חבל נחלתו כט נג
סימן נג
ארון שיוצא למלחמות
שאלה
האם פרט לארון במשכן ובמקדש, היה ארון שיוצא למלחמות, מה היה בו, ומה משמעות יציאתו למלחמה?
תשובה
א. נאמר (במדבר י, לג):
"ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה".
פרש רש"י (במדבר י, לג):
"וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים – זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה".
באר המזרחי (רא"ם, במדבר י, לג):
"פירוש: זה הארון שהיה נוסע לפניהם, הוא הארון היוצא למלחמה, שעשה אותו משה רבינו עליו השלום קודם שהוריד הלחות השניים, כשאמר לו ה' יתברך (דברים י, א) "פסל לך", ואחר כך "ועשית לך ארון עץ". ומשה עשה הארון תחלה, שכשיבא והלוחות בידו, יהיה הארון מוכן להניחם שם. "ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל, שהרי המשכן, לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן. ובצלאל עשה משכן תחלה, ואחר כך ארון וכלים". וזה (=הארון שבנה בצלאל והיה במשכן) לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה (שמואל א' ד, יא). והראיה על זה, שהרי הארון שבו הלוחות האחרונים, באמצע המחנות היה נוסע, לא לפניהם, כדכתיב (ב, יז): "ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות", וכתיב (י, יד): "ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה" וגו', ואחר כך (י, יח) "ונסע דגל מחנה ראובן" ואחר כך (י, כא): "ונסעו הקהתים נושאי המקדש", דהיינו אחר שני דגלים הראשונים, ואחר זה כתוב "ונסע דגל מחנה בני אפרים" "ונסע דגל מחנה בני דן" (י, כה).
"ובספרי: "וארון ברית ה' נוסע לפניהם זה שיוצא עמהם במחנה, שהיו בו שברי לוחות, שנאמר: (יד, מד) 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה'", שפירושו, אף על פי שהעפילו לעלות אל ראש ההר למלחמה, הארון הזה שהיו בו הלוחות השלמים, לא מש מקרב המחנה. אלמא אותו ארון, שהיה יוצא עמהם למלחמה אינו הארון שבו הלוחות השלמים, אלא הארון שבו שברי הלוחות הראשונים. ואליבא דרבי מאיר, דאמר (בבא בתרא יד א): "מאי 'אין בארון רק' (מלכים א' ח, ט) מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ספר תורה שמונח בארון. שהיה מונח ארכו, לרחבו של ארון. שארון שעשה משה רבינו עליו השלום, היה אמתים וחצי ארכו, שהן חמשה עשר טפחים, ואמה וחצי רחבו שהן תשעה טפחים, והלוחות ארכן ששה טפחים, ורחבן ששה טפחים ומונחות כנגד ארכו של ארון, כמה לוחות אוכלות בארכו של ארון, שנים עשר טפחים, נשתיירו לארכו, חלל שלשה טפחים. צא מהם טפח, חציו לכותל זה וחציו לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים שבהם ספר תורה מונח. וכמה לוחות ברחבו של ארון, ששה טפחים נשתיירו שם חלל שלשה טפחים, צא מהם טפח, חציו לכותל זה וחציו לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים, שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק" כו', כדאיתא בבתרא פרק השותפין. אבל שברי לוחות דמונחות בארון, מקרא יתירא ד"אשר שברת" (דברים י, ב) הוא דמפיק לה, דלכך נכתב כאן, כדי להסמיכן ל"ושמתם בארון" (דברים י, ב), לדרשא, ללמד, שגם השברי לוחות מונחות באותו ארון שעשה משה, דעליה קאי. אבל בארון שעשה בצלאל, שבו שמו הלוחות השניים, שהביאוהו הכהנים אל דביר הבית אל קדש הקדשים, שבו כתוב (מלכים א' ח, ט): "אין בארון רק שני לוחות האבנים", לא היו בו רק הלוחות השניים והתורה שכתב משה רבינו עליו השלום, כדברי רבי מאיר, שדורש קרא ד"אין בארון רק", לרבות ספר תורה שמונח בארון, ולא כדברי רבי יהודה שדורש קרא ד"אין בארון רק" לרבות שברי לוחות שמונחים בארון. דלדידיה צריך לומר, שגם שברי הלוחות באותו ארון שעשה בצלאל היו מונחים, יחד עם הלוחות השניות, דהא קרא ד"אין בארון רק" עליה קאי. ואם תאמר, והלא הלוחות השניים בארון שעשה משה רבינו עליו השלום היו מונחים, ולא בארון שעשה בצלאל, כדמשמע מההיא דרשא ד"פסל לך", ואחר כך "ועשית ארון". ומשה עשה הארון תחלה, שכשיבא והלוחות בידו היכן יניחם, שזהו הארון שעשה משה, ולא הארון שעשה בצלאל, כדכתב רש"י ז"ל בפרשת עקב (דברים י, א). וקשיא בין לרבי מאיר בין לרבי יהודה, ששניהם אמרו, שהלוחות השניים בארון שעשה בצלאל היו מונחים, ולא פליגי אלא בשברי לוחות, דלרבי מאיר בארון שעשה משה רבינו עליו השלום היו מונחים, ולרבי יהודה בארון שעשה בצלאל היו מונחים. ושמא יש לומר, דלאחר שנעשה ארונו של בצלאל, חזרו והוציאום מארונו של משה רבינו עליו השלום והניחום בארונו של בצלאל, נשארו שם שברי הלוחות, שהיו מונחים בו לדברי רבי מאיר. כדמשמע מ"אשר שברת ושמתם בארון" דמיירי בארונו של משה רבינו עליו השלום, ולרבי יהודה הניחום בארונו של בצלאל יחד עם שברי הלוחות שהיו מונחים מתחילה בארונו של (בצלאל) [משה], כדמשמע מ"אין בארון רק" דמיירי בארונו של בצלאל".
הוסיף הגור אריה (במדבר י, לג):
"זה הארון היוצא עמהם למלחמה וכו'. דאין זה ארון ששם לוחות שניות, דהא אותו ארון בתוך המחנה נוסע, דכתיב (ר' לעיל ב, יז) "ונסע אוהל מועד בתוך המחנות", וכתוב (ר' פסוק כא) "ואחר כך נסעו הקהתים נושאי המקדש", והוא הארון המקודש יותר. ובפרשת עקב פירש רש"י (דברים י, א) שזה הארון לא עשה בצלאל, אלא משה עשאו, שנאמר (שם) "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לחות אבנים ועשית לך ארון עץ", והוא הארון שעשה משה להניח שם הלוחות, דארון שעשה בצלאל לא נעשה עד אחר יום הכפורים (רש"י שם). ואם כן קשיא, היאך פירש רש"י כאן 'שברי לוחות היו שם', והלא הארון שעשה משה הניח שם הלוחות השניות, דכתיב "פסל לך שני לחות אבנים כראשונים ועשית לך ארון עץ". ופירש הרא"ם, שלא היו שם הלוחות רק עד שהוקם המשכן, ונתנו לוחות השניות בארון שעשה בצלאל, ובארון שעשה משה נשארו שברי לוחות".
עולה שלשיטת ר"מ (ב"ב יד ע"א) היו שני ארונות: ארון שעשה משה בו היו שברי לוחות ראשונים והוא היה יוצא עם צבא המלחמה. וארון שעשה בצלאל ובו לוחות שניים והוא היה במשכן בקה"ק ויצא פעם אחת עלי ונשבה, ושלחוהו פלישתים בעגלה חדשה עם דורונות וכו'.
לשיטת ר' יהודה (ב"ב י"ד ע"א) לכאורה היה רק ארון אחד בו היו הלוחות ושברי לוחות. ולא היה במחנה היוצא למערכה כלל ארון.
ב. נאמר בסוטה (פ"ח מ"א):
"כי ה' אלהיכם ההולך עמכם הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו ואתם אי אתם כן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו' זה מחנה הארון".
באר מלאכת שלמה (סוטה פ"ח מ"א): "ואתם אין אתם כך וכו'. גמ' וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחין בתוך הארון היוצא עמהן למלחמה ולזה קאמר ההולך עמכם ולא קאמר כי ה' אלהיכם עמכם דמשמע הולך ממש".
וכך פרש בשושנים לדוד (סוטה פ"ח מ"א): "זה מחנה הארון. זה הארון לא קתני אלא 'מחנה הארון' לרמוז מה שכתבו התוס' (מב: ד"ה מפני) שהיה ארון מיוחד לצאת למלחמה והוא שברי לוחות שהארון האחר לא יצא אלא פעם אחת בימי עלי ונשבה ולכן לא היה אומר להם זה הארון כדי שלא ישמעו שהיה ארון שבו הלוחות וא"כ אדרבא יפחדו יותר שיהיה כמו בימי עלי לכך אמר 'זה מחנה הארון', כלומר הארון מיוחד לצאת למלחמה שקרויה מחנה בין בלשון תורה ובין בלשון חכמים כדתנן ארבעה דברים פטרו במחנה".
וכך כתב בתפארת ישראל: "(יז) מחנה הארון ר"ל מחנה ישראל הלוחמים שהביאו הארון עמם ששברי הלוחות מונחים בתוכו [ירושלמי שקלים פ"ו ובבלי ברכות ד"ח ב']".
וכך כתב בספר יראים (סימן תלב [דפוס ישן – רצד]:
"הכן יתד על אזנך. צוה הקדוש ברוך הוא בפ' כי תצא כי תצא מחנה על אויביך וגו' וכתיב ויתד תהיה לך על אזניך פי' כשישראל יוצאין למלחמה היו מוליכין את הארון במלחמה עמהם וצוה הב"ה שינהגו בקדושה ובטהרה ויכינו יתד לחפור ולכסות צאתם. ותניא אזניך אין אזניך אלא מקום זיינך שיתן יתד אצל כלי זיינו להיות מוכן כשיצטרך ולמה כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך זה מחנה ארון".
ג. נתבאר בסוטה (מב ע"ב–מג ע"א): "ואתם אי אתם כן כו'. וכל כך למה? מפני שהשם וכל כינויו [מג ע"א] מונחין בארון. וכן הוא אומר: וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס, אותם – אלו סנהדרין, פינחס – זה משוח מלחמה, וכלי הקודש – זה ארון ולוחות שבו, וחצוצרות התרועה – אלו השופרות".
פרש רש"י (סוטה מב ע"ב): "שהשם וכל כינוייו עומדין בארון – היוצא עמהם במלחמה".
וכך באר המאירי (סוטה מב ע"א): "אבל אתם שכינה עמכם וארון שהלוחות בתוכו ושהשם וכל כנוייו גנוזים שם הולך במחניכם".
כתב בתוספות הרא"ש (סוטה מב ע"א):
"כי יי אלהיכם ההולך עמכם וגו' זה מחנה הארון. אין זה ארון של זהב שעשה בצלאל, שאותו ארון לא היה הולך עמהם למלחמה, אלא בימי עלי הוליכוהו ולקו וגלה הארון, והיינו דכתיב מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה לא היתה כזאת מתמול שלשום לפי שלא היו רגילין להוליכו עמהם, אלא ארון אחר היה יוצא עמהם והוא ארון של עץ שעשה משה בעלותו להר סיני כדכתיב בלוחות אחרונות במשנה תורה ועשית לך ארון עץ, וברדתו מן ההר שם בו גם לוחות אחרונות עם שברי לוחות שהיו מונחים בו תחלה כדכתיב ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי, וכשעשה בצלאל את הארון נתן בו משה את הלוחות כדכתיב ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך, וכן עשה כדכתיב בפרשת ויקהל, ושברי הלוחות נשארו בארון שעשה משה ואותו היה יוצא עמהם למלחמה, והכי תניא בספרי וארון ברית יי נוסע לפניהם זה שיוצא עמהם למלחמות, אבל ארון של בצלאל היו נושאין אותו בתוך מחנה הלוים וכן לא היה זז ממקומו לעולם, אלא ארון של משה היה יוצא עמהם למלחמה, רק כשהקיפו את יריחו היו מקיפין בארון שעשה בצלאל ועל פי הדבור היה. והיינו דאמרינן בעירובין פ' הדר דיהושע בטל ישראל מפריה ורביה דגמירי כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן דישראל אסורין בתשמיש המטה, והיינו דוקא ארון שעשה בצלאל דאילו בארון שהיה יוצא עמהם במלחמה הא כתיב גבי אוריה והנה הארון וישראל חונין בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונין ואני אלך ואשכב עם אשתי, ומשמע שהיו אחרים מותרין בתשמיש המטה אלא שאוריה מחמיר על עצמו היה לפי שהיו ישראל שרויין בצער דהא קא"ל דוד רד לביתך, ועוד אמרינן בחלק גבי דוד שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה וכו' משמע שבלילה היה מותר. והא דאמרינן בפ' קמא דבבא בתרא אין בארון רק וגו' מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון אלמא דבארון שעשה בצלאל היו מונחין גם שברי הלוחות, זה היה מימי שלמה ואילך שנבחרה ירושלים והיא מנוחה עדי עד, והא דדרשינן נמי אשר שברת ושמתם בארון מלמד ששברי לוחות מונחין בארון, על בית עולמים נאמר שמשעה שהכניסו שלמה לבית קדשי הקדשים לא זז משם עד שגנזו יאשיה, ומימות שלמה ואילך היה הארון של משה יוצא עמהן למלחמה בלא שברי לוחות אלא השם וכל כנוייו מונחין בו כדאמרינן בגמ' כי ה' אלהיכם ההולך עמכם וכל כך למה מפני שהשם וכנויין מונחין בארון, ואף על גב דאמרינן בפ' קמא דבבא בתרא אשר נקרא שם שם יי צבאות יושב הכרובים עליו מלמד שהשם וכל הכנויין מונחים בארון והיינו בארון של בצלאל, גם בארון ההולך עמהם למלחמה היה השם וכנויין. ובירושלמי דפירקין איכא פלוגתא איכא מ"ד דארון אחד היה [ואיכא מ"ד דשני ארונות היו] והכי איתא בירושלמי קרא מסייע לר' יהודה בן לקיש פי' שאומר שני ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות והלא ארון בציון היה, מה עבדין ליה רבנן פי' שאומרים ארון אחד היה, שהיה בקרוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה פי' בסוכות דקאמר לא שהיה עמהן במלחמה אלא שהיה בתוך היריעה ולא נבנה לו בית ושיתף צער זה עם צער המלחמה ולא רצה לירד לביתו".
לפי תוס' הרא"ש לאחר ששלמה הכניס את הארון לקה"ק העביר גם את שברי הלוחות לארון בקה"ק, וארון שהיה יוצא למלחמות היה בו השם וכל כינוייו (ולהלן נעיין למה הכוונה).
ד. המחלוקת אם ארון אחד היה ובו לוחות ושברי לוחות, או שני ארונות מופיעה גם בתוספתא ובירושלמי.
נאמר בתוספתא סוטה (פ"ז ה"ט):
"ר' יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו אחד שיוצא עמהן למלחמה ואחד ששרוי עמהן במחנה זה שיוצא עמהן למלחמה היה בו ס"ת שנאמר (במדבר י) וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' וזה ששרוי [עמהן] במחנה זה שהיה בו שברי לוחות שנא' (שם יד) וארון ברית ה' ומשה לא משו מן המחנה".
עולה כי לר"י בן לקיש היו שני ארונות אבל בארון היוצא למלחמות היה ספר תורה, ובארון הברית שבנה בצלאל היו לוחות שניים ושברי לוחות ראשונים.
נראה להסביר שלכו"ע היו שני ארונות ארון שיוצא למלחמות שהוא ארון שעשה משה וארון שעשה בצלאל. ויש מחלוקת מה היה בארונות. לפי רש"י אליבא דר"מ בארון ההולך לפניהם ויוצא עימם למלחמות היו שברי לוחות, ולפי ר' יהודה בן לקיש היה בו ספר תורה, ובארון הברית במשכן ואח"כ במקדש היו הלוחות השניים ולפי ר' יהודה אף שברי הלוחות.
וישנה ראיה לכך שהיה ארון שיוצא עימם למלחמותם מדברי אוריה החתי לדוד המלך: "ויאמר אוריה אל דוד הארון1 וישראל ויהודה ישבים בסכות" (שמואל ב' יא, יא).
נאמר בירושלמי (סוטה פ"ח ה"ג):
"להושיע אתכם זה מחנה הארון. ויש אומרים זה השם שהיה נתון בארון. דתני ר' יודה בן לקיש אומר שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר. אחד שהיתה התורה נתונה בו ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו הי' נתון באוהל מועד. הדא היא דכתיב [במדבר יד מד] וארון ברית י"י ומשה לא משו מקרב המחנה. וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן. ורבנן אמרי אחד הי' ופעם אחת יצא ובימי עלי נשבה. קרייא מסייע להן לרבנין [שמואל א ד ח] אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האלה מילא דלא חמון מן יומיהון. קרייא מסייע לר' יודה בן לקיש [שם יד יח] ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים. והלא ארון בקרית יערים היה. מאי עבדין לה רבנין (היה נכנס) הגישה אלי הציץ. וקרא מסייע לרבי יודה בן לקיש [שמואל ב יא יא] הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות. [דף לה עמוד ב] והלא ארון בציון היה. מה עבדין לה רבנין סכך שהיה בקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה".
וכן בירושלמי שקלים (פ"ו ה"א):
"תני רבי יהודה (בר אלעי) בן לקיש אמר ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר א' שהיתה [דף כד עמוד ב] התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד הדא הוא דכתיב [במדבר יד מד] וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ופעמים שהיה מתראה עמהן ורבנן אמרי ארון א' היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה קרייא מסייע להו לרבנן [שמואל א ד ח] אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה מילה דלא חמון מן יומיהון. קרייא מסייע לר' יודה בן לקיש [שם יד יח] ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים והלא ארון בקרית יערים היה מה עבדון ליה רבנן הגישה אלי הציץ קרייא מסייע לרבי יודא (בר אילעי) בן לקיש [שמואל ב יא יא] הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות והלא ארון בציון היה מה עבדון ליה רבנן סכך שהוא כקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה".
באר במשנת אליהו (שקלים פ"ה ה"א):
"(א) ה"ג תני ר"י בר אלעאי שני ארונות היו מהלכין כו' אחד שהיו הלוחות נתונין לתוכו ואחד שהיו שברי לוחות כו'. כ"ה גי' רבינו הגדול וגי' הספרים באחד ס"ת מונח וכן בתוספתא פרק ז' דסוטה תני בזה שיצא למלחמה ס"ת כו' ונראה הא דל"ג רבינו משום דלקמן בסוגיא מוכח דלר"י לא היה ס"ת מונח כלל בארון אלא מצד הארון וסתם ר"י הוא ר"י ב"א בר פלוגתיה דר"מ וט"ס בתוספתא ר"י בן לקיש ועיין תוספות דסוטה (מ"ב א') שכתב בזה שיצא למלחמה ושברי לוחות כו' ומש"ש ר"ל ט"ס וצ"ל ר"י ב"א ועיין תוס' ביומא נ"ג ב' ד"ה תנן כו' ומוכח מדבריהם דגירסתם ר"י בר אלעאי דהוא סתם ר"י וכולה סוגיא במדת הלוחות הכל מייתי דלוחות ושברי לוחות מונחין בו כו'. ונראה דר"י בר אלעאי דלעיל דס"ל ארון במקומו נגנז לטעמיה אזיל דס"ל הכא שני ארונות היו וזה שהיה באהל מועד עם הלוחות וס"ת מצדו כשיטתיה נגנז במקומו והשני שהיו בו שברי לוחות ונכנס למלחמה זה גלה לבבל ולא קשיא עליה מקראי דר"א דכתיב ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ד' דקאי על השני ולפ"ז צ"ל דתרי רבנן הוא רבנן דאמרי בלשכת דיר העצים לאו היינו רבנן דס"ל ארון אחד אלא ר"א דהתם ס"ל כרבנן דהכא דאמרי ארון אחד היה אך דבסוגיא דהכא קאמר במדת הארון גם לר"י לוחות ושברי לוחות וצ"ל ע"כ לדידיה דבזה שהיה יוצא למלחמה לא היו מניחין השברי לוחות רק בשעה שהיה יוצא למלחמה ובל"ז היה גם השברי לוחות בארון ששם הלוחות אבל בבבלי ביומא (נג ב) לא משמע הכי מדקאמר מאחר שר"א מלמדנו כו' אלא צ"ל דלא ס"ל דרשה דחמדת כו' וגם דהדרה כו'".
המחלוקת עוברת אף לגאונים.
כתב בספר 'והזהיר' (מיוחס למר חפץ אלוף – פר' תצוה, הו"ד בקובץ שיטות קמאי, סוטה מב ע"ב): "ר' יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו, אחד היה יושב במחנה, ואחד היה יוצא עמהם למלחמה, והיו בו שברי לוחות, [וזה שהיה עמהם במחנה היה בו ספר תורה] שנא' וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר י"ד), וכה"א בשאול ויאמר שאול לאחיה הגישה (האפוד) [ארון האלהים, כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל] (ש"א י"ד2), וכה"א באוריה החתי הארון וישראל ויהודה ישבים בסכת (ש"ב י"א3), אבל הארון הברית לא יצא למלחמה (ולא), [אלא] פעם אחת בלבד שנא' (ושלח) [וישלח] העם שלה [וישאו משם את ארון ברית וגו'] (ש"א ד')".
הרמב"ם לא הזכיר בהלכות מלכים שהיה יוצא איתם ארון למלחמותם.
אבל בערוך השולחן העתיד (הל' מלכים סי' עו ס"א) כתב: "אבל ראש המנהיג (=במלחמה) היה המשוח מלחמה, שהרי דרשו שם וכל ישראל אתו זה משוח מלחמה שעמו היו כל ישראל ובוודאי היה אצל הארון שהוליכו במלחמה וכמו שמצינו בבני עלי שהיו אצל הארון".
ה. הרמב"ן (דברים י, א) חולק וז"ל:
"וטעם ועשית לך ארון עץ – שתשים הלוחות בתוכו בעת שתרד. והיה הארון הזה כולו עץ הוא והמכסה אשר עליו מלמעלה כמנהג בכל הארונות, והיו הלוחות שם עד שנעשה המשכן, ואז עשו הארון המצופה זהב והכפורת אשר עליו זהב טהור. ולא אמר לו כן בלוחות הראשונות, לפי שהיה גלוי לפניו שישברם. וטעם ויהיו שם כאשר צוני ה' (פסוק ה), שהיו שם עד שנעשה המשכן, שצוני (שמות כה כא) ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. וזהו הטוב והישר בפסוקים האלה".
"וכתב רש"י ולא זהו ארון שעשה בצלאל, שהרי לא נתעסקו במשכן אלא לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה המשכן ואח"כ ארון וכלים, נמצא זה אחר היה. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה, ואותו שעשה בצלאל לא יצא במלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה. זה לשון הרב. ודברי אגדה הם שמצא כתוב בתנחומא. ויש לשאול ואחר שהוציא משם הלוחות ונתנם בארון שעשה בצלאל מה היה בזה, ולמה הוא יוצא עמהם למלחמה. ואומרים ששברי הלוחות היו שם, וכן באגדה. אבל דברי יחיד הם, שכך שנינו במסכת שקלים (ירושלמי פ"ו ה"א) תניא רבי יהודה ברבי אלעאי אומר שני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהיו שברי הלוחות מונחין בו וכו', ורבנן אמרי אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. ודעת רבותינו בכל מקום בתלמוד (ברכות ח ב, ב"ב יד ב, מנחות צט א) אינו כן, אלא לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ועוד אנה יעמוד הארון הזה עם הלוחות הראשונות כל ימי המדבר, כי במשכן בבית קדשי הקדשים לאחר הפרוכת אין שם שני ארונות. וכן שלמה לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד (מ"א ח ו – ט)".
"אבל הארון הזה של משה, כשנעשה ארונו של בצלאל גנזוהו כדין תשמישי קדושה. וזהו הנכון על דעת רבותינו".
באר בהרחב דבר (לנצי"ב, במדבר י, לג):
(א) ופירש רש"י על ארון ברית ה' זה הארון היוצא עמהם למלחמה, ובו שברי לוחות מונחים כו' וכ"כ בס' דברים י' א'. וכבר העיר הרמב"ן שם דזהו דעת ר"י בן לקיש בירושלמי שקלים פרק ו' [ה"א] תני ריב"ל אומר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהיה התורה נתונה בתוכו וא' שהיו שברי לוחות נתונים בתוכו, זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד הה"א וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה וזה שהי' שברי לוחות נתונים בו היה נכנס ויוצא עמהם, ורבנן אמרו ארון אחד היה ופעם א' יצא בימי עלי ונשבה, ובתוספתא סוטה פרק ז' איתא וכלי הקודש זה הארון ויש אומרים אלו בגדי כהונה ר"י בן לקיש אומר שני ארונות היו אחד שיוצא עמהם במלחמה ואחד ששרוי עמהם במחנה, זה שיוצא עמהם במלחמה זהו שהי' בו שברי לוחות שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם, וזה ששרוי עמהם במחנה היה בו ספר תורה שנאמר וארון ברית ה' ומשה וגו' כצ"ל. והנה דעת ריב"ל מבואר שהארון שהי' בו שברי לוחות שהלך לפני העם, הוא הלך גם למלחמה בימי פינחס, ועל זה כתיב וכלי הקודש, וכך היה לדורות. ומפרש הא דכתיב בפרשת מלחמה כי ה' אלהיכם ההולך עמכם ותנן במסכת סוטה [מ"ב א'] זה מחנה הארון, היינו הארון ממש והוא שבו שברי לוחות, אבל דעת חכמים לא נתבאר עדיין היאך מפרשי קראי, אבל בספרי תניא הכי וארון ברית ה' נוסע לפניהם, ארון זה שיצא עמהם הי' בו שברי לוחות שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו וגו', מבואר דפליגי בזה על ריב"ל דמפרשי דהני תרי קראי של וארון ברית ה' אחד הוא, ממילא הוא הארון שהיה בקרב המחנה היינו בקודש הקדשים בארון שעשה בצלאל הוא ארון ברית ה' הנוסע לפניהם, ולא היו שני ארונות מעולם, ואם כן מדרואין אנו שבימי עלי יצא שלא כדת, מבואר שלא יצא ארון כלל במלחמה, והא דכתיב במדין וכלי הקודש היינו בגדי כהונה, והא דכתיב כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, היינו כמבואר בתוספתא שם זה השם המונח בארון"...
ו. לא מצאתי מי שמבאר היטב מהו 'השם וכל כינוייו' (והיכן נצטוינו על כך), למ"ד שאף שברי לוחות היו בארון הברית שבבית המקדש. יש שפרשו ששם המפורש וכינוייו כתובים על קלף ונמצאים בארון, ולא מצאנו לכך שום רמז במקום אחר לכתיבת שמות הוי"ה על קלף.
וכך כתבו תוספות (סוטה מב ע"ב): "מפני שהשם וכל כנויו מונחים בארון – תוספתא (פ"ז ע"ש) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם זה השם הנתון בארון שנאמר וישלח אותם משה וגו' מלמד שהיה פנחס משוח מלחמה וכלי הקודש זה הארון ויש אומרים אלו בגדי כהונה שנא' ובגדי הקודש אשר לאהרן [רבי יהודה בן לקיש] אומר ב' ארונות היו עמהם זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות שנאמר ויסעו מהר ה' וגו' זה שהיה עמהן היה בו ס"ת שנאמר ויעפילו לעלות וגו'".
כך באר ב'איזהו מקומן' (סוטה מב ע"ב):
"וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחין בארון – ז"ל רגמ"ה (ב"ב יד:) "שהשם הקודש שאין מזכירין, וכל כינויו כל שבעים שמות של הקדוש ברוך הוא מונחין בארון", ומשמעות דבריו שאין הכונה לשם שהיה כתוב על הלוחות, אלא שם המפורש וכינוייו כשם נמסרו למשה היו כתובין על קלף בפני עצמו. וכן דקדק הדבר שאול (סו. ג.)".
"אולם מהרש"א ח"א כאן כתב דלאו דוקא נקט "וכל כינויו", דהא אין בארון אלא הלוחות שיש בהן שם המפורש וכינוי 'אלוקיך' וכן 'א – ל', אבל שאר כינויין לא היו בו. והקר"א השיג על דבריו דבב"ב שם משמע דשאר כינויין גם היו מונחין שם".
"ופשר הענין שהשם וכל כינויו מונחין בארון היוצא למלחמה – כתב בהערות מרן הגריש"א דצריך מדת הרחמים כדי לעזור לישראל, ומדת הדין ליפרע מן הגוים".
לענ"ד, 'השם וכל כינוייו' הוא כינוי לתורה. כתב הרמב"ן בהקדמה לבראשית: "עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד כאילו תחשוב על דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלהים וכל התורה כן מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות". וכך ברבינו בחיי (בראשית כד, ב): "לפי שהתורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא". ומופיע בהרבה מאד ראשונים ואחרונים.
ז. מה ענין הבאת הארון למחנה המלחמה.
נאמר בספרי במדבר (פרשת בהעלותך פיסקא פב):
"וארון ברית ה' נוסע לפניהם ארון זה שיצא עמהם במחנה היו בו שברי לוחות שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר י"ד, מד) ר' שמעון בן יוחי אומר ארון ברית ה' נוסע לפניהם לא נאמר אלא וארון ברית ה' משל לאנטיקיסר שהיה מקדים לפני חיילותיו מתקן להם מקום שישרו כך היתה השכינה מקדמת לישראל ומתקנת להם מקום שישרו".
כתב ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק דברים פרשת כי תצא):
"אך הענין דכאן היה המלחמה על ידי הארון כמו שאמרו בגמרא (שם) ולא הוי ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל וכו' כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון וכו'. מפני שהיה נצרך עוד לבירורים. והארון שהיה נוסע לפני המחנה איתא (רש"י במדבר י', ל"ג מספרי בהעלותך כ"ד) שהיה בו שברי הלוחות דהארון שהיו בו הלוחות שניות היה באמצע המחנה. ושברי הלוחות זה היה התחלה לתורה שבעל פה דאמר לו ה' יתברך אשר שברת ודרשו חז"ל (שבת פ"ז א) יישר כוחך ששברת. ואף שעשה זאת מדעתו והיה נראה לכאורה שלא עשה כהוגן אדרבה זה גרם עוד לרוב חכמה וכמו שאמרו (שמות רבה מ"ו, א') אל תצטער וכו' ובלוחות שניות אני נותן לך שיהיה בהן הלכות מדרש ואגדות וכו' כי כפלים לתושיה. ועל ידי ארון זה היינו בכח זה נעשה המלחמה ונהרגו".
מתבאר שהולכת הארון למלחמה הביאה לנצחונות בקרבות ובמערכה כולה.
בשעורים לזכר אבא מרי (לרי"ד סולובייצ'יק, קריאת התורה בשבת בשני ובחמישי) מרחיב את תפקיד הארון במלחמות ישראל:
"התורה אומרת בפרשת מלחמה (שם כ, ג – ד): "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה וכו' אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' א – להיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם". המשנה בסוטה (ריש פרק משוח מלחמה) אומרת, "זה מחנה הארון". ובסוגיא (מב, ב) הגמרא מוסיפה: "וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחים בארון". במלים אחרות: הכובש הוא הארון. המקדש הוא ארון הברית שהיה יוצא עמהם למלחמה (קידוש ע"י כיבוש – קידוש ע"י ארון הברית). בימי יהושע ומשה קידש הארון שליווה אותם בכל מסעיהם. בספר יהושע אנו קוראים כי ארון הברית יצא עמהם למלחמה משעה ראשונה שעברו את הירדן עד פעולת הכיבוש האחרונה של יהושע. גם החלוקה היתה לפני ה'. יהושע עצמו הצהיר על כח ותפקיד הארון עוד בראשית דרכו (יהושע ג, י – יא): "ויאמר יהושע בזאת תדעון כי א – ל חי בקרבכם והורש יוריש מפניכם את הכנעני וכו' הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן". נוכחות הארון היה הדבר המקדש. ארון הברית קידש כי השכינה שכנה בין שני הכרובים. כיבוש נטול ארון והשראת השכינה אינו כלום"...
"בפרשת בהעלותך (במדבר י, לג – לה) אנו נתקלים בפרשה הכוללת שני מרכיבים: א) פסוק, "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה". ב) פרשת ויהי בנסע הארון. לפי פרשה זו, ישנם שני קיומים שונים וחלותים בארון, ושתי מצוות נאמרו בו. ממילא, נוכל לדבר על שתי קדושות ארון: א) הארון חוץ למקדש, וקדש הקדשים כשהוא נוסע במדבר בראש המחנה ולדורות במלחמה. קדושת הארון הנוסע נעוצה בכתוב ויהי בנסע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך; ב) קדושת ארון במקומו, כשהוא נח. קדושתו היא קדושת ארון במנוחתו במקדש על פי הכתוב דובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. שני חלותים שונים ושני קיומי קדושת ארון נאמרו כאן".
"יסוד זה בולט בשיטת ר' יהודה בן לקיש בתוספתא סוטה פ"ז ה"ט – ודבריו הועתקו בתוספות סוטה (מב, ב ד"ה מפני) – כי בפועל היו שני ארונות, אחד שהיה יוצא עמהם למלחמה ושני שנשאר במקדש שעליו הכתוב אומר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. לדבריו של ר"י קדושת ארון במסעיו וקדושת ארון במנוחתו חייבו עשיית שני ארונות. כיון שמצוותיהן שונות, ממילא גם קדושותיהן אינן יכולות לחול על חפצא אחד. חכמים חלקו על ר"י וסוברים כי היה רק ארון אחד. לדעתם, אין תרתי דסתרי בין שני חלותי דינים וקיומים של ארון במסעיו וארון במנוחתו. אותו הארון נתפס בשתי קדושות ובשני חלותים בחפצא אחד. ברם, כולם מודים כי ישנן שתי קדושות בארון"...