"י הדברים האלה מבוארין דברי הגר"א ס"ק ל' שתמה על דברי הרב שכתב דמי שנדר שלא יאכל בשר כ' יום וחזר ואמר כ"ב יום שאינו מונה אלא כ"ב ואם התחיל למנות כ' יום ובאמצע נדר על כ' צריך מנין אחר ולמדה מדינא דמתנ' שזה תמוה שכ' וכ"ב יום דומה לה"נ ונזיר לכשיהי' לי בן ק' יום שנתבאר שצריך למנות שתים ואם נחלק דשא"ה שאין יום אחד יכול לעלות לב' נזירות והלכך כל שנתפשו ב' הנזירות שעה אחת צריך מנין לזה ומנין לזה משא"כ בנדר שפיר יש לומר דכונתו על אותן הימים עצמן ולאסופי עלי' איסור קאתי ושפיר חייל ע"י כולל א"כ גם בהתחיל למנות הכ' יום ואח"כ נדר נמי נימא דנדר השני יתחיל מעתה ולהוסיף איסור קאתא ועוד שאין דומה התנה בלידה שאין דעתו רק שיהי' נזיר אחר לידת הבן לדהכא דאמר בלא תנאי וכמבואר לעיל בה"נ לאחר כ' ונזיר ק' יום, ועוד שדעת התו' דלא כהמרדכי שאין דעתו להבליע אלא כשצריך הפסקה.
י) מיהו עדיין לא נתישב דמדברי הגר"א משמע דמסוגין מוכרח היפך דברי המחבר והרמ"א ולכאורה אין הכרע דמה דצריך למנות שתים בה"נ ונזיר לכשיהי' לי בן משום שאם נפרש כונתו דמנין אחד יעלו לב' הנזירות אין בדבריו כלום שאין יום אחד עולה לב' נזירות משא"כ בנדר, ומיהו יש לפרש דבריו שאם יולד הבן אחר זמן שלא יוכל עוד להבליעם ימנה לו בפ"ע וע"כ מוכרח דיותר יש לפרש דבריו לקדושת נזירות אחרת אף שאין הכרח בדבריו, מיהו יש לדחות דבנזירות דיש לפרש דבריו בהתפשת קדושת נזירות מסתבר יותר לפרש כן ומהיכי תיתי לומר דדעתו להבליעם אבל כשנדר באמצע הכ' יום כ' יום אחרים אחרי שיש לפרש דמהיום קאמר ולאסופי איסור בכולל קאתי מי יכריח לפרש דכונתו למנין אחר ומה"ט אין ראי' ג"כ מה"נ לאחר כ' ומעכשיו ק' דמפרשינן דבריו למנין אחר ולא מפרשינן דלאסופי קרבן קאתי וצ"ע.
יא) יו"ד סי' רל"ט ס"ו אבל אם נשבע לעבור כו' לא חלה עליו שבועה, עי' בהגר"א ס"ק י"ח דר"ל דלא אמרינן לי' לעבור על דברי תורה בקום ועשה בדבר שאינו מפורש בתורה דאי אינה חלה לעבור לא היו חייבין עליה בנשבע לקיים דהא טעמא דנשבע לקיים ולא קיים פטור הוא משום דליתא בלאו והן כדאמר שבועות כ"ז א' וכיון דמחייבינן בנשבע לקיים בדבר שאינו מפורש בתורה ה"ה נשבע לבטל וכ"כ הגר"א בשם הר"ן דלכך חייב על הרעת עצמו אף שאנן קיי"ל דאין אדם רשאי לחבל בעצמו משום שאינו מפורש בתורה, ומיהו חכמים אמרו שלא יעבור על ד"ת שאינו בדין שיעשה תחבולה לעבור על ד"ת והלכך אם אפשר לי' לשאול ישאל על שבועתו ואם אי אפשר לי' לשאול לא יעבור דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה ותימא כיון דממעטינן דבר מצוה דדרשינן כללא ופרטא או ריבוי ומיעוט או דדרשינן מה הרעה והטבה רשות א"כ אימעיט נמי מצוה של מדרש חכמים שהרי אינה רשות, וי"ל דכיון דהרעת עצמו נמי אסור ממדרש חכמים ע"כ דרשינן מה הרעה אין איסורה מפורש בתורה אף כל שאין איסורה מפורש בתורה ותנא דדרש מה הרעה רשות ס"ל דהרעת עצמו רשות כדאמר ב"ק צ"א ב' ולדידי' באמת לא חיילא שבועה אף על מצוה שאינה מפורשת בתורה, ונראה דאחרי שהעמידו חכמים דבריהם שלא יעבור על ד"ת אינו חייב קרבן במה שלא קיים שבועתו דהוא אנוס ומ"מ מקרי דאיתא בלאו והן כיון דשבועה חלה ואם נשבע לאכול חצי שיעור ואכל קיים שבועתו.
ואכתי יש לעי' נהי דהרעה והטבה ישנה בלעבור על מדרש חכמים הא דרשינן נדרים ט"ז ב' אבל מיחל הוא לחפצי שמים ובכלל זה מדרש חכמים, וי"ל דמדרש חכמים דרשינן מלד' כמו דמרבינן נדר כיון דבקרא דלהרע או להיטיב גם לבטל מצוה של מדרש חכמים בכלל ע"כ לא אימעט מקרא דלא יחל דברו אבל מיחל לחפצי שמים.
יב) או"ח סי' תפ"ה בבה"ל ד"ה שבועה, אף שהזכיר פסח בהדיא, בזה ליכא מאן דפליג דריצב"א לא אמר אלא שהזכיר ליל פסח אבל הזכיר פסח לאו כלום הוא ובהזכיר ליל פסח כגון דאמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח ובז' ימי הפסח נראה דלכו"ע לא חייל דלא חשיב כולל מדהוי לי' למימר שבועה שלא אוכל ז' ימי הפסח ואמר שבועה שלא אוכל ליל פסח לחלק שבועה לכל אחת קאתא וכדאמר שבועות כ"ג ב' בלא אוכל פת חטין ופת שעורין.