חובת התלמידים/פרק ה
איזה עצות פרטיות למתרפה.[עריכה]
הרצון בלבד שתרצה להיות חרוץ עובד את ה׳ לא די לך, צריך אתה להעמיק ולמצא עצות ותחבולות לעקור ולשרש בהן את ההתרפות ולקבוע בך את החריצות. וכן הוא בכל המדות, לא די ברצון לבד שתרצה שתעבורנה מדותיך הרעות ממך ותחלפנה על מדות טובות, רק צריך אתה להעמיק למצא עצות ותחבולות שונות להן. כי מדות הרעות מן מחלת הנפש והגוף הן, והאם יתרפא החולה ברצונו לבד להתרפא אם לא ישתדל ויעסוק ברפואות, ובענין העצלות וההתרפות שאנו עוסקים עתה בהן, כיון שאתה בעצמך עיקר המחנך אותך העמק במחלתך, התאמץ משול ופקוד עליך.
קודם כל עבודה, התבונן כמה זמן צריכה היא לשהות, ופקוד עליך. "למשל", דף גמרא זה ישהה שעה, או לחזור עליו בחצי שעה ולא יותר, ותפקוד על עצמך פקודה חזקה קודם כל מעשה עבודה, עשיה זו לא אתרשל בה רק במשך זמן הזה אגמרנה, ואחר שגמרת תביט אם לא אחרת ותשמח, ואם אחרת, לא מפני איזה מניעה, תצטער ותכעס על עצמך מאד לאמר: געוואלד! וואס וועט פון מיר זיין, מיט מיין געמיין פוילקייט בין איך דאך מיך מאבד פון ביידע וועלטען און חס וחלילה מכעיס דעם אויבערשטען, (אויה! מה יהיה הסוף אתי? בעצלותי הפחותה הריני מאבד שני העולמות ומכעיס על ידיה את קוני). וכאשר תתרגל כך ופקודה זו תקבע בך, ועול חזק יהיה על צוארך בזה, אז בכל עת למודך תרגיש בקרבך כאלו עומד מי על גבך ודוחה אותך לאמר: אל תתרפה, ולא תתעה בדעתך לחשב מחשבות אחרות באמצע למודך.
בחור המתרפה, אף אם הוא יכול כבר ללמד בעיון יותר, מכל מקום טוב שבשעה שלומד לבדו ילמד יותר פשוט, ויקצוב לו זמן לכל דבר מלמודו, במשך שעה ילמוד כך וכך גמרא ובמשך חצי שעה ילמוד כך וכך תנ״ך וכו'. כי כשילמוד בעיון יותר, חוץ מזה שלא יוכל להקציב לו זמן לכל דבר ולמהר את עצמו כי אין זמן קבוע לעיון, עוד יתעה ויסתבך במחשבות אחרות. אבל גם מעיון בתורה לא ינוח כי זה עיקר למוד התורה, לחדר בכל כחו ובכל המחשבה אל תוך קדושת התורה, ועיקר פתוי היצר הרע שמפתה את המתרפה היא שילמד רק בשטחיות בלא עבודה ובלא עיון. רק כשבא לעיין עם רבו או עם איזה חבר טוב, וזה את זה יעורר שלא לתעות ולא להתרפות, וכאשר יתרגל להיות זריז וחרוץ לא עצל ולא מתרפה, יוכל כבר גם בלמודו בינו לבין עצמו ללמוד בעיון.
הבחור שגמר כבר ויצא מן הישיבה ואין זמניו ושעוריו נקצבים מן מנהל ומלמד הישיבה, יקצוב לו שעורים על כל היום, ולא הרבה יותר מדאי בפעם אחת, וכשעוברים עליו איזה ימים ומשלים את שעוריו מדי יום ביומו, יוסיף בהם מעט. למשל, כשקבל על עצמו ללמד בבוקר במשך שתי שעות דף גמרא רש״י עם תוספות, אחר איזה ימים יאמר לעצמו: הנה פרשה חומש ורש״י אוכל להוסיף לי באותן שתי השעות מבלי שאחסיר מן הגמרא ותוספות, אשנס את מתני ללמד יותר בחריצות בכח ברצון ובשכל ותשאר לי רבע שעה או יותר מעט על החמש-רש״י, וכן יוסיף בכל יום עד אשר מעט מעט יעמיס את כל היום בהרבה שעורים של תורה ועבודה.
טוב שתכתב לך על נייר את סדר כל היום, למשל: בבוקר בשעה זו אני קם, בשעה זו כבר לבשתי נטלתי את ידי אמרתי קריאת שמע וברכת התורה, ואני מתחיל ללמוד עד שעה זו וכו', ובכל יום תביט ברשימה להשלים את חקך. אף התלמיד בישיבה אם רק ירצה, יוכל לדחוק ולהוסיף לו שעורים על שעורי הישיבה. ולמה זה תפנה ותבטל כל כך בעת ארוחת הצהריים ובלילה מן עת יציאתך מן הישיבה עד שאתה שוכב במטתך, ולמה זה לא תגזול גם מזו גם מזו איזה עת לה', והשעורים אשר תקבע לך בכל היום, בין תלמיד הישיבה בין לומד בעצמו, כל כך תתרגל בהם וכל כך יקבעו לך לכל יום לכל שעה אף לכל רגע לחוק ולא יעבור, עד אשר אם תאנס ביום אחד מלהשלים איזה דבר, מעצמך תצטער על זה ותרגיש בעצמך שפרצת בחומת היום הזה, ושיעור החומש או של חצי עמוד גמרא אשר חסרת ביום הזה צועק אליך למה זה זנחת ורמסת אותי.
בכל יום תביט ברשימה שלך של היום אם לא חסרת אתמול מה, ואם נאנסת וזנחת, אז אם מפני התרשלות חס ושלום זנחת, תצטער ותכף ביום השני תשלים את אשר חסרת ביום הראשון. אבל אם רק מפני שלמדת איזה ענין קשה, או העמקת ללמוד ובשביל זה זנחת, אל תצטער, אף אין אתה צריך להשלים ביום השני את מספר הדפים שחסרת ביום הראשון, כי את כל שיעור הדפים שאמרנו שתקצוב לו כמה דפים תגמר בכל יום, זהו רק בלמוד הפשוט, או במי שלא גירש עוד את ההתרפות, שצריך להקציב לו מספר דפים לכל יום לכל שעה, כדי שלא יתרשל ויאריך בעמוד אחד ללא צורך, אבל מי שלומד בעיון בלא התרפות ומאריך רק מפני שמוסיף עבודה על עבודתו וחקר אלקי בגמרא תוספות וכו', אדרבה אשרי לו ומה טוב חלקו, וזה הוא עיקר למוד התורה שזוכים להתדבק על ידה בה'. ותלמיד כזה יקצוב לו את שעוריו של הלמוד בעיון, לא במספר הדפים רק מספר של שעות, כמה שעות ילמוד בעיון, וכמה דפים או רק עמודים, שיעלו לו בשעות אלו, יעלו לו. ואל תחשוב שכיון שתעמיס עליך הרבה עבודה, תתרגל לרמות עצמך וללמוד כל דבר רק בשטחיות, כיון שתרצה להשלים את מספר הכמות של עבודתך הרבה שקבלת על עצמך, אדרבה את הכלל הזה תדע, העול של רבוי העבודה אשר תעמיס עליך, יעורר אותך לעבוד, לא עבודה רבה במספר כמות בלבד ובשטחיות, רק גם בעיון ובדיוק. תתחזק ותתאמץ וכל עצמך יתהפך לחרוץ, לעבוד עבודה קשה אף המפרכת את הגוף. ולהפך, אם לא תרגיש על עצמך אחריות ועול לגמור הרבה בכל יום, תתרפה, ואף המעט שתלמד, בלא עיון בלא שמחה אף בלא שכל יהיה.
את הכלל הזה תדע, כמו שאי אפשר לעור בשתי עיניו שיראה, ולחמור שישכיל, כך אי אפשר לנער בלי עול שיזדרז וישכים, ולבחור בלא חובות לעצמו, שיחרץ וידקדק. וגם מעצמך צריך אתה כבר להבין טעם הדבר. כחי הנפש אשר במתרשל נרדמים הם, וצריכים לדוחה אשר יעורר אותם ויכריחם לעבודתם, והעול אשר עליך לגמר סכום עבודה כזה, מעורר מקיץ ודוחה אותם לעבודתם, וכיון שמתאמצים כחותיך בעבודתם, יעמיקו ויחקרו גם בעיון, מה שאין כן בלא עול וחוב של סכום עבודה, באין מעורר ודוחה נרדמה היא הנפש ולא מתאמצת, ולמודך דל בכמות ועני באיכות בלא עיון ובלא התעמקות.