חורב - חלק א/מערכת התורות/ז
הִתְגַּלּוּת
זְכִירַת מַעֲמַד הַר סִינַי.
רק השמר לך ושמֹר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך :יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחֹרֵב וגו׳ (דברים ד, ט).
את הדברים האלה דבר ה׳ אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף גו׳: הן הראנו ה׳ אלהינו את כבֹדו ואת גדלו ואת קֹלו שמענו מתוך האש וגו׳: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמֹנו ויחי וגו׳: ואתה פה עמֹד עמדי ואדברה אליך את כל המצות והחקים והמשפטים אשר תלמדם וגו׳ (שם ה יט).
ויאמר ה׳ אל משה :הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ונם בך יאמינו לעולם (שמות יט, ט). כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעֹננים ואל קֹסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך: נביא מקרבך מאחיך כמֹני יקים לך ה׳ אלהיך אליו תשמעון וגו׳: והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, אשר ידבר בשמי, אנכי אדרֹש מעמו: אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא וגו׳: אשר ידבר הנביא בשם ה׳ ולא יהיה הדבר ולא יבֹא וגו׳ בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו (דברים יח, יד).
כי יקום בקרבך נביא או חֹלם חלום ונתן אליך אות או מופת: ובא האות והמופת וגו׳: כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את ה׳ אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם (דברים יג, ב).
א.
ארבעה דברים נצטוו דורות בני ישראל לדעת ולהכיר, לקים ולקבל עליהם:
א) אמִתַּת התגלות התורה על הר סיני בתור מעשה בפועל (טהאטזאכֿע).
ב) אמִתַּת הדבר, גם תעודת ההתגלות הנמשכת אחרי כן ע״י הנביאים.
ג) הערובה והסימן ,לדעת ולהכיר על פיהם את הנביא האמִתי.
ד) הסימן והאזהרה להשתמר מפני נביא שקר.—
ב.
הנה חוק לישראל לא נִתַּן לו לא ע״י איש ממוצע ולא ע״י הקיום של אותות ומופתים, הן כל ישראל בערך שנים וחצי מילליאנען נפשות נקבצו ובאו אז מול הר חורב לשמוע בלי כל אמצעי את קול ה׳, עת אשר בהתרגשות הטבע החל לגלות את חקי החיים.– כל ישראל היו ברגע ההוא נביאים גם עלו בנבואה למדרגה היותר גבוהה, פנים אל פנים דבר ה׳ את דברי אלהים חיים לכל עם ישראל. המעשה בפועל הזה (טהאטזאכע), אשר מעצמו יסיר כל ספק קל באמתתו, הוא הערובה הנאמנה בעד התורה, כי לא ימיר אותה ה׳ ולא תתחלף לעולמי עד בכל הדורות ובכל העתים ובכל הזמנים. התחלת התגלות החוק על הר סיני תתן ערובתה גם על השלמת החוק, על שלמות כל התורה כלה, אשר שׂם משה עפ״י ה׳ – ויען כי התורה תביע אֹמר ותגיד ליעקב, כי נחתמה אז מבלי להוסיף עוד ומבלי לגרוע ממנה, וכי נתנה בעד כל העתים וכל הזמנים לדורי דורות, לכן רק מעשה בפועל כמו מעמד הר סיני ובתכונה כזאת כמוהו ומבלי אמצעי, רק ישר מה׳ לבדו, כפי אשר היה אז, גם במספר וסכום העדים כמספר הנצבים אז לשמוע בקול ה׳ ,ורק באופן כזה יוכלו להוסיף אף מלה אחת בתורה או לגרוע אותה ממנה או לבטלה חלילה–; אכן כל עוד יעמדו השמים על הארץ על מכונם, התורה תתקים לעד לעולם בקרב עדת בני ישראל – תורת ה׳ תמימה – בתור חוק לחיי ישראל.—
הנסתרֹת לה׳ אלהינו והנגלֹת לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים כט, כח).
ג.
אמנם גם ע״י המעשה בפועל הזה ומטעם דבר ה׳ נִתְּנָה הערובה הנאמנה גם בעד האישים האלהיים, אשר הקים ה׳ אותם בקרב עדת בני ישראל, להיות חוזים וצופים ומעירים ומעוררים אותם לשוב אל ה׳ אלהיהם בכל לבבם ונפשם ולהחזיק במעוזו ,והוא שפך את רוחו עליהם ביחוד בעת ההיא, עת נטו צללי ערב על ההצלחה החיצונה של עם ישראל, יען כי אז נדרש היה ביותר לנטוע בקרבם את חיי עולם, חיי הרוח ,ולהעיר ולעורר אותם לאַמצו ולקיימו, להיות הנושא והמקיים את עם ישראל זה אלפי שנים, גם אחרי אבדן ארץ ירושתו ובלי נחלה חיצונית – אף נשאר חי וקים! אבל האישים האלה אינם נביאים נותני דת וחוק לישראל מחדש, יען הדת והחוק שבכתב ושבעל פה כבר נגמרו ונחתמו עם משה רבנו, אשר בעדו ערב ה׳ בלי כל אמצעי, גם עמד במדרגתו ממעל למעלת יתר הנביאים; אך תעודת הנביאים הלא היא, להיות מטיפים לעם, לפעול אצלם, למלאות את התורה והמצוה כדת, לקחת מוסר מפי חוזי יה, אשר יגידו לעמו, מה יקרה אותם במנת גורלם, ויזהירו ויוכיחו להוקיר ולקיים את הדת והחוק בהוה, אף להודיע את רצון ה׳ לעשות איזה מעשה הדרוש להיות בתור הוראת שעה – בגלל זאת היא הקמת הנביאים לעם וזאת היתה תעודתם. המה היו נביאי החיים – והתורה תדרוש בנוגע אל הנביאים ונבואתם, לשמוע בקולם ולהקשיב לדבריהם כמו לדברי אלהים חיים, לקחת על ידם מוסר ותוכחה, ולהזהר, להסיר מקרבם את הרע, אשר על פי דברי הנביאים הוא תוצאה וגמול לשלם להם על פי פעלם ומעשיהם בחיים, למען ישובו אל עָל וישנו את ארחות חייהם – לטוב – להאמין באשר ינבאו בשם ה׳ ע״ד "העתיד לבוא" ולבטוח ולהשען על דבריהם, ולהוקיר ולכבד את הזמן ההוא, אשר חזו למו, ואשר אמנם בעד העם לזמן עתיד יחשב, אך הנהו נגלה לנביאים מה׳ כמו בהוה, גם בלי כל הרהור ותנאי לפעול ולעשות הכל כפי אשר יגידו המה, יען כי זה הוא רצון ה׳, אבל רק אם לא ישימו זאת לחק עולם ולמלאות זאת בשעה הרצויה לבד – הוראת שעה – וכמו התורה שהיא תורת חיים גם תורֶה דבר חוק ומשפט בעד החיים לדור ולדורות הבאים, כמו כן דברי הנביאים מקיפים המה את כל הדורות, את ההֹוה ואת העתיד, לגלות למו את מנת גורלם – באופן כזה, כי עם ישראל לבדו ובעצמו ובקרב כולם יחזיק את מקומו בדעת ובהכרה עצמותית בקרב תולדות בני אדם – ולכן גם היום כמו תורֶה לך התורה דת וחוק, מצוה וחובה, כן דברי הנביאים יפקחו את עיניך ויעוררו את נפשך להיטיב ולהועיל בחיים.–
ד.
אבל רק האיש ההוא יוכל לקום בקרבך ישראל בתור נביא ה׳ להיות מאושר ומקוים, כי נביא אמת הוא, האיש, אשר תדע מראש כי ישנן אתו המעלות האלה: כי "חכם" הנהו בחכמת התורה, כי "גבור" הוא לכבוש את נטיותו הבהמית וללחום ולהכניע כל "תאוה" וחמדת בשר, "ועשיר" הוא ע״י ההסתפקות, ואם כן חפשי הנהו מכל ענין ותועלת עצמו, רק זה האיש, אשר מראש עלה למדרגה עליונה בתכונת איש ישראל כזאת, ואם כן יש לו ההכנה והכשרון לנבואה, ואז, אם הודיע את תעודתו בתור נביא לעמו לא לבד באותות ומופתים, כי גם וביחוד ע״י ההוכחה הגלויה, כי באו ונמלאו דבריו כמה פעמים ולא נפל מדבריו, אשר הגיד בשם ה׳ מראש, ארצה – באופן כזה אם דבריו אשר ינבא יתאימו יחד עם דברי התורה, אז תוכל לקבל את דברו ולקיים אותו בתור דברי אלהים חיים.—
ה.
אבל אם יחסר דבר מה מאלה אשר זכרנו; אם תכן ענין דבריו נוטה הוא אל עבודת אלילים, או אם בא לבטל אף קוצו של יוד מהתורה בעד ישראל לדורות עולם או ישנה דבר מה, או יוסיף דבר מה אל התורה שבכתב או אל התורה שבעל פה, גם יגלה פנים בתורה שלא כהלכה – אחת דתו להיות נשפט בדין נביא שקר – הן התורה הנגלית בלי אמצעי על הר חורב עומדת היא גבוהה ונשאה במעלתה ממעלת הנביאים, והיא נם המצרף והמבחן לנבואתם. – היא איננה מקושרה ותלויה ברוח הנביאים ובשפע נבואתם למן העת אשר תעודת תוכנה באה לידי עצם שלמוּתה על הר חורב ונחתמה בתורה שבכתב ובתודה שבעל פה.– אל תשגה על ידו ואל ידח לבבך אחריו! לנסות אותך יקים ה׳ לפעמים נביא כזה, לדעת, אם תאהב את ה׳ בכל לבבך ובכל נפשך.—
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו ואֹתו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקֹלו תשמעו ואֹתו תעבֹדו ובו תדבקון (רמב״ם הל׳ יסודי תורה פ״ז יו״ד).