חבל נחלתו כ כא
סימן כא
ספרדי למפטיר בתענית
שאלה1
האם מותר וראוי להעלות לתורה ספרדי להפטרה בתענית כאשר למנהגי בני ספרד אין הפטרה בתענית ציבור וממילא אין ברכות, הן מצד המניין והן מבחינתו האישית?
תשובה
[עריכה]א. כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו סי' ט) כי בני ספרד נהגו עפ"י הב"י (סי' תקעה) שכתב שלפי הרמב"ם והר"ד אבודרהם לא נהגו כלל הפטרה בתענית ציבור לא בשחרית ולא במנחה, פרט לתשעה באב בשחרית (לפי הרמב"ם) ובמנחה (לפי הרד"א), ולכן בשאר תעניות ציבור אין לספרדי לעלות למפטיר. אמנם אם קראו לו יכול לברך ולהפטיר משום שכל הקביעה שלא תקנו הפטרה הוא משום טירחא דציבורא, ואם בני אשכנז לא חשו לטירחא דציבורא ומפטירים, אף בן ספרד שמצטרף עימהם מברך ומפטיר.
ודחה הגר"ע הדאיה את ההשוואה בין ברכות ההפטרה לבן ספרד לברכת שהחיינו ביום השני של ראש השנה על תקיעת שופר שספרדי לא יברך, מפני שלדעה זו אין לברך כלל שהחיינו ביום השני של ר"ה וספק ברכות להקל, אבל בתענית ציבור שכל הסיבה היא מצד טירחא יכול לברך.
ב. בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רמח) בתחילה הביא מקור המנהגים וחילוקי הגירסאות ממס' סופרים (פי"ז).
וכתב: "אבל שם במס' סופרים לא הוזכר כלל מנחה, אדרבא נראה דעל שחרית קאי כמו בחנוכה ובפורים. ובב"י או"ח בסי' תקע"ה הביא הרא"ש הנ"ל, והביא גם מרבינו ירוחם בנתיב י"ח ח"א [דף קס"ג טור ד'] שכתב פשוט במ"ס וכו', וסיים הרי"ו הכל לפי המנהג עיין שם, נראה שפירש בהמס' סופרים כנ"ל מהמעון אריות. ומהרמב"ם פי"ג הי"ח מתפילה הביא הב"י שם, שנראה שאין מפטירין בשום תענית לא בשחרית ולא במנחה, ושכן מנהג ספרד, אבל מהטור נראה שמפטירין בכל התעניות, ושברוקח סימן רי"ב כתב דדוקא במנחה מפטירין ולא בשחרית עיין שם". ונו"נ בדברים אחרים ואח"כ מסיק:
"ד) והנה לני"ד בהך ספרדי שהפטיר ובירך בביהכ"נ אשכנזי, לפענ"ד מקור הדבר במ"ש החיד"א בחיים שאל ח"א סי' צ"ט לגבי ברכת הלל, דלכאורה לאו שפיר עבד הך בן אר"י דאין אומרים ברכת הלל בר"ח להיות ש"ץ בחו"ל ולברך להוציא הציבור שהם חייבים בברכה זו לפי מנהגם, וצידד שם מהר"ן ריש פ"ק דמגילה דבן עיר אינו מוציא בן כפר דאינו מחויב בדבר קרינן ליה, וממ"ש הפר"ח בסי' תפ"ט סעיף ה' לגבי ספה"ע, ושוב מסיק דלא היה ברכתו לבטלה ומצי לאפוקי רבים י"ח, מהא דפסחים דף ק"ו ע"א ברב אשי, עיין שם ברשב"ם בד"ה ואגיד ובר"ן, למדנו דאע"ג דרב אשי במקומו ביום השבת לא היו נוהגין לומר קידוש גדול של לילה אפ"ה אם במחוזא היו אומרים היה אומר להם כמנהגם והיה מוציאן י"ח ברכת קידוש גדול של יום, וכיון שלפי דעתם של חכמי מחוזא גם ר"א מחויב דלסברתם כו"ע יש להם לעשות כן, מקרי מחויב בדבר ושייך ערבות, וה"נ לגבי הלל עיין שם".
"וא"כ ה"ה בני"ד בברכת ההפטרה, שלדעת הנך חכמים כו"ע צריכין להפטיר ומקרי מחויב בדבר, ויכול לברך ולהוציא י"ח. ובארחות חיים (=למהרש"ם) או"ח סי' תכ"ב אות י' הביא מפתחי תשובה שהניח בצ"ע על החיים שאל לדידן שכל אחד מברך לעצמו עיין שם, ואין הפתחי תשובה תח"י. אבל בני"ד בברכות הפטרה שרק המפטיר אומרם להוציא הציבור המחויב בדבר, לכו"ע כן הוא".
"ואינו דומה למה שהאריכו לגבי בן אר"י ביום טוב שני לגבי עליה לתורה, עיין בשע"ת או"ח סימן תצ"ו סק"ה, ועיין בשבות יעקב ח"א סי' מ' מ"ש מהלק"ט ח"א סו"ס ד', ושם בהלק"ט הביא מהר"ן הנ"ל בפ"ק דמגילה ושכ"ש לקרות בתורה ביום טוב שני שעבר זמן היו"ט לגבי בן אר"י עיין שם, והשבו"י דחה דבריו וס"ל דיכול לעלות לתורה עיין שם ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' קס"ח, וע"ע בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב סי' שכ"ד מ"ש להב"ח או"ח סוף סי' תקס"ו לגבי ת"צ שיש מי שאומר שמי שאינו מתענה אינו עולה לתורה, ומ"מ אם אירע שקראוהו יעלה ויברך ויקרא בפרשת ויחל וכן ביום טוב ב' דעצרת ושמח"ת שחייבים לעלות ולברך ולקרות עיין שם".
"אך בחיים שאל גופא בח"א סי"ג, לגבי חתן תורה בשמח"ת דחו"ל שכיבדו לאחד מבני אר"י, כתב דאין לו להיות חתן תורה עיין שם. אמנם התם שאני דהקריאה נתקנה משום היו"ט, וכשאצלו יום חול הוא איך יברך, ובפרט להפטיר מקדש ישראל והזמנים איך יכול לומר זה כשאצלו חול הוא, ולזה בשערי אפרים שער ח' סי' צ"ז דבדיעבד אם קראוהו למפטיר יברך ברכות התורה ואחד מבני חו"ל יאמר ההפטרה וברכותיה עיין שם, ואף שמוציא הציבור המחויבים בדבר, מ"מ איך יכול לומר שקר בנפשו מקדש ישראל והזמנים, או את יום חג המצות הזה וכדומה, משא"כ בני"ד דתענית הוה לכו"ע אלא שאצלו לא נהגי להפטיר, מ"מ מחויב בדבר מקרי כיון שלדעתם גם הוא צריך להפטיר, ועכ"פ אלו ואלו דא"ח וצריכין לראות שאלו המתנהגים אחרת עפ"י חכמיהם יקיימו מנהגם ושייך בזה ערבות ומחוייב בדבר מקרי, ואינו דומה להא דבן כרך דהתם יומא קגרים הקריאה ואצלו לאו פורים הוה ועושה שקר בנפשו ודו"ק".
"וביותר י"ל דהנוהגים שלא להפטיר נהגו רק לעצמם, ומעיקרא לא הוקבע מנהגם על כה"ג כשיבואו למקום שנהגו אחרת, וזה שייך רק במנהגים לא בדבר הנוגע לדינא. ואדרבא בני"ד נראה שאותו ספרדי היה מחויב לקרות ההפטרה ולברך אחר שקראוהו לתורה, וכמנהג ביהכ"נ, דאי לא יקרא הוי בגדר לא תתגודדו, והוי פרהסיא יותר ממה שכתבו לגבי תפילין בחוה"מ בביהכ"נ אחת [עיין להגה"ק מבוטשאטש באשל אברהם או"ח סי' ל"א, ובמאסף לכל המחנות שם ס"ק ז'], דהכא אוושא מילתא טפי לשנות המנהג שהעולה שלישי בת"צ במנחה מפטיר בברכותיה ודו"ק. ושפיר עביד שאמר ההפטרה עם ברכותיה להוציא את ציבור האשכנזים למנהגם".
ודעתו שעולה ומפטיר ומברך.
ג. וכן בס' ירושלים במועדיה (חלק בין המצרים, לגר"א נבנצל, עמ' קפד סעיף מא) כתב שאם עלה יברך ויפטיר. ובהערה (76) ציין לתשובת החיים שאל ולאג"מ (או"ח ח"ב סי' קעט), וכן למועדים וזמנים (ח"ז סוף סי' קעט).
ובאג"מ כתב שמי שנמצא בבית כנסת שנוהגים להגיד הלל בברכה בית הכנסת והוא אינו נוהג בכך, צריך לומר הלל ואף ברכה אם ירגישו שאינו מברך מפני המחלוקת, והסתמך על מעשה רב אשי בפסחים קו ע"א ובמועדים וזמנים חלק עליו שאין לברך כאשר לפי מנהגו אין מברכים.
וכן כתב שיעלה ויברך ויפטיר בספר ילקוט שבע – לך שלמה (לרב שמואל בן עמרם עמ' 21 סעיף לו).
ד. ונראה לענ"ד שצריך לדון בחיוב הברכה רק אגב חיוב הקריאה.
בהפטרה בתענית ציבור נחלקו מנהגי ספרד ואשכנז. לבני אשכנז מנהג הציבור לקרוא הפטרה, בני ספרד לא נהגו אבל אין בכך איסור, אלא לא נהגו משום טירחא דציבורא. וכיון שבני אשכנז נהגו כך כמנהג הגון, גם בן ספרד יכול להצטרף ולאומרה. ואין בכך משום 'אל תיטוש' כיון שלא מחליף מנהגו אלא עושה רק בדרך ארעי. ולגבי הברכות כיון שתוקנו ע"י אנכה"ג הוא מחוייב בהן אגב ההפטרה עצמה והן אינן לבטלה כשם שההפטרה אינה לבטלה. כמו"כ אין בהפטרה דין שומע כעונה ולא חיוב פרטי על כל משתתף בתפילה, אלא חובה על קריאת הפטרה. ולכן אם נקרא להפטרה עולה ומפטיר בברכותיה.
ולא דמי לבן כרך בעיר בפורים ולבן א"י בחו"ל לתפילה – שלהם יש דין שונה באותו יום ולא מוציאים את הרבים ידי חובה. (ולקה"ת לבן א"י בחו"ל ביו"ט שש"ג פסקו שבדיעבד עולה ומברך). וכן לא דומה להוספת ברכה כגון שהחיינו לשופר ביום השני או לשהחיינו בראש חודש שכיון שעדתו פסקו שלא לברך – צריך לעשות כעדתו. אך לגבי הפטרה בתענית ציבור בני ספרד לא נהגו, אבל יכול להעמיס על עצמו ולנהוג כן.
מסקנה
[עריכה]ספרדי שהעלוהו למפטיר בתענית ציבור כשמתפללים בנוסח אשכנז יברך ויקרא הפטרה וכן יברך ברכות שלפניה ושל אחריה.