חזון איש/יורה דעה/עט
סימן עט[עריכה]
א) נדה י"ג ב' החרשת כו', יש לעיין הא דלא הצריכה תורה בדיקה בכל הנשים ואף באין לה וסת אי הוא משום דסמכינן אהא דלא ארגשה ולפ"ז חרשת צריכה בדיקה אף לבעלה מעיקר הדין, או טעמא משום דאין להחזיקה בטומאה כל שלא ידעינן ואף בחרשת כן, וכן נראה דלא תני אלא לתרומה משמע דלבעלה א"צ בדיקה, ומיהו ע"כ מדרבנן מיהא צריכה בדיקה אף לבעלה מעונה לעונה כדאמר לקמן ט"ו א' והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה, ואפשר דמה"ת צריכה בדיקה מעונה לעונה למ"ד וסתות דאוריתא וכש"כ בחרשת דליכא טעמא דאם איתא דחזיא הוי מרגשת, וגם בתחלה צריכה בדיקה כשהגיע זמנה, ואף שלא הוחזקה עדיין בראיות דאלא"ה לעולם תהא מותרת בלא בדיקה וצ"ע.
י"ד א' וניחוש דלמא ד"מ הוא כו', בכל הסוגיא מבואר דאין לטמא מספק ואף דהוי ס"ט ברה"י וכמש"נ לעיל, אבל העיקר נראה כמש"כ הר"ן בחי' ריש מכלתין דספק ראיה לא נשמע מסוטה ויש להעמיד על חזקת טהרה אף ברה"י והיינו נמי טעמא דמטהרינן כתמים וכ"כ תו' י"ז ב'.
ג) ט"ו א' כל הנשים בחזקת טהרה, בס"פ דלעיל מבואר דא"צ גם שאלה ומותר אף בישנה, וצ"ע לפ"ז הא דקאמר בגמ' סד"א ה"מ היכי דאיתי' במתא דרמיא אנפשה ובדקה אבל היכי דליתא כו' דמ"מ מהא דמתיר בישנה יש ללמוד לבא מן הדרך וצ"ל דהא דמותר בישנה לא שמעינן אלא מהא דמתיר בא מן הדרך אף דלא רמיא אנפשה ובדקה והיה לנו להצריכה עכשיו בדיקה, אלא ע"כ דקדם עונתה אין לחוש כלל לראיה א"כ ה"ה דלא בעיא תביעה וגם חרשת בחזקת טהרה, והא דקאמר והוא שמצאה בתוך ימי עונתה צ"ע אי קאי דוקא אבא מן הדרך דלא רמיא אנפשה או דלמא דאפי' איכא במתא לא סמכינן אהרגשה ומצרכינן בדיקה, ומיהו בבדיקה עכשיו סגי אפי' בא מן הדרך ולא חיישינן שמא כבר ראתה ועבר רושמו ואפי' בחרשת סגי בבדיקה, ונראה דכל שעבר עונה צריכה בדיקה לעולם עד שתראה, ומיהו בדיקה שחרית וערבית צ"ע אי צריכה באינה עסוקה בטהרות.
ד) ובעבר עליה וסתה למ"ד וסתות דאוריתא לא מהני בדיקה שמא ראתה וכבר חלפה ראיתה, ומיהו אי יהיבה דעתה בשעת וסתה ולא הרגישה טהורה מן התורה ואפשר דגם בסתם אינה טמאה מה"ת אלא א"כ היה דבר המונע הרגשתה בשעת וסתה אז היא טמאה מן התורה ומיהו מדרבנן טמאה בכל ענין למ"ד וסתות דאוריתא כיון דמה"ת יש להחזיק וסתה לודאי ראיה עד שתדע שלא ראתה לא סמכו חכמים אהרגשה אלא בדיקה בשעת וסתה וכל שלא בדקה בשעת וסתה טמאה ולמ"ד וסתות דרבנן מן הדין אפי' חרשת שעברה עלי' וסתה בודקין אותה אפי' אחר עשרה ימים ואם נמצאת טהורה טהורה, ואפשר דמה"ט אף בדיקה א"צ [ועיין לעיל בסק"א] וחכמים הצריכו בדיקה בין בשעת וסתה ובין לאחר שעת וסתה אם לא בדקה בשעת וסתה, ומיהו אם נמצאת טהורה טהורה ועיקר הוסתות דמספקינן אי הוא דאוריתא או דרבנן היינו הא דאסור לשמש בשעת וסתה והא דמצרכינן בדיקה בשעת וסתה במקום דליכא למסמך אהרגשה אם הוא מן התורה או הוא דרבנן ומ"ד דעיקר ענינו מה"ת אי לא בדקה טמאה ומ"ד דרבנן לא טמאו דיעבד, ומיהו תביעה בעיא אפי' למ"ד וסתות דרבנן כיון דהצריכו בדיקה לאחר וסתה והא דקאמר רבב"ח דאפי' לאחר וסתה בחזקת טהורה כתבו תו' דמיירי בעברו עליה ז' ימים כדי לטהר וכיוןויש לעיין בעברה וסתה ובדקה ולא ראתה אי צריכה בדיקה אח"כ כמו לאחר שעברה עלי' עונה ואם הוא ג"כ לאחר עונה מאי וצ"ע [ועיין לעיל סק"ג].
ה) ט"ז א' תוד"ה אלמא, וי"ל דה"מ לטהרות אבל מקולקלת למנינה לא הוי, וללישנא בתרא דקאמר דסבר וסתות דרבנן משמע דפליג וסבר אפי' אי וסתות דרבנן מ"מ הוי מקולקלת למנינה, ומיהו לשונם משמע דזה דבר מוחלט דלמ"ד וד"ר לא הויא מקולקלת למנינה, וי"ל דבזה פליגי ב' הלשונות דלישנא קמא סבר דעיקר אשמועינן דחוששת לראיתה וע"כ סבר רב דוד"א והלכך אשמועינן דאפ"ה חוששין לראיתה לענין לטמא מעל"ע, דכיון דאנו חוששין שראתה שלא בשעת וסתה יש לטמא למפרע, ואפי' את"ל דאין לטמא למפרע קדם זמן הוסת אשמועינן דחוששין לראיתה לממני גם מיום שני, וע"ז הקשו התו' שהרי בראתה לכו"ע דחוששין לוסתה וא"כ אין נפקותא אי וד"א אי וד"ר בראתה אחר וסתה ושפיר אצטריך לרב לאשמועינן דחוששין גם לראיתה, ותירצו דז"א דלמ"ד וד"ר אפי' אי בדקה אח"כ ונמצאת טמאה אין להחזיק את הוסת לודאי אלא שחוששין לטמא טהרות מדרבנן אבל ממני לא ממני אלא מראיה וא"כ ע"כ רב סבר וד"א, ול"ב מפרש דרב אשמועינן דחוששין לוסתה וסבר וד"ר ואשמועינן דאם מצאת טמאה חוששין לשעת וסתה ולפ"ז שפיר איכא למימר דהיינו לטהרות דוקא וזה דלא כמש"כ בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' נ"ה דבראתה לכו"ע טמאה מה"ת משעת וסתה דלפ"ז ליכא להוכיח מידי דסבר רב וד"א שהרי בראתה ליכא פלוגתא ולדידהו צ"ל דבזה פליגי ב' הלשונות וצ"ע, והגרע"א ז"ל בגהש"ס הקשה בדברי התו' נימא דל"ק סבר דאי וד"ר גם בנמצאת טמאה אין חוששין לוסתה שהרי ע"כ פליג אל"ב דסבר דאף דוד"ר מ"מ הוי מקולקלת למנינה ולפי המבואר לעיל ניחא ואף לפי' י"ל מהא דקאמר ר"י תבדק מוכרח דהיינו לטמא למפרע דהא אדברי ר"א קאי דקאמר טמאה נדה ואי בדיקה דידי' לטמא להבא הו"ל לפרושי תיבדוק ותטמא להבא ומדקאמר תבדק משמע דאם תמצא טמאה תטמא למפרע כדברי ר"א.