חות יאיר/קכח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכח
[עריכה]נשאלתי ראובן תבע לשמעון גיסו בשטר הנעשה ביום חתונת ראובן כשלקח את אחות שמעון והתחייב שמעון עצמו בקנין ובכא"ה להשתדל לראובן חזקת ישוב ק"ק טריר על הוצאתו ושמעון האריך למעניתו.
סוף דבר ראיתי שתשובתו מסתעפת לשלשה סעיפים. האחת טען שמעון מאחר שבשעת הקנס התחייב ראובן עצמו שיהיה לו ושיכניס לנדן עצמו שני מאות ר"ט ובשעת החופה לא מצאה ידו אפי' פרוטה אחת אדרבה נשאר חייב לאחרים ולכן ועל כן גם שמעון פטור מה שהתחייב עצמו. והנה טענה זו כשדקדקנו בה מצאנו ראינו שאין בה ממש כי הא תינח אם היה נדון זה לפני החתונה בכח תנאים הראשוני' אז היה טענת שמעון טענה כמבואר בי"ד ס"ס רל"ו אבל השתא שעשה שמעון שטר על עצמו והתחייב עצמו בקנין ובכא"ה אחר שכבר ראה ממעמד ומצב ויכולת שמעון ומבואר בכמה דוכתי שהמחייב עצמו בדבר שידענו שאינו חייב נתחייב מדין ערב כבסי' מ' בח"מ.
השני מאחר שראובן נתעכב ולא בא לזמן המוגבל והעביר המועד על כן גרמא דידי' הוא שהשתדלות עירונית וחזקות ישוב שלו נשארה מעל כי אלו בא בזמנו אז היה עדיין אבי הכלה חי והיה יד ושם אצל השרים והפרתמים ואז היה משתדל בהוצאה קלה מעוטה מאד. גם היא טענה שבורה ובטולה בבטול טענה הראשונה שהרי ראובן בא בכח שטר שבידו הוקם על ביום חתונת'.
שלישית סבר שמעון שהשטר בטל מעיקרו כי השיעבוד הוא על דבר שאינו בידו [עי' תשובה רכ"ט] כי אין יכולת ביד שמעון להשתדל עכ"פ לראובן חזקת ישוב הנ"ל הואיל שלא נכתב בשטר כמה ממון יתחייב לראובן אם לא ישתדל לו וכו' אדרבא איפכא מסתברא אם סברא זו דמקרי השתדלות חזקת ישוב דבר שאינו בידו אמיתית אז אם היה נכתב בשטר אם לא ישתדל יתחייב בסך כך וכך אז היה התחייבות הזה רק אסמכתא דלא קניא רק בב"ד חשוב ומ"מ היינו יכולין לחייב את שמעון מכח שנכתב בשטר ב"ד דרביא ורב אשי וכמבואר סי' ר"ז בח"מ.
מש"כ אם נכתב סתם שהתחייב שמעון בהשתדלות הנ"ל אף אם היה דברי שאין בידו שמא לא תתרצה השררה מ"מ לא נפטר מהשתדלות על הוצאתו כמו שמתחייב אף אם יהיה הוצאה מרובה. והכי איתא בגמ' בהדיא דאם כ' לו אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזא דנהי דהוי אסמכתא מ"ש אלפא זוזי מ"מ מה דאוביר משלם. ויש לראיה משם דמיירי בתשלומין מה שאוביר לכאן דעכ"פ מה שמן הראוי מחויב לעשות. ואם לא תתרצ' השררה בשום פנים או יפטור בטענת אונס דפטר רחמנא.
ואין לדקדק דכל כה"ג הואיל דאינו בידו עכ"פ הקנין והחיוב לו חל כלל מגמרא דפרק איזהו נשך א"ר חמא האי מאן דיהיב זוזי לחברי' למיזבון לי' חמרא ופשע ולא זבין ומסיק שם דלא משלם משום דאסמכתא הוא ולא קניא משום דלאו בידו ופירש רש"י שמא לא ימכרוהו לו וש"מ דכל כה"ג אסמכתא הוא ולא קניא. י"ל דשם נמי הם עדיין היה באפשר למיזבן לי' חמרא שהתחייב עצמו הדבר פשוט שהיה מחויב לקיים מה שהתחייב אך מיירי שעבר זמן הבציר ושוב אין יין מצוי ליקח רק שהתחייב עצמו אם איני קונה לך אפרע משלי ובכה"ג מיירי כמ"ש הרא"ש שם והביאו הב"י סי' ר"ז. לכן הדין דין אמת ופשוט במתחייב עצמו בדבר שאינו בידו לגמרי כגון קנה לי יין במקום פלוני שאף אם לא קנו ממנו בב"ד חשוב מחויב לקיים מה שהתחייב כדי יכולתו והשגת ידו.
ואם נכתב שבאם לא יעשה כך יתחייב בסך מה והוא דבר שאינו בידו עכ"פ מה שהתחייב בסך ידוע הוי אסמכתא ולא נקני אם לא שנכתב בשקר שקנו מיני' בב"ד חשוב. מש"כ בקנין לחוד לא סגי אף שאין זה במשמעות ההג"ה שבס"ס כ"א מ"מ מבואר שם בסמ"ע כרמ"ש. איברא דהוי קנין זה דהשתדלות עירונית וכל כה"ג שפיר דבר שבידו לטיבעא דעלמא דמי שרוצה להוציא ממון הכח בידו להשתדל חזקת יישוב. ולא דמי למ"ש בהג"ה ש"ע סי' ר"ז סכ"ג והוא מדברי הטור דקנה לי יין מקום פלוני הוי אסמכתא ע"פ גמרא דסוף פרק איזה נשך סוף דף ע"ג הנ"ל שמא לא ימכרוהו לו אע"ג דאמר לו קנה לי יין סתם דהא אליבי' דרב אשי מתרצינן לי' הכי יע"ש וא"כ ה"נ נימא הרי דרך עולם מי שיפריז ממון הרבה מוצא ליקח מ"מ הוי אסמכתא דשמא לא ירצו למכור כלל וש"מ דחיישינן למילתא דלא שכיחא ה"נ חיישינן שמא לא יתרצה המושל ליתן לזה חזקת עירונית כלל והוי דבר שאינו בידו.
י"ל דהתם שאני דקא אמר דיהיב זוזי לחברי' למזבין לי' חמרא במקח קצוב כשער הזול וע"כ בעי למימר דמשלם ליה כדאזיל אפרוות' דזולשפט וע"כ אמר שם דהוי אסמכתא דמאן לימא דמשכח לי' באותו שער כי השער עשוי להשתנות וזה מלתא דמסתבר אף שלא הזכירוהו הפוסקים דאל"ה נשאר קשה למה נקרא זה דבר שאינו בידו אף כי אח"כ מצאתי ת"ל כדברי בתוס' שם בד"ה התם בידו וכו' יע"ש והוא דבר מוכרח מצד המושכל אף כי יש לנו ראיה מבורר' מתשובות תרומו' הדשן ש"כ.
ומ"מ אם אירע שטרח שמעון בהשתלדות והשררה לא רצת' רק בממון רב יותר מהראוי לרוב העולם אז פטור שמעון דמקרי אונס כמבואר בפסקי מהרא"י רנ"ד [עמ"ש תשובה רכ"ט]. והנה אף מה שטען שמעון אם ישתדל שמען חזקת עירונית לראובן אולי לא יתרצה השררה יר"ה אם לא במס מרובה ך' ג"ג לשנה בודאי אף שלא נוכל לסתור דבר זה מהלכה ברורה מ"מ כבר כתב הרא"ש והביאו הטור בכמה דוכתי שכל כיוצא בזה הערמה דמוכח' היא ומצוה עלינו לשבור וכו' כי בודאי אם יפריז אדם להשררה ממון רב מדי שנה בשנה ודאי יוכל להשתדל חזקת עירוני' בחנם אך הדבר ידוע שאף לעשיר המופלג במדינה אין עליו מס השנה רק קצב כך וכך מש"כ לבינוני כראובן וא"כ שמעון בתומו ילך ואל יעקם הדרך להנאתו. ואין לפקפק ולומר דקנין זה הוי רק קנין דברים בעלמא זה לא יעלה על דעת דקנין דברים לא הוי רק דבר קל ואין בו חסרון כיס כלל כמבואר ר"ס קנ"ז ור"ג. ואין לומר עוד דהוי דבר שאין לו קצבה ואין הקנין חל כלל זה אינו שהרי חלקו כל הפוסקים על הרמב"ם בזה ואף קים לי כרמב"ם לא שייך למימר כמ"ש בש"כ בח"מ סי' ס' ס"ב ע"ש.
גם מה שהשיב שמעון שקיים דבריו שיש לו קיומים מהפקיד גם זה הבל כי בזה לא קיים דבריו כי יש יתרון לקיומין מן הגמון על הפקיד כיתרון האור מן החושך בלי ספק. ומ"מ הדבר ברור שבאם ע"י השתדלות זו יבא ח"ו עלילה ותקלה לראובן שיתבעו ממנו מס שנים שעברו אין לראובן בזה תביעה על שמעון מכח שהיה לשמעון להשתדל בזמנו מכח התנצלות שמעון ואין כאן מקום לחיוב שבועה כי בזה אף לפי דברי ראובן שמעון לא הוי רק גרמא בעלמא וגרע מיני' ושאר דבריהם המה מילי דכדי ואין צורך להשיב עליהם כי את כלם ישא הרוח.
סוף דבר עדיין החיוב על שמעון להשתדל כפי סדר העולם על הוצאתו ואז טוב לו ואין הנדון כדי כולו האי להאריך בו עוד ואף זה לא כתבתי רק לתפוס דעת הנתבע. כך יצא מפי קולמסי יום פלוני:
יאיר חיים בכרך.