חובת התלמידים/פרק ז

<< · חובת התלמידים · פרק ז · >>

מחלת השפלות המרומה ותרופתה.

תלמיד ישראל,‏ אל תחשב שבדברינו בקונטרס הזה,‏ רוצים אנו לפטרך כבר מללמוד בגמרא,‏ מדרש,‏ ש״ע ושאר ספרים הקדושים המורים לנו דרך הקודש העולה אל ד׳,‏ הס מלהזכיר.‏ אדרבה,‏ כונתנו רק לתקן א״ע שתוכל לעיין בהם ולבלוע את דבריהם הקדושים אל נפשך ואל גופך,‏ וכל אבריך ירטיבו מן המעין היוצא מבית ד׳ ומן היכלי קודש.‏ לכן אין אנו מעתיקים בזה את כל דברי חז״ל הש״ע וספה״ק בעניני הנהגה,‏ כי פתוחים הם וכל מי שחשקה נפשו להיות קרוב אל מי שהוא טהור, ולהמצא בין משרתיו הצדיקים הטהורים,‏ מתוכם ילמד,‏ ורק את השייך לעניננו נעתיק.

איתא בש״ע או״ח ס׳ א׳: "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי״ת"‏ עד כאן לשונו הקדושה.‏ אבן גדולה מאבני הנגף היא הבושה הזאת,‏ כי איש זה בכלל אינו בדעתו וברשותו ורק אחר האנשים אנשי חוץ נגרר ונסחב.‏ מאיש המלעיג הזה ירא שלא ילעג עליו,‏ ובשביל זה מבטל עצמו לדעתו,‏ ורק כפי אשר ייטב בעיניו יעשה,‏ ודבר טוב ימנע מלעשות,‏ כי אפשר ישחק עליו שכנו אחר הקרוב אליו,‏ וגם למצא חן בעיני השלישי והרביעי מוכרח להתאים את עצמו.‏ הוי ואבוי לאיש כזה,‏ אשר מסר את נפשו וגופו ברשות ודעת אנשים אחרים נשחתים,‏ כולם מושלים עליו,‏ ורק הוא אין לו שום שליטה על עצמו ובשרו.‏ מחלה מאוסה היא הבושה מפני המלעיגים עליו,‏ אשר ראשיתה ויסודה ילדות וקטנות,‏ הילד בקטנותו יודע שאין לו דעת לעצמו,‏ ומתרגל הוא למדוד את כל דבריו במנהגי ודעת הגדולים הסובבים אותו,‏ אם זאת אעשה,‏ טוב אהי׳ בעיניהם,‏ ואם כה אעשה ישחקו ממני וכו׳, עד שנשארה אצלו דעה זו אף‏ כשיגדל ויזקין,‏ להשגיח יותר על היופי בעיני האדם מאשר על הטוב האמיתי.

בחור ישראל,‏ שמע נא את הכלל הזה בענין הזה וכן ככל הענינים,‏ אם לא תתאמץ ותתחזק בכל כחך לרחק ולשרש ממך כל מדה רעה ושטות אשר עוד בך מילדותך,‏ עד עולם תשאר בך ותזיקך.‏ ואם יפתך יצרך לאמר,‏ למה לך לעבוד ולתקן א״ע,‏ עודך נער,‏ לכן חסרונותיך כך,‏ וכשתגדל בשנותיך,‏ ממילא הם יכלו ודעתך גם מדותיך מעצמן תתחזקנה,‏ רחם עליך ולא תאבה לו,‏ כי רק השנים מזדקנות ולא האיש,‏ ויש גדולים אף זקנים בשנותיהם,‏ ונערים אף ילדים הם בדעותיהם ועצמותיהם.‏ והכל מפני שבעבודתם התרשלו ועל התגדלות שנותיהם בטחו.

נשוב נא עתה אל ענינינו,‏ לעניין איך מחלה זו של בושה מרומה נשארה באיש מילדותו ובמה מתרפאים ממנה.‏ הילד כראשית התפתחות דעתו כיון שאין לו דעת לעצמו,‏ להבדיל בין טוב ובין רע, ולא רוח בקרבו אשר ידחפוהו לאמר,‏ כזאת וכזאת עשה ומזה תחדל,‏ מוכרח הוא לקלוט בקרבו דעות מן החוץ,‏ כי מעצמו לא ידע מה לעשות,‏ בלתי אשר ימדוד בדעת אנשים הגדולים מה טוב ומה רע בעיניהם.‏ וכשיגדל אם גם אז לא יקנה דעת לעצמו ולא רוח.‏ אז דעת בני אדם מקרבו לא תמוש, ורק היא המושלת היחידה בו תהי׳,‏ אף לפני שטותיהם יכרע ולפני דעותיהם יתביש שלא ילעגו עליו,‏ וכל מעשיו רק כדי להתיפות בעיני האדם הן.‏ וראו נא פלא זה שישנם אנשים שבשני הנגעים הנוגדים הם נלקים.‏ גם בשפלות וחסרון דעת עצמית,‏ וגם בגסות וישות שדברנו בפרק ו׳,‏ מתגאים הם נגד רבותיהם ומלמדיהם הטובים,‏ וגאותם היא,‏ לאמר יש אני לעצמי ודעת ברורה לי לדעת,‏ שאני צריך לבטל את כל עצמי לדעת העולם הנשחת ולהמשך אחריו כצאן לטבח יובל.‏ שחקו נא אתם בהורים טובים עליהם ועל פיתול דעתם הנשחתה,‏ גאות וישות כזאת לעשות מעצמו סמרטוט להתבטל ולהשחת.

כך היא להם,‏ גאות עם שפלות נשחתה,‏ מפני שגם הגאות לא בקרבם נצמחה,‏ גאות ארורה ומעופשה כזו שיסודה ניצוץ עבודה זרה ר״ל,‏ ופעולתה להרוס ולאבד את עם ד׳,‏ אשר השאירו נבוזראדן נירון קיסר וטיטוס,‏ א״א שמקרב נפש ישראל תעלה,‏ מחלת העולם היא כעת,‏ וכיון שהוא דעת עצמית אין לו ורק לפני העולם הוא כורע,‏ גם הרקב הזה מתדבק בו וגם הוא מורד נגד רבותיו ואביו.

לכן לא די לו לאדם,‏ הרוצה לגרש את מחלה זו הנשחתה בו עוד מילדותו,‏ לקנות דעת בלבד,‏ רק גם דעת עצמית יקנה וזהו העיקר.‏ כי גם למתביש מפני המלעיגים עליו ולכורע לדעותיהם יש דעת,‏ וכבר נתגדלו והיו לאנשים,‏ אבל גם כל דעותיהם לא של עצמם ורוחם היא ורק מן העולם באו.‏ הקטן שרוצה לחקות את הגדולים,‏ לובש כובע ומעיל של גדול ויהי בזה לשחוק בעיני כל,‏ והם כבר התחכמו לדעת יותר איך לחקות את מעשי העולם מבלי אשר ישחקו להם.‏ אבל כמוהו וכמוהם רק דעת הקוף‎ להם, שכל חכמתו היא רק איך להתאים את מעשיו למעשי איש.‏ אם יאמרו בני העולם לטוב רע,‏ גם הוא כמוהם,‏ יבזה את התורה ולומדיה,‏ ואם ישתגעו ויתפלאו מן משחק הילדים בכדור,‏ גם הוא לפניו יכנע,‏ ולפני מהתליו יכרע.‏ ואנו רוצים בזה לעורר בך דעת מעצמך,‏ הלא עצמותך ישראל הוא, ואת הרוח הישראלית שבך תגלה מקרבך,‏ רוח האבות אשר אצור בקרבך יציץ ויגדל,‏ היא תדיחך והיא תכריח אותך לאמר כזאת וכזאת עשה,‏ את ד׳ אלקיך אלקי ישראל עבוד ואת מצותיו שמור,‏ שמע אל קולו אשר בפי אביך ורבך הטובים,‏ לאנשים הרחוקים מן התורה תלעג,‏ בעניני התורה תהי׳ איתן,‏ עז כנמר לא תחת ולא תבוש מפני כל.

זהו העיקר אשר צריכים להזהירך ביותר,‏ ידענו גם ידענו שנגד המסיתים אשר בפירוש יאמרו להדיחך ח״ו מדרך ד׳ אל שאול תחתית מקום חושך הסטרא אחרא ר״ל,‏ גם מעצמך תדע להזהר.‏ דבריהם יהיו לך כאש צרבת וכמטחוי הקשת, מהם ומכל סיעתם תרחק.‏ ורק מן הצבועים צריכים להזהירך ביותר,‏ בפנים תמימים יבאו אליך לאמר,‏ גם אנו את אלקי אבותינו יראים וכמוך כמונו עובדים,‏ רק גם זה הוא רצון ד׳,‏ עתה,‏ בעת הזאת צריכים לפשר מעט,‏ תורה כבר למדת,‏ למוד עתה מלאכה או מסחר,‏ ועוד יעיזו לשמש בדברי קדושינו לאמר,‏ גם המשנה אומרת טוב תורה עם דרך ארץ.‏ ואף‏ בעניני עבודה יפתוך לפשר ויאמרו,‏ העתים נשתנו ובעת הזאת אין צריכים להזהר ולדקדק בכל מצוה ומנהגי ישראל ובההרחקה מן העבירות כ״כ כמו מלפנים,‏ וכדומה.‏ ואתה לא תריב ולא תתקוטט עמהם,‏ רק בלבך השב אמריך להם,‏ אם כדבריכם כן הוא שהעתים נשתנו הלא רק לרעה נשתנו,‏ מלפנים גם הסוחר גם הבעל מלאכה עבד את ה׳,‏ ועתה רובם ככולם מבני הנוער כאשר אך יצא יצאו מן הישיבה לסחור ולעבוד מלאכה,‏ אל שאול תחתית ירדו.‏ האם תרצו לרצוח גם אותי,‏ לשרוף את נשמתי הטהורה באש של הגיהנם הזה,‏ ולהשליך את גופי,‏ אפרוח יונה זכה,‏ ביורה של צואה רותחת זו.‏ לא אשמע לכם,‏ בשום אופן לא אובה לכם,‏ אוחז אני בספר התורה אשר אלקי בה נמצא,‏ ובשתי זרועותי חובק אני בה את הכביכול,‏ וכל עוד נשמתי בי,‏ ממנה לא אפרוש.

ואשר לדבריהם שאומרים שצריך אני לדאוג לתכלית פרנסה לכשאגדל,‏ מה יצפצפו ומה יהגו אנשים הללו,‏ האם טח מראות עיניהם ומהשכל לבותיהם.‏ האם לא יראו שכמו עתה בעת הדחוקה כמו מקודם בעת הטובה שהפרנסה היתה נוחה יותר,‏ כלם שוים,‏ הרבה מבעלי המלאכה רעבים,‏ ולהפך הרבה מבעלי התורה עשירים. וכבר אמרו חז״ל אין עשירות מן האומנות,‏ ואין העניות מן האומנות.‏ את אשר יחפוץ ד׳ יענה ואת אשר ייטב בעיניו יעשיר,‏ עוד די לי בזה,‏ עתה אמלא את גופי ונשמתי בתורה וקדושה,‏ וכשאגדל ואצטרך גם בפרנסתי אשתדל,‏ וד׳ אשר בדרכיו אלך הוא יעזרני יפרנסני והוא יושיעני.

אבל אם ח״ו הי׳ לך מניעות חזקות כ״כ שלא יכולת עמוד בהן,‏ ולא יכולת להשאר בן תורה בלבד.‏ אם ח״ו נאנסת לעזוב את הישיבה ולצאת לשוק למסחר ומלאכה בעודך בחור, גם אז אל תתיאש ח״ו מלהיות יהודי בלב שלם, וגם אז את ד׳ אלקיך ח״ו אל תעזוב.‏ דע נא שנסיונות יותר קשים מאלה שגרשוך מבית אלקינו מן הישיבה,‏ עומדים לפניך.‏ חזק ועמוד בהם,‏ קשור עצמך בד׳ ואז גם הוא יהי׳ עמך בכל עניניך.‏ לא יעבור עליך יום בלא תורה.‏ התפלל אליו מעומק לבך.‏ שפוך את נפשך לפניו בכל אופן שתרצה,‏ אם באופן זה שאנו רושמים לך כאן,‏ אם באופן אחר,‏ בין בדבור ובין בהרהור הלב תחשב.‏ אנא ד׳ בוחן כליות ולב,‏ אתה יודע כי לא במרד ובמעל ח״ו עזבתי את תלמוד תורתך ויצאתי לעסוק בדברי העולם,‏ ולא בזדון יצאתי מעולם האמת אל עולם של הבל.‏ יודע אתה את כל העינוים אשר התענתי בהם ואת כל התלאות אשר מצאתני עד שנשבר כחי ונדכה רוחי ונאנסתי לצאת ולבקש פרנסה.‏ אבל ד׳,‏ גם עתה ח״ו אינני עוזב אותך,‏ לא את תורתך ולא את עבודתך הקדושה.‏ גם עתה אני מתפלל אליך ולומד יותר מיכולתי,‏ וכל תכלית מחשבותי רק בך.‏ אנא ד׳ לבי יפחד ונפשי תתפלץ.‏ כבשה רכה אני ודרך רחוק ואיום לפני.‏ נכנס אני בעולם הזה שמלא משטינים ושוטנים,‏ חיות טורפות וזדים אורבים לגופי ונשמתי,‏ אבל אם אני כשה נדח,‏ הלא רועה ישראל אתה,‏ וזה כל תקותי,‏ נוהג כצאן אותנו,‏ כבודך,‏ וזה כל חזקי.‏ דרכו של רועה כאשר תתעה שה אחת מן הצאן ביער ופגע בה הארי והדוב לטורפה,‏ ותפחד,‏ ובכל נפשה תצעק,‏ ויקשב הרועה,‏ יהמו רחמיו ויחיש להצילה כל עוד רוח חיים באפה,‏ כן גם אני מקבל עלי שבכל דרכי הרחוקה‏ והמסובכה,‏ אליך אצעק,‏ אנא ד׳ הצל אותי,‏ ואתה תשמע מן השמים ותחיש לאחזני בציצית ראשי ובמיתרי לבבי,‏ ולהצילני ולהדריכני אליך ד׳.‏

דברים הללו יהיו לנגדך תמיד.‏ אל תתרחק מן חבריך הראשונים שזכו להשאר בתורה כל היום וכל הלילה,‏ ולנשם אל קרבם אויר גן עדן ורוח היוצא מבין כנפי החיות אופנים ושרפי אל.‏ תתראה עמהם כפעם בפעם, ובפרט בשבתות וימים טובים תקבע לך שיעור קבוע בכל יום לתורה.‏ תאמר תהלים בכל יום תתפלל בכונה.‏ תזהר להוסיף מחול אל הקודש בשבתות וי״ט, ויהי׳ השבת והיו״ט שלך כלו קודש.‏ בכל השבוע תחכה לו,‏ זה היום שבו אתה משתחרר מן סאון ורעש הגיהנם ונכנס לגן עדן, בכל השבת תלמד ותדבר דברי קודש עם חבריך מאז,‏ כפעם בפעם תעיין בספרי מוסר וחסידות וכו׳.

ואתם בחורים מאושרים שזכיתם להשאר בתורה תמיד,‏ אל תרחיקו אותו.‏ רחמו נא על נפש אומללה זו,‏ שנדחה אל תחת זרם ברד מצרים ואש מתלקחת בתוך הברד אשר מכה את כל נפש אשר לא יפלה ד׳ להצילה.‏ אתם חוסים בצל כנפי השכינה קרבו גם אותו,‏ כל עוד שתראו שלבו שלם עם ד׳ ומתגעגע אל מצבו הקודם שהי׳ מיסב עמכם יחד בגן עדן.‏ ואם תכירו בו איזה סימן של חמוץ,‏ דברו אתו בטוב ובנחת פעם ושתים ושלש דברים היוצאים מלבכם.‏ אבל אם לא תועילו גם אז,‏ רחקו אותו למען לא תכוו ח״ו גם אתם בשרפת נשמתו,‏ כי אף אחר שקרא את דברינו אלו עד כה ואחר שהזהרנוהו וזרזנוהו,‏ צריך הוא נסים ורחמים רבים שישאר יהודי נאמן,‏ כי האם זרזנוהו יותר מאשר מצוים ומזרזים את הנשמה קודם ירידתה לעוה״ז,‏ ומכל מקום מה רבו הנדחים והנאבדים,‏ ד׳ ישמרנו מהם ומהמונם.‏