חבל נחלתו כט ח
סימן ח
ענה ברכו ולא התכוין לקבל שבת
שאלה1
מי שהגיע להתפלל מנחה בערב שבת במנין הקבוע שלו בבית הכנסת, והגיע לשם מוקדם ללמוד תורה, והיה שם מנין מוקדם שמתפלל ערבית לאחר פלג המנחה, וענה 'ברכו' והתכוין שלא לקבל שבת ולהתפלל מנחה של חול. האם כבר קיבל שבת וא"כ אינו יכול להתפלל מנחה?
תשובה
א. הביא הבית יוסף (או"ח סי' רסג ס"ק טו): "כתוב במרדכי סוף פרק במה מדליקין (סי' רצו) ובהגהות מיימון סוף פ"ה (סוף אות ר) דמי שלא התפלל מנחה וענה ברכו עם הקהל כבר עשהו קודש ושוב לא יעשנו חול להתפלל תפילה של חול אלא יתפלל ערבית שתים. וכתב מה"ר ישראל בתרומת הדשן סימן ד' ובכתביו סימן קנ"ג שנמצא בתשובות מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שענו הקהל ברכו ועדיין לא עבר זמן המנחה שאל יתפלל מנחה באותו בית הכנסת שבו הקהל והשליח ציבור מתפללין אחרי שהקהל קדשו היום לא יעשהו חול אצלם אלא ילך חוץ לאותו בית הכנסת ויתפלל תפלה של חול וכן הורו כמה גדולים וכתב הוא ז"ל דלא פליג אהא שכתבתי בסמוך בשם המרדכי והגהות דשאני התם שכבר ענה עם הקהל ברכו שהוא עצמו עשהו קדוש בעניית ברכו ומשום הכי לית ליה תקנתא אבל ההיא בשלא ענה עמהם כגון שלא היה בבית הכנסת ומשום הכי יכול לעשותו חול שלא בפניהם".
יש לדייק, המדובר במקום שרוב הציבור כבר התחילו ערבית של שבת, והמתפלל שלא התפלל איתם מנחה השיב ברכו והצטרף לכלל הציבור שקיבל שבת, ולכן נמנעה ממנו מנחה של ערב שבת. אבל מי שכלל לא התכוין לקבל שבת, ורוב הציבור עדיין לא התפלל מנחה וקבלת שבת, ורק חלק קטן מהציבור החליט להתפלל ערבית מוקדם, מי שישב שם ולא התכוין לקבל שבת, אינו נראה כי אף לראשונים שהזכיר ב"י נגרר אחר הציבור שקיבל שבת, ולכן כשיבוא רוב הקהל יתפלל עימם מנחה. ואח"כ יקבל עליו שבת.
כך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רסג):
סעיף טו
"מי ששהה להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת, לא יתפלל מנחה באותה בהכ"נ אלא ילך חוץ לאותו בהכ"נ ויתפלל תפלה של חול, והוא שלא קבל שבת עמהם, אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפלת חול, אלא יתפלל ערבית שתים".
סעיף טז
"אם בא לבהכ"נ סמוך לקבלת הצבור שבת, מתחיל להתפלל מנחה ואף על פי שבעודו מתפלל יקבלו הצבור שבת אין בכך כלום, הואיל והתחיל בהיתר".
עולה מדברי השו"ע שדוקא מי שקיבל עליו שבת בברכו אינו יכול להתפלל מנחה של חול, אבל מי שהתכוין שלא לקבל עליו שבת, מתפלל מנחה של חול. ואם בבית כנסת מתפללים ערבית של שבת יתפלל בחוץ.
ב. ישנה חובה לענות על קריאת: "ברכו... ועד" ולכן אף אם אין רצונו לקבל שבת מוטלת עליו חובה לענות על ברכו.
בשאלה, מדובר על יהודי שלומד בבית כנסת וענה ברכו בלי שום כוונה לקבל עליו שבת, ונראה שחייב לענות ברכו, ולא מצטרף בכך לקבל עליו שבת.
פסק הטור (או"ח סי' סו) בענין השבה לברכו בין פרקי קריאת שמע ובתוך הפרשיות:
"ולענין להפסיק לקדיש וקדושה ולברכו נחלקו בו הפוסקים: י"א אף ע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אינו פוסק דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר. ובס"מ קטן כתב ועונין קדיש וקדושה ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה בכל מקום. ויש אומרים שפוסק לכל אפילו באמצע דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ולזה הסכים א"א ז"ל".
וכ"פ השולחן ערוך (או"ח סי' סו ס"ג): "לקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיק אפילו באמצע הפסוק, וכן למודים, אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד".
ובאר המשנה ברורה (סי' סו ס"ק יח):
"ולברכו – שעונה ברוך ד' המבורך לעולם ועד ובברכת התורה יענה ביהל"ו".
וכן כתב בספר מצוות זמניות (הלכות קריאת שמע): "ומי שהיה קורא ק"ש וברכותיה באיזה מקום מהם, ושמע קדיש או קדושה או ברכו, חייב לענות, וישוב למקום שפסק בו. כי אם יש לו רשות לענות מפני יראת בשר ודם, כל שכן יראת השם יתברך".
נראה לפי ענ"ד שמי ששומע ברכו ומתכוין שלא לקבל על עצמו שבת – חייב לפי הפוסקים לעיל לענות ברכו אע"פ שמתכוין שלא לקבל עליו שבת.
ג. מאליה זוטא (סי' רסג ס"ק יד על לבוש סעיף טו) משמע שאסור לו לענות אע"פ שמתכוין שלא לקבל עליו שבת. וכך כתב: "בתרומת הדשן [ש]הביא בב"י משמע לי דאם שומע ברכו מחוייב לענות עמהן ומתפלל של שבת יע"ש, וכ"מ מש"ע ולבוש, ולי נראה מלשון אגודה פרק במה מדליקין שכתב ז"ל מצא החזן אומר ברכו לא יענה ברכו עם הקהל ע"כ, דאדרבה דאל יענה עמהם כדי שיתפלל תפילתו של חול, וכ"מ ממרדכי [שם סי' רצו], ודמי קצת להא דמותר לו להתחיל להתפלל אף שיודע שלא יכול לענות ברכו כמבואר בסמוך".
נראה מדבריו שאינו יכול לענות ברכו וגם להתכוין שלא לקבל שבת. ותימה הרי ברכו צריך לענות מצד עצם השבח, ועניית ברכו אינה מחייבת קבלת שבת.
אולם רבי עקיבא איגר (או"ח סי' רסג סט"ז) דייק כמו שכתבנו, וז"ל: "[שו"ע] מתחיל להתפלל מנחה. ולא ימתין להתפלל מנחה עד אחר ברכו בשביל עניית ברכו כמו שצריך לעשות בשאר ימים. כיון דאם יענה ברכו אינו יכול להתפלל מנחה עכ"ל מהרא"י. ואפשר דוקא להתחיל קודם. דעדיין אין חיוב עניית ברכו. וכן משמע להדיא בתה"ד שם והוא דלא קבל שבת עמהם כגון שלא היה בבהכ"נ ולא ענה ברכו משמע אם הוא בבהכ"נ מחוייב לענות ברכו. אבל באגודה כ' פ"ב דשבת דאם בא לבהכ"נ כשאומרים ברכו לא יענה. ולפמ"ש לעיל סי"א בגליון דלמה דקיי"ל דבהדלקה יכול להתנות. ה"ה בברכו קודם תפלה. א"כ י"ל דצריך לענות ברכו ולהתנות שאינו מקבל שבת ויכול להתפלל מנחה מחוץ לבהכ"נ".
וא"כ תנאי מועיל שלא להתחייב בקבלת שבת, ועניית ברכו אינה מכריחה אותו לקבל שבת.
וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' רסג ס"כ):
"אם רוב הקהל שבבהכ"נ קבלו שבת עליהם והיינו שאמרו לכה דודי והיה אחר פלג המנחה גם המיעוט שלא היו בבהכ"נ נמשכים עמהם ואסורים במלאכה דכללא הוא דהמיעוט נמשכים אחר הרוב. אבל בהכ"נ אחר אינו נמשך אחר בהכ"נ זה ואפילו אם בזה שקבלו כבר שבת הוא היותר גדול שבעיר מ"מ כל בהכ"נ נחשב כציבור בפ"ע לעניין זה. ולכן הבא לבהכ"נ בעוד שהקהל מקבלים שבת ואומרים לכה דודי והוא לא התפלל עדיין מנחה לא יתפלל מנחה באותו בהכ"נ כיון דבשם חלה קדושת השבת אלא ילך חוץ לבהכ"נ בעזרה או חדר הסמוך לו ויתפלל שם מנחה ואח"כ יכנס לבהכ"נ ויקבל שבת ואין לומר האיך יתפלל של חול והרי גם עליו חלה קדושת שבת די"ל דלחומרא חלה עליו לאסרו במלאכה ולא לקולא לפוטרו מתפלת חול ולכן זהו דווקא כשהוא לא קבל שבת עמהם אבל אם לא שם על לבו שלא התפלל מנחה עדיין וקבל שבת עמהם הרי בעצמו קבל עליו שבת ואסור לו להתפלל של חול אלא יתפלל ערבית שתים של שבת כדין שכח ולא התפלל בסי' ק"ח ע"ש".
ואף מדבריו עולה שאם התכוין שלא לקבל עליו שבת עונה לברכו ומתפלל של חול.
ד. כתב בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' יח):
"שאלה: בית כנסת שמתפללים בו מנינים רבים בזה אחר זה, כמו בכותל המערבי, ונכנס אדם להתפלל שם בערב שבת מנחה וערבית, וקודם שהתפלל מנחה שמע משליח צבור של מנין אחר שאומר ברכו את ה' המבורך, של תפלת ערבית, האם יענה ברוך ה' המבורך עם הצבור, או לא?"
ולאחר שהביא ראשונים ואחרונים הסיק מהם שאם ענה ברכו – קיבל עליו קדושת שבת. ואין מועיל שום תנאי, וע"כ פסק שלא יענה ברכו.
וכך סיכם תשובתו:
"הנכנס לבית הכנסת בערב שבת להתפלל מנחה וערבית, וקודם תפלת מנחה שמע משליח צבור של מנין אחר, ברכו את ה' המבורך, לא יענה ברוך ה' המבורך, שאם יענה ברכו עם הצבור, לא יוכל להתפלל מנחה אחר כך, שאחר שעשאו קודש לא יעשנו חול, ואין תנאי מועיל בזה כלל. ואם עבר וענה ברכו, לא יתפלל מנחה אלא צריך להתפלל ערבית שתים של שבת".
וכן הורה בנו הרה"ר והראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א.
אולם בשו"ת שמ"ש ומגן (ח"א או"ח סי' לח) השיג עליו הרב שלום משאש רבה של ירושלים:
"בפנת ההלכה להרה"ג הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א, ביום ששי סדר בשלח תשד"ם. שמעתי שדיבר במי שהלך לכותל מערבי בערב שבת כדי להתפלל מנחה ובעודו שם שמע קהל קדוש בפנה הסמוכה שכבר מתפללין ערבית, ואומרים קדיש וברכו, והאריך להזכיר דעת הפוסקים שלא יענה על ברכו, שעי"כ נמצא שקבל שבת, וא"א להתפלל מנחה של חול, ואם כבר ענה הרי אסור לו להתפלל מנחה, ומתפלל ערבית שתים, ואמר שכן היא דעת מר"ן ז"ל, והעלה כן להלכה פסוקה".
"ואני הצעיר בה שעתא קשיא לי טובא, דאיך נאמר שלא יענה ברכו, מה דקי"ל באו"ח סי' ס"ו, לקדיש ולקדושה ולברכו, פוסק אפילו באמצע פסוק שמע ישראל, ואיך עתה בשביל סברא כזו דלאו אדעתיה כלל לקבל שבת, והוא עומד להתפלל מנחה עם מנין שלו בעוד היום, נתיר לו לכתחילה שלא לענות על ברכו, ושאם ענה נבטל אותו מתפילת מנחה בעוד היום גדול ויש לו זמן להתפלל בריוח, ולכתחילה יעשה תשלומין, ואם בשביל עניית ברכו, הלא יש בידו להתנות שאין כוונתו בקבלת שבת כלל, רק לשבח הבורא ב"ה, וגם מסתם גם בלא תנאי, פשיטא ואנן סהדי שלא היתה דעתו כלל לקבל שבת, כיון שהיום גדול והלך להתפלל מנחה עם חביריו בצד אחר, ולא נמנה עם אותו קהל לגמרי, אשר על כן נתתי לבי בה שעתא לחפש בדברי מר"ן והאחרונים בענין זה".
"וז"ל מר"ן באו"ח סי' רס"ג סט"ו, מי ששהה להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת, לא יתפלל מנחה באותו בהכ"נ, אלא ילד חוץ לאותו בהכ"נ ויתפלל תפלה של חול, והוא שלא קבל שבת עמהם, אבל אם ענה וקבל שבת עמהם, אינו יכול להתפלל תפלת חול אלא יתפלל ערבית שתים עכ"ל".
"והנה יש לדקדק בדבריו ז"ל, דבמה שהתחיל לא סיים, דבתחילה כתב והוא שלא קבל שבת עמהם, ולא כתב והוא שלא ענה ברכו עמהם, מוכח דבעי' שיקבל שבת עמהם, ויהיה בדעתו כן, אבל אם ענה עמהם ברכו לבד ולא קבל שבת להדיא, וכ"ש אם פי' בפירוש דעתו שלא קבל, כגון נד"ד שהראה דעתו שחפץ להתפלל תפלה של חול, שזה מורה שעדיין הזמן חול בעיניו, דודאי אפילו יענה ברכו, אין חשוב בשביל זה קבלת שבת, ושוב מסיים אבל אם ענה וקבל שבת עמהם, דמשמע פשט הדברים דעניית ברכו עושה רושם של קבלת שבת, וזה סותר הקודם".
"אשר מזה נ"ל ובכוונה בכוונת, האריך מר"ן בלשונו הקדוש, וכתב אבל אם ענה וקבל שבת וכו', לומר דעניית ברכו לבדה לא מספקת, אלא צריך ענה וגם קבל, ר"ל שנתן בדעתו שע"י עניית ברכו זו מקבל עליו שבת, בזה הוא דאינו יכול להתפלל תפלת חול אחר קבלתו להדיא את השבת, אבל אם ענה לבד בשביל חומר עניית ברכו, זה לבדו לא מיקרי קבלת שבת, כנ"ל ביאור דבריו, וכן ראיתי להמש"ב שם אות ס' וז"ל אבל אם ענה, היינו שענה ברכו ועשהו בעצמו קדש בעניית ברכו, ואיך יעשהו אח"כ חול ומשו"ה לית ליה תקנתא עכ"ל, מדוייק דבריו דבעי' ב' דברים, שענה ברכו וגם כיון לעשותו קדש בעניית ברכו ואז לית ליה תקנתא, ושם בציון כתב ע"ז, ב"י ע"ש".
והמשיך להשיב באורך על הגר"ע יוסף וסיים:
"קנצי למלין, דמי שהלך לכותל להתפלל מנחה בע"ש, ושמע מש"ץ של מנין אחר שאומר ברכו בתפלת ערבית של שבת, יוכל לענות עמהם ברכו, ולהמשיך להתפלל תפלת מנחה של חול, ולתוספת יפוי טוב לכוין בדעתו להדיא שאינו מקבל שבת ע"י עניית ברכו, ותול"מ. וכ"ז אחהמ"ר מהראש"ל שליט"א".
מסקנה
נראה שאם ציבור אחר קיבל עליו שבת בבית כנסת והתחיל: ברכו – חייב לענות ברכו איתם, וכיון שעדיין לא התפלל מנחה יתכוין שאינו מקבל עליו שבת ובכך יוצא הן חובת ברכו והן תפילת מנחה של חול.