חבל נחלתו כ כ
סימן כ
סחיטת פירות ביום טוב
שאלה
[עריכה]האם מותר לסחוט לימון לתה ביום טוב?
תשובה
[עריכה]א. לא מצאתי בראשונים ובשו"ע דיון ברור על סחיטה ביום טוב. לכאורה סחיטה היא מלאכת אוכל נפש ועל כן מן הראוי היה שתהא מותרת לגמרי כשחיטה ובישול ביו"ט. ובכ"ז מצאנו בראשונים שלא התירו הרבה יותר משבת שבה סחיטה היא מלאכה דאורייתא.
כתב בשיטה מקובצת (ביצה כג ע"ב):
"מתני' אין צדין דגים מן הביברים כו'. והא דאסרי צידה ושרינן אפיה ובשול אף על פי שהם אבות מלאכות נמי. כבר אמרו בירושלמי דנפקא לן מקרא. דגרסינן התם ר' יוסי בשם ריש לקיש אך אשר יאכל לכל נפש וגו' וסמיך ליה ושמרתם את המצות מן ושמרתם את המצות כלום לא התרתי לך אלא מלישה ואילך שהוא זמן שמור מצה. והוא הדין לכל מלאכה שהוא כעין לישה שהיא מלאכה קרובה לאוכל נפש כגון שחיטה והפשט וכיוצא בהן לאפוקי צידה וטחינה וקצירה והרקדה. ועוד דצידה היא כעין קצירה וכן לקיטת פירות אף על גב שהיא מלאכה קרובה לאוכל נפש אסורה לפי שהיא בכלל קצירה. ועוד סחיטת בוסר ביום טוב אסור גזרה שמא יסחוט ענבים כדאיתא בשבת כן נראה לי. ועוד דהא קאי בוסר לסחיטה והרי הוא כתותים ורמונים. והתם הביא שקלא וטריא בהא מילתא. ועוד גרסינן בירושלמי ר' חזקיא פליג אך הוא לבדו שלשה מיעוטין מכאן שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד ביום טוב. ואמרינן התם דלתנא קמא דלא שרי אלא מלישה ואילך אסור לברור ולחזקיה שרי. ואיכא למידק כיון דאסור לברור לתנא קמא למה הותר לברור קטנית לבית הלל ולדברי הכל הותר כתישת תבלין והיא תולדה דטוחן וכל שנאסר האב נאסרו תולדותיו וכל שכן הני דאבות נינהו".
נראה מדברי השטמ"ק שסחיטה מעיקר הדין היה צריך שתהא מותרת, לולא גזירות חכמים בה משום שבת.
ב. כתב בספר מצוות גדול (לאוין סימן סה): "ראיתי כתוב בהלכות גדולות קדמוניות דרב יהודאי גאון שרי למיעבד ביומא טובא מידי דמישתי ביומי כי מיפא ובשולי וליכא למיחש משום סחיטה ושריוה רבנן במתיבתא עכ"ל, ואיני רואה היתר סחיטה ביום טוב אלא כעין שביארנו, \וכן\ כתב מורי רבינו יהודה בשם ר' יצחק כי הר"ר יוסף התיר לדוך שומין בי"ט ולקחת הבוסר ולדוך ולסחוט משקין של הבוסר על השומין הנדוכין משום דהוי משקין הבא לאוכל כסחיטת אשכול בקדירה, ולא הודה לו רבי יעקב דדווקא נקט אשכול של ענבים שענבים ראוין לאכילה אבל בוסר אינו ראוי לאכילה כי אותן שאוכלין בטלה דעתן אצל כל אדם והוי כבורר אוכל מתוך פסולת עד כאן לשון מורי".
עולה שדעת רב יהודאי גאון היתה להתיר סחיטה אמנם הראשונים בצרפת אסרו וסברו שדין יו"ט כדין שבת. והו"ד ביש"ש (ביצה פ"א סוף סי' לט) ואח"כ בדברי המג"א להלן.
ג. כתב הרשב"א בעבודת הקודש (בית מועד שער א סימן ד):
"טו) פירות העשויין להוציא מהן משקין כזיתים וענבים אין סוחטין אותן ביום טוב ואין צריך לומר בשבת, ולא עוד אלא אפילו הכניסן לאוכלין ויצאו מהן משקין אסורין, חוששין שמא יתן דעתו להוציא מהן משקין ויסחוט".
"טז) תותים ורימונים רובן לאכילה ומיעוטן למשקין, ולפיכך אין סוחטין אותן שהרי יש שסוחטין אותן למימיהן. הכניסן לאוכלין ויצאו מהן משקין מותרין, שכל שרובן לאכילה והכניס אלו לאכילה אף על פי שאתה מתיר היוצא מהן אין חוששין שמא ימלך ויסחוט".
"יז) שאר מיני פירות כעוזרדין וחבושין ופרישין כולן לאכילה הן עומדין ואין עשויין למשקין, ולפיכך סוחטין אותן לכתחילה שאינו אלא כמפריד אוכל מתוך אוכל".
"יח) השום והבוסר והשלקות הרי הן כתותין ורימונים ואין סוחטין אותן לכתחילה, וכל שכן הבוסר שרובו למשקין ולפיכך אפילו לשחקו בקערה אסור, דשחיקתו זו היא סחיטתו. אבל השום והשחלים והחרדל נדוכין כדרכן ואינו חושש, אבל לא יסחוט, ודג להוציא ממנו צירו הרי זה אסור".
"יט) וכולן שריסקן מערב שבת והטעינן קורה מבעוד יום ויצאו מעצמן מותרין ואין צריך לומר ביום טוב ואפילו זיתים וענבים, אבל לא יגמור בידיים".
"כ) פעמים שאפילו לסחוט בידיים מותר ואפילו זיתים וענבים. כיצד, סוחט אדם אפילו אשכול של ענבים לתוך הקדירה שיש בה אוכלין ובכל מקום שיש בהן אוכלין, ואינו נמנע ואפילו בשבת, שכבר ביארנו שכל משקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל ואינו אלא כמפריד אוכל לתוך אוכל. וכן הסכימו מרבותי הגדולים מורי הוראה, אלא שיש מן הגדולים שאסרו לעשות כן בשבת. ונראין דברי הראשונים והמחמיר תבוא עליו ברכה".
נראה מדברי הרשב"א שכל חוּמרי סחיטה בשבת חלים אף ביום טוב.
ד. וכך פסק המגן אברהם (סי' תקה ס"ק ג): "כתב הד"מ ודין סחיטת בוסר עסי' ש"כ וכ"כ הב"י בשם סמ"ג וסמ"ק דאסור לסוחטו בי"ט אפי' לאוכלין דה"ל בורר אוכל מתוך הפסולת כ"כ הג"מ ואף על גב דמותר לברור בי"ט כמ"ש סי' תק"י מ"מ לסחוט אוכל מפסולת אסור: ומ"ש ביש"ש דבה"ג התיר סחיטה לצורך אוכל נפש צ"ע דהא בריש ביצה אסרינן משקין שזבו בי"ט גזירה שמא יסחוט ע"ש ודוחק לומר דגזירנן שמא יסחוט שלא לצורך".
וכ"פ החיי אדם (חלק ב-ג, הלכות שבת ומועדים כלל פא ס"ז): "לענין לסחוט לימעניס וציטרין (לימונים) וכן דין סחיטת בגד, כל מה שאסור בשבת אסור ביום טוב, ונתבאר בהלכות שבת במלאכת דש [כלל י"ד] (סי' תק"ה במג"א)".
ה. הבן איש חי (שנה שניה פרשת יתרו סעיף ו) חיפש דרך להקל מעט את העול בדיני סחיטה וז"ל:
"כשם שהסחיטה אסורה בשבת, כך אסורה ביום טוב, ואף על פי שהיא לצורך אוכל נפש, אלא שבשבת אסורה מן התורה, וביו"ט אסורה מדברי סופרים שגזרו בזה שמא יטרח ביום טוב לעשות הרבה גם לצורך חול, דדרך העולם לעשות זה לצורך ימים רבים, וכנז' בסי' תצ"ה יע"ש, והנה פה עירנו בגדאד נוהגים לסחוט רמונים חמוצים וגם את הבוסר ביום טוב לתוך קערה ריקנית, ואח"כ נותנים את המים הנז' לתבשיל לבשלו בהם כדי שיהיה חמוץ, אך קודם שסוחטין את הבוסר ואת הרמונים, דרכם לשלקם תחלה במים על האש ואח"כ סוחטים אותם, כדי שיהיו נוחין להסחט יפה ובנקל, ונראה לי לישב המנהג שנהגו לסחוט לקערה ריקנית ולא להאוכל, מפני כי ביום טוב הסחיטה מותרת מן התורה משום אוכל נפש, וחכמים גזרו לאסור שמא יעשה הרבה לצורך חול, ואלו כיון דשולקים אותם תחלה א"א לסחוט מהם הרבה לצורך חול, כי יתקלקל המשקה הנסחט מהם ולא יתקיים אלא לצורך בו ביום דוקא, ועל כן בזה לא שייכה גזירת חז"ל, ואף על גב דעושים כן גם בבוסר וכתבתי לעיל דיש אוסרין לסחוט הבוסר גם לצורך האוכל, אפשר לומר דמודו בבוסר שלוק מפני כי בשליקה נחלש קושי חמיצותו ויהיה ראוי קצת לאכילה, ואין לו דין בוסר הנז"ל, כן נ"ל לישב המנהג".
ו. עיין בשאלה בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' ריב) ונביא מעט מתוך אריכות דבריו.
"ג) זה בנוגע לשבת – ולענין יום טוב, ידוע מחלוקת הראשונים הא דקצירה סחיטה ודישה אסור ביום טוב אי מן התורה או רק דרבנן – עי' תוספות ביצה ג' א' ד"ה גזירה, ור"ן ריש אין צדין בארוכה, וכן ברא"ש שם – ולהלכה נפסק בסימן תצ"ה, דאסרום חכמים ולא מן התורה..."
"איך שיהיה, בשו"ע נפסק דביו"ט כל אוכל נפש הותר מה"ת ואף קצירה וטחינה ודישה, ואסור רק מדרבנן – באופן דבשאלה דידן, הדבר נוגע לתרי דרבנן דהוי כמו אין עיקרו דאורייתא, עי' בית שמואל אע"ז סוף סי' כ"ח – אם כן ממילא אם הי' השאלה לענין סחיטת לימינוס ביום טוב, ודאי יכולין להתיר, כיון דאף לענין שבת יש הרבה מתירין וכנ"ל..."
"אכן קשה לי מאד – דהרי מבואר בטו"ז סי' תק"ד בשם מהרי"ל, וכן במג"א תצ"ה ס"ק ג' דאסור לדוך ביום טוב שקדים לעשות מהם חלב, כי אפשר לעשות בעיו"ט ואף שמפיג קצת טעם..."
"ובמשנה ברורה תצ"ה ס"ק ט' וז"ל ונראה דעל ידי שינוי יש להתיר..."
"ד) ונבא לשאלתנו לסחוט תפוזים ואשכוליות – זה ודאי סתימת רוב הפוסקים לאסור סחיטה ביום טוב...
"ה) והנה בני"ד למצא איזה היתר לסחוט התפוזים או אשכוליות, לסחוט ע"י כלי העשוי לכך כמו מכבש ונותן הפרי תוך המכבש וכך נסחט המשקה מהפרי, ודאי דאסור אף ביום טוב וכדביארנו. אכן יש עוד אופן סחיטה בפירות אלו – יש כלי כזה, חתיכת זכוכית עשוי כתואר מגדל קטנטן או ככובע חד קצת למעלה, וחותכין הפרי לשנים ואח"כ נותנים חצי הפרי החתוך על הכובע ומסבב כך חצי הפרי על כובע הלזה שעשוי בשם חריצים ונעיצים, ומחמת דחק ידו שהוא דוחק הפרי על החריצין הללו יוצא כמעט כל מה שבקליפה ואף האוכל נתמעך כך ויוצא יחד עם המשקה, וכמה פעמים לא נשאר רק הקליפה וכמה פעמים נשאר מעט מהאוכל דבוק בהקליפה, אבל הרבה מהאוכל יוצא עם המשקה, ובהמשקה היוצא יש תערובות חתיכת אוכל – ובאופן כזה, כשאדם צמא ורוצה לסחוט לעצמו פרי או שנים בכדי לשתות לאלתר, יש מקום להתיר וכדנבאר..."
"...ואם יעשה הסחיטה בכלי זה על ידי שינוי קצת, כמו הצלאה לענין דיכת מלח, יש לנו ההיתר מהפוסקים המובא באות ג' דעת הסמ"ג ור"ן וטור דכל מלאכת אוכל נפש מותר ע"י שינוי אפילו בדבר שאינו מפיג טעמו, ואפשר לעשותו מעיו"ט – וגם המשנ"ב דמתיר סחיטת שקדים על ידי שינוי. ועוד ההיתר דאות א' דזה מקרי צער צמא דהוי כמו צער דרעבון דמתיר בתוס' יבמות קי"ד ביום טוב לענין איסור דרבנן דמפרק כלאחר יד, או אפילו שלא כלאח"י לרבנן דר"י משום דאין דישה אלא בגידולי קרקע (ועי' סמ"ג ל"ת ס"ה מלאכת דש שם הלשון ובמקום צערא צמא לא גזרו רבנן) וגם סניף שלא למנוע משמחת יום טוב, וכאמור שבפסח אין מצוי לשתות מה שנעשה בהכשר, וכמובא בשערי תשובה סי' ת"ס משאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ה שכתב על דבר אחד שהחמיר שלא לשתות וגער בו שמפני חשש רחוק כי האי למנוע משמחת יום טוב ומביא ראיה מאביו החכ"צ ע"ד מצה שרויה שהמחמירים פורשים והוא ז"ל סתר דבריהם וכו' עי"ש – ואם כן מכל הנהו טעמים מי שירצה לסמוך על היתר זה אין מזניחין אותו – והמחמיר תע"ב, כנלפע"ד".
"אכן באשכוליות (גרעפפרוכט) יש להחמיר יותר, דאפשר שזה מקרי יותר עומד למשקה, וממילא אף משקה הזב מאליו אסור – אכן בתפוזים שעומדים לאכילה יש להתיר – ובפרט לענין יום טוב שני עי' ביצה כ"ב אמימר שרא למכחל עינא וכו' ובשו"ע סי' תצ"ו".
וא"כ התיר סחיטה בפירות העומדים לאכילה בכלי שאינו כובש מלמעלה אלא רק במסחטה ידנית ובשינוי. אמנם לימונים שאינם עומדים לאכילה משמע מדבריו שלתוך תה יהא אסור ביום טוב. וע"ע בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' ריג).
ז. בילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן תקה – סחיטה וחליבה ביום טוב) פסק:
"א. אסור לסחוט זיתים וענבים ביום טוב, שהוא כמפרק תולדה של מלאכת דש, ואפילו לצורך אוכל נפש אסור. וכן אסור לסחוט תותים ורמונים, תפוחי זהב, ואשכוליות, וכל שאר פירות העומדים למשקים, גזירה שמא יסחט מהם הרבה לצורך חול. [סי' תצה ס"ב. חזו"ע על יום טוב עמ' עג]. ואף פירות כגון תפוזים שאם נסחטים מערב יום טוב מפיגים טעמם קצת, אסור לסוחטם ביום טוב. אבל מותר לסחוט תפוז על אוכל, באופן שרוב המיץ נבלע באוכל, שמשקה הבא אל האוכל נחשב כאוכל. ולימונים מותר לסחוט ביום טוב. ויש נוהגים ביום טוב לסחוט רמונים חמוצים, או בוסר, לתוך קערה ריקנית, ונותנים אותם לתוך התבשיל להחמיצו, אלא שנוהגים לשלוק הרמונים או הבוסר תחלה, כדי שיהיו נוחים להסחט יפה בנקל. ובספר בן איש חי (פרשת יתרו אות ו) לימד עליהם זכות לקיים מנהגם. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעב. חזון עובדיה על יום טוב עמ' עג]".
ובילקוט יוסף מועדים (הערות לדיני סחיטה וחליבה ביום טוב אות יז) כתב: "סי' תצה ס"ב. וסחיטת לימון אפילו בשבת מותרת, ואפילו בקערה ריקה, וכמ"ש מרן בש"ע סי' שכ. וכן הסכימו הרבה מגדולי האחרונים. וכמש"כ במקום אחר. ומכל שכן ביום טוב שיש להקל בפשיטות, שהרי אפי' הגאון יעב"ץ שהאריך לחלוק על מרן ולאסור לסחוט לימון בשבת1, כתב בספר מור וקציעה סי' תצה דביו"ט ודאי משרא שרי, מה פשוט. וע' בעקרי הד"ט סי' יד אות צב שכ' שהעיקר כד' מרן להתיר סחיטת לימון בשבת אפי' שלא בשעה"ד ושלא כד' היעב"ץ. וכ"פ הפתח הדביר סי' שכ. וכן העלה בשו"ת תועפות ראם הנקאווא סי' עט. ואכמ"ל".
וא"כ התיר סחיטת לימונים ביו"ט בהתבסס על דעת השו"ע לגבי שבת2 ועל דעת הריעב"ץ שהיא דעת יחיד עד כמה שמצאתי מפוסקי אשכנז.
ח. כך סיכם הפסקי תשובות (או"ח סי' תצה ס"ז – סחיטת פירות הדר):
"שו"ע: קצירה וטחינה ובצירה וסחיטה וצידה אעפ"י שהם מלאכת או"נ אסרום חכמים. ובמ"ב סקי"ג הטעם משום שהדרך לעשותם לזמן מרובה ויש בהם עבודה רבה ויטרד כל היום וימנע משמחת יום טוב. וקשה (שש"כ פ"ה הערה א'), מדוע בטחינה התירו חז"ל (עיין שו"ע לקמן סי' תק"ד) לטחון ע"י שינוי ולנצרך לו לצורך יום טוב, באותם מאכלים שאם טוחנם מלפני יום טוב מפיגים טעמם, ובסחיטה אסרו אפילו בדברים שמפיגים טעם אם יסחטם מאתמול, ואפילו לסוחטם ע"י שינוי לא התירו (מג"א סק"ג הו"ד במ"ב סק"ט בשם מהרי"ל שאסר לסחוט שקדים, אפילו שמפיגין טעם קצת אם סוחטן מאתמול, ואף שהמ"ב התיר סחיטתן ע"י שינוי, היינו משום שסחיטת שקדים הוא חומרא בעלמא דלא שייך בהם סחיטה, כמו שביאר דבריו בשעה"צ סק"י).
"ואכן יש שכתבו שכשם שהתירו טחינה בשינוי כמו"כ מותר לסחוט בשינוי פירות המפיגין טעמם אם סוחטין אותם מעיו"ט, ולשיטתם מותר לסחוט פירות הדר כתפוזים אשכוליות ולימונים וכיו"ב שטעמם מעודן יותר כששותים את המיץ סמוך לסחיטתן מאשר אם סחטו מהם המיץ מלפני יום טוב (שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' פ"ה, שערים המצוינים בהלכה סי' צ"ח סק"ז, שו"ת באר משה ח"ח סי' רכ"ד (וע"ע בשמו להלן הע' 38) כי לדעת הפר"ח ומו"ק מותר דיכת שקדים בלא שינוי, ובמור וקציעה כתב להדיא להתיר סחיטת לימונים, וכ"כ בבן איש חי פ' יתרו סעי' ו' שכן המנהג בעירו לסחוט רימונים ובוסר אחר בישולם, והטעים דבריו כיון שאי אפשר לסחוט להרבה זמן משום שיתקלקלו (אמנם במ"ב סוס"י תק"ה בשם מג"א דסחיטת בוסר דינו כמו בשבת), ובצירוף דברי הפמ"ג סי' תק"ה א"א סק"ג שנוטה להתיר לסחוט הפירות ולאכול מיד, ובצירוף שיטת מרן המחבר בסי' ש"כ שמותר לסחוט לימון דאין עשוי למשקה. אמנם אף כי בזמננו רובם של פירות אלו עומדים לסחיטה ולעשיית מיץ (כמו שכתבנו שם אות ב'), מ"מ לצורך שמחת יום טוב ע"י שינוי יש כמה צרופים להקל (ועיין בחלק"י שם שעקב כך שבזמננו הפירות עומדים לסחיטה נוטה להחמיר באשכוליות (וכ"ש בלימונים) שרובם עומדים למשקה ומתיר בתפוזים ותפוחים שרובם עומדים לאכילה, אמנם בימינו ידוע שגם תפוזים רובם עומדים לעשיית מיץ וצ"ע), אמנם זאת בתנאי שיסחוט ע"י שינוי, דהיינו שלא ילחצם על מסחטה, אלא ביד ובידו השמאלית אם הוא ימני (ואם הוא איטר יד יסחוט ביד ימין), או שילחוץ על בשר הפרי עם כפית (כמו שכתבנו בפסק"ת סי' ש"כ אות ב' בשם ברית עולם שבזה שסוחטם ביד ולא בכלי אין די בזה כי רבים עושים כן תמיד)".
"ויש שכתבו שאין לסטות מסתימת הפוסקים, ואין להתיר סחיטת פירות ביום טוב (הגרש"ז אויערבך שליט"א בשש"כ פ"ה הערה א', הל' המועדים פי"ב סעי' א', ועיי"ש הערה 3 דמה שהחמירו בסוחט יותר מטוחן משום דעיקר הסחיטה בזמנם היה לימים הרבה כמו סחיטת זיתים וענבים, והיה הרגילות בכל בית לסחוט להרבה זמן, ולכן לא התירו שום סחיטה כי הלכו אחר עיקר הסחיטה שהוא זיתים וענבים, משא"כ בטחינה שגם בזמניהם היה הדרך לטחון מעט, והדבר נמסר ביד חז"ל מה להתיר ומה לאסור) ואפילו בשינוי (ודינו כמו בשבת, שמותר רק באופן שסוחטם ע"ג אוכל, או לצורך תינוק וחולה וע"י שינוי [והיינו שנבלע כולו לתוך האוכל וכמו שבארנו בסי' ש"כ אות ג']), ובפרט בימינו שמיצי פירות נשמרים היטב בטריותם כשמאוחסנים במקרר (שו"ת באר משה שם, שאף שדעתו להתיר הסחיטה בשינוי, מ"מ בימינו שיש מקררים נכון להחמיר אם לא ליחידים שקשה להם לשתות אם לא שנסחט עתה)".
מסקנה
[עריכה]בני ספרד הסומכים על השו"ע ועל הגרע"י יוסף יכולים לסחוט לימון לתה ביו"ט אעפ"י שהיא סחיטת משקה לתוך משקה. ולבני אשכנז אין לסחוט לימון לתה ביו"ט, אלא בשעת הדחק ניתן לסחוט לימון ביום טוב שלא על גבי אוכל ובשינוי, אולם מעבר לכך אין להתיר ביום טוב.