חבל נחלתו כ כג
סימן כג
י"ג מידות בשמיני עצרת
שאלה[עריכה]
האם אומרים י"ג מידות לפני הוצאת ספר תורה בשמיני עצרת?
תשובה[עריכה]
א. י"ג מידות הרחמים שלימד הקב"ה את משה רבינו בהר סיני נהגו לומר כבקשת תחנונים בשעת הדין על עם ישראל. כדברי רבינו בחיי (שמות לד, ו): "והנה בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו, ולא מזבח להקריב עליו קרבנות, ולא בית המקדש להתפלל בתוכו, לא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו וי"ג מדותיו, ומתוך י"ג מדות אלה למדנו סדרי תפלה ובקשת רחמים מאת אדון הכל יתעלה".
וכ"כ הר"י ג'קטיליא בספר כללי המצוות (כפרה ד"ה י"ג מדות): "י"ג מדות של רחמים מכפרות, דגרסינן בראש השנה פ"ק (ר"ה יז ב) ויעבור ה' על פניו ויקרא וכו', אמר רב יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראהו למשה בסיני וא"ל כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם, אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרין ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית".
ועל כן יש (עדות המזרח ונוסח ספרד של אשכנזים) הנוהגים לאומרן בתחנונים בבוקר לאחר תפילת עמידה. לעומת זאת בהוצאת ספר תורה לא נזכר בש"ס אמירת י"ג מידות אלא בראשונים בודדים.
ב. מצאתי במחזור ויטרי (סימן רמה) שכתב: "אבל מקרא של י"ג מדות שנהגו העם לאומרו בשעת קריית ספר תורה. בתענית ציבור. מנהג כשר הוא. לפי שהן דברי (חיצונים) [חינונים] וסליחות. והן הן י"ג מדות שאינן חוזרות ריקם: ודרך הוא ששליח ציבור מתחיל בפסוק ושותק כדי לרמז לציבור לאומרו. ולא מפני שיהא חובה כן. וכן נהגו העם לומר וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו: ת'. כלומר וסלחת על ידי הי"ג מדות שאמרנו. לפי שאינן חוזרות ריקם. ומטעם זה נהג ר"ת כשעונין בעשרת ימי תשובה הקהל פסוקי דרחמי וקודם אומ' החזן. ויעבר. בקול רם וערב: והציבור אומ' י"ג מדות ותכף סיומו ונקה. או וסלחת. קודם שמתחיל החזן כלל בפסוקי דרחמי".
וכ"כ בספר מנהגים דבי מהר"ם (סדר פורים): "אבל אותו פסוק של י"ג מדות שנהגו לומ' בתענית ציבור הוא מנהג כשר שהם דברי תחנוני' שאינ' חוז[רו]ת ריקם".
והביא דבריו באורחות חיים (ח"א הלכות קריאת ס"ת): "ובמחזור ויטרי כתוב מה שנהגו הקהל לומר י"ג מדות בשעת קריאת התורה בתענית צבור מנהג כשר הוא לפי שהם דברי תחנונים והן הם י"ג מדות שאינן חוזרו' ריקם דרך הוא שש"צ מתחיל ראש הפסו' ופוסק עד שיפסוק המקרא מפי הצבור ואח"כ חוזר לגומרו ואינו אלא רמז לצבור לאומרו ולא מפני שחובה הוא להתחיל ולשתוק וכן נהגו בפסוק וסלחת לעוננו ולחטאתנו וכו' ע"כ"
במחזור ויטרי לא כתב מה מקורו אלא כתב שהוא מנהג, ואף הוא לא הזכיר אמירתם ברגלים אלא בתענית ציבור.
בשאר ספרי מנהגי אשכנז לא מצאתי על כך מאומה.
ג. כתב בספר מנהגי החגים (לרב יהודה חיון) לגבי י"ג מידות: "בשלושת הרגלים נהוג לומר י"ג מידות לפני קריאת התורה, עם פתיחת ארון הקודש (סידור עבודת ישראל עמוד 223; שערי ציון לר' נתן נטע הנובר שער ג)". והוסיף: "הטעם: שכן בשלושת הרגלים העולם נידון: בפסח על התבואה, בשבועות על פירות האילן, ובסוכות על המים (מטעמים חדש דף כ בשם ילקוט דוד)".
ובסידור עבודת ישראל כתב: "שלש עשרה מדות ורבון העולם לי"ט ור"ה וי"כ אינם בשום סדור כ"י ולא בדפוסים ישנים אבל הם נעתקות אל הסדורים החדשים מס' שערי ציון שער ג'".
למדנו שמתקופת תלמידי רש"י הופיע מנהג אמירת י"ג מידות בקריאת התורה בתענית, וכנראה יותר מאוחר הונהג גם ברגלים, וכן נהגו בכל קהילות אשכנז.
ד. מקור נוסף עפ"י המקובלים כתב הברכי יוסף (או"ח סי' תפח ס"ה): "בעת הוצאת ס"ת נמצא כתוב מהאר"י זצ"ל סדר תפלה כנודע וכתוב שם שיאמר י"ג מדות, וכן יעשה במוסף, וביום שני. וכתב המופלא מהר"ם זכותו באגרותיו כ"י, כי מקום השנות זו התפלה במוסף הוא כשאומר בש"ץ כבודו מלא עולם, וביום ב' בהוצאת ס"ת, וביוה"ך במנחה בעת הוצאת ס"ת. והי"ג מדות יקראם כקריאת התורה, משני טעמים: אחד כולל, דהכי יליפנא משמיה דמרן האר"י זצ"ל שאין היחיד אומר כלל הי"ג מדות אלא בחילופיהן באתב"ש. והשני הפרטי, כי אין כונת אמירת י"ג מדות בי"ט כאמירתן בחול, וע"כ אין אומרים פסוק ויעבור בתפלת י"ט כלל, כי אז הכונה בבחינות עליונות, והוא סוד אמירתן ג' פעמים, ואין בנו כח אפי' ברבים לאומרם דרך תחינה, אלא דרך שבח, על דרך שאומרים י"ג מדות של מי כמוך, ומינה דעיקר אמירתן הוא כקורא בתורה, ודוקא בי"ט הראשונים שאז מאיר עצמות בחינת המועד. ולהיות כי תפלת בריך שמיה, אין עיקרה אלא בתפלת מנחת שבת, א"כ נכון לומר תפלת י"ט בשחרית כשחל י"ט בשבת. ובא"י שאין שם אלא י"ט אחד ובמנחה אין ס"ת, אין משלשים בתפלה הנז'. עכ"ד הרמ"ז זלה"ה בכ"י".
ומן הברכ"י הביא בשערי תשובה (סי' תפח ס"ק ב*): "ובענין אמירת הי"ג מדות בהרבש"ע בשעת הוצאת הס"ת כתב בפע"ח וז"ל מצאתי במחזור של מורי ז"ל כתב מבחוץ מכת"י מורי ז"ל ביום א' דשבועות יקרא י"ג מדות ג"פ ואח"כ יאמר רבש"ע מלא כל משאלות כו' וכן יה"ר ויחזור התפלה ג"פ ואח"כ יאמר ג"פ ואני תפלתי וכן יעשה במוסף וביום ב' ביוצר וכן דפסח וכן דסוכות כו' ע"ש ולא ראיתי נוהגין לו' התפלה ג"פ רק פעם אחת לבד ומ"ש וכן יעשה במוסף כו' פי' הרמ"ז באגרותיו סי' י"ד דהיינו כשאומר החזן כבודו מלא עולם וביום ב' ביוצר בהוצאת ס"ת וביוה"כ במנחה גם הוא בשעת הוצאת ס"ת ומזה יבין שבא"י אין משלשים הטעם כי אין להם אלא י"ט אחד ובמנחה אין ס"ת כו' ע"ש".
ה. עפ"י שני מקורות אלו נהגו באשכנז לאומרם. כתב באליה רבה (סי' תקפא ס"ק א): "ראש חדש אלול וכו'. משנכנס אלול כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה, מהרי"ל [ה' ימים נוראים אות ג]. כשמתענה מראש חודש אלול ואילך, ישאל מהש"י שיתן לו שררה וחיים ובנים לעבודתו. בהוצאת ספר תורה יאמר י"ג מדות ג' פעמים, גם ואני תפלתי לך ה' עת רצון ג' פעמים (מהר"י [צמח] מרי"א ש"ע האריז"ל אלול ס"ב)".
וכן כתב החיי אדם (ח"א כלל כד סי"ד): "ובשבת וראש חודש ויום טוב מזכירין י"ג מדות ואומרים מזמורי תהלים של מטר כדאיתא בסדורים (א"ר)".
ו. בעדות ספרד התעוררו שלא לומר י"ג מידות ברגלים.
כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ט, או"ח הערות לסימן קח): "ואני הנהגתי בבית מדרשי בשעת פתיחת ההיכל ביום טוב, שלא לומר י"ג מדות כלל, ואף על פי שבשער הכוונות (דף פט סע"ב ודף ק ע"ב) העתיק מהרח"ו מגליון מחזור אשכנז של רבינו האר"י, מכתב יד קדשו, שבשעת הוצאת ס"ת ברגלים ובימים נוראים יאמרו ג' פעמים י"ג מדות, (וכ"כ בכף החיים סופר סי' קלד ס"ק יא). אולם כבר תמהו על זה ממ"ש האר"י בשער הכוונות (דף קג ע"ד) שבליל הושענא רבה אף שאומרים סליחות אסור לומר ויעבור וי"ג מדות. (והובא בכף החיים סי' תרסד אות ג). ע"ש. וכן ראיתי להגאון החסיד ר' אליהו מני בספר שיח יצחק (דף קסה ע"ב), וז"ל: בק"ק בית אל אומרים י"ג מדות בשעת הוצאת ספר תורה, ואני לא נהגתי לומר י"ג מדות, ואף על פי שהוזכרה בשער הכוונות, משום דאתיא זכירה שבחמדת ישראל של מהר"ש ויטל פקפק בזה, ואמר שכמדומה שהאר"י ז"ל כתב כן בתחלת למודו, ולכן לא הנהגתי לאומרו. ע"ש. (וכן הובא כל זה בשו"ת תנא דבי אליהו עמוד תיא אות עא). וכ"כ הרה"ג נסים כצ'ורי בספר מעשה נסים (עמוד קלג – קלד). ע"ש. והאריך בזה הרה"ג ר' יעקב הלל בקובץ מקבציאל (גליון כא עמוד צה והלאה). ושם (עמוד צח) הביא בשם מהרח"ו שכתב על זה, ולא ידעתי אם מורי ז"ל [האר"י ז"ל] כתבו בתחלת ימיו שעדיין לא נכנס בפרדס החכמה, והעתיק זה מספרים אחרים. ולזה דעתי נוטה. ע"כ".
ובילקוט יוסף נסמך על כתפי אביו וכתב (קצוש"ע אורח חיים הלכות יום טוב של חג הפסח) בסעיף יא: "בהוצאת ספר תורה, יש נוהגים שהשליח צבור פותח באמירת י"ג מדות, בטעמי המקרא כאדם הקורא בתורה, והצבור עונים אחריו. ויש מפקפקים על זה, שעל כל פנים אין לומר י"ג מדות ביום טוב. ולכן שב ואל תעשה עדיף. וכן אנו נוהגים שלא לומר י"ג מדות כלל, לא ברגלים ולא בימים הנוראים, מלבד ביום הכפורים. [חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג עמוד רמה]".
וכן בילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן תרסח-תרסט – סדר תפלות שמחת תורה) בסעיף יב כתב: "בשעת פתיחת ההיכל ביום שמיני עצרת צריך להמנע מאמירת י"ג מדות, ומנהגינו שלא לומר י"ג מדות בכל יום טוב בשעת פתיחת ההיכל, וכל שכן בשמיני עצרת שנוהגים בו שמחה יתירה. [הגרש"ז אויערבאך בספר הליכות שלמה (מועדים, עמוד רמו) כתב, שאף הנוהגים לומר ביום טוב י"ג מדות ג' פעמים בשעת פתיחת ההיכל, מכל מקום בשמיני עצרת שיש בו שמחה יתירה, אין ראוי לומר בו י"ג מדות. ע"ש. ואנו נוהגים שלא לאומרו כלל בשום יום טוב, כמ"ש בשעה"כ (דף קג ע"ד), שאפי' בליל הושענא רבה אסור לומר י"ג מדות, מפני קדושת המועד, וכל שכן ביום טוב. וכמו שנתבאר בחזון עובדיה פסח עמוד רמה]".
ז. מה שהביא הילקו"י משם הגרשז"א יש להשיב עליו. שכן קרבנות המוספים של שמיני עצרת אינם כקרבנות הרגלים (שני פרים, איל אחד, שבעה כבשים) אלא כקרבנות המוסף של ר"ה ויו"כ (פר אחד איל אחד שבעה כבשים), וא"כ דוקא שמיני עצרת הוא יום דין ביום טוב, כעין ראש השנה ולא כעין הרגלים, ועל כן ראוי לומר בו י"ג מידות.
ח. עוד מצאתי בשו"ת להורות נתן (ח"ז סי' ו) שכתב שיש לומר י"ג מידות בימי השמחה. וז"ל: "וכמו כן לענין י"ג מדות, הרי חזינן שאומרים י"ג מדות בימים טובים בשעת הוצאת ספר תורה, וכמש"כ בשערי תשובה (או"ח סי' תפ"ח), אלא שהביא שם בשם הרמ"ז שלא לומר ויעבור עיין שם. ובס' דעת תורה (או"ח סי' תפ"ח ס"ג) הביא משו"ת בש"ר (סי' ע"א) שכתב בשם רב האי גאון שלא לומר י"ג מדות בשבת, והדע"ת תמה דא"כ גם ביום טוב לא יאמרו עיין שם, ועיין דעת תורה (או"ח סי' תקס"ה) בזה. ועכ"פ לפי מנהגנו שאומרים י"ג מדות ביום טוב, מוכח שאין איסור לומר י"ג מדות בימי שמחה".
ט. האריך מאד עפ"י הקבלה בשו"ת וישב הים (ח"ב סי' יא, והיא התשובה שהזכיר הגרע"י זצ"ל לעיל) בענין אמירת י"ג מדות בפתיחת ההיכל בימים טובים וימים נוראים. ולאחר אריכות גדולה חתם:
"העולה לדינא"
"יב. ותצא דינ'ה, להורות להלכה ולמעשה על דעת הפוסקים ועל דעת מקובלי האמת, שאין לומר י"ג מדות בשעת פתיחת ההיכל בימים טובים ונוראים, ולא ביום הושענא רבה, וגם לא בשעת הברית בשבתות וימים טובים וכו' אפילו בעתות הצרה. אבל הבקשה והתפלה שתיקן אותה האר"י ז"ל, אותה לבדה יאמר אם ירצה בעת פתיחת ההיכל בימים טובים ונוראים. ויהי רצון שקדושת הימים טובים יגינו עלינו מכל צרה שלא תבוא, ונזכה בהם להארת פנים העליונים מאירים ומזהירים, ולכל השפעות הטובות ישועות ונחמות אכי"ר".
י. אמנם בקונטרס 'האמת תורה דרכה' (למחבר מקובל ועלום שם) בנספח, חלק עפ"י הקבלה על כל מסקנות 'וישב הים' וכתב שכל ישראל ספרדים ואשכנזים נהגו לומר י"ג מידות בהוצאת ס"ת בר"ה ויו"כ ורגלים, ואת הערות הרב יעקב הלל עפ"י הקבלה ועפ"י דעת חלק מהמקובלים שהאר"י חזר בו, דחה לגמרי.
וע"כ נלענ"ד שבכל מקום שנהגו לומר י"ג מידות ברגלים יש להמשיך ולאומרן לפני הוצאת ס"ת, והמקובלים והרב עובדיה שלא נהגו לאומרן הן מיעוט הבטל לכלל שאינו מהמקובלים. ואולי בחו"ל בשמחת תורה שהוא יום אחר משמ"ע אפשר לא לאומרו ולקבל את הערת הגרשז"א.
מסקנה[עריכה]
יש לומר י"ג מידות בכל הרגלים ואף בשמיני עצרת.