חורב - חלק א/מערכת התורות/א
תורות מאירות ומעוררות
את הרוח והנפש לחיים.
אלהות
קבלת עול מלכות שמים.
מארץ מצרים מבית עבדים (שמות כ, ב).
א.
פעולת הדעת וּפִרְיָהּ לחיים – אולם לא בדעת בלבד יגמלו החיים ופרי ישוו למו, יען הדעת לא תספיק לזה ותושיה נדחה ממנה; לכן, את אשר רכשת לך בכלל בחוג הדעת, עליך לכוננו ולסעדו, למען יהיה קרוב הדבר אליך מאד ביחס אל עצמך; את שהכרת לדעת אל נכון, עליך להחזיק במעוזו: הוציאהו מכלל ידיעה והכניסהו בקרב הלב, שהוא מקור החלָטות הדעת – לחיים תוצאות – הדבר המתאמת והמאושר דרוש לחדור כֻּלו כָליל בקרבך, עד כי יֵהָפֵך לחלק מעצמותך, להיות מאז והלאה יסוד מוסד לפעולותיך – ורק אז חלקו בחיים— .
ב.
אמנם כן הוא גם בדבר הרעיון הגבוה מעל גבוה – ברעיון "ה׳". ולוא יהי, כי קנית אותו לא ע״י אותות השכל העיוני בלבד ומופתי משפטיו, אשר יחרוץ בעינים סגורות ובאזנים אטומות מול פני התבל ומלואה – לוא גם עיניך רואות את ה׳ בטבע, אזניך תשמענה את הוד קולו בתולדות בני אדם, לוא גם כתבי הקֹדש יביעו לך כמאז אֹמר מהליכות אל מלכך בקדש ודבר הופעת שכינת כבודו בדברי הימים וקורות הדורות – אבל אתה הִשַּׂגְתָּ את כל אלה רק בשכלך ושמרת זאת בזכרונך בלבד – כל עוד לא קבעת ברוחך, בנפשך ובלבבך, כי ה׳ אמנם ה׳ אלהיך הוא, כל עוד לא תחוש בכל עצמותך, כי אכן ה׳ אלהיך הנהו; כל עוד גם הרעיון המאד־נעלה הזה קָנָה לו זכות אזרח רק במוח ראשך בלבד – הנה גם רעיון כל הרעיונות הזה, גם הוא עודנו לא ישוה פרי לחיים.——.
ולוא גם תשַׁוֶה לנגד עיניך את העולם כֻּלו, כי הנהו היכל ה׳, מקדש מלך עליון המושל בכל וכל יכול, אבל לא תחוש בנפשך בכל מקום, אשר שמה תדרוך כף רגלך בהיכל הזה, כי גם הוא הנהו אדמת קֹדש לה׳ – ואם גם תכיר לדעת בכל צבא יצורי הבריאה, כי הנה הנם מחנה כבד מחיל צבא משרתי אל, עבדי ה׳ כֻּלמו – ואם גם תחוש, כי הנך יצור ה׳, אבל לא תרגיש בך ובעצמך, כי כמוהם כמוך עבד ה׳ הנך גם אתה –, לוא גם נוכחת לדעת, כי תעודת ישראל היא מאד נעלה וכי במנת גורלו הנהו אמנם כלי מחזיק ברכה ביד ה׳ לחינוך האנושות – אבל את עצמך לא תחשוב, כי הנך כֻּלך כליל בן־ישראל, בת־ישראל, הביטה וראה! הן אז הדעת שלך כלא נחשבה – מדעת כזאת לא יגמלו החיים ופרי לא ישַוו למו.
ג.
לכן במבוא לחיי ישראל כתוב לאמר: "אנכי ה׳ אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", "אנכי ה׳, אנכי אלהיך"!
"אנכי", עצם שמציאותו מצד עצמו, מחוץ להעולם וממעל לו – ה׳, אשר אמנם בכל זאת בחסד אהבתי, בעת רצון ,קראתי את העולם כֻלו אל מציאותו, (ה׳, עולם הסד יבנה), בחסד אהבתי אחזיק ואכלכל את צבא היצורים, באהבה ובחסד קראתי ביחוד למאהבי להאנושית להתפתחות החיים בראש כלם בבחירה חפשית. אנכי, אנכי אנהל דורות עולמים, את העבר, את ההוה, ואת העתיד לשלמות התפתחותם באחדות כללית, ואנכי בגלל חֵפץ חסדי זה למין האנושי לחנוכו בחסד אהבתי "הוצאתיך מארץ מצרים" – נָטיתי ידי בהליכות עולם גם פָּעלתי למענך בתולדות בני אדם, ויותר מכלם נגליתי אליך בפועל ובמעשה בתור בורא הכל, כֹל יכול, מסדר, מחזיק ומכלכל חיים ושליט על הטבע, גם בתור בורא, מסַדר, שופֵט, מחַנך את חיי האנשים בכל עם ועם ומושל בלאומים, ולכן אתה הלא תחזיק במעוזי, יען אתה הלא לא תוכל לכחש בנסיון של עצמך, ואם גם בני נכר ולוא גם כל העולם כלו יכחשו לי – אנכי, "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אנכי נהייתי לך לבורא בפעם שנית, ואם כל איש ואיש בתור יצור שדי קרוא הלום להיות, עבד ה׳, הלא עליך החובה כפולה ומכופלת לקדש עצמך, אותך וכל אשר לך, להיות כלי מחזיק ברכה לעבודתי, בעוד הנך נושא את דגל האֹמר־סלה:
ד.
"אנכי ה׳ אלהיך"! הנהו בוראך, מחוקקך, שופטך, המפקד את צבא רעיוניך, רגשותיך, דבריך ופעולותיך – עליך להביט על כל קנין פנימי וחיצוני כי מידי הוא לך – כל נשימה ונשימה מחייך, היא מתנת ה׳ לך להיות חלקך בחיים – עליך לחשוב עצמך וכל אשר לך, כי קנין שלי אתם, "שאתה ושלך שלי" וקדש עצמך כֻּלך כליל אֵלַי, אֵלַי, עם כל חלק וחלק מקנינך ובכל חלק וחלק מזמנך, ברוח, ברגש, בכח הגוף וברכוש, קדש עצמך אֵלַי! אֵלַי בדבורך ובמפעלך! להיות כלי יוצר בידי ומוציא לפועל את רצוני עם כל אשר אִתְּךָ ובאשר יהיה לך, בוא נא וְהִכָּנֵס ככה בחופש ובבחירה בתוך "מקהלת יצורי הבריאה", בתור יציר כפי, עבדי אתה, איש־ישראל!—
ה.
זה השער לה׳ ולחיי ישראל, זה הוא התנאי והיסוד מוסד לכל הכתוב עוד לחיי ישראל. הבה עלם בן ישראל! עלמה בת ישראל! אם שמת לבך להתבונן על כל הכתוב בתורה עד הָאֹמֶר־סלה הזה[1], אם רוח התורה אָצלה מהודה ורוחה על רוחכם ולמדתם לדעת את ה׳, למדתם להכיר את ה׳ בתבל, באנושית ובישראל, אם למדתם לדעת את כבוד האדם וכבוד איש־ישראל הנאמן ביסוד המעלה – והרעיון הכביר ונאור: "כי הנכם בעצמכם בעלי השם ונושאי דגל שם איש־ישראל" מלא את כל חדרי לבבכם בהדרת־קֹדש ובחרדת־קֹדש, הבה! קרבו נא הלום, גשו הנה אל סף היכל החיים של איש ישראל וקדשו עצמכם לחיי איש ישראל אלה! בואו נא, וקבלו עליכם עול מלכות שמים, קבלו עליכם את ה׳, להיות ה׳ אלהיכם וקדשו עצמכם אליו בתור עבדי ה׳ אלהיכם, עם כל אשר לכם, כי הנכם עבדיו בכל חלק מחלקי הזמן ובכל נשימה מנשימת אַפכם – עבדי רצונו הקדוש אתם – אישי ישראל!.—
- ^ דברי התורה עד התגלות ה' על הר סיני, אשר חין ערכם ומעלתם בארתי ביסוד מוסד בחלק הראשון מספרי "מוריה" ובספר "אגרות צפון" (הי״ט מכתבים ע״ד היהדות מתורגם עברית ע״י מעתיק הספר "חורב") מהמכתב ג' עד המכתב ט׳.–