חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית
חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית מתוך
חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ״ו–1996
סמכויות השר לעניני דתות הועברו לראש הממשלה (י״פ תשס״ד, 1642) וממנו לשר לשירותי דת (י״פ תשס״ח, 1820).
הגדרות
בחוק זה –
”בית עלמין אזרחי חלופי“ – בית עלמין אזרחי שהקבורה בו תיעשה על פי השקפתו של אדם;
”השר“ – השר לעניני דתות.
קבורה בבית עלמין אזרחי
אדם זכאי להיקבר על פי השקפתו בבית עלמין אזרחי חלופי אם בחר בכך; הבחירה יכול שתהיה בצוואה או בכל דרך אחרת.
שמירת כבוד המת
קבורה תיערך תוך שמירת כבוד המת.
קביעת מקום לבית עלמין אזרחי
(א)
השר יקבע מקום אשר ייועד, בכפוף לכל דין, לשמש כבית עלמין אזרחי חלופי לפי חוק זה; מקום כאמור יכול שיהיה חלק מבית עלמין אחר.
(ב)
בתי העלמין יהיו באזורי הארץ השונים, ומרחקים סבירים ביניהם.
תאגיד לעניני קבורה
בית עלמין אזרחי חלופי ינוהל בידי תאגיד לעניני קבורה.
ביצוע ותקנות
השר ממונה על ביצועו של חוק זה והוא יתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה, תקנות לרישוי תאגידים לענייני קבורה וקביעת נוהלי הקבורה.
תחולה
הוראות פקודת בריאות העם, 1940, וחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל״א–1971, יחולו על חוק זה, בשינויים המחוייבים.
נתקבל בכנסת ביום כ״ב באדר התשנ״ו (13 במרס 1996).
- שמעון פרס
ראש הממשלה - שמעון שטרית
השר לעניני דתות - עזר ויצמן
נשיא המדינה - שבח וייס
יושב ראש הכנסת
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.