חוק נכסי נפקדים (פיצויים)

חוק נכסי נפקדים (פיצויים) מתוך

חוק נכסי נפקדים (פיצויים), תשל״ג–1973

---

2001110

ס״ח תשל״ג, 164; תשל״ה, 166; תשל״ו, 226; תשמ״ב, 200; תשמ״ו, 57.

---

1.

הגדרות

בחוק זה –

”אפוטרופוס“ ו”נפקד“ – כמשמעותם בחוק נכסי נפקדים, תש״י–1950;

”נכס“ – מקרקעין שהיו לנכס נפקד וביום תחילתו של חוק זה הם מוקנים לאפוטרופוס, או שלפני אותו יום הועברו מידי האפוטרופוס לידי רשות הפיתוח שהוקמה לפי חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים), תש״י–1950, או הופקעו ממנו כדין, למעט נכס –

(1)

שתמורתו או חליפתו שוחררו למי שהיה בעלו ערב ההקניה או למי שבא מכוחו;

(2)

שמי שהיה בעלו ערב ההקניה או מי שבא מכוחו קיבל בעדו פיצויים מאת האפוטרופוס או ממי שבא מכוחו, או מאת המדינה או ממי שבא מכוחה;

”נכס חקלאי“ – נכס שחל עליו בתאריך הקובע מס רכוש חקלאי לפי פקודת מס רכוש חקלאי, 1942;

”נכס עירוני“ – נכס שחל עליו בתאריך הקובע מס רכוש עירוני לפי פקודת מס רכוש עירוני, 1940;

”זיקת הנאה“ – כמשמעותה בחוק המקרקעין, תשכ״ט–1969;

”התאריך הקובע“ – ט״ז בכסלו תש״ח (29 בנובמבר 1947).

2.

הזכות לתבוע פיצויים

זכאי לתבוע פיצויים בעד נכס (להלן – תובע) הוא מי שהיה תושב ישראל ביום תחילתו של חוק זה, או שהיה לתושב ישראל לאחר תחילתו, ולפני שהנכס הוקנה לאפוטרופוס היה אחד מאלה:

(1)

בעל הנכס, לרבות מי שהיה יורשו אילולא הוקנה הנכס;

(2)

נפקד כשהוא דייר בלבד בנכס עירוני, לרבות אשתו שגרה עמו אותה שעה;

(3)

חוכר הנכס;

(4)

בעל זיקת הנאה בנכס.

3.

תשלום פיצויים

הפיצויים ישולמו לתובע מאוצר המדינה לאחר ניכוי חובות מלפני ההקניה ששילם האפוטרופוס לפי סעיף 20 לחוק נכסי נפקדים, התש״י–1950.

4.

מועד לתביעת פיצויים [תיקון: תשל״ו, תשמ״ב, תשמ״ו]

התביעה לפיצויים תוגש מטעם התובע למי ששר האוצר מינהו לכך (להלן – הממונה), בדרך ובצורה שנקבעו בתקנות, לא יאוחר מתום חמש עשרה שנים מיום תחילת חוק זה, או לא יאוחר מתום שנתיים מיום היותו לתושב אם היה לתושב לאחר תחילת חוק זה, הכל לפי המאוחר יותר; הודעה על מינוי הממונה תפורסם ברשומות.

פורסמו תקנות נכסי נפקדים (פיצויים), תשל״ד–1974.

5.

ועדות מייעצות

(א)

שר האוצר יקים ועדות מייעצות, לבירור הזכויות שיש לתובע בנכס שבעדו הוא דורש פיצויים או בדבר שיעורם של הפיצויים וכן לענין קביעת השווי השנתי של נכס כאמור בתוספת; יושב ראש הועדה יהיה שופט בית משפט שלום או מי שכשיר להיות שופט בית משפט שלום.

(ב)

לועדה מייעצת יהיו סמכויות של ועדת חקירה לפי סעיפים 7 עד 11 לחוק ועדות חקירה, תשכ״ט–1968.

(ג)

הודעה על מינוי ועדה מייעצת תפורסם ברשומות.

6.

שיעור הפיצויים לבעל הנכס [תיקון: תשמ״ב]

(א)

חישוב הפיצויים לתובע שהיה בעל הנכס יהיה לפי האמור בתוספת.

(ב)

שר האוצר ושר המשפטים רשאים לקבוע בתקנות הוראות משלימות לענין חישוב הפיצויים.

7.

שיעור הפיצויים לשאר התובעים

(א)

שיעור הפיצויים לתובע שהיה בלבד דייר בנכס יהיה חמישה עשר אחוזים מסכום הפיצוי שנקבע לפי סעיף 6 לגבי הנכס שהחזיק בו, זולת אם קיבל לפני תחילתו של חוק זה תשלום בעד מסירת ההחזקה בנכס, ואם החזיק בחלק מן הנכס, יהיו הפיצויים חמישה עשר אחוזים מסכום הפיצויים היחסיים המגיעים לפי סעיף 6 בעד השטח שהחזיק בו כיחסו לכלל השטח; לענין חישוב הפיצויים לא תילקח בחשבון הזכות לבניה נוספת כאמור בסעיף 2 לפרק א׳ לתוספת.

(ב)

פיצויים לחוכר או לבעל זיקת הנאה, יהיו חלק מהסכום המגיע לבעל הנכס לפי סעיף 6, והם ייקבעו על ידי הממונה על פי הערכת שוויה של הזכות האמורה.

8.

הודעת הממונה

לאחר שהועדה המייעצת סיכמה בירוריה בתביעה, יודיע הממונה בכתב לתובע את החלטתו המנומקת, ואם החליט על תשלום פיצויים יפרט את הנכסים שבעדם משתלמים הפיצויים ואת הסכום המגיע לתובע.

9.

מחלוקת בענין פיצויים

(א)

כל מחלוקת לענין החלטת הממונה בדבר הזכות לפיצויים או בדבר שיעורם תוכרע, על פי בקשה שתוגש מטעם התובע או היועץ המשפטי לממשלה, בבית המשפט המחוזי בירושלים או בבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצא הנכס.

(ב)

לא ייזקק בית המשפט לתביעה בענין הפיצויים בעד נכס פלוני שהוגשה לאחר ששה חדשים מיום שנמסרה לתובע הודעה לפי סעיף 8 לגבי אותו נכס.

(ג)

הליך לפי חוק זה פטור מאגרת בית משפט.

10.

מועד התשלום לבעל נכס [תיקון: תשל״ו, תשמ״ב]

(א)

פיצויים שנקבעו סופית לבעל הנכס ואינם עולים ביחד עם הפרשי ההצמדה כאמור בסעיף קטן (ג) על 50,000 שקלים, ישולמו לו במזומנים תוך ששים ימים מן היום שנקבעו כאמור.

(ב)

עלו הפיצויים על הסכום הנקוב בסעיף קטן (א) תשולם היתרה, או – לפי בחירתו של התובע – מלוא סכום הפיצויים, באיגרות חוב שהוצאו לפי סעיף 15, והן יימסרו לו תוך ששה חדשים מן היום שנקבעו הפיצויים.

(ג)

הפיצויים, או חלקם, המשתלמים במזומנים יהיו צמודים למדד וייפרעו כשהם מוגדלים בשיעור העליה של המדד החדש על המדד היסודי; לענין זה –

”מדד“ ו”מדד יסודי“ – כמשמעותם בסעיף 15(ח);

”מדד חדש“ – המדד שהתפרסם לאחרונה לפני היום שבו הפיצויים נקבעו סופית.

11.

מועד התשלום לתובעים אחרים

פיצויים שנקבעו סופית לפי סעיף 7 ישולמו במלואם ובמזומנים לא יאוחר מיום כ״ב בתמוז תשל״ה (1 ביולי 1975) או תוך ששים יום מן היום שנקבעו סופית, הכל לפי המועד המאוחר יותר.

12.

מועד התשלום לתובעים שתביעתם נתאחרה

לתובעים שיגישו תביעתם לאחר כ״ב בתמוז תשל״ה (1 ביולי 1975) או שפיצוייהם נקבעו סופית לאחר תאריך זה ישולם הסכום המשתלם במזומנים לפי סעיפים 10 או 11 כתום שלושים יום לאחר שנקבע סופית הסכום המגיע להם, ואילו הסכום המשתלם באיגרות חוב יימסר ששה חדשים לאחר שנקבע כאמור.

13.

פיצויים לתובעים אחדים

(א)

פיצויים לפי חוק זה המגיעים לתובעים אחדים יחדיו בשל נכס אחד יחולקו ביניהם בדרך שיסכימו עליה, ובאין הסכם – כפי שיקבע בית המשפט לפי סעיף 9.

(ב)

נפתח הליך לחלוקת הפיצויים בבית המשפט, תפקיד המדינה את המזומנים ואת איגרות החוב המיועדים לסילוק אותם פיצויים בידי בית המשפט שבו נפתח ההליך האמור, ובית המשפט יעביר או ישלם לזכאי לאחר גמר הדיון בהליך.

14.

תביעה שניה לאחר דיון בתביעה ראשונה

(א)

אם לאחר ששולמו פיצויים לתובע על נכס פלוני נמצא אדם אחר תובע אותם פיצויים או חלק מהם בשל אותו נכס או חלק ממנו, יגיש התובע השני לבית המשפט המחוזי בירושלים את תביעתו זו נגד מי ששולמו לו הפיצויים.

(ב)

הוגשה תביעה שניה לגבי נכסים שהזכויות בהם או שיעור הפיצויים לגביהם כבר נקבע בבית המשפט בהליכים לפי סעיף 9, יצורף להליכים על פי סעיף קטן (א) כל מי שהיה צד להליכים הקודמים.

(ג)

תובע שני שתביעתו לפי סעיף קטן (א) נתקבלה, רשאי להגיש בדרך ובמועד האמורים בסעיף 4 תביעה לפיצויים נוספים בעד אותו נכס, אם הוא טוען שלא שולמו בעדו הפיצויים המתאימים.

15.

התשלום באיגרות חוב [תיקון: תשל״ו, תשמ״ב]

(א)

לפרעון הפיצויים מורשית בזה הממשלה, בשם המדינה, להוציא איגרות חוב.

(ב)

הנהלת עניני איגרות החוב תהיה בידי בנק ישראל (בחוק זה – המינהלה).

(ג)

איגרות החוב יהיו רשומות על שם.

(ד)

מיום ט״ו בניסן תש״ם (1 באפריל 1980) יהיו האיגרות ניתנות להעברה במסירה כאילו היו איגרות למוכ״ז.

(ה)

איגרות החוב ייפרעו בחמישה עשר שיעורים שנתיים שווים, יחד עם הריבית החלה במועד פרעונו של כל שיעור, ב־1 באוקטובר של כל שנה החל מה־1 באוקטובר שאחרי היום שבו נקבעו הפיצויים סופית, אולם שר האוצר רשאי להורות, לפי מבחנים שקבע בתקנות באישור ועדת הכספים של הכנסת, שאיגרות חוב פלוניות ייפרעו במועד מוקדם יותר, אם נוכח שהדבר דרוש לשיקומו או לשיכונו של התובע.

(ו)

איגרות החוב ישאו ריבית של 3% לשנה החל מיום הוצאתן; הריבית תהיה פטורה ממס.

(ז)

קרן איגרות החוב והריבית עליהן יהיו צמודים למדד יוקר המחיה; התברר בעת פרעונו של תשלום לפי סעיף קטן (ה) כי המדד החדש עולה על המדד היסודי, יוגדל סכום אותו תשלום באופן יחסי לשיעור העליה של המדד החדש.

(ח)

לענין סעיף קטן (ז) –

(1)

”מדד יוקר המחיה“ – כמשמעותו בחוק מילווה בטחון, תשי״ז–1956;

(2)

”מדד יסודי“ – מדד יוקר המחיה שהתפרסם מיד לפני תחילת חוק זה;

(3)

”מדד חדש“ – המדד שיתפרסם לחודש אוגוסט שלפני הגיע מועד פרעונו של חלק פלוני מסכום הפיצויים.

(ט)

המינהלה תנהל פנקס שבו יירשמו שמו ומענו של בעל איגרות החוב וסכומן הנקוב של איגרות שניתנו לו.

(י)

איגרות החוב פטורות ממס בולים.

(יא)

איגרות החוב ישאו את דמות חתימותיהם של שר האוצר ושל החשב הכללי.

פורסמו תקנות נכסי נפקדים (פיצויים) (הוצאת איגרות חוב), תשל״ה–1975.

16.

שכר טרחה

(א)

על אף האמור בכל הסכם לא יעלה שכר הטרחה הכולל של עורך דין, בעד טיפול בתביעה שבה נקבעו פיצויים, על אלה:

(1)

אם נקבע לפי סעיף 8 סכום שאינו עולה על 10,000 לירות – שבעה אחוזים, ואם היו גם הליכים בבית משפט – עשרה אחוזים;

(2)

נקבע סכום העולה על 10,000 לירות – שכר טרחה כאמור בפסקה (1) ובשל כל סכום נוסף על 10,000 הלירות הראשונות – חמישה אחוזים, ואם היו גם הליכים בבית משפט – שבעה אחוזים.

(ב)

לא נקבעו פיצויים, יהיה שכר הטרחה לפי המוסכם בין עורך הדין לבין התובע, אולם אם טוען התובע כי שכר הטרחה או ההוצאות שהוסכם עליהם אינם סבירים רשאי יהיה לפנות ללשכת עורכי הדין ולבקש החלטתה.

(ג)

שר המשפטים רשאי, בתקנות, לקבוע סוגים מסויימים של תביעות או של טיפול שבהם לא יעלה שכר הטרחה, על אף האמור בכל הסכם, על אחוז נמוך מן הקבוע בסעיף קטן (א).

(ד)

על אף האמור בכל הסכם, לא יידרש אדם לשלם בעד טיפול בתביעה כל סכום שהוא על חשבון הוצאות כוללות או הוצאות שונות בנוסף על שכר הטרחה כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), אלא במידה שההוצאות הן מהסוגים שנקבעו בתקנות והן עלו על הקבוע בתקנות לגבי אותו סוג של הוצאות.

17.

תשלום יתר של שכר טרחה

(א)

המשלם בעד טיפול בתביעת שכר טרחה או הוצאות בסכום העולה על הקבוע בסעיף 16(א) או על מה שקבעה לשכת עורכי הדין לפי סעיף 16(ב), רשאי לתבוע החזרת העודף.

(ב)

בבירור תביעה על החזרת תשלום או חלקו רשאי בית המשפט, על אף האמור בכל דין, לקבל כראיה בנוגע לתשלום עדות שבעל פה ולהסתפק בעדות יחיד.

(ג)

מי שקיבל בכל דרך שהיא שכר טרחה או הוצאות מעל לסכום שנקבע, דינו – קנס פי חמישה מהעודף.

(ד)

האמור בסעיף זה אינו בא לגרוע מכל אחריות משמעתית של עורך דין בשל גביית שכר טרחה או הוצאות מעל לסכום המותר.

18.

ביטול זכות תביעה כנגד האפוטרופוס

מיום תחילתו של חוק זה לא תישמע שום תביעה של נפקד לזכות בנכס, או לשחרור נכס על פי סעיף 28 לחוק נכסי נפקדים, תש״י–1950, לרבות שחרור נכס שבא במקומו לפי סעיף 4(ד) לאותו חוק, אלא לפי חוק זה.

19.

ביצוע ותקנות

(א)

שר האוצר ושר המשפטים ממונים על ביצוע חוק זה והם רשאים להתקין תקנות לביצועו.

(ב)

שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר סדרי נוהל להגשת תביעות, בדבר הטיפול בתביעות ובדבר סדרי הדין בהליכים לקביעת סכום הפיצויים.

20.

הענקת זכות פיצויים

הממשלה רשאית לקבוע בצו, באישור ועדת הכספים של הכנסת, סוגים של בעלי זכות במקרקעין שהוקנו לאפוטרופוס שיהיו זכאים לפיצויים לפי חוק זה, אף שאינם בגדר תובע לפי חוק זה; סדרי הגשת התביעות לפי סעיף זה והמועד שבו תפקע הזכות להגישן תקבע הממשלה.

21.

תחילה

תחילתו של חוק זה ביום א׳ בתמוז תשל״ג (1 ביולי 1973).

תוספת

(סעיף 6)

חישוב הפיצויים לבעל נכס

פרק א׳: נכסים עירוניים

(נכסים שחל עליהם בתאריך הקובע מס רכוש עירוני, לפי פקודת מס רכוש עירוני, 1940)

1.

[תיקון: תשמ״ב]

(א)

סכום הפיצויים בשל נכס יחושב לפי השווי השנתי הנקי כפי שנקבע לאחרונה לענין הפקודה לפני התאריך הקובע, ואם לא נקבע לפיה או לא ניתן להוכיח מה נקבע – השווי השנתי שהיה עשוי להיקבע כאמור, ועליו ייווספו –

(א)

אם השומה נעשתה לשנות המס 1946/47 ו־1947/48 – 30% ממנו;

(ב)

אם השומה נעשתה לשנות המס 1944/45 ו־1945/46 – 50% ממנו;

(ג)

אם השומה נעשתה לפני כן – 60% ממנו;

והכל כפול 175.

(ב)

לא נקבע לענין הפקודה שווי שנתי נקי לפני התאריך הקובע או לא ניתן להוכיח מה נקבע, תקבע הועדה המייעצת את השווי השנתי שהיה עשוי להיקבע; קביעתה תהיה לפי השווי השנתי הנקי שנקבע לענין הפקודה לראשונה לאחר התאריך הקובע, או לפי השווי שנקבע כאמור לנכסים סמוכים, ולאחר שתערוך את ההתאמות הנראות לה דרושות לפי נסיבות הענין.

2.

היה השטח הבנוי בנכס פחות מ־66% משטח הבניה שהותר על פי תכנית בנין עיר ביום הקובע, ייווסף לסכום הפיצויים האמור בסעיף 1 מחצית הסכום שנקבע לפיו לאותו חלק מהמקרקעין שעליו עדיין ניתן לבנות; סכום זה יחושב לפי מה שהיה נקבע בעד קרקע פנויה בסביבה הקרובה ביותר לאותו נכס.

פרק ב׳: נכסים חקלאיים

(נכסים שחל עליהם בתאריך הקובע מס רכוש חקלאי, לפי פקודת מס רכוש חקלאי, 1942)

1.

סכום הפיצויים לכל דונם יהיה בהתאם לסוג הנכס, והוא –

הסוג — שיעור הפיצוי

(א)

מטעי הדר ובננות (סוגים 3–1) — 900 לירות

(ב)

אדמת שלחין מדרגה א׳ ומטעי פירות מדרגה א׳ (סוג 5) — 650 לירות

(ג)

אדמת שלחין מדרגה ב׳ ומטעי פירות מדרגה ב׳ (סוג 6) — 550 לירות

(ד)

אדמת שלחין מדרגה ג׳ ומטעי פירות מדרגה ג׳ (סוג 7) — 490 לירות

(ה)

אדמת זריעה מדרגה א׳, אדמת שלחין מדרגה ד׳ ומטעי פירות מדרגה ד׳ (סוג 8) — 390 לירות

(ו)

אדמת זריעה מדרגה ב׳, אדמת שלחין מדרגה ה׳ ומטעי פירות מדרגה ה׳ (סוג 9) — 275 לירות

(ז)

אדמת זריעה מדרגה ג׳, אדמת שלחין מדרגה ו׳ ומטעי פירות מדרגה ו׳ (סוג 10) — 235 לירות

(ח)

אדמת זריעה מדרגה ד׳, אדמת שלחין מדרגה ז׳ ומטעי פירות מדרגה ז׳ (סוג 11) — 190 לירות

(ט)

אדמת זריעה מדרגה ה׳, אדמת שלחין מדרגה ח׳ ומטעי פירות מדרגה ח׳ (סוג 12) — 145 לירות

(י)

אדמת זריעה מדרגה ו׳, אדמת שלחין מדרגה ט׳ ומטעי פירות מדרגה ט׳ (סוג 13) — 100 לירות

(יא)

אדמת זריעה מדרגה ז׳ ואדמת שלחין מדרגה י׳ (סוג 14) — 50 לירות

(יב)

אדמת זריעה מדרגה ח׳ (סוג 15) — 25 לירות

(יג)

יערות נטועים ואדמה דלה בלתי ראויה לעיבוד — 15 לירות

(יד)

שטחי כפר בנויים או קרקע שיוחדה לבנין — 1,600 לירות לבנין ולקרקע הצמודה לו, אם שטחה לא עלה על דונם; עלה השטח על דונם, יוגדל הסכום באופן יחסי; בבנין הבנוי בניה קשה (אבן, ביטון, בלוקים) – 60 לירות לכל מ״ר של בנין בנוסף לסכום האמור.

2.

בניינים שלא בשטח כפר — 1,600 לירות לבנין ולקרקע הצמודה לו; בבנין הבנוי בניה קשה (אבן, ביטון, בלוקים) – 60 לירות לכל מ״ר של בנין בנוסף לסכום האמור.

3.

בנייני תעשיה — בהתאם לאמור בסעיף 1 לפרק א׳, בשינויים המחוייבים.

4.

מקרקעין הכלולים בסעיף 1, אלא ששר האוצר שוכנע שהיה להם ערך מסחרי מובהק ושנעשו בהם, או במקרקעין הסמוכים להם, עיסקות בקנה מידה רחב — פי שלושה מהערך הקבוע להם לפי סעיף 1, אך לא יותר מ־40% מערך קרקע בעלת מתכונת זהה באזור שחל עליו מס רכוש עירוני הסמוך ביותר לאותם מקרקעין, או 1,000 לירות לכל דונם, הכל לפי הנמוך יותר.

---

נתקבל בכנסת ביום כ״ז בסיון תשל״ג (27 ביוני 1973).

• גולדה מאיר
  ראש הממשלה
• יעקב ש׳ שפירא
  שר המשפטים
• פנחס ספיר
  שר האוצר
• אפרים קציר
  נשיא המדינה

  אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.