חזון איש/יורה דעה/פד
סימן פד
[עריכה]א) נדה ל"ט ב' א"ל ר"פ אלא הא דאמר ר"ל כו' ה"ד לאו כגון דחזאי כו', נראה דכו"ע מודו דבימים הראוים לנדה לכ"ע קובעת וסת והרי זהו עיקר דרך הקביעות וכי פליגי ר"י ור"ל בימי טומאת נדתה והנה אמרינן לעיל י"א א' דבמעין פתוח מודה ר"י וא"כ ע"כ פלוגתת ר"י ור"ל בראתה ב' פעמים הראשונים במ"פ והג' בסתום והא דמודה ר"י בפתוח היינו דבג' זמני ממעין פתוח לא קבעה אבל אם בפעם הג' סתום ס"ל לר"י דקבעה, וקשה לפ"ז מאי קאמר אלמא מריש ירחא מנינא מנ"ל הא וכתבו בתו' בשם רש"י דקובעת תוך ימי נדותה משמע בפעם ג' דהא הקביעות הוי בימי נדותה וצ"ע דל"ל באמת להזכיר שהשלישית היתה בימי נדותה אחרי שעיקר פלוגתת ר"י ור"ל הוא משום ב' הראיות הראשונות ואין זה במשמע כלל דבזה יהי' תלוי עיקר המחלוקת דלר"ל גם הראיה השלישית ראויה כמעין פתוח, ואולי משום שלא יצויר הדבר שיהא ב' הראשונות במ"פ והשלישית בסתום אלא בהכי, אבל דוחק לומר דלא פריך מעיקר דברי ר"י ור"ל אלא מדקדוק לשונם.
ובתו' כתבו לפרש דפריך כיון דלא חזית בריש ירחא א"כ לא תהוי וסת כלל שהרי לא הורגלו בה' בירחא אלא אחר ראית ריש ירחא, אלא ע"כ אמרינן דדילוג ריש ירחא הוא מקרה ועי"ז לא נשתנה טבע ראיותיה האחרות, וה"נ בדלגה מכ"ב לכ"ז וסתה קימת מכ"ב לכ"ב, ומשני דר"י מיירי בב' ראיות הראשונות ממ"ס והשלישית שראתה בכ"ה ובריש ירחא וחשיב לה ר"י כמ"ס ור"ל סבר כיון שהוא בפועל בתוך טומאת נדתה לא קבעה וסת, והקשו בתו' דהיכי ס"ד דר"פ דחשיב כאילו ראתה בריש ירחא אחרי שלא ראתה עוד כ"א ב' פעמים ופי' דהכא בג' פעמים מיירי ופריך דממ"נ אי חזאי בריש ירחא הלא א"כ אין שום נפקותא בראיה דה' בירחא, ולמאי קאמר דקבעה וסת ואי דלא ראתה בריש ירחא ואפ"ה אמרינן דבה' בירחא הוי קביעות וסתה לענין אם לא בדקה טמאה ואם ראתה דיה שעתה הרי דהדילוג של ריש ירחא אינו משנה טבעה להבא וה"נ מכ"ב לכ"ב מנינן.
ג) והנה לכל הפירושים מוכרח למאי דקיי"ל כר"ה בדר"י דשלקמי' נקטה דבין בראתה תרי זימני בריש ירחא ובה' בירחא והשלישית בה' בירחא ובין שראתה ג' פעמים בריש ירחא ובה' בירחא לא קבעה וסת לענין שאם לא תבדוק בה' בירחא טהורה שהרי חזינן דבגמ' משוינן לה לראתה בכ"ב ובכ"ז וכיון שלא ראתה בריש ירחא אין וסתה בה' בירחא והלכך לא משכחת לה לפלוגתא דר"י ור"ל אלא בחזאי תרי זימני בריש ירחא ובשלישית בכ"ה ובריש ירחא, מיהו לפרש"י דלא פריך רק מהא דקרי לה בתוך ימי נדותה, י"ל דאה"נ דפליגי נמי בראתה תרי זימני בר"י ובה' ובשלישית בה' ומיהו י"ל דהשתא דקא מוקים לה באוקימתא אחריני מודה ר"י דממעין פתוח לא מצטרף כלל לקביעות וסת אף אם הג' במעין סתום מיהו צ"ע לפרש"י ז"ל היכי קמדמה לי' לראתה בכ"ב ובכ"ז דהתם שפיר י"ל דהא דנמשך ה' ימים מקרה הוא שנתאחר הדם ולהבאים תראה כבתחלה, אבל הכא אי ראיה דה' בירחא אינו תלוי כלל בראיה של ריש ירחא אלא הוא קביעות וסת של ה' בירחא מהיכי תיתי לן למיקרי הראיה של ה' בירחא תוך ימי נדותה אחרי שלא ראתה בריש ירחא וי"ל כיון דטעמא דלא קבעה בתוך ימי נדותה דעלולה לראות י"ל דה"נ אף שנתעכב הדם מלבוא בזמנו מ"מ שאר טבעה קיים וי"ל דהראיה של ה' בירחא הוא מחמת נדותה אלא שר"י לא ס"ל דתוך ימי נדותה לא קבעה וסת.
ד) איברא דיש לעיין לפי' התו' בראתה תרי זמני בר"ח ובה' ובשלישית בה' למה לא קבעה, כיון דס"ל דלא איכפת לו במאי דחזאי בב' ראיות הראשונות ממעין פתוח, ואי משום דמ"מ הוי ראיה דריש ירחא כסבה לראית ה' בירחא ליהוי כקפצה וראתה ב' זימני ובשלישית ראתה בלא קפיצה דקבעה לימים ולא לקפיצות כדמוכח לעיל י"א, וי"ל דהכא לאו מטעם סבה קא דיינינן לה לראיה הראשונה אלא שכן הוא סדר וסתה פעם אחר ה' ימים ופעם אחר כ"ה ואי לא דהדרה לדלקמי' אינה ראויה לראיה בה' בירחא.
ה) י"א א' תוד"ה ממעין, ובשלישית חזאי ה' בירחא כו', לפי' תו' שם בכה"ג בלא"ה לא הוי קביעות וסת לר"ה בדר"י ודבריהם לא יתכנו אלא לפרש"י.
שם רש"י ד"ה מתוך כו', באמת שאף אם ג' ראיות היו בתוך ימי זיבה קבעה וסת, ובתו' שם ל"ט א' ד"ה ר"ה, כתבו דאפי' בימי ספירתה, אלא שרש"י מפרש ימי זובה דומיא דימי נדה, אלא שצ"ע דלס"ד דר"י דגם במ"פ מיירי אפילו ג' במ"פ מיירי ולמסקנא בכה"ג גם ר"י מודה, אם לא לר"פ וכמש"כ תו', אבל נראה דלמאי דקאמר לי' בהדיא משמי' דר"י כגון דחזאי ריש ירחא כו' גם ר"פ מודה דבחזאי ממ"פ לא מצטרף וצ"ע.