חבל נחלתו כ יד
סימן יד
פריכיות אורז בפסח
שאלה[עריכה]
האם מותר לנוהגים שלא לאכול אורז בפסח לאכול פריכיות אורז המיוצרות ללא חשש חמץ?
הקדמה
באתר כושרות פירסם הרה"ג אליקים לבנון שליט"א רב הישוב אלון מורה, ראש הישיבה באלון מורה ורב המועצה האזורית שומרון, להתיר אכילת פריכיות אורז של מפעל B&D במעלה אדומים בפסח.
טעמיו הם:
1. אורז אינו מחמיץ ואינו כלול בחמשת מיני דגן.
2. הגזירה על אורז ושאר קטניות היתה משום:
א. מבשלים תבשילים מדגן ומקטניות, ויבואו לבשל דגן בפסח.
ב. עושים פת מקטנית ויבואו להכין מדגן בפסח.
ג. לעתים תבואה מעורבת בקטנית ולכן יש חשש שיבשל ויאכל חמץ בפסח.
3. החשש בקטניות הוא רק אם באו במגע עם מים.
הראי"ה קוק התיר שמן שומשומין שיוצר ללא חשש ביאת מים, והתיר אח"כ לערבו עם מים מפני שהחשש בקטניות הוא לבשלן כמות שהן ולא בשמנן.
4. חיטה קלויה ללא מים מותרת, כאמור בש"ס שהיו מחלקים קליות לילדים בפסח שלא יישנו.
5. בפריכיות (עליהן כתב) אין מגע לגרעיני האורז עם מים בכמות ניכרת (יש זילוף קל על גבי האורז). לאחר מכן האורז עובר לקו היצור ויוצא כפריכיות.
בתהליך שעובר האורז אין חשש לכל טעמי הגזירה על קטניות:
א. אין בישול אלא קליה בלבד. ב. אין גם אפיה. ג. אף אם מעורבת חיטה היא היתה קלויה ומותרת לאכילה בפסח.
ועל כן התיר את הפריכיות לאכילה בפסח אף לבני אשכנז.
דיון בדעת הרב לבנון:
כלל מנחה לדעתי הוא שכל מצב שהותר בחיטה יהא מותר אף באורז ובשאר קטניות שנאסרו, מה שנאסר בחיטה בגלל חששות שונים, נאסר אף בקטניות.
א. הרב לבנון במאמרו מזכיר כי ראה שהוציאו את גרעיני האורז מן השקים. היינו הוא לא ראה אותם לפני כן ואינו יודע אם לא באו במגע עם מים. ובמיני דגן, אם באו במגע עם מים כשהיו במצב של זרעים אחר קציר (ויש חוששים אף בתבואה גמורה במי גשמים) חוששים ולא אוכלים בפסח, וק"ו אם התבקעו הגרעינים ותפחו וכד'. אורז גדל במים רדודים ולכן סביר מאד שהשבולים היו רטובות בשעת קצירת האורז.
במיני דגן ישנן לזרעים הנקצרים שתי קליפות: קליפת מוץ וקליפה המכילה בתוכה את הגרעין עצמו. במוצרים 'מלאים' (לחם מלא, פריכיות אורז מלא שעליהן דן הרב לבנון), אין מסירים את הקליפה הפנימית אלא מכינים את המוצר עם הקליפה הפנימית. הקליפה החיצונית מוּסרת בחיטה על ידי המכונה בדישה וזריה מיכניים בתוך מכונת הקציר ('קומביין') והעוקב אחר הקציר רואה שהשיבולים נקצרות על ידי הסכינים בצד החיצוני של השולחן של המכונה, הקש והמוץ מושלך לשדה מהחלק האחורי של המכונה, והגרעינים ללא הקליפה החיצונית מועברים למיכל בגוף המכונה, ומשם מועברים למשאיות ולאסמי החיטה. כל זאת בחיטה. לגבי אורז איני יודע ולא הובאה במאמר דרך הדישה וההפרדה של המוץ מהגרעין האם היא זוקקת הבאת מים על האורז.
[בחיטה, כדי להפריד את החלק הנאכל מהקליפה הפנימית מרטיבים בטחנות הקמח את התבואה, ואז טוחנים ומפרידים את הקליפה מהגרעין הנעשה קמח. עי' במאמרי חבל נחלתו ח"א סי' לב.]
נראה שראוי לברר האם באו מים על האורז לפני שנארז בשקים, ואע"פ שאורז אף פעם לא יחמיץ בכ"ז אם באנו להשוות הלכותיו לדגן מן הראוי לבדוק זאת.
ב. יש לחלק בין הקליה המובאת בש"ס לבין הקליה של פריכיות אורז.
פריכיות אורז הן גרעיני אורז שלמים מותפחים באמצעות חום שנדבקו לאחר החימום זל"ז ע"י דחיסה לתוך תבנית (עי' חבל נחלתו חלק טו סימן ח). ובלשון אחרת: אורז תפוח הוא מאכל העשוי מגרגירי אורז שחוממו עד להתפקעות מעטפת הגרגיר תחת לחץ הקיטור אשר נוצר בתוכו. התפקעותו של הגרגיר ושחרור לחץ הקיטור שבו מתפיחה את תוכן הגרגיר ויוצרת מרקם אוורירי בצורה אופיינית. חימום הגרגירים נעשה באמצעות חימום בסיר בישול או בתנור מיקרוגל. (ויקיפדיה-מרשתת).
וכן הקליה של גרעיני האורז המשמשים לפריכיות מתפיחה אותם! חיטה מותפחת היא ה'שלוה' הידועה (שמוסיפים לה חומרי טעם)1. לעומת זאת קליות עליהן מדובר בש"ס אינן מותפחות אלא להיפך 'מצמקים' אותם בתהליך קליה שעוצר את החיוניות של הזרע ומצמית אותו (כידוע: זרעים אחר קליה שוב אינם מגדלים צמחים).
צורת ההתפחה דומה בעיקרה לאפיה ולא לקליה הרגילה שעליה כנראה דברו בש"ס.
נראה לי כי אין מי שמשתמשים בחיטה מותפחת בפסח, אע"פ שלפי שיטתו של הרב לבנון אין בה שום חשש חימוץ. ואם כן גם באורז אין להשתמש מאותה סיבה.
מאותה סיבה לא שמעתי על מי מבני אשכנז שמכין 'פופקורן' בפסח אעפ"י שהוא קליית גרעיני תירס. אמנם לפי דבריו של הרב לבנון אין בו שום חשש חימוץ (עי' סידור פסח כהלכתו עמ' רסו הערה 21 שאסר).
ג. הרב לבנון תלה את היתרו, בטעמים בגללם החמירו בני אשכנז על עצמם בקטניות, אולם נראה מן הראשונים ומן האחרונים שחומרת קטניות אינה לפי הטעמים, אלא אסרו את כלל הקטניות שהיו בזמנם ודמו לחיטה, ואת הטעמים הביאו כטעמים לאיסור, אולם לא כסיבות להתיר במקום שהטעמים אינם שייכים, ולכן גם במקום שלא שייך הטעם יש לאסור קטניות שמנו הראשונים. ונראה שהאיסור הוא כולל על כל התוצרות למיניהן. ורק מאכל שבחיטה היה מותר התירו אף בקטניות. ומפאת חומרת איסור קטניות לא הסכימו להיתרו של הראי"ה קוק בשמן שומשומין בירושלים (עי' 'המועדים בהלכה' לרב זוין).
ד. אורז הן בצורתו והן בתהליכים העוברים עליו מאד דומה לחיטה, ועל כן גם עדות האוכלות קטניות בפסח החמירו על עצמן באורז כגון יושבי מרוקו, ותורכיה וארצות המגרב (תוניס ולוב), ואף גדולי הספרדים בא"י כגון הפרי חדש והרב חיד"א ועוד, החמירו על עצמם שלא לאכול אורז בפסח (עי' מנהגי א"י לרב גליס), בגלל דמיונו וקרבתו לחיטה. ועל כן נראה שבאורז יש להחמיר יותר מאשר כל הקטניות ולא לחלק באיסורו למצבי היתר ומצבי איסור.
מסקנה[עריכה]
מכל הסיבות הנ"ל נראה לי שאין להתיר אכילת פריכיות אורז בפסח2.