חבל נחלתו ל יז
סימן יז
עירוב תבשילין בערב ראש השנה
שאלה
האם עירובי תבשילין ביום רביעי (כשר"ה חל בחמישי וששי) מתירים לבשל מיום ראשון של ר"ה לשבת?
תשובה
א. ליושבי א"י רק כשראש השנה יחול בחמישי וששי, עולה השאלה שהעלינו (ובמחזור של 19 שנה זה יוצא מספר פעמים). בחו"ל שנוהגים יו"ט שני ש"ג בכל יו"ט, השאלה עולה בדר"כ כל שנה לפחות באחד החגים. אולם בא"י רק בראש השנה יש אפשרות של שני ימים טובים לפני שבת.
כמו"כ, לגבי ר"ה צריך לדון, האם יש הבדל בינו לבין יו"ט שש"ג או שדינו שווה. נדון בתחילה ביו"ט שש"ג ואח"כ נדון בראש השנה.
ב. נאמר בפסחים (מו ע"ב): "איתמר, האופה מיום טוב לחול, רב חסדא אמר: לוקה, רבה אמר: אינו לוקה. רב חסדא אמר: לוקה, לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה. רבה אמר: אינו לוקה, אמרינן הואיל. אמר ליה רבה לרב חסדא: לדידך, דאמרת לא אמרינן הואיל – היאך אופין מיום טוב לשבת? אמר ליה: משום עירובי תבשילין. – ומשום עירובי תבשילין שרינן איסורא דאורייתא? – אמר ליה: מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביום טוב, ורבנן הוא דגזרו ביה, גזירה שמא יאמרו אופין מיום טוב אף לחול. וכיון דאצרכוה רבנן עירובי תבשילין – אית ליה היכירא".
עולה כי לפי שיטת רבה (שהלכה כמותו) האופה מיו"ט לחול אינו לוקה משום הואיל. ומשמע שכש"כ מיו"ט לשבת. אולם חכמים התירו לבשל מיו"ט לשבת רק ע"י עירוב תבשילין. כדברי הרמב"ם (הל' יום טוב פ"ו ה"א):
"יום טוב שחל להיות ערב שבת אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שהוא אוכל למחר בשבת, ואיסור זה מדברי סופרים כדי שלא יבא לבשל מיום טוב לחול, שקל וחומר הוא לשבת אינו מבשל כל שכן לחול, לפיכך אם עשה תבשיל מערב יום טוב שיהיה סומך עליו ומבשל ואופה ביום טוב לשבת הרי זה מותר, ותבשיל זה שסומך עליו הוא הנקרא עירובי תבשילין".
ג. נאמר בביצה (ו ע"א): "רבינא הוה יתיב קמיה דרב (אסי) [מסורת הש"ס: אשי], בשני ימים טובים של ראש השנה, חזייה דהוה עציב (רש"י: רבינא לרב אשי דהוה עציב), אמר ליה: אמאי עציב מר? – אמר ליה: דלא אותיבי עירובי תבשילין (רש"י: לא הושבתי, כלומר: לא הכנתי לי ערובי תבשילין, לאפות ולבשל מיום טוב לשבת, דתנן לקמן (ביצה טו, ב): עושה אדם תבשיל מערב יום טוב לשם ערוב האידנא – ביום טוב ראשון והוא חמישי בשבת, ועל תנאי הוא אומר: אם היום הוא חול ולמחר קדש – יהא ערוב, ואם היום קדש ולמחר חול – איני צריך לכך). – אמר ליה: ולותיב מר האידנא, מי לא אמר רבא: מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה! – אמר ליה: אימר דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות, בשני ימים טובים של ראש השנה מי אמר? (רש"י: והרי הם כיום ארוך, ושניהם קדש) – והא אמרי נהרדעי: אף ביצה מותרת. – אמר ליה רב מרדכי: בפירוש אמר לי מר דלא סבר להא דנהרדעי".
עולה שמניחים עירובי תבשילין מערב ר"ה לשבת, אבל אין מניחים בר"ה עצמו ביום הראשון, בניגוד ליו"ט ויו"ט שש"ג שמניחים ביום הראשון, משום שיו"ט ויו"ט שש"ג הם שתי קדושות ור"ה הוא קדושה אחת וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' תקכז סכ"ב): "אם נזכר בי"ט ראשון שלא עירב, אם הוא בי"ט של ר"ה אינו יכול לערב על תנאי; אבל אם הוא בי"ט של גליות יכול לערב בתנאי, אם היום קודש אינו צריך לערב, ואם היום חול, בעירוב זה יהא שרי לן לאפויי ולבשולי וכו', ולמחר אין צריך לומר כלום. וי"א דאי לית ליה מידי דבשיל מאתמול, לא מהני תנאו".
ד. יש לברר האם מותר לבשל לשבת (ע"י עירוב תבשילין) ביום הראשון של יו"ט ויו"ט שש"ג וכן ביום הראשון של ר"ה. לגבי שניהם היום הראשון הוא קודש מן התורה, והיום השני קדוש מדרבנן. וכיון שיו"ט שש"ג לפני השבת – האם מותר לבשל מיו"ט ראשון לשבת. וכן לגבי ראש השנה אע"פ ששני הימים הם קדושה אחת, הם קדושה אחת לחומרא ולא לקולא1 (פעמיים קידוש פעמיים הדלקת נרות, ומצוות שקויימו ביום הראשון אינן עולות ליום השני.) וא"כ האם מותר כבר מהיום הראשון לבשל לשבת ע"י עירובי תבשילין?
ה. כתב המאירי (ביצה יז ע"א): "אף על פי שעירב אדם והותר לו לבשל מיו"ט לשבת, פרשו הגאונים שאינו אופה ומבשל מיום טוב הראשון לשבת אלא בערב שבת מפני שיו"ט הסמוך לשבת התירו יום טוב שאינו סמוך לשבת לא התירו".
כלומר חכמים התירו לבשל ע"י עירוב תבשילין רק ביו"ט הסמוך לשבת, ולא ביו"ט המרוחק משבת.
וכן כתב בשו"ת הרא"ש (כלל כג סימן ח): "שני ימים טובים שחלו להיות חמישי וששי אין לשחוט ביום הראשון לצורך השבת (ע"פ) [אף על פי] שעירב דודאי יום ראשון עיקר וי"ט שני אינו אלא משום גזרת שמדא. וכיון שאפשר לו לשחוט בשני שהוא כחול למה ישחוט בראשון שהוא ודאי קדש".
היינו היום הראשון מן התורה והיום השני מדרבנן, וכיון שאפשר ביום השני שהוא חול מד"ת אין צורך להכין כבר מן היום הראשון.
כך השיב בשו"ת הריב"ש (סי' רנד): "ומה ששאלת אם ערובי תבשילין מועילין ומצילין כלום, איברא ודאי דאין מועילין כלום. שלא התירו לבשל לשבת ע"י ערוב אלא ביום הששי אבל להקדים ולבשל ביום חמישי לא דאיך יבשל מי"ט לשבת שלא לצורך שהרי יכול לבשל למחר שאפשר שהוא חול, וכ"ש לדידן דידעינן בקביעא דירחא. וכן אמרו בירושלמי דשבת קרובה התירו ע"י ערוב שבת רחוקה לא התירו".
הריב"ש מביא דברי הירושלמי2 ששבת קרובה התירו ע"י ע"ת ולא שבת רחוקה.
וכן פסק הטור (או"ח סי' תקכז): "ואף על פי שהניח עירוב כתב א"א ז"ל שאינו יכול לבשל מיום טוב הראשון לשבת וכ"כ בעל העיטור ויכול להניח העירוב על דעת להיות סומך עליו כל זמן שהוא קיים אפילו לי"ט אחר". וכ"כ בצידה לדרך (מ"ד כ"ד פי"ד) ובמנורת המאור (אלנקאוה, פ"ו – המצוות עמוד 535). ובנחלת צבי (כ"ץ, או"ח סי' תקכז סי"ג) הוסיף שכ"כ רבינו ירוחם (נתיב ד ח"ג), ור"ן ([ביצה] ט ריש ע"ב, מגיד משנה ([הל' יו"ט] פ"ו הי"ב).
וכ"פ השולחן ערוך (או"ח סי' תקכז סי"ג): "אף על פי שהניח עירוב אינו יכול לבשל מי"ט ראשון לשבת".
בארו הלבוש (או"ח סי' תקכז סי"ג): "יום טוב שחל להיות ביום ה' ו', והניח עירוב מערב יום טוב, אעפ"כ אסור לבשל ביום טוב ראשון לשבת, דהא קי"ל דאנן בקיאינן בקיבוע דירחא, וא"כ יום ראשון הוא ודאי דאורייתא ושני דרבנן, ואינו אלא משום גזירת שמדא שמא ח"ו יחזור הדבר לקלקולו: ולמה יבשל ויעשה מלאכה יתירה ביום ראשון שהוא ודאי קודש, טוב יותר שימתין עד למחרתו שהוא חול שאינו אלא מדרבנן". וכ"מ מעולת שבת (או"ח סי' תקכז ס"ק ט) ומבאר הגולה וביאור הגר"א.
מדבריהם משמע שמעיקר הדין אין בהכנה מן היום הראשון לשבת איסור, אלא כיון שניתן לעשות בהיתר יותר שלם – כך עדיף.
ו. אולם, כך כתב בים של שלמה (ביצה פ"ב סי' א): "ועוד כתב הרא"ש התשו' (כלל ס') שאפי' מי שהניח ע"ת לא יכול לבשל מי"ט הראשון שחל ביום ה' לשבת וכ"כ העיטור וכ"כ הר"ן בשם ר' אפרים. והטעם איתא בירושלמי דשבות קרובה התירו ע"י עירוב ולא שבות רחוקה. ועוד מאחר שהראשון הוא דאורייתא והשני דרבנן ל"ל לעשות מלאכה בכדי לצורך שבת מאחר דאפשר למחר, וגם הוא יותר כבוד שבת שהרי אינו מפיג טעמו. ול"נ שאפי' אם עבר ובישל בראשון שאסור לאכול בשבת. ואף דלקמן הוה המסקנא דלא אפשטיה הבעיא דעבר ואפה ואזלינן לקולא, ה"מ התם משום דאין לו מה לאכול התירו לו בדיעבד אבל הכא דאפשר לו לבשל למחר לצורך שבת אסור ליהנות ממנו עד לאחר השבת מאחר דעבר אמילתא דרבנן, דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן בפרט בכה"ג שיש בידו עוד לתקן". וכן הביא בעטרת צבי (או"ח סי' תקכז סי"ג).
מתבאר מדבריו שלא רק שאוסר לבשל יו"ט ראשון לשבת, אלא שאם עבר ובישל בראשון אוסר לכלו בשבת.
באליה רבה (סי' תקכז ס"ק יח) הביא חולקים על המהרש"ל וסיעתו. וכתב: "אסור וכו'. ואפילו עבר ובישל אסור ליהנות ממנו עד אחר שבת. ולא דמי לסעיף כ"ג דאם עבר מותר, דשאני הכא דאפשר לבשל בערב שבת (רש"ל שם סוף סימן א). ואיני מכיר חילוק זה כלל וכל שכן שאין איסור לאכלו עכ"פ ביום טוב (ט"ז שם). ואם לא בישל בערב שבת משמע דלכ"ע מותר בשבת, וכ"מ בשיירי כנסת הגדולה [הגהות ב"י אות יא]".
ז. בשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תקצד) מודע לאיסור מיו"ט ראשון לשבת, אבל סובר שמותר לשחוט ביו"ט ראשון אם אמנם המאכל יצא יותר טוב מאשר אם ישחט בשני.
"שאלת אם מותר לשחוט ולבשל מיום טוב ראשון לצורך השבת אפילו ע"י עירוב".
"תשובה על דבר זה נשאל הרא"ש וכתב ז"ל אין לשחוט ביום הראשון לצורך השבת אעפ"י שערב דודאי יום ראשון עיקר ויום טוב שני אינו אלא משום גזרת שמדא וכיון דאפשר לו לשחוט ביום ב' שהוא חול למה ישחוט בראשון שהוא ודאי קדש עכ"ל ותמהתי שכתב שי"ט ב' הוא גזרת שמדא והלא אינו אלא מנהגא כדאמרינן שלחו מתם דאע"ג דידעינן בקביעא דירחא הזהרו במנהג אבותיכם. ולענין הדין אומר אני שאם השחיטה של יום ראשון היא טובה משחיטת יום ב' לפי שיש מיני עופות ומיני בשר שאם יבשלו אותם ביום שחיטתן אינו יפה לאכילה כמו הנשחטין מאתמול שהוא מותר לשחוט מיום ראשון שהרי מן הדין מותר לשחוט מי"ט ראשון לשבת אלא כיון דאפשר למחר למה יבשל היום ואם הבשר או העוף היא יותר טוב אם נשחט מאתמול למה לא ישחוט מאתמול והא קי"ל מכשירי אוכל נפש אינם נעשים ביום טוב ואפ"ה אם מפיגים טעמם עושין אותם ביום טוב הכא נמי לא שנא וגם הרב ז"ל לא אמרה אלא כיון שאפשר למחר מהיות טוב אל תקרי רע ומה שכתב שיום טוב ב' הוי משום גזרת שמדא לא ידעתי מהו". והביאו הברכי יוסף (או"ח סי' תקכז ס"ק ז).
במחזיק ברכה (אות ד') וכן בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ח) האריך לדון בהשגותיו על הרדב"ז.
כך העיר בשערי תשובה (או"ח סי' תקכז ס"ק יב) על הרדב"ז: "ונרא' שר"ל כשצריך להם ביום ראשון או שיאכל ממנו קצת". ויש שהשיגו על השע"ת.
ח. המגן אברהם (או"ח סי' תקכז סקי"ג) תולה את האפשרות לבשל בשעת הדחק אף ביום הראשון בטעמי האיסור. וז"ל: "אינו יכול לבשל. די"ט שני הוי ודאי חול מדאורייתא ולכן כשיכול לעשות בשני אסור לעשות בראשון ועוד דשבות קרוב' התירו שבות רחוק' לא התירו כדאי' ספט"ו דשבת. ונ"ל דאם יודע שיהי' לו ביום שני אונס שלא יוכל לאפות כגון ביום אידם דשרי לאפות או לבשל ביום א' ובלבד שהי' דעתו לכך בשעת עירוב וזה לטעם ראשון, אבל לטעם שני אסור דהא ודאי אם י"ט ביום ה' וביום ו' הוא חול ויש אונס שאינו יכול לאפות ביום ו' דאסור לאפות ביום ה' לשבת ע"י עירוב ה"נ כה"ג וצ"ע, לכתחלה אין לערב אלא בעי"ט כדי שיברור מנה יפה לשבת (עס"א)".
ועי' נהר שלום (סי' תקכז ס"ק ו) שבאר את הדעות השונות על הכנה מיום טוב ראשון לשבת.
ט. בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תקכז סכ"ג) אינו כותב שאסור לאכול בשבת מה שהוכן ביו"ט ראשון אבל נוקט לשון חריפה: "אבל זה שאופה ביום טוב ראשון אם הוא קדש הרי יום טוב שני שהוא חול מפסיק ביניהם והרי זה כאופה ביום טוב שחל להיות באחד בשבת לצורך השבת שלאחריו שבודאי אין עירוב תבשילין מועיל לזה".
ודבריו קרובים לאסור את האכילה בשבת את מה שהוכן ביו"ט ראשון. וכן החת"ס (על המג"א לסעיף יג) כתב שלשיטת תוס' שלא אמרינן הואיל, "העושה מלאכה ביום חמישי לשבת חייב מלקות מן התורה".
בערוך השולחן (או"ח סי' תקכז סכ"ד) פסק: "ומ"מ אם בשלו מיום ה' לשבת אין לאסור בדיעבד [ט"ז סקי"ב] ויש מי שרוצה לאסור גם בדיעבד [רש"ל] ותימה הוא, ודיעה ראשונה עיקר".
וכן במשנה ברורה (ס"ק מב) פסק כט"ז להתיר.
י. בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' לב) ברוב בקיאותו הביא הרבה ראשונים ששבת רחוקה לא התירו. וע"כ לדעתו הלכה נוטה לדברי מהרש"ל שאפילו אם בישל ביו"ט ראשון אסור לאכלו בשבת, ואף אם לא ניתן לבשל ביו"ט כציור של המג"א של יום אידם לא יבשלו ביו"ט ראשון, וכן אפילו יהא טוב יותר אם ישחטו בחמישי – לא ישחטו ולא כרדב"ז. וכך סיכם:
"בסיכום: אסור לשחוט ולאפות ולבשל ביום חמישי שהוא יום טוב הראשון לצורך השבת, אלא רק מיום ששי לשבת, שאין עירובי תבשילין מתירים אלא שבות קרובה לשבת, ולא שבות רחוקה. ואפילו במקום שיש אונס שלא יוכל לעשות צרכי שבת ביום ששי, אסור לעשותם ביום חמישי, דלא פלוג רבנן".
משמע מדבריו שאסור לגמרי, ואף אם עשה אסור מליהנות מן הבישול או השחיטה. ולא נראה לי חומר דבריו. פרט למהרש"ל וסיעתו (הקטנה) אף אחד לא אסר אכילה בשבת מן המתבשל ביו"ט ראשון, ואף הראשונים שהסתמכו על טעם הירושלמי לא כתבו איסור אכילה, והרי מן התורה ודאי מותר כי צרכי שבת נעשים ביו"ט (ובתורה אין הבדל בין יו"ט רחוק ליו"ט קרוב), ולכן אף שלכתחילה ודאי אין לבשל מיו"ט ראשון לשבת – התבשיל מותר באכילה.
ואמנם בחזון עובדיה (הל' עירוב תבשילין עמ' רצה סעיף טו) התיר במפורש לאכול את מה שבושל או נשחט ביום הראשון אם עבר ובישל.
יא. יש להוסיף, שאף אסור לבשל מיום ראשון ליו"ט שש"ג כדברי שו"ת הריב"ש (סי' טז):
"שאלת אם מותר לאפות ולבשל ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני בשני ימים טובים של גליות אם לאו".
"תשובה דבר ברור שהוא אסור". עי"ש בכל תשובתו.
וא"כ צריך לזכור בר"ה שחל בחמישי וששי שעירובי התבשילין מתירים רק בישול מששי לשבת ולא יותר. והמבשל מחמישי לששי נראה שאסור לאכלו מגזירת חכמים, וכאן לא יועיל עירוב תבשילין כי לא לשם כך נעשה ע"ת.
יב. לגבי ראש השנה אף שהוא נחשב לקדושה אחת3, היינו דוקא להחמיר אך לא להקל. בראש השנה בימינו היום הראשון מן התורה והיום השני הוא מדרבנן. ולכן נראה שיש להחמיר בו ולהניח ערובי תבשילין מערב ר"ה אבל להכין לשבת רק ביום השני של ר"ה.
וכך הביא בספר וישמע משה (פסקי הרב אלישיב ז"ל, ח"ה עמ' 148): "והורה הרב שכן הדין ביו"ט הראשון של ר"ה שחל ביום ה' דעדיף לא לבשל ביום ראשון של ר"ה עבור שבת ואף במלאכות דרבנן עדיף שלא לעשות מיום טוב ראשון לשבת".
וכן הורה בספר אורות ההלכה (לרב זכריה בן שלמה, עמ' 891).
וכך כתב בס' ברוך אומר (ולרב ברוך שרגא, עמ' 250): "ד) ובשנה שחל היום טוב ביום חמישי וששי כגון שחל היום הראשון של ראש השנה ביום חמישי עושין עירובי תבשילין ביום רביעי לפני השקיעה, ואפילו הכי אסור לבשל מיום חמישי לצורך שבת אלא מותר לבשל רק מליל ששי ואילך לכבוד שבת והטעם בזה הוא כי כתב הר"ן (ריש פ"ב דביצה ד"ה מניח) דכל מה שהתירו הוא רק שבות קרובה אבל לא שבות רחוקה".
וכך כתב במועדי קודש – שבועות (לרב בנימין אדלר, ח"א פכ"ב סעיף קעט):
"אולם ביום חמישי יום טוב הראשון אסור לבשל לשבת וכן אסור לעשות שאר מלאכות אוכל נפש לשבת ביום הראשון של יום טוב שחל ביום חמישי בין ביום טוב של ראש השנה ובין בימים טובים אחרים שבחוץ לארץ לפי שעירוב תבשילין אינו מתיר אלא לאפות ולבשל מיום טוב לשבת הסמוך לו שאין יום חול מפסיק ביניהם, אבל זה שאופה ביום טוב הראשון אם יום זה יום טוב הרי יום טוב השני שהוא חול מפסיק ביניהם והרי זה כאופה ביום טוב שחל להיות באחד בשבת לצורך השבת שלאחריו שבודאי אין העירוב מועיל לזה. ואפילו מי שהיה ידוע לו בשעת הנחת העירוב שביום השני של יום טוב יארע לו אונס ולא יוכל לבשל בו לכבוד שבת והיה בדעתו בשעה שעירב שבעירוב זה יהא מותר לו לבשל ביום הראשון של יום טוב לצורך השבת אסור לבשל ביום הראשון של יום טוב".
"עבר ובישל ביום הראשון של החג לשבת בין במזיד ובין בשוגג, יש מתירים את הבישולים באכילה לשבת וכן מתירים הבישולים באכילה ביום השני של יום טוב שחל ביום ששי".
והביא מקורו להיתר אכילה ממשנ"ב (סקמ"ב ושעה"צ סקס"א) ומכה"ח סקצ"א.