חבל נחלתו כ כה
סימן כה
קידוש לחולה ביום הכיפורים
שאלה[עריכה]
חולה מסוכן או יולדת ביום הכיפורים האם עושים קידוש של יוה"כ ואומרים יעלה ויבוא בסעודתם? מה דינם ביוה"כ שחל בשבת?
ויש להעיר שבימינו שאלה זו נפוצה הרבה יותר, מפני שבגלל ניתוחי השתלת כליה רבים החולים לשעבר שאסור להם לצום כלל מהערב!
תשובה[עריכה]
א. כתב הטור (או"ח סי' תריח) "חולה שאכל בי"ה ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך היה אומר אדוני אבי הרא"ש ז"ל שצריך להזכיר של י"ה בברכת המזון שאומר יעלה ויבא בבונה ירושלים".
ובאר הבית יוסף (או"ח סי' תריח): "חולה שאכל ביום הכפורים וכו' היה אומר אדוני אבי הרא"ש שצריך להזכיר של יום הכפורים בברכת המזון וכו'. כן כתבו הגהות מיימון בפרק ב' מהלכות ברכות (אות ב) וכן מצאתי בתשובת הר"מ וז"ל חולה שיש בו סכנה ואוכל ביום הכפורים אומר מעין המאורע בברכת המזון ודבר פשוט הוא דבהיתר אכיל, ואדרבה מצוה קא עביד הוי לדידיה יום הכפורים כמו לדידן שאר ימים טובים. ואף על פי שמדברי הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תשצד) נראה דמדמי ליה לאוכל טבל דלדעת הרמב"ם (ברכות פ"א הי"ט) אין מברכין עליו כבר נחלק הוא ז"ל עליו והסכים לדעת האומרים דאוכל טבל נמי מברכין עליו". ועי' בכנה"ג בהערותיו לב"י שדחה את ההשוואה שבין אוכל מחמת הסכנה ביוה"כ לבין אוכל טבל.
וכן פסק השו"ע (או"ח סי' תריח ס"י): "חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך, צריך להזכיר של יוה"כ בברכת המזון, שאומר: יעלה ויבא, בבונה ירושלים".
ב. הוסיף בכנסת הגדולה (הגהות טור אורח חיים סימן תריח):
"היה אומר א"א הרא"ש ז"ל שצריך להזכיר של יה"כ בברכת המזון שאומרים יעלה ויבא בבונה ירושלם וכו'. נ"ב: אמר המאסף: נ"ל שאם חל בשבת אומר רצה והחליצנו, ויש מקום לומר שכולל שבת ביעלה ויבא, שאומר את יום המנוח הזה את יום הכפורים הזה".
"עוד נראה לי שבין חל בחול בין חל בשבת, בוצע על שתי ככרות, כיון שלא היה המן יורד בו, כדתניא: ששת ימים תלקטוהו"... ומאריך שגם ביו"ט היה יורד לחם משנה.
ג. כך כתב המגן אברהם (ס"ק י): "חולה שאכל. ובוצע על ב' ככרות [כ"ה] ול"נ שא"צ דלא תקנו כן ביה"כ ומכ"ש לחולה המסוכן שאין דעתו מיושבת וגם א"צ לקדש ובש"ל כ' בשם הר"א כ"ץ כיון שהיום גרם לו איסור רק שפקוח נפש גורם לו היתר והוה לדידי' כחול אין בו לא קידוש ולא על הכוס ולא הזכרה בב"ה (=בברכת המזון) ואפי' רצה להזכיר אינו מזכיר דלא אשכחן הזכרה בב"ה אלא במקום שיש מצוה באכילתו עכ"ל, וכנ"ל דהא אפילו בחנוכ' ופורים אמרי' בגמרא דאינו מחויב להזכיר מיהו אין להקל כיון שהטור מחמיר ועססי' ק"ח ועכ"פ א"צ לקדש דיש לחוש לברכה לבטלה".
והוסיף המג"א בס"ק יא: "יעלה ויבא. ואם חל בשבת אומר רצה [כ"ה]".
היינו, אין קידוש ביוה"כ שלא תקנו זאת אבל לגבי הזכרת מעין המאורע דעתו לפסוק כטור שחייב בהזכרת מעין המאורע.
ד. ובארו במחצית השקל (או"ח סי' תריח ס"ק י): "חולה כו'. דלא תקנו כן ביום הכיפורים. כיון דאינו אלא תקנות חכמים, ואינה חובה כל כך, וכמו שכתב מ"א סימן רנ"ד ס"ק כ"ג (דלא כט"ז סוף סימן (תרע"ז) [תרעח] דמשמע דסבירא ליה דהוי מן התורה) דאינה חובה כל כך, וא"כ ביום הכיפורים יש לומר דלא תקנו. ויש טעם לדבר, דהא טעם לחם משנה זכר למן, כדאיתא בשבת דף קי"ז ע"ב דכתיב [שמות טז, כב] לקטו לחם משנה. וביום הכיפורים, נהי דלא ירד בו מן, כמו שכתבו התוספות ריש ביצה [ב, ב ד"ה והיה], מכל מקום מסברא מערב יום הכיפורים לא ירד פי שנים כמו בערב שבת, כיון דלא הוצרכו מן ליום הכיפורים, דהא צריכים להתענות. ואפשר משום תינוקות וחולים נפל גם בערב יום הכיפורים לחם משנה, מכל מקום חכמים לא תקנו לחם משנה ליום הכיפורים, כיון דהאכילה ביום הכיפורים אינו אלא דרך מקרה".
"מיהו אין להקל כו' ועיין סוף סימן ק"ח. ר"ל, דלא תימא דהאי חומרא קולא היא למאן דאמר דאין צריך להזכיר, והוי ההזכרה ההפסקה. לכן כתב לעיין סוף סימן ק"ח, דאם אירע שהזכיר מאורע שאר הימים תוך תפלת שמונה עשרה, לא הוי הפסק, והוא הדין הכא. ועיין שם בט"ז [ס"ק יב]. וגם כאן הט"ז [ס"ק י] סבירא ליה דאין להזכיר".
ויש להעיר כי מש"כ שלא ירד בו פי שנים נראה מעט תמוה, הלא לא החסירו בגלל יום הכיפורים אלא סעודה אחת, שכן היה יורד ביום הששי כדי ארבע סעודות לששי שתים (שאחת נאכלת בליל שבת) ולשבת שתים, וביוה"כ סועדים סעודה מפסקת במקום סעודת הלילה וסעודה בסוף הצום.
וכ"כ במור וקציעה (סימן תריח): "עמג"א [ס"ק י] שהסכים שלא לבצוע על שתי ככרות, החולה האוכל בי"ה. אמנם העיקר כדעת הסובר שצריך לבצוע על שתים כמו בשוי"ט, שהרי גם בו לא ירד המן, ובודאי ירד בעי"כ לחם משנה".
ה. באליה רבה (סי' תריח ס"ק יב) כתב: "יעלה ויבא. ובוצע על ב' ככרות ומקדש, גם אומר רצה אם הוא שבת. ודעת מג"א [סק"י] להקל בכל זה ואפילו ביעלה ויבא מדינא א"צ. והט"ז [סק"י] מיקל ביותר עי"ש".
ומכל חיפושי, אליה רבה הוא הראשון המזכיר קידוש ביום כיפור. ואולי מש"כ בהמשך 'גם אומר רצה אם הוא בשבת' שייך גם לקידוש שמה שכתב שמקדש על שתי חלות היינו דוקא בשבת.
אמנם בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תריח סי"ח) חלק וכתב: "חולה שאכל ביום הכיפורים ונתיישבה דעתו בענין שיכול לברך ברכת המזון צריך להזכיר של יום הכיפורים בברכת המזון שיאמר יעלה ויבא בבונה ירושלים ואם חל בשבת יאמר ג"כ רצה אבל אינו צריך לבצוע על שתי ככרות וגם אינו צריך לקדש על היין ולא על הפת משום שלא תקנו חכמים דברים אלו ביום הכיפורים".
ו. רבי עקיבא איגר העיר בתקיפות בהגהותיו על המג"א (ס"ק י) וז"ל: "וגם א"צ לקדש. אפשר דזהו רק ביוה"כ דעלמא כיון דקידוש י"ט דרבנן לא תקנו כלל קידוש ביוה"כ. אבל ביוה"כ שחל בשבת דחיוב עליו מדאורייתא לקדש. ולהסוברים דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא דרבנן. י"ל דיצא ידי חיוב דאורייתא בהזכרת שבת בתפלה אם מכווין לצאת ולגבי דרבנן הוי כמו יוה"כ דעלמא. וגם בזה יש לחלק דדוקא מצד יוה"כ לא תקנו קידוש כלל. כיון דע"פ הרוב א"י לאכול לא תקנו משום חולה לחוד. וגם שייך סברת הר"א כ"ץ דלדידיה הוי כחול. משא"כ בחל בשבת דתקחז"ל היה בכל שבת דיהיה קידוש במקום סעודה. ממילא גם שבת זה בכלל. וזה החולה חל עליו החיוב דשבת עכ"פ להסוברים דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מה"ת י"ל דצריך לקדש כנ"ל בעזה"י".
ולכאורה חולה שאינו נמצא בבית כנסת ומקדש בתפילה, ואינו מתפלל ביחידות ומקדש מדוע שלא יקדש לפני סעודתו. א"כ, על אף שקושייתו של רעק"א חזקה, בכ"ז הפוסקים סברו שלא כמוהו, ולכן כתבו שלא יקדש.
וז"ל המטה אפרים, באלף המגן (ס"ק יח): "ואפשר דזהו רק ביוהכ"פ דעלמא כיון דקידוש יו"ט דרבנן לא תיקנו כלל ביוהכ"פ, אבל ביוהכ"פ שחל בשבת יש מי שאומר דצריך לקדש. כ"כ הגרע"א. ולי נראה דשוא"ת עדיף דהיאך יברך נוסח ברכת הקידוש אשר יבדה מלבו נוסח חדש אשר לא שערום רז"ל, וקורא אני עליו 'אל תצדק הרבה' ואם ירצה יהרהר בלבו איזהו נוסח קידוש אבל לא יוצא בשפתיו".
ודבריו מעט תמוהים שכן רעק"א שאל על קידוש של שבת ואין כאן שום נוסח מיוחד, ורק לגבי קידוש של יוה"כ ניתן לתמוה כן.
ז. בערוך השולחן (או"ח סי' תריח סי"ז) סיכם כך:
"חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך צריך להזכיר של יוה"כ בברכת המזון והיינו שיאמר יעלה ויבא כמו בתפלה ויאמרנה בבונה ירושלים כמו בכל יום טוב ואם חל בשבת אומר רצה והחליצנו וגדולי האחרונים מפקפקים הרבה בדין זה שהרי לא היום גורם האכילה אלא מחלתו גרמה לו ולמה יזכור יוה"כ בברהמ"ז [ט"ז ומג"א סק"י] ולא ידעתי איך החולים נוהגים בזה מיהו קידוש וודאי א"צ [שם]".
וכן המשנה ברורה באר:
"(כח) חולה שאכל ביוה"כ – וכן יש לנהוג לנערים שאוכלים ביוה"כ וכן היולדת שאינה מתענה [מט"א]:"
"(כט) שאומר יעלה ויבוא – הטעם כיון דבהתירא אכל הו"ל יוה"כ כמו לדידן שאר יום טוב ואם חל בשבת אומר רצה והחליצנו ויש שמקילין בזה שאפילו יעלה ויבוא א"צ לומר שלא תקנו אלא במקום שמצוה באכילתו וה"ה שאין לומר רצה והחליצנו כשחל בשבת ועכ"פ קידוש בודאי אין לו לעשות דיש חשש ברכה לבטלה, וכן אם שכח לומר יעלה ויבוא או רצה כשחל בשבת ונזכר אחר שסיים ברכת בונה ירושלים לא יחזור".
ח. ובפסקי תשובות (או"ח סי תריח סעיף טו) כתב: "וכן ההוראה למעשה שגם כשחל בשבת אין מקדשים ביוה"כ לפני האכילה לא חולים ולא קטנים". ומקורו: "שו"ת הר צבי ח"א סי' קנ"ה ומקראי קודש סי' נ"ד, אלף המגן סקי"ח... וע"ע פסקי תשובה סי' שנ"ג, שו"ת אג"מ חו"מ ח"א סוס"י ל"ט (שתמה על הגרע"א דב' טעמי קידוש במקום סעודה לא שייכי ביוה"כ אף כשחל בשבת, עיין שם)".
כמו"כ כתב: "שלשה חולים הנמצאים במקום אחד ואוכלים כהרגלם, יזהרו לכתחילה שיאכלו כל אחד בזמן אחר או בחדר אחר כדי שלא יתחייבו בחובת זימון". (שש"כ פל"ט סעי' ל"א עפ"י הכה"ח סי' קצ"ו סק"ט, ואם אכלו כאחד דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שם בהערה ק"ה) נוטה לפוטרם מזימון דהואיל ואמרה התורה ועיניתם, אלא מפני ההכרח צריכים לאכול, ולכן אף אם קבעו אולי אין זה חשיב קביעות. ובילקוט יוסף עמ' צ"ט העלה שיש להם לזמן, דהשו"ע וכה"ח שם מיירי במאכל איסור ולא במאכל היתר בזמן האסור).
ט. אמנם הרב הרשלר בקובץ הלכה ורפואה (ג, רנג-רסד) פסק שבשבת כשלא קידש בדרך אחרת, יקדש על שתי חלות. וז"ל: "מיהו האחרונים העלו דלא כהגרע"א (עי' שו"ע הגר"ז וחי"א) ואפילו ביוה"כ שחל להיות בשבת אין צריך לקדש. מיהו אם לא התפלל אפשר דאם יכול ישתדל לקדש. ויכול לקדש על הפת כיון דאומר כל הנוסח של ליל שבת ויו"ט".
ובשו"ת מגדנות אליהו (ח"ד סי' עה) ג"כ החזיק בכך שחולה יקדש ורק הסתפק בענין שתית מלוא לוגמיו, ובסופו כתב שאם יש כמה חולים יכולים לקדש ולשתות יחדיו.
מסקנה[עריכה]
מרבית הפוסקים סברו שלא יקדש אף ביוה"כ שחל בשבת, אבל יבצע על לחם משנה, ויאמר רצה ויעלה ויבוא לאחר הסעודה בברכת המזון1.