חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים
חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים מתוך
חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ״ז–1997
הגדרות [תיקון: תשע״א, תשע״א־2]
בחוק זה –
”חוף הים“ –
(1)
רצועת קרקע, ברוחב של 100 מטרים, לאורך הים מנקודת גאות המים שבחוף;
(2)
ברצועת קרקע, כאמור בפסקה (1), שבה מצוי מקום רחצה מוכרז, כמשמעותו בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ״ד–1964 – כל תחום מקום הרחצה המוכרז, אף אם הוא חורג מרוחב של 100 מטרים,
למעט דרכים שהוסדרו על פי חיקוק, ובכלל זה תחום שרשות מקומית פרסמה הודעה כי הוא מיועד להורדת כלי שיט לים, תחומים שהוכרזו כנמל לפי פקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל״א–1971, תחום מעגן, בתחום שיועד לו בתכנית כהגדרתה בחוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965, המשמש בפועל למטרה זו, וחניונים;
”ים“ – ים התיכון, ים סוף, ים המלח, ים כנרת;
”מפקח“ – מי שמונה לפי סעיף 4;
”מפקח הגנת הסביבה“ – עובד המשרד להגנת הסביבה שהוסמך בידי השר להגנת הסביבה לפי חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע״א–2011 (בחוק זה – חוק הגנת הסביבה);
”נהיגה“ – לרבות העמדת רכב או חנייתו;
”רכב“ – כהגדרתו בפקודת התעבורה, למעט אופניים ותלת־אופן;
”השר“ – שר הפנים.
איסור נהיגה בחוף הים
לא ינהג אדם ברכב בחוף הים.
סייגים לנהיגה בחוף הים
על אף הוראות סעיף 2, רשאי אדם שהורשה לכך לנהוג ברכב בחוף הים לאחת ממטרות אלה:
(1)
שמירה על בטחון הציבור ועל בטחון המדינה;
(2)
ביצוע משימות שיטור על פי דין;
(3)
פיקוח והצלה;
(4)
מתן שירותים בתחום רשות מקומית – ובלבד שהנוהג ברכב הורשה לכך בכתב על ידי ראש הרשות המקומית הנוגעת בדבר;
(5)
מתן שירותים מחוץ לתחום רשות מקומית – ובלבד שהנוהג ברכב הורשה לכך על ידי הממונה על המחוז;
(6)
מטרה אחרת שאישר השר בצו.
פורסם צו איסור נהיגה ברכב בחוף הים (נגישות לנכים) (ק״ת תשנ״ז, 1090).
הסמכת מפקחים [תיקון: תשס״ח, תשס״ט, תשס״ט־2, תשע״א, תשע״א־2]
(א)
השר רשאי להסמיך מפקחים לענין חוק זה מקרב עובדי משרדו.
(ב)
בלי לגרוע מסמכות השר להגנת הסביבה למנות מפקחי הגנת הסביבה, רשאי השר האמור להסמיך מפקחים לעניין חוק זה מקרב כל אחד מאלה:
(1)
עובדי המדינה שאינם עובדי משרדו;
(2)
עובדי רשויות נחלים ומעיינות;
(3)
עובדי רשות העתיקות;
(4)
עובדי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.
(ג)
לא יוסמך מפקח לפי חוק זה, אלא אם כן מתקיימים בו כל אלה:
(1)
משטרת ישראל הודיעה, לא יאוחר משלושה חודשים מיום קבלת פרטי העובד, כי היא אינה מתנגדת להסמכתו מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי;
(2)
הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי חוק זה, כפי שהורה השר, או השר להגנת הסביבה, לפי העניין, בהסכמת השר לביטחון הפנים;
(3)
הוא עומד בתנאי כשירות נוספים ככל שהורה השר, או השר להגנת הסביבה, לפי העניין, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים.
[תיקון: תשע״א]
(בוטל).
סמכויות מפקחים [תיקון: תשע״א, תשע״א־2]
(א)
לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, רשאי מפקח –
(1)
לדרוש מכל אדם שיש לו חשש סביר כי עבר על הוראות חוק זה להזדהות בפניו ולהציג בפניו מסמכים הקשורים לקיום הוראות חוק זה, לרבות רישיון רכב ורישיון נהיגה;
(2)
להיכנס, בכל עת סבירה, לכל מקום שיש לו חשש סביר שבו מתבצעת עבירה בניגוד להוראות סעיף 2, או שבו מצוי רכב שיש חשש שנעברה בו עבירה או שבו מצוי אדם שנהג ברכב ויש חשש שעבר עבירה כאמור; ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים בלבד, אלא על פי צו של בית משפט.
(ב)
לשם גילוי עבירה לפי חוק זה יהיו למפקח שמונה בידי השר או למפקח שמונה לפי סעיף 4(ב)(4) סמכויות חקירה המסורות לקצין משטרה לפי סעיפים 2 ו־3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), 1927, וכן סמכויות של שוטר לבקש מבית משפט צו חיפוש ולבצעו לפי סעיפים 23 ו־24(א)(1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969 (להלן – פקודת מעצר וחיפוש), וסמכות לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה כאמור לפי הוראות הפרק הרביעי לפקודת מעצר וחיפוש; הוראות חיקוקים אלה יחולו על חקירה, חיפוש ותפיסת חפצים כאילו נערכו בידי קצין משטרה או שוטר, לפי הענין.
(ג)
(1)
סירב אדם להיענות לדרישת מפקח, על פי סמכותו בהתאם להוראות סעיף זה, והיה חשש שיימלט או שזהותו אינה ידועה, רשאי המפקח לעכבו עד לבואו של שוטר, ויחולו על עיכוב כאמור הוראות סעיף 75(ב) ו־(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996, בשינויים המחויבים;
(2)
היה למפקח או למפקח הגנת הסביבה יסוד להניח כי נעברה לעיניו עבירה לפי חוק זה, ברכב שאינו נושא תו רישום או סימן זיהוי אחר שנקבע לפי פקודת התעבורה, רשאי הוא לעכבו בתחום חוף הים או בסמיכות לאזור זה, למעט באזור מיושב או בדרך עירונית, דרך שאינה דרך עירונית ודרך מהירה, כדי לאפשר את הפעלת סמכויותיו לפי סעיף זה;
(3)
(נמחקה).
(ד)
מפקח שהוסמך בידי השר להגנת הסביבה לא יפעיל את סמכויותיו לפי חוק זה כלפי המדינה ומוסדותיה, ואולם מפקח כאמור שהוא עובד המדינה רשאי להפעיל את סמכויותיו כלפי המדינה ומוסדותיה, למעט כלפי מערכת הביטחון, כהגדרתה בסעיף 10 לחוק הגנת הסביבה.
עונשין [תיקון: תשע״א]
(א)
הנוהג ברכב בחוף הים בניגוד להוראות סעיף 2, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977.
(ב)
עבירה לפי סעיף זה היא עבירה מסוג העבירות של אחריות קפידה.
(ג)
על עבירה לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 27 ו־27ב לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.
סמכויות בית משפט [תיקון: תשע״א]
(א)
בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף 7, רשאי, בגזר הדין, נוסף על כל עונש שיטיל –
(1)
לצוות עליו לתקן או לשקם כל פגיעה שגרם לסביבה או לתקן או לשקם מפגע סביבתי אחר כפי שיורה בית המשפט;
(2)
לחייבו בתשלום ההוצאות שהוצאו לתיקון הפגיעה או לשיקום הסביבה, כאמור בפסקה (1), אם הגיש מי שהוציאן בקשה על כך לבית המשפט.
(ב)
הורשעו בעבירה כאמור בסעיף קטן (א) יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט בהחלטה לפי אותו סעיף קטן, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או על חלקם, יחד או לחוד, או לחלק את התשלום ביניהם, הכל כפי שייראה לו בנסיבות העניין.
(ג)
על גביית סכום ההוצאות שנקבע לפי סעיף זה יחולו הוראות פקודת המסים (גבייה).
(ד)
לא פסק בית המשפט בבקשה לפי סעיף זה לגופה, לא יגרע הדבר מזכותו של מי שהוציא את ההוצאות לתבען בתובענה רגילה.
סמכות בית משפט לפסול רישיון נהיגה [תיקון: תשע״א]
הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 7, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר ועל אף האמור בכל דין, לפסול אותו אדם מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 120 ימים; החליט בית המשפט על פסילת רישיון כאמור, יודיע על כך לרשות הרישוי, כהגדרתה בפקודת התעבורה; על סעיף זה יחולו הוראות סעיף 42 לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.
סמכות בית המשפט לאסור שימוש ברכב [תיקון: תשע״ו]
הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 7, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר ועל אף האמור בכל דין, להורות בצו על איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה שלא תעלה על 120 ימים; החליט בית המשפט על איסור שימוש ברכב כאמור, יודיע על כך לרשות הרישוי, כהגדרתה בפקודת התעבורה; על סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 57ג עד 57ז לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.
פסילת רשיון נהיגה ואיסור שימוש ברכב [תיקון: תשע״א, תשע״ו]
היה לשוטר או למפקח יסוד סביר להניח כי אדם נהג ברכב בניגוד להוראות חוק זה ובאופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם או לגרום פגיעה ניכרת בסביבה, יודיע על כך לקצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, והקצין רשאי,
(1)
לפסול אותו אדם, בצו, מהחזיק ברשיון נהיגה לאותו סוג של רכב שבו נעברה העבירה, לתקופה של 30 ימים מיום שנמסר לו הצו, והוראות סעיפים 47, 48, 49 ו־50 לפקודת התעבורה יחולו בהתאם;
(2)
אם היה לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד אותו אדם – למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים, וליטול את רישיון הרכב; לעניין זה יחולו הוראות סעיפים 57א(ב) עד (ו) ו־57ב עד 57ז לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.
תחולה על המדינה [תיקון: תשע״א]
הוראות חוק זה יחולו על המדינה.
ביצוע ותקנות
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובלבד שתקנות בענינים שהשר לאיכות הסביבה, השר לבטחון פנים או שר התחבורה ממונים עליהם – יותקנו בהסכמתם.
שמירת דינים
הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין.
נתקבל בכנסת ביום א׳ באדר ב׳ התשנ״ז (10 במרס 1997).
- בנימין נתניהו
ראש הממשלה - אליהו סויסה
שר הפנים - עזר ויצמן
נשיא המדינה - דן תיכון
יושב ראש הכנסת
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.