חבל נחלתו כ לג
סימן לג
שליל טריפה במעי אמו כשרה
תיאור
האם שליל שהוא טריפה כשר במעי אמו שנשחטה ונמצאה כשרה?
תשובה[עריכה]
א. נאמר בדברים (יד, ז):
"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם".
וכתב בתרגום יונתן:
"ברם ית דין לא תיכלון ממסקי פישרא ומסדיקי פרסתא שלילא דליה תרין רישין ותרתין שדראין הואיל ולית בזיניה חזי למתקיימא, ית גמלא וית ארנבא וית טפזא ארום מסקי פישרא הינון ופרסתהון לא סדיקן מסאבין הינון לכון".
ותרגם לעברית בכתר יונתן:
"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה ומסדוקי הפרסה, שליל שלו שני ראשים, ושתי שדרות הואיל ואין במינו ראוי להתקיים"...
ב. דבריו צריכים עיון והלא למדנו בחולין סט ע"א):
"זה הכלל: דבר שגופה – אסור, ושאינה גופה – מותר. שאין גופה לאתויי מאי, לאו לאתויי כה"ג? לא, לאתויי קלוט במעי פרה, ואליבא דרבי שמעון, דאע"ג דאמר רבי שמעון קלוט בן פרה – אסור, הני מילי – היכא דיצא לאויר העולם, אבל במעי אמו – שרי".
ופרש רש"י:
"בהמה בבהמה – שדיא בהמה דרישא אבהמה דסיפא ודרוש הכי בהמה הנמצאת בבהמה תאכלו".
וכן בחולין (ק ע"ב):
"ומי מצית אמרת (=גיד הנשה) נוהג בשליל, והתנן: נוהג בשליל, ר' יהודה אומר: אינו נוהג בשליל, וחלבו מותר! הני מילי – גבי טהורה, דרחמנא אמר: כל בבהמה... תאכלו, אבל בטמאה נוהג".
מפרש רש"י:
"כל בבהמה – ואפילו חלבו וגידו דמהאי קרא נפקא לן היתר שליל בשחיטת האם בפרק בהמה המקשה (חולין סט)".
ואם כן מה אכפת לי שזו בהמה שהיא טריפה כיון שהיא עדיין שליל הותרה באכילה בשחיטת האם הכשרה.
ג. וכך כתב הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פ"ז ה"ג):
"השוחט בהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר ואפילו מצאו חי מפני שהוא כאבר ממנה, ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אף על פי שלא הפריס על הקרקע ואינו צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת, ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורין כשאר הבהמות".
וכתב המגיד משנה בפתיחתו: "השוחט בהמה ומצא בה שליל וכו'. זה מוסכם דכל היכא [דלא] כלו לו חדשיו לאו כלום הוא". ואח"כ הביא מחלוקת ראשונים בבן פקועה שכלו לו חודשיו והסיק: "ודע שלדברי הכל בן תשע מת הנמצא במעי בהמה חלבו מותר שאין חדשים גורמין בלא חיות".
וא"כ אף לפי דעת הרמב"ם נראה ששליל אפילו שהוא טריפה מותר כמו שגידו לר' יהודה מותר (ולחלק מהפוסקים מותר ולחלק אסור, עי' רמב"ם פ"ח ה"א ממאכ"א ואורחות חיים הל' איסורי מאכלות סי' פג) וה"ה לחלבו, אף שליל עם שני ראשים ששחט את אמו יהא מותר.
וכן בהגהות אשרי (חולין פ"ד סי' ה): "מצא בה בן תשעה מת או בן שמנה חי או מת אף על פי שהשליל טריפה מותר מצא בן תשעה חי והפריס על גבי קרקע ונמצא טריפה אסור דהא טעון שחיטה משום דלא אתו לאיחלופי בבהמה מעליא הכי נמי טריפות דידיה".
וכן באו"ז ח"א סימן תמ, ובאחרונים: בשו"ת הרי בשמים (ח"ב [מהדורא תניינא] סי' מח), וכן בשו"ת להורות נתן ח"ו סי' סד.
ד. אמנם הטור (יו"ד סי' יג) כתב: "המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדראות אסור".
ובאר הבית יוסף:
"המפלת בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות. בפרק המפלת (נדה כד.) איתמר בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות רב אמר באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ושמואל אמר בבהמה מותרת באכילה ובאשה ולד במאי קא מיפלגי בדרב חנן בר רבא דאמר השסועה היינו בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות וקסבר רב בריה בעלמא ליכא ומחיה לא חיה מכי נפק לאויר העולם וכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמו אגמריה דאסור ואינה בכלל מה שהתירה תורה עובר הנמצא במעי בהמה מדרשות בבהמה תאכלו ואסיקנא התם דהלכתא כרב: ודע דהמפלת לאו דוקא דאם כן מאי איריא שיש לה שני גבין וכו' אפילו היא כשאר בהמות אסורה דהא נפל שהפילה בהמה מת הוא והוה ליה נבלה ואסור אלא בששחט בהמה ומצא בה בריה זו קאמר דאסור מדכתיב (דברים יד ז) השסועה וכדקאמר כי אגמריה רחמנא למשה במעי אמו אגמריה והא דנקט מפלת משום דאיפליגו בה נמי לענין טומאת אשה [בדק הבית] ובספר מוגה מצאתי מצא בה במקום המפלת הכתוב בספרינו [עד כאן]".
וכן בפרישה (יו"ד סי' יג אות יז):
"ושני שדראות אסור. דהיינו שסועה הנאמרת בתורה ומחיא לא חיי משנפק לאויר העולם וכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמו הוא דאגמריה דאסור ואינו בכלל מה שהתירה התורה עובר הנמצא במעי אמו גמרא המפלת ועיין דרישה".
וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' יג ס"ו):
"השוחט את הבהמה ומצא בה בריה שיש לה ב' גבין ושני שדראות, אסור".
ה. באר בערוך השולחן (יורה דעה סי יג סכ"ג):
"כתב רבינו הב"י השוחט את הבהמה ומצא בה בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות אסור עכ"ל והטעם ביאר הרמב"ם שם דאף שהתורה התירה כל מין בהמה הנמצא בה מ"מ דבר זה מיעטתו התורה בפירוש דכתיב את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה וזהו בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות ושסועה פירושו בריה שנולדה שסועה לשתי בהמות ע"ש וביארו בגמ' [נדה כ"ד א] דא"א לומר דכוונת התורה הוא כשנולדה כך דזהו דבר שא"א שאינה יכולה לחיות וממילא אסורה משום נבילה אלא הכוונה הוא אם נמצא בתוכה בריה כזו אינה מותרת כבן פקועה דעלמא [ולשון הרמב"ם שם שכתב שילדה או שנמצא וכו' צע"ג דזהו דבר שא"א וכבר תמה עליו הכ"מ ע"ש ואולי טעמו הוא דס"ל דבמציאות לא יחלקו רב ושמואל אלא שיש מיעוטא דמיעוטא שחיים ג"כ ורב סובר שדיברה תורה על הרוב ושמואל סובר שדיברה תורה על המיעוט ופסק כרב ולפ"ז דבריו נכונים ודו"ק]".
ו. נראה כי מפני שהשסועה היא מין בפני עצמו לא הותרה אם נמצאת במעי בהמה ולא הותרה בשחיטת האם, ולא מפני שאינה חיה.
כך מביא הרשב"א (חולין סט ע"א): "ירושלמי בהמה בבהמה תאכלו ולא שקץ בבהמה תאכלו ולא עוף, רבי אושעיא בעי מה בינה לבין זיזין שבעדשין ליתושין שבאכלוסין לתולעים שבתמרה תמן בגופיהון הן הכא אינו בגופו".
וכן מביא רש"י (בכורות ו ע"ב):
"מפני השסועה – בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות ולא נאמר בתורת כהנים".
וכן כתב ר' חיים פלטיאל (דברים יד, ז):
"וממפריסי הפרסה השסועה. ק' למהר"ח על תרגום שתרגם ומסדיקי סדיקי' טילפתא, א"כ מפרש שסועה לשון טלפין, במה דברים אמורים שוסעת שסע פרסה ואנא אמינא שסועה בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות, וע"כ שסועה בריה היא מדאמ' כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו, לשון רבים א"כ קאי אשסועה וגמל אף על גב דלא כתיב את השסועה ואת הגמל דהיה משמע דהם שני בריות מ"מ מצינו כזה טובא חסירי ו' ויתירי ו', ואולי גם התרגום בא לפרש שסועה דאותה בריה נקראת על שם שיש לה טלפים גדולים דאינם סדוקים, כפ"ר".
וכן כתב מפורש המאירי (חולין ס ע"ב): "השסועה האמורה בתורה היא שנולדה מן הבהמה הכשרה בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות והיא אסורה באכילה אף על פי שיצתה מן הכשרה וקורא אותה שסועה מפני שנולדה שסועה לשתי בהמות ואין צריך לומר בהמה שנמצאת בעלמא על תכונה זו אלא שאנו פוסקים כדברי האומר שאי אפשר שתמצא כמו שיתבאר במסכת נדה ומ"מ סוגיא זו מוכחת שהוא מין בפני עצמו וכן פסקו במסכת נדה על אשה שהפילה על תכונה זו שאינו ולד ואינה טמאה לידה".
ז. דוגמא לכך משליל אחר שנאסר. כתב המאירי (חולין סט ע"א): "כבר ביארנו למעלה שכל הנמצא במעי השחוטה ממינים שהם בעלי פרסה או פרסות מותר ומ"מ מצא בה דמות יונה או שאר עופות אף על פי שלא יצאו בנוצה אלא בעור אסור שהרי התורה כך אמרה. וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות בבהמה אותה תאכלו כלומר כל שהוא ממין פרסה אפי' אין לו אלא פרסה לבד ואפי' הוא בצורת גמל או חמור הואיל והוא בתוך הבהמה מותר הא דמות עופות לא התירה ובתלמוד המערב אמרו בפי' בהמה בבהמה תאכלו הא שקץ בבהמה ועוף בבהמה לא תאכלו ושאלה בה מה בינה לבין זיזים שבעדשים ויתושים שבכליסין ותולעים שבתמרים תמן בגופיה הוון ברם הכא לאו בגופיה".
"ומ"מ פרשו הגאונים שאם היתה גופה בהמה ורגליה כרגלי העוף או שאין לה רגלים כלל הואיל והגוף ממין בעלי פרסה מותר וכן כתבו חכמי הצרפתים בפי' ולא תפש לדעתם דמות יונה אלא מפני שאף כשיצא לאויר העולם אסורה אבל זו שאם יצאה לאויר העולם מותרת כל שכן שאם נמצאת שם מותרת ומה שאמר פרסות בעינן או פרסה בעינן לאו דוקא אלא מין פרסה או פרסות קאמר ושמא תאמר אם כן היאך שאלו כשאמרו בעינן פרסות אי הכי קלוט במעי פרה ליתסר כלומר דהא ליכא פרסות עד שהביאוה מפרסה בבהמה תאכלו והא מ"מ אין פרסה הוא הם פירשוה שלא נשאלה אלא לר' שמעון שהיה אוסר קלוט בן פרה אחר שיצא לאויר העולם אבל אליבא דרבנן דשרו כשיצא לעולם לא נשאלה כלל ואף על גב דלפום הא לא הוה ליה למימר בעינא פרסות אלא בעינן דמות בהמה מין פרסות קאמר והיינו דמות בהמה. ובשלישי של נדה שאלו אדם במעי בהמה מאי וכשבאו לאסרה מזו של יונה השיבו התם ליכא לא פרסה ולא פרסות הכא פרסה מיהא איכא אלמא פרסה דוקא דהתם לאו דמות בהמה הוא אין זה קושיא דההיא היינו בעייה אי מיסתיין בפרסה והוא הדין למין פרסה או דוקא מין פרסה שבבהמה ולא איפשיטא ומתוך כך הדבר ספק אצל גדולי הדור ומ"מ אנו מפרשים שלא נשאלה אלא לר' מאיר שאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא אבל לרבנן פשיטא דלאו ולד הוא וכן עקר".
עולה למסקנה כי שליל שהוא ממין השסועה אף שהוא במעי בהמה ונוצר ממנה, בכ"ז נחשב למין אחר, ועל כן אסור באכילה אף שאמו נשחטה כראוי והיא מותרת באכילה1.