חבל נחלתו כט כה
סימן כה
חיוב בעל לוייה במתנות זרוע לחיים וקיבה
שאלה1
האם בעל לוייה (היינו שאשתו בת לוי) ששוחט מעדרו, חייב במתנות (=זרוע לחיים וקיבה), או שאשתו פוטרת אותו?
תשובה
א. כתב הטור (יו"ד סי' סא): "ואין נוהגין אלא בישראל אבל כהנים ולוים פטורים שגם הלוי פטור מליתנם אבל אם נטלם כהן מידו א"צ להחזירם לו שהוא ספק אם חייבין אם לאו ואין נותנין ללוי".
היינו, לוי אינו חייב לתת מתנות כהונה מפני שהוא ספק אם חייב לתת. אבל אין נותנים מתנות כהונה של זרוע לחיים וקיבה ללוי.
באר הבית יוסף (יו"ד סי' סא, כב – כג):
"ואין נוהגין אלא בישראל אבל כהנים ולויים פטורים וכו' אבל אם נטלן כהן מידו וכו'. בפרק הזרוע (קלב:) 'דרש רבא מאת העם ולא מאת הכהנים' ואיתא תו התם (קלא.) 'ההוא ליואה דהוה חטיף מתנתא אתו אמרו ליה לרב, אמר: לא מסתייא דלא שקלינן מיניה אלא מיחטף נמי חטיף. ורב אי איקרו עם מישקל נמי לישקול מינייהו אי לא איקרו עם רחמנא פטריה? מספקא ליה אי איקרו עם אי לא איקרו עם וכיון דספק הם אין נוטלין מהן ואם נטל כהן לא יחזיר'. וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ט ה"ח): והר"ן (מה. ד"ה ההוא) כתב ומשמע לי דכיון דספיקא הוא אפילו נטל הכהן יחזיר ללוי דהא מסקינן בפ"ק דב"מ (ו:) גבי ספק בכורות דתנן בהו המוציא מחבירו עליו הראיה דאפילו תקפו כהן מוציאין אותו מידו שכך הדין בתופס ממון שהוא מסופק מצד הדין דמוציאין מידו כמ"ש שם בחידושי (ד"ה לעולם) והכא נמי דכוותה ולפיכך לא נתחוור לי מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות בכורים שאם נטל הכהן מתנות מלוי לא יחזיר ואמאי מאי שנא מספק בכורות ועוד דבמתנות נתינה כתיבא בהו ויש בהם טובת הנאה לבעלים ומשמע דכל שיש טובת הנאה לבעלים בא כהן ונטל מוציאין אותו מידו עכ"ל".
היינו, רבא דרש מהמילה 'העם' שכהנים ולויים פטורים ממתנות, כהן ודאי פטור לתת מתנות מבהמותיו, ולוי רק מספק. וכיון שספק אם לוי קרוי עם – אין מוציאים ממנו את המתנות, אבל אם כהן נטל ממנו לא יחזיר. והר"ן למד מסוגיית 'תקפו כהן' שבתופס ממון המוטל בספק מוציאים מידו. ולכן לדעתו כהן שתפס מלוי צריך להחזיר לו.
ב. הב"ח (יו"ד סי' סא סו"ס יז) כתב: "ומ"ש ואין נותנין ללוי. כן כתב הרשב"א בתורת הבית (קצר שם) ונראה דהוצרך לכתבו דלא תימא יכול לומר קים לי כהאי תנא דלוי לא איקרי עם וקא משמע לן דליתא דדוקא לענין שאין צריך להחזירם מצי למימר קים לי אבל לא ליתנן לכתחלה ללוי".
היינו, לוי אינו נותן מתנות כהונה מספק, אבל אינו מקבל ככהן שזו ודאי מתנה רק לכהנים.
השיג המשנה למלך (הל' ביכורים פ"ט ה"ה): "ולוים פטורים מן המתנות כו'. כתב הב"ח י"ד סי' ס"א שהוא משום דמסתפקא לן אי איקרו עם. וליתא להדין פירושא אלא משום דזה יהיה משפט הכהנים כתיב וכן נראה מהגמרא".
ובאר ביצחק ירנן (הל' ביכורים פ"ט ה"ח):
"ולוים פטורים וכו'. עיין מ"ש הרב מל"מ וז"ל כתב הב"ח וכו' וליתא וכו' יעו"ש, וזה ימים רבים לא באתי לכונתו וכמו שכתבתי בספרי תועפות ראם סדר שופטים יעו"ש. ולעת כזאת זכיתי לכונתו וחיסור לשון יש בדבריו מהשמטת המדפיס והוא דכתב הב"ח בסוף ס"ק י"ז דאי תפס הלוי מתנות מישראל לא מפקינן מיניה משום דיכול לומר קים לי אלא דאין נותנין לו לכתחילה, אהא כתב עליו דליתא דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דהיינו שיתנו מתנות אלו לכהנים ולא ללוים דעד כאן לא נסתפקו בש"ס אלא אי לוים מיקרו עם או לא, אבל אי לוים מיקרו כהנים לא נסתפקו. ולכן כל הספק הוא אי לוים פטירי או חייבים ולא הוי הספק אם הם לוקחים דהם לא מיקרו כהנים ולפ"ז תיבת אלא הוא יתר ובמקום תיבת פירושא צ"ל במקומה דינא והענין יוכיח דזה אמת בכונתו וכן השיגו להב"ח, הש"ך יו"ד סי' ס"א וכן הפר"ח שם ס"ק ל"ג ועיי"ש מה שנתלבט לדברי התוס' דמציעא דף ו' ובצד השני כתב דבמקום בן לוי צ"ל כהן יעו"ש והוא אמת אין בו מן הספק דהא העתיקו ז"ל דחטף מתנתא זלזולי מזלזל דלשון פריצותא ממש ליכא אלא זה והיינו הך".
עולה מדבריו שלוי אינו מקבל מתנות (זרוע לחיים וקיבה) כלל, ורק במתנות בהמתו יכול להחזיק מצד ספק אם הם בכלל עם ומחוייב להרים מתנות או אינו בכלל עם ולכן אינו חייב במתנות.
ג. וכ"כ הש"ך (יו"ד סי' סא ס"ק יב): "ספק אם הם חייבים. דמספקא לן משום דכתיב מאת העם אי לוים איקרי עם או לא. ונ"ל מוכח מהש"ס ומשמעות הפוסקים דדוקא מליתן פטורין מה"ט דשמא לא איקרי עם אבל פשיטא דאם תפס לוי מתנות מישראל דמוציאין מידו דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהני' וגו' ולוי' לאו כהני' איקרו".
והעיר על דבריו באמרי ברוך (יו"ד סי' סא על ש"ך ס"ק יב): "אבל פשיטא דאם תפס לוי מתנות. נ"ב, היה יכול לומר רבותא טפי אף כשנטל ברשות שהישראל עצמו נתן לו, והעטרת זהב לא נסתפק רק אם נתן לו הישראל מעצמו, יעו"ש, ולפי טעם הש"ך גם בכהאי גוונא מחויב להחזיר".
וכן באר בערוך השולחן (יו"ד סי' סא סי"ז): "מיהו זה ודאי דאין להישראל ליתנם ללוי וכשנתן ללוי מוציאים מיד הלוי ונתינה בטעות היא שהרי ונתן לכהן כתיב ולוי אינו בכלל כהן דלהיפך מצינו שהכהנים נקראים לויים כדכתיב [יחזקאל מד, טו] והכהנים הלויים בני צדוק אבל לויים יקראו כהנים לא מצינו בשום מקום ולכן אף שיש מי שמסתפק בזה מ"מ העיקר לדינא כמ"ש וכ"כ האחרונים". וכן חזר ערוך השולחן בסעיף כא: "אבל הלוי אינו רשאי לקבל המתנות של אחרים".
היינו ודאי אינו רשאי לקבל מתנות כהונה, ורק מתנותיו מותר לעכב לעצמו שלא לתת את המתנות.
וכשם שלוי בספק נתינה אף לוייה בספק. ולכן, אם שחטה מבהמות שלה אינה חייבת לתת מתנות.
ד. נעבור עתה ללוייה הנשואה לישראל. הבהמות בדרך כלל של בעלה ולא שלה, והוא ישראל וחייב לתת מתנות לכהן.
פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' סא סכ"ג): "לוים, ספק אם חייבים במתנות, הילכך פטורים. ואם נטלן הכהן מידו, אין צריך להחזירם לו. (ויש חולקין דאפי' נטלן הכהן, מוציאין מידו) (ב"י בשם הר"ן)".
ולא דן לגבי לוייה.
בשו"ת אבקת רוכל (סימן י, בתשובת הרב יוסף ן' צייח, ולא של ר' יוסף קארו בעל השו"ת) כתב:
"וא"כ ראוי והגון הוא להיות נוהגים המתנות אף בכל מקום בח"ל וכל ישראל שלא יהיה נשוי לויה או כהנת או שלא נשתתף בבהמה ההיא עם גוי או עם כהן (ירשם) [ורשם] חלקו בכולה כשישחט אי זו בהמה או כוי ראוי לתת לכהן חכם"...
ומשמע שבעל לוייה אינו נותן מתנות כהונה2.
אמנם הפרי חדש (יו"ד סי' סא סכ"ג) חלק וכתב כך: "לוייה נשואה לישראל מסתברא שבעלה חייב במתנות, ולא דמי לכהנת נשואה לישראל שבעלה פטור בשבילה, דהתם כתיב [שם] ונתן לכהן ואף כהנת במשמע, והוה ליה כאילו נותן המתנות לאשתו ומשום הכי מיפטר, וכן לא דמי למה שיתבאר לקמן בסימן ש"ה סעיף י"ח דלוייה נשואה לישראל פטור מפדיון הבן, דשאני התם דבפטר רחם תלה רחמנא ופטר רחם לאו בר חיובא הוא. ומיהו בהמות דידה כגון שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בהן וכיוצא פשיטא דמיפטרא דומיא דשאר לויים". והביא דבריו בקצרה בדרכי תשובה (יו"ד סי' סא סכ"ג).
עולה מדבריו שדוקא ישראל הנשוי לכהנת נפטר ממתנות מפני שנחשב כנותן לאשתו הכהנת. אבל בנשוי ללוייה לא יכול לתת את המתנות לאשתו שהרי הן מתנות כהונה ולא מתנות לוייה, ולכן חייב במתנות. ואין זה דומה לפדיון הבן ששם הפטור בגלל פטר רחם, ופטר רחם של לוייה פטור מפדיון הבן. ומוסיף שאמנם בבהמות ששייכות רק לה פטורה (מספק) בנתינת מתנות.
הרב חיד"א במחזיק ברכה (יו"ד סי' סא ס"ק טז) הסתפק האם ישראל בעל כהנת רשאי לתת מתנות כהונה ומקיים בכך מצוה. והסיק: "ולמאן דאתאן עלה לפום ריהטא נראה דאם בעל כהנת רוצה להפרישם ולתת לכהן אחר קיים מצוה ותע"ב, ולא שייך הכא לומר כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט דהכא הוא ישראל והוא חייב במצוה אלא דהשתא דהוי בעל כהנת חשיב כמפריש ונותן לאשתו ומשום הכי מפטר כמ"ש הרב פרי חדש ס"ק ל"ג ע"ש ומאחר שכן יש מקום לומר דמצי להפרישם בפועל ולתתם לכהן אחר, והרי כתב הרשב"א בתשובה סי' שס"ו דבעל כהנת ובעל לויה חייבים בפטר חמור והביאוהו האחרונים לקמן סי' שכ"א אלא דהכא פטור כאלו נתן המתנות לאשתו כדאמרן".
והסכים לדעת הפרי חדש שנחשב כנותן לאשתו. ובמתנות שלויים אינם זכאים במתנות אינו יכול לתת לאשתו, ולכן חייב ליתנן לכהן.
וכן המנחת חינוך (פרשת שופטים מצוה תקו אות א) כתב: "ופשוט דבעל לוי' חייב דלא שייך מכש"כ כמו כהן וז"פ".
מסקנה
לפני בעל לוייה השוחט מבהמותיו עומדות שלש אפשרויות. יכול לתת את המתנות עצמן לכהן. או יכול לתת לכהן 50 שקל תמורת המתנות כפי שנהגו בבתי השחיטה הגדולים (בסכום הרבה יותר נמוך, עי' בספרי ח"ד סי' כה). אם מעוניין מאד במתנות יכול לתת את הבהמה לאשתו לפני השחיטה ואשתו פטורה מספק מנתינת המתנות.