חבל נחלתו כ כח
סימן כח
שמחת תורה וחתן תורה
א. שמחת תורה וחתן תורה
כתוב בספר החילוקים בין בני מזרח ומערב (סימן מח):
"א"מ (=אנשי מזרח – בני בבל) עושין שמחת תורה בכל שנה, ובני א"י לג' שנים ומחצה"1.
וא"כ המנהג של שמחת תורה מקורו בסדר סיום התורה בכל שנה, וקבעו את יום טוב שני של שמיני עצרת להיות יום הסיום של פרשיות התורה.
וכך כתב בהלכות הרי"ץ גיאת (הל' לולב עמוד קנח):
"ואמר רב עמרם (=גאון) קורין עשרה בזאת הברכה והגומר נוטל שכר כנגד הכל שכך אמרו חכמים עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה. ומפטיר קורא וביום השמיני... [עמוד קנט] וגאונים האחרונים אמרו שאין חובה לקרות ביום זה עשרה ולא נשתנה משאר ימים שאם רצה להוסיף מוסיף וזה שאמרו חכמים עשרה שקראו בתורה האחרון נוטל שכר כנגד כלם לא על יום זה אמרוהו בלבד אלא על על כל יום שקורין בתורה ולאו דוקא אלא גוזמא קאמר כלומר אפילו יקראו עשרה או יותר האחרון מקבל שכר כנגד כולם, אבל רגילין ביום זה הואיל ובו מסיימין את התורה לעשות כמה קלוסין והדורין לספר תורה ואומרים כמה דברי שבח והודאות לכבוד ספר תורה וכמה מיני שבחות ושמחות רגילין לעשות בו ונתכנה יום שמחת תורה".
נראה שרב עמרם גאון מסמן את יסוד המנהג של שמחת תורה. היינו מחד סיימו את קריאת התורה בשבתות, ומאידך יו"ט שני של שמיני עצרת התאים מצד תוכנו הפנימי ומצד מקומו בשנה לסיום התורה וכך הגאונים חיברו ובנו תוכן מיוחד ליום זה. מן הגאונים התפשט לכל הגולה אשר נהגה יו"ט שני של גלויות לשמיני עצרת. בארץ ישראל נראה שששמחת תורה חדר בעקבות הגלויות והשפעתם על ארץ ישראל.
בין ראשוני צרפת בולט מחזור ויטרי בהבאת פיוטים וסדרי העלאה לתורה של החתנים. וכך כתב בסימן שפה: "יום תשיעי ספק שמיני קורין וזאת הברכה. כדי לסמוך שמחת התורה. שזכו לסיימה לשמחת החג. שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת. לפי ששמחת החג מרובה. ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה. שביום טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג שזקוק לברכה בפני עצמה".
וכן כתב בסימן תיח: "שמונה פסוקים אחרונים שבתורה יחיד קורא אותם שלא להפסיק בפטירתו של יסוד עולם. והוא נקרא החתן הגומר את המצוה. כאילו עשאה כולה. ונקראת על שמו. והוא נוטל ספר תורה בזרועו וגוללו. דין גדול שבכולן: ומביאין ספר תורה שני וחוזר חלילה. חינוך לתורה בהדרן עלך. וקורא בראשית עם כל ימי היצירה והמנוחה. גם הוא חתן נעלה. כמחנך ונכנס לחופה. ונוטל תורתו וגוללה. ומביאין ספר תורה שלישי וקורא בפנחס".
וכך מעיד בספר המנהיג (הלכות סוכה עמוד תיד-תטו):
"ומנהג צרפ' לקרות בזמירות חתן התורה המשלימה וחתן בראשית המתחילה ונודרים נדרים הרבה וכל הקהל כאחד מקטנם ועד גדולם קורים התורה וידרו נדרים לפי השגת ידם ועושים שמחות גדולות כל הקהל בבתי החתנים ולפי שהוא תכלית הכפרה ושמחת התורה. אב"ן".
"ועל זה נר' שאמ' רב עמרם ז"ל, שבזאת הברכה קורי' עשרה והגומר נוטל שכר כנגד כולם הקוראים, ומביא ראייה ששנו חכמים עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ס"ת. ולא יתכן פתרונו כי מה נשתנית [קריאת] היום משאר ימי' טובי' שאמ' חכמים בי"ט חמשה, והראייה שהוא מביא בכל שבתות וימי' טובים מי תנייא דהא תנן אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן, ואם קראו בתורה עשרה או מאה הגולל הוא המשלים הסדר נוטל שכר כנגד כולם, שיש לו שכר הקריאה והגלילה ונתרבה שכרו. וגולל אינו ר"ל גומ' התורה כמו שהוא סובר אלא גומ' הסדר בכל יום שבת וי"ט ועשרה לאו דוקא. אב"ן".
ובאר בספר האשכול (אלבק, הלכות סוכה דף קעג ע"ב): "ואמור בהגדה ויקץ שלמה והנה חלום ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו, אמר ר' אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. שהרי שלמה כשאמר לו הקדוש ברוך הוא הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה [לפניך] ואחריך לא יקום כמוך, וכתיב ויקץ שלמה והנה חלום, שמיד היה שומע העופות מצפצפים והיה מבין לשונם, ומיד עשה משתה לכל עבדיו, הא למדת שעושין סעודה לגמרה של תורה, לכך עושין סעודות גדולות ותענוגים [גדולים] ביום שמחת תורה לכבוד סיום התורה".
וכן בספר הרוקח (הל' סוכות סי' רכב) ומוסיף בסימן שעא שחתן תורה מברך שהחיינו: "הרי לפי הנאת האדם צריך לברך והנאת סיום התורה והתחלת התורה בשמחת תורה לחתן מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו".
בספר שבלי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שעב) מביא מנהגי שמחת תורה שלא נוהגים בדורנו, ובהם איחוד קריאת חתן תורה וחתן בראשית:
"וביום שני קורין וזאת הברכה ומנהג לומר פזמונים ורהיטין כשהעולה הקורא האחרון לקרות בתורה כמו שעושין לחתנים ונקרא חתן תורה והיום נקרא יום שמחת התורה. ואחר שהשלים קריאתו עד לעיני כל ישראל אינו חותם מיד אלא עומדין כל הצבור על רגליהן והחזן אוחז ספר תורה בזרועו ואומר [שלשה פעמים] זכינו להשלים לשלום ונזכה להתחיל ולהשלים לשלום ועונין אחריו ג' פעמים. ואח"כ קורין על פה בראשית ברא אלהים עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וחותם ומברך לאחריה ומה שקורין על פה לפי שאין מוציאין שתי תורות לקורא אחד משום פגמו של ראשון ודוגמת זה אמרינן ביומא ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ומה שקורא בבראשית מפני חיבת התורה שמיד שהשלימו אותה מתחילין בה מחמת חיבתה ודוגמת זה הבאנו אגדה בערוגת ראש השנה הלכה ש"א. ומתנדב חתן התורה לכבוד התורה ומפטיר קורא בפסוקים של מוסף כיום אתמול ומפטיר בתחילת יהושע ויהי אחרי מות משה עד רק חזק ואמץ. ומנהג חתן תורה לעשות סעודה ושמחה ולחלק לצבור מגדים ומיני מתיקה שכך מצינו באגדה חזית ויבא שלמה ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו אמר ר' אלעזר מיכן שעושין סעודה לגומרה של תורה. ליהודים יהיה שמחה ואורה".
וכן בספר אהל מועד (שער סוכה ולולב דרך ג).
האור זרוע (ח"ב הל' סוכה סי' שכ) מלמד שהסעודה שעושים היא כדוגמת סעודת שלמה לעבדיו לאחר שקיבל את החכמה: "ובתשיעי ספק שמיני אנו עושין שמחת תורה ומסיימין התורה ומתחילין בראשית וחתני תורה עושין סעודה לכבוד גמר תורה. ובמלכותנו בשושני"א עושים חתני תורה סעודה גמורה ומזמנין מבני הקהל ונותנים להם מאכלים טובים אווזות ותרנגולין ומצאתי עיקרו של מנהג אני המחבר יצחק בר' משה נב"ה בתחילת מדרש שה"ש ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' א"ר יצחק מיכן שעושין סעודה לגמרה של תורה גבי שלמה המלך כתיב הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך וכתיב ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו הנה כשנתן לו הקדוש ברוך הוא חכמה לכבוד החכמה עשה משתה ומיכן למד ר' יצחק שהגומר תורה שכולה חכמה שצריך לעשות סעודה ומשתה".
וכן באורחות חיים (ח"א הלכות קריאת ס"ת) ובספר כלבו (סימן כ).
ויש להעיר שאף בזוהר (רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רנו ע"ב) מוזכר שמחת תורה: "ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לס"ת בכתר דיליה רמז ס"ת לתפארת שכינתא עטרת תפארת".
וכן נזכר שמחת תורה בתיקוני זוהר (תקונא עשרין וחד ועשרין דף נו ע"א וע"ב) ובשער הכוונות.
וכתב במעשה רב (הלכות סוכה, רלג): "הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה האדרת והאמונה ויאתיו תתברך ותשתבח שבמעמדות אחר אני מאמין וכיוצא בזה מפיוטים. ושמחים שמחה גדולה. ובש"ת היו מקיפים הבימה עם הס"ת שבעה פעמים אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם. ומנגנים התשבחות הנ"ל וגם הברוך שמך שבשערי ציון שחיבר האר"י ז"ל והוא ז"ל היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס"ת ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם וכשהוחזר הס"ת לאה"ק שוב לא היה שמח כ"כ רק כמו שאר יום טוב".
ב. מי עולה לחתן תורה ובראשית
בספר מנהגים דבי מהר"ם (שמחת תורה):
"בליל (שמח') שמח' תור' בין מנח' למעריב נעצרין כל הקהל בבית הכנסת ונהגו לקנות על כל השנה והשמש יכריז כך וכך יתנו בעד מצוה זו והמרבה זכה בה והגדול שבתוכם יברך הק[ו]נה בעבו' שיתן כך וכך בעד מצוה זו להקדש בשכר זה כו'".
"ונהגו לעשות שני חתני' אחד חתן תור' ואחד חתן בראשית וקונין ג"כ החתנות מן ההקדש כשאר מצות, ואומ' אתה הוראת' הפסוקים בקול נעים ומוציאין כל ס"ת שבארון. והילך סדר הקריאה:"
"מתחיל וזאת הברכ' עד מעונה אלהי קדם קורין כל הקהל מגדולי' עד קטנים לכל אחד פרשה קטנ' ואם לא תכיל הפרש' חוזר לראש ואותם שאין יכולין לקרותן יחד כגון שני כהנים שני לוים אב ובנו או שני אחים קורין האחד ויברכוהו ויברכו גם השני בלא קריאה אחריו וכשמסיים לקרא לכל הקהל מתחילין רשות לחתן תורה וקורין לו אח"כ מן מעונה אלהי קדם עד סוף סדרא ושמונ' הפסוקי' שב(ה)סוף הספר מן וימת משה עד לעיני כל ישראל יח[י]ד קורא אותו באימה וביראה ומסלקי' הס"ת וגוללין אותו ומביאין אחרת ואומ' רשות לחתן בראשית וקורין לו מן בראשית עד לעשות ואומ' קדיש עד דאמירן ומסלקין הס"ת זו ומביאין לו אחרת ומפטיר קורא בו כדאתמול ומפטירין מתחילת יהושוע עד אין יוצא ואין בא ומברך לאחרי' כתקנו ואח"כ אומ' אשרי ואחר אשרי עומדים ואומ' אשר בגלל ומכניסי' הס"ת ומתפללין והולכין לב(ו)תיהן שמחים וטובי לב".
"ביש מקומות נהגו שני חתנים לפזר פירות בבית הכנסת כגון אג[ו]זים ותפוחים והעם שטו ולקטו לשמחת תורה וביש מקומות עושין כן לאחר שאכלו כשנאספי' העם לחצר בית הכנסת".
ועי"ע בספר המנהגים (טירנא) שמיני עצרת.
וכך כתוב בספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות חג הסוכות):
"[י] נשאל למהר"י סג"ל אמאי קונין מצות בשמחת תורה והלא יום טוב הוא, והשיב מצוה מותר לקנות ביום טוב. וכ"ת מ"ש מס"ת ותפילין דאין קונין ביום טוב, שאני התם דעדיין הם לפניו כל שעה לקנותם והמצות האידנא הן שעתן, ועוד צורכי רבים הם שקונין המצות ומתירין ביום טוב. [מנהג – היה – במגנצא שכל נכרי שאינו מיושבי – מבני – העיר לא היה רשאי לקנות שום מצוה של בית הכנסת, – אפילו להיות חתן תורה ובראשית]".
עולה שבחירת חתני תורה ובראשית נעשתה עפ"י התשלום לכל המרבה בנדבות לצרכי הציבור, והד לכך מתשובת ר' אליעזר מביהם (באו"ז ח"א סי' קיג) שתקף את עמדת רבי יהודה החסיד ששליחי ציבור צריכים לעשות פעולתם בחינם. וז"ל: "ותקנו להם (=לשליח ציבור) שמחת תורה ומגבת פורים לעטרת מקדש מעט כנגד מחצית השקל לעבודת בית יוצרנו כדי שלא להכביד על הצבור שאין ידם משגת ליתן שכר החזנים בבת אחת כי לולא החוקים האלה לא היה משעבד עצמו לכל צרכי צבור אם לא בשכר מרובה".
וכן כתב הטור (או"ח סי' תרסט): "ונוהגין באשכנז שהמסיים והמתחיל נודרין נדבות וקוראין לכל מרעיהן ועושין משתה ושמחה וי"ט לסיומה של תורה ולהתחלתה".
ברבינו ירוחם (תואו"ח נ"ב ח"ג) דן האם כהנים ולויים יכולים לעלות לחתן תורה ובראשית: "וביום שמחת תורה שקורין בחתן תורה כהנים או לויים מותר שכבר קראו משפט היום ה' ועוד שדבר זה ניכר".
וכך כתב בדרכי משה הקצר (או"ח סי תרסט, ב): "ובמנהגים (שם) וחוזר למעלה ומרבה בפרשיות כדי לקרות הרבה לכבוד התורה וקורין כל הנערים ביחד וקורין להן נדר המלאך הגואל וגו' (בראשית מח טז) וקורין חתן תורה וכו' ואחר כך חתן בראשית וכו' וכהן או לוי יכול לקנותו ועיין לעיל סימן קל"ה (אות ז) ומה שכתב וחוזרין למעלה ומרבין בפרשיות כן הוא המנהג. וכן כתב הריב"ש בתשובה סימן פ"ד ואין איסור בזה משום ברכה לבטלה דלא כרבינו אפרים שכתב המרדכי בפרק בני העיר (ע"ב) בשמו דאסור ועיין לעיל דינים אלו בהלכות קריאת ספר תורה. כתב המרדכי הלכות קטנות (דף צ"ב ע"א) (סי' תתקנה) דשמנה פסוקים אחרונים שבתורה תלמיד חכם צריך לקרותן, ואין נוהגין כן אלא נוהגין שאף נערים עולים לסיום התורה וקורין אותו העולה חתן תורה ואפשר דבזמן הזה דהחזן קורא הכל אין לחוש מי העולה מאחר שאינו קורא רק החזן וכל שכן דשאר הפוסקים לית להו כדברי המרדכי כמו שנתבאר לעיל סימן תכ"ח".
הרמ"א (או"ח סי' תרסט ס"א) מפרט בהגהותיו על השו"ע, את המנהגים כפי שנוהגים בימינו:
"וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה, לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה; ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה (טור). ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות, וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה. ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר (מנהגים ורי"ב סימן פ"ד). עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה, וקורים להם פרשת המלאך הגואל וגו'; ובלילה קורים בספר תורה הנדרים שבתורה, וכל מקום לפי מנהגו. עוד נהגו לסיים התורה אף על קטן העולה, אף על גב די"א דדוקא תלמיד חכם צריך לסיים (מרדכי הגהות קטנות), בזמן הזה שהחזן קורא אין לחוש (ד"ע). במקום שאין להם רק שני ספרי תורה, קורין בראשונה: וזאת הברכה, ובשנייה: בראשית, וחוזרים ולוקחים הראשונה לעניינו של יום; וכן עושין כל מקום דבעינן ג' ספרי תורה ואין להם רק שתים, (מצא כתוב)".
ובמור וקציעה השיג על הרמ"א וכתב שאין ראוי לתת לקטן להיות חתן תורה. והפנה לתשובת אביו (שו"ת חכם צבי סי' יג) שדן האם בעל תשובה ראוי להיות חתן תורה או פסול לכך, ודעתו שאין בכך כל פסול.
והוסיף המשנה ברורה (סי' תרסט):
"(א) עד סוף – ומי שקורא פרשה זו נקרא חתן תורה ונהגו למכור פרשה זו ופרשה בראשית וקונים בדמים מרובים וראוי להדר אם באפשר שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או עכ"פ מגדולי הקהל".
"(ב) ובשני בראשית – מי שקורא פרשה זו נקרא חתן בראשית ואף מי שעלה כבר בפרשה וזאת הברכה יכול לעלות לחתן תורה או לחתן בראשית אבל חתן תורה לא יקרא פרשת חתן בראשית והטעם כיון דליכא הפסק ביניהם שייך פגם לס"ת הראשונה שיאמרו פסולה היתה ולכן קורא מיד בשניה וכ"ז באותה בהכ"נ אבל מי שקרא חתן תורה בבהכ"נ זו ודאי שמותר לקרות חתן בראשית בבהכ"נ אחרת. וכתב במהרי"ל שכהן או לוי יכול להיות חתן תורה או חתן בראשית".
בכנסת הגדולה (הגהות טור או"ח סי' תרסט) מספר הערות לגבי חתני תורה ובראשית:
"ו. יש מקומות נוהגין למכור החתנות כל מי שמעלה בדמים אותו לוקח החתנות, וכן היה מנהג תירי"א מקדמת דנא, ושוב ביטלו המנהג הזה. ומצאתי למהר"ר אליהו קאפסלי בתשובה כתיבת יד כתב, שמנהג קנדי"א היה למכור החתנות, ושהוא ז"ל התקין שלא למכרו אלא לעשות חתנים מגדולי הקהל, שאין ראוי שיהיו חתני תורה אלא מי שהוא מוכתר ומעוטר בתורה ולפחות שיהיו מגדולי הקהל".
"ז. כתב בתשובה הנזכר: נשאל למהרי"ל ז"ל אם כהן או לוי יכולין להיות חתני התורה, והשיב כל הפוסקים התירו, לבד רבינו פרץ בהגהה דסמ"ק. והעיד מהרי"ל שאביו מהר"י מולין סג"ל היה נוהג להיות חתן התורה וחתן בראשית. ע"כ. וכ"כ המרדכי משם מהר"ם ז"ל. וכן פשט המנהג".
ובאות ח דן שאם יש חתן שנשא אשה בשבעת ימי משתה יכול לשמש חתן תורה אם יודע לקרות. ודן בהיכי תמצי שיהיה חתן בימי המשתה שלו. וכן בשכנה"ג (אות א) דן בכך.