חוק הפרוצדורה האזרחית העותומני
חוק הפרוצדורה האזרחית העותומני מתוך
חוק הפרוצדורה האזרחית העותומני
חוק מיום 2 לחודש רג׳ב, 1296 (21 ביוני, 1879); תיקון מיום 14 לחודש תשרין אול, 1330 (17 באוקטובר, 1914). עתון מיום 5.7.1918; עתון מיום 10.12.1918; ע״ר 1926, 304, 593; ע״ר 1927, 526; חא״י, כרך ב׳, פרק ק״א, עמ׳ 1015; ע״ר 1938, תוס׳ 1, 25; 1939, תוס׳ 1, 141; 1944, תוס׳ 1, 136; ע״ר תש״ח, תוס׳ א, 39; ס״ח תשכ״א, 193; ק״ת תשכ״ג, 1923; ס״ח תשל״א, 19; תשל״ג, 124.
הנוסח מובא בתרגום עו״ד מאיר לאניאדו ז״ל.
לפי פקודת המטבע הפלשתינאי (א״י) (הנהגתו במקום מטבעות אחרים), 1927, כל מקום שנזכרים פונטים מצריים ותורכים בפקודה או בחוק הנוהגים בפלשתינה (א״י), קוראין ומפרשין את הכתוב כאילו הוזכרו בו פונטים פלשתינאיים (א״י), וכל מקום שהוזכרו בו גרושים מצריים או תורכיים, קוראין ומפרשין את הכתוב כאילו הוזכרו עשרה מיל במקום כל גרוש מצרי או תורכי. לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית. מרבית החוק בוטל לפי פקודת הפרוצדורה האזרחית, 1938; פרקים נוספים בוטלו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ״ג–1963, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל״א–1970, וחוק החוזים (חלק כללי), תשל״ג–1973. כיום, רק סעיפים 80–82 נותרו בתוקף.