חוק המילוות לפרדסנים מתוך

חוק המילוות לפרדסנים, תש״ט–1949

הרשאה לתת מילוות

שר האוצר מורשה בזה לתת בשם מדינת ישראל מילוות לבעלי פרדסים מעובדים וראויים לעיבוד, בסכום כולל שלא יעלה על ‎1,600,000.-‎ לירות.

2.

סוגי המילוות ותנאיהם

(א)

ואלה המילוות שיינתנו:

(1)

מילווה בסכום שלא יעלה על 10.- לירות לכל דונם מעובד וראוי לעיבוד, לתקופה שלא תעלה על 12 שנה, בריבית של שנים למאה לשנה; המילווה ייפרע בשיעורים שנתיים שווים, שלא יעלו על עשרה, וזמן פרעונו של השיעור הראשון יחול לא מאוחר מתום שלוש שנים מיום הינתן המילווה;

(2)

מילווה לצרכי השבחת הפרדס ופיתוחו כפי שיאושרו בכל מקרה ומקרה על ידי שר החקלאות או מי שנתמנה על ידיו, בסכום שלא יעלה על 20.- לירות לכל דונם מעובד וראוי לעיבוד, לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, בריבית של ארבעה וחצי למאה לשנה; המילווה ייפרע בשיעורים שנתיים שווים, שלא יעלו על שלושה, וזמן פרעונו של השיעור הראשון יחול לא מאוחר מתום שלוש שנים מיום הינתן המילווה.

(ב)

תנאי המילוות, ובכלל זה מתן בטחונות, במידה שלא פורשו בחוק זה, ייקבעו על ידי שר האוצר, אם באופן כללי ואם לסוג מסויים של מילוות.

3.

הגבלה על העברת פרדסים.

לא תירשם בכל פנקס מפנקסי המדינה או הממשלה, בלי הסכמת שר האוצר בכתב, כל העברה – כמשמעותה בפקודת העברת קרקעות – לגבי פרדס, אלא אם הוכח להנחת דעתה של הרשות הרושמת כי –

(1)

לא ניתן מילווה בשביל אותו פרדס לפי חוק זה, או

(2)

מילווה שניתן כאמור נפרע במלואו.

4.

תחולתה של פקודת המסים (גבייה)

הוראות פקודת המסים (גבייה) (בסעיף זה ”הפקודה“) יחולו על גביית כל סכום המגיע למדינת ישראל בקשר למילווה שניתן לפי חוק זה, כאילו היה מס כמשמעותו בפקודה. אולם סכום המגיע כאמור מאת הממונה על רכוש האויב, אין לגבותו, לפי אותן הוראות, אלא מן הפרדס שבשבילו ניתן המילווה ומיבולו, וביחס לסכום כזה יחולו הוראות סעיף 12 לפקודה על אותו פרדס בלבד.

5.

התחיבויות, הצהרות וכו׳

(א)

בעל פרדס המבקש או המקבל מילווה לפי חוק זה יחתום על התחיבויות, הצהרות, או מסמכים אחרים, ככל אשר יידרש על ידי שר האוצר.

(ב)

מי שמסר ביודעים הודעה כוזבת או מטעה לגבי כל פרט חשוב במסמך חתום בידו לפי סעיף קטן (א), דינו – מאסר עד שנה אחת או קנס עד 500.- לירות או שני הענשים כאחד.

6.

פירושים

בחוק זה – ”בעל פרדס“ כולל חוכר פרדס לפי חוזה חכירה שאינו עומד לביטול לפני שנת 1965.

7.

ביצוע

שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי –

(1)

לקבוע דרכים לביצוע המילוות ולגבייתם;

(2)

לדחות את זמן פרעונו של כל שיעור המגיע למדינת ישראל בקשר למילווה בתנאים שימצא לנכון, אם נראה לו שהנסיבות מצדיקות דחייה;

(3)

להעביר לאחר את סמכויותיו לפי חוק זה, כולן או מקצתן.