חבל נחלתו כח נג
סימן נג
כהן גדול, אשתו ועבודתו ביום הכיפורים
שאלה
נאמר ביומא (פ"א מ"א) לגבי כהן גדול העובד ביום הכיפורים: "ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר (ויקרא ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו אמרו לו אם כן אין לדבר סוף".
עולה כי כהן גדול העובד ביום הכיפורים צריך שתהא לו אשה (אחת בלבד!) ולפי ר' יהודה אף מתקינים לו אשה אחרת שמא תמות אשתו, ובגמרא דנים לפי שיטת ר' יהודה איך מסדרים את נישואיו עם השניה – באופן שיהיה כל הזמן נשוי, אבל לאשה אחת בלבד. וצ"ע לפי ר' יהודה, מדוע לא יכנס הכהן שהוכן תחתיו – אם מתה אשתו (והכנת כהן להחלפת כהן גדול תשמש כפתרון לבעיה אם מתה אשתו, ועי' להלן).
נשאלת השאלה במידה ומתה אשת כהן גדול, האם עבודתו נפסלת ביום הכיפורים, ואם אינה נפסלת – מדוע שלא ימשיך בעבודתו אם מתה אשתו, הרי זהו מצב של בדיעבד?
שתי נשים לכהן גדול
לפני שנעסוק בשאלה לעיל נדון בעצם הקביעה שלכהן גדול חייבים שתהיה אשה ואחת בלבד ביום הכיפורים כאשר הוא עובד.
הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ז הי"ג) פסק:
"מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה, ומשתבגור תאסר עליו והוא אשה בבתוליה יקח, אשה לא קטנה, בבתוליה ולא בוגרת, הא כיצד יצאת מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה זו נערה, ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים". כלומר כל ימיו ככהן גדול, משנתמנה עד שפרש מכהונה גדולה, אסור שתהיינה לו שתי נשים.
וכך כתב הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ה ה"י): "וכבר ביארנו בספר קדושה שהוא אסור באלמנה ומצווה על הבתולה, ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת, וחולץ וחולצים לאשתו, ומייבמין את אשתו ואם גירש אשה מותרת להנשא לשאר העם".
באר הכסף משנה (הל' כלי המקדש פ"ה ה"י): "ואינו נושא שתי נשים. הרב בעל המגיד בהלכות א"ב בפרק י"ז כתב מהיכן למד רבינו לומר כן והראב"ד שם חלק על רבינו. ומ"ש רבינו ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת. בפ"ק דיומא (דף י"ג) וטעמא משום דוכפר בעדו ובעד ביתו אמר רחמנא ולא בעד שני בתים".
בהל' עבודת יום הכיפורים (פ"א ה"ג) הרמב"ם לא הזכיר את ההגבלות של חיוב היות לכהן גדול אשה, ואשה אחת ולא שתים1.
הראב"ד הקשה בהל' אסו"ב על דברי הרמב"ם: 'ואינו נושא ב' נשים' – "לא מתחורא זאת הסברא שלא אמרו במס' יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא ב' בתים ואפשר שלא נאסר בב' נשים אלא ביו"כ שמא ימשוך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה, אבל הדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש ערב י"כ אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות (דה"י ב' כד, ג) עכ"ל".
הראב"ד מסכים עם הרמב"ם שביו"כ צריך שתהיה לו אשה ורק אחת כפי שנלמד ביומא (יג ע"א): "ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז, ו), ולא בעד שני בתים". אולם אין זה מחייב את שאר השנה. ולדעתו האיסור בשני בתים הוא מדרבנן כדי שלא ימשך אחר נשותיו ביום הכיפורים ויהיה טמא. אולם מסכים עם הרמב"ם שראוי שתהיה לו רק אשה אחת שכן את השניה יצטרך לגרש – ולא יוכל אח"כ להחזירה מכיון שהוא כהן. ולבסוף מעיר שמצאנו בדה"י כהן גדול עם שתי נשים.
תרץ המגיד משנה (הל' איסורי ביאה פי"ז הי"ג): "ואפשר שיהוידע נשא זו אחר מיתת זו או גרושיה או שהיו לו קודם שנתמנה להיות כ"ג ולדעת הר"א ז"ל בכל ערב יו"כ היה מגרש אחת מהן2".
לפי ההסברים שהיו לו לפני שנתמנה או אחר שמתה אשתו הראשונה דבריו יותר מובנים, אולם גירושין בעיו"כ קשים להבנה.
אשתו הראשונה של יהוידע מוזכרת בדברי הימים (ב' כב, יא):
"ותקח יהושבעת בת המלך את יואש בן אחזיהו ותגנב אתו מתוך בני המלך המומתים ותתן אתו ואת מינקתו בחדר המטות ותסתירהו יהושבעת בת המלך יהורם אשת יהוידע הכהן כי היא היתה אחות אחזיהו מפני עתליהו ולא המיתתהו". יהושבע (במלכים ב' יא) היא דודתו של יואש ואשת יהוידע הכהן הגדול, והיא הצילה את חיי בן אחיה יואש, והוא גדל בקדש הקדשים (או בעליה שעל גביו) עד שהומלך בהיותו בן שבע. [הזכרת יהוידע (שהציל את חיי יואש) היא לשם בירור3 שאחר שהומלך הרג יואש את זכריה בן יהודע הכהן – דברי הימים ב' כד, כב].
בחומת אנך (דברי הימים ב' כד, לרב חיד"א) כתב:
"וישא לו יהוידע נשים שתים. הרמב"ם ז"ל פי"ז דאסורי ביאה ופ"ה דכלי המקדש פסק דכהן גדול לא ישא שתי נשים והשיג עליו הראב"ד ז"ל מהך קרא דכתיב וישא לו יהוידע נשים שתים ושמעתי שהרב הגדול שארינו כמהר"ר אברהם יצחקי ז"ל היה תמיה על הראב"ד ז"ל דקרא לפניו ואחריו מדבר ביואש וא"כ מאי דכתיב וישא לו היינו שיהוידע לקח ליואש נשים שתים בכלל מה שעשה לו4 ואין כוונת הכתוב דיהוידע נשא נשים שתים כאשר חשב הראב"ד והרב ז"ל היה תמיה ומתחזק בקושיא זו. ואני בעניי אומר דאין כאן תימה כלל דודאי כוונת הכתוב כמו שפירש הראב"ד גם הרב המגיד ז"ל עינו ראה כי טוב פתר, וכן כתבו תוספות ישנים ביומא דף י"ג והדבר ברור דכונת הכתוב על יהוידע. דאי כונת הכתוב כמו שפירש הרב הנזכר דיהוידע השיא ליואש נשים שתים מאי רבותיה, ותו דהמלך נושא י"ח נשים ומאי איריא שתים5, ותו דהכתוב הול"ל וישיא לו יהוידע. וכן המפרש (=הרשום כפירוש רש"י ואינו לו) פירש כונת הכתוב כהתוס' והראב"ד. ואפשר דשמע השומע ממורינו הרב הנזכר ולא כיוין שמועתו דכוונת מורינו הרב ז"ל לא היתה להקשות על הראב"ד ז"ל רק דהיה אומר דהרמב"ם ז"ל פירש דיואש נשא שתי נשים ובא הכתוב לומר דיואש גם זה לא רצה לעשות מעצמו רק שיהוידע הוא יבחר לו נשים צדקניות שתים כהלכתן וז"ש וישא לו יהוידע והינו רבותא דיואש בתחילה היה עושה הכל ע"פ יהוידע ולא רצה לישא כי אם ע"פ יהוידע והו"ל כאלו כתיב וישיא לו יהוידע זה אפשר שהיה כוונת מורינו הרב לישב להרמב"ם ז"ל".
הרב חיד"א מקשה על מי שרצה לפרש שיהוידע השיא ליואש שתי נשים שאין פירוש זה מתקבל על הדעת.
המנחת חינוך (פרשת אמור מצוה רעב אות ד) הביא פירוש מהר"א יצחקי שהביא הרב חיד"א:
"שאינו נושא שתי נשים כו'. כה"ד הר"מ והראב"ד השיג עליו דדוקא ביום הצום נאסר בשני נשים אבל כל השנה מותר ומ"מ כתב שהדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש בעי"כ אך שמצא פסוק מפורש בד"ה ב' ק' כ"ד וישא לו יהוידע נשים שתים ועי"ש במגיד משנה. ושמעתי בשם הגאון מוהר"ז ווילנא מובא בשמו בספר תולדות אדם הנדפס לכבודו דהפירוש שם וישא כו' דיהוידע נשא ליואש שני נשים כי הסיפור שם מענין יואש. אך רש"י פירש שם דקאי על יהוידע והמקרא נאמר לפי שכתוב בסוף שיואש הרג בני יהוידע הוצרך לומר שהיה לו בנים ואין הספר הנ"ל ת"י".
אף המלבי"ם (דברי הימים ב כד, ג) שאל: "וישא. כבר הק' איך נשא ב' נשים והוא כ"ג, ויל"פ שנשא זו אח"ז, ומודיע שאע"פ שהיה בן תשעים שנה נשא שתי נערות בתולות (דכ"ג אסור לקחת בוגרת), והם מתו בחייו והוא הוליד עוד בנים ובנות, כמ"ש (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה".
האם כהן גדול ללא אשה או עם שתי נשים פוסל עבודה
הרמב"ם לא הזכיר כלל אם כהן גדול ללא אשה או עם שתי נשים פוסל עבודה.
המאירי (יומא ב ע"א) כתב: "ור"י אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שאם תמות אשתו תהא מוכנת לו לינשא לאלתר שהרי אי אפשר לעבודת היום אלא בכהן הנשאוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ואין ביתו אלא אשתו".
עוד כתב: "ומ"מ הלכה כחכמי' ואין חוששין למיתה אלא אם מתה אשתו יהא כהן המותקן עובר תחתיו כאלו אירע בו פסול". (ובכך מתרץ מה ששאלנו על דעת ר' יהודה במשנה).
אמנם בתוספות הרא"ש (יומא ב ע"א) כתב בשיטת ר' יהודה: "שמא תמות אשתו. ואף על פי דלא מעכבא מצוה מן המובחר מיהא בעינן".
כלומר חשש ר' יהודה הוא רק משום מצוה מן המובחר מפני שמיתת אשתו לא מעכבת ועבודת כהן גדול כשרה ובכ"ז תקנו (לר' יהודה) שיעבוד כהן גדול ולא מחליפו.
ובתוספות ישנים (יומא ב ע"א) כתב בשיטת ר' יהודה שאין מתקינים לכהן המחליף אשה נוספת: "שמא תמות אשתו. ולשני לא היו מתקינין אשה אחרת דלא מעכבא, ומ"מ הכא בראשון מצוה מן המובחר בעינן ואפילו מעכבא לכולי האי לא חיישינן שתמות אשת השני כי היכי דלא חיישינן בגמ' למיתת השניה". והסתפק האם מיתת אשתו מעכבת בעבודה ופוסלת ואעפ"כ למיתת אשתו של שני לא חיישינן, או אין מעכבת, וחשש ר' יהודה הוא לשם מצוה מן המובחר.
ובישועות מלכו (הל' עבודת יום הכיפורים פ"א ה"ב) ציין לתוס' ישנים. וכן במלא הרועים (יומא ב ע"א).
בשיח יצחק (יומא ב ע"א) מדייק ברמב"ם שכל דיני אשת כהן גדול לא מעכבים ביום הכיפורים:
"וכבר אתה רואה שהתוספות ישנים בד"ה שמא תמות וכו' נסתפקו בזה אי הויא לעיכובא או לא. וכן יש לדקדק דהרמב"ם סבירא ליה דלא הויא לעיכובא מסידור לשונו בריש פ"א מהלכות עבודת יום הכפורים ה"ב יעויין שם".
וכך כתב ביד דוד (יומא ב ע"א):
"ומה שהקשה מהרש"א למה שתירצו התוספות דלענין טומאה אין חשש שכבר נמצאים אחרים, א"כ גבי אשה נמי לאו חששא הוא דהא אפשר ליקח אחר, י"ל דהתוספות סוברים כמ"ש בתוספות ישנים ד"ה שמא תמות דאשה [לא] הוי לעיכובא, א"כ אי אפשר ליקח אחר כשתמות אשתו ויעבוד בלא אשה, וכ"כ בשיח יצחק. אמנם מה שכתב שכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"א דעבודת יום הכיפורים, לדידי אדרבה משמע עיכובא, שהרי כתב הכל עשוי בכהן גדול נשוי, והרי כהן גדול ודאי לעיכובא הוא, וא"כ נשוי נמי לעיכובא הוא. ושוב ראיתי לבעל חקרי לב בסימן קי"ז שהאריך בזה אי נשוי אשה לעיכובא, אבל מדברי הרמב"ם לא העיר כלום. ועיין על התוספות שער המלך ח"א פח ע"ב [הל' סוכה פ"ד ה"א], חקרי לב ריז, ריח, רכ [סי' ק"ב להל' תענית], רמג [סי' קי"ז להל' יום הכיפורים], רנא [סי' קכ"ז להל' סוכה], שופריה דיעקב [ו ע"א, חי' יומא]".
וכן המנחת חינוך (פרשת אחרי מות מצוה קפה אות א) כתב: "ונרא' דאף בדיעבד עבודתו פסולה אם אין לו אשה או שיש לו שתי נשים וצ"ע שהר"מ ז"ל לא הביא כאן דין זה אם עבד בשתי בתים מה דינו ושם בהא"ב כ' דאסור לישא אבל לא כ' מדין יה"כ וצ"ע".
אף בבכורי יוסף (סי' טז) כתב כמנ"ח: "ולענ"ד יש לומר בפשוט לפי מה שכתב התוס' ישנים ריש יומא (דף ב ע"ב ד"ה שמא תמות) דיש סברא לומר דכהן גדול ביום הכיפורים בלא אשה מעכב בדיעבד, וכן משמע לכאורה דהא קיימא לן דחוקה עיכובא הוא, ואפילו פרישת שבעה הוי בעי למימר שם בסוגיא (דף ה ע"א) דדברי הכל דמעכב, וכן משמעות התוס' בריש יומא (דף ב ע"א) ד"ה וחכמים אומרים דכתבו דכפרת כל ישראל תלוי בזה ע"ש, משמע דמעכב בדיעבד".
בגבורת ארי (יומא ב ע"א, לבעל שאג"א) כתב: "מכל מקום אכתי לא איתברר לן בהא דביתו אי מעכב בדיעבד או אינו אלא לכתחלה ומסתבר לכאורה לומר כיון דהאי וכפר בעדו ובעד ביתו גבי כפרת דברים כתיב ולא מיירי כלל מכפרת דמים כדדרשינן לקמן בפרק ג' (דף ל"ו ע"ב) והא ריש פרק ד' (דף מ') תניא לא התודה כשר וקאי בין אוידוי דפר בין אוידוי דשעיר המשתלח ואף על גב דר' שמעון סבירא ליה התם לא התודה פסול הא אנן קיימא לן כתנא קמא הילכך אין ביתו הנאמר גבי כפרה זו דדברים מעכב כיון דאפילו אי עקר לגמרי לכפרת דברים אינו מעכב אף על גב דודאי ביתו אית ליה כפרה בדם הפר כמוהו מכל מקום כיון דלא גלי רחמנא לביתו אלא גבי כפרת דברים דאינו מעכב ביתו נמי אינו מעכב לגמרי אפילו לכפרת דמים".
ועולה מדבריו שאין נשות כהן גדול מעכבות את עבודתו, הן אם אין לו כלל והן אם יש לו שתים.
אלא שאח"כ חוזר בו וז"ל:
"ולענין פלוגתא דר' יהודה ורבנן קיימא לן כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ואין צריך להתקין לו אשה אחרת. מיהו הא מיבעי לי היכא שאירע שמתה אשתו של כהן גדול ביום הכיפורים ולא יש אחרת לכונסה מי ישמש? אי כהן גדול עדיף שפירש שבעה ואף על גב דלית ליה ביתו פרישת שבעה עדיף כיון דנתבאר דביתו נמי אינו מעכב, או דלמא ביתו עדיף מפרישת ז' וישמש כהן האחר שהזמינו תחתיו, אף על גב דלא פירש שבעה הואיל ויש לו אשה. ומסתבר דהשני משמש הואיל ויש לו בית דאילו כהן גדול דאין לו בית שמשמש איכא חסרון מצוה בשעת עבודה מה שאין כן השני אף על פי שלא פירש ז' אין כאן חסרון מצוה בגופו ועל דרך שפירשתי בסמוך. מיהו כד דייקת שפיר שמע מינה דביתו מעכב אפילו בדיעבד מדחייש ר' יהודה לשמא תמות אשתו מכל מקום מודה דמתקינין כהן אחר ולא אמר דמפרישין שמע מינה מה שאינו מעכב בדיעבד לא חייש לספיקא מאי אמרת דחייש לספיקא מכל מקום אפילו למה שאינו מעכב והא דלא חשו לספק פרישה משום דכהן גדול זריז הוא הא לר' יהודה דחייש למיתה משום מעלת כפרה הוה ליה למיחש דלמא ימות הכהן גדול גופיה ונמצא השני משמש תחתיו בלי פרישה והשתא למיתת אשתו חייש ר"י ומתקינין לו אשה אחרת אף על גב דחשש מיתת אשתו לא איכפת לן אלא ביומו שמא תמות ביום הכיפורים כל שכן דהוה לן לפרוש כהן אחר דיש לחוש זמן גדול יותר למיתת כהן גדול כל ז' ימי הפרישה שאם ימות ביום ב' מימי הפרישה בטל מצות פרישה מן כהן השני אלא ודאי שמע מינה דלא חייש לספק פרישה דלמא ימות כהן גדול ונמצא השני משמש בלי פרישה הואיל ואין הפרישה מעכב בדיעבד ואפילו הכי חייש לשמא תמות אשתו שמע מינה דביתו מעכב אפילו בדיעבד וכיון דהוכחנו דביתו מעכב ממילא שמע מינה היכא דמתה אשתו של כהן גדול ישמש השני תחתיו דיש לו אשה ואף על גב שלא היה לו פרישה דאינה מעכבא ואילו ביתו מעכב".
השאג"א מסיק מדעת ר' יהודה שאם אין לכהן גדול אשה, או שיש לו שתים זה פוסל את עבודתו. ולכן לפי חכמים, אם מתה אשת כהן גדול ביום הכיפורים – זה פוסל את עבודתו, ואינו משמש בעבודת יום הכיפורים וכהן שהעמידו להחליפו, אע"פ שלא התכונן בפרישה שבעה ימים קודם יום הכיפורים – הוא נכנס לעבוד תחתיו.
עוד שאל בגבורת ארי (שם):
"ואכתי יש לעיין בהא דביתו אי קפיד רחמנא בשעת כפרת פרו דוקא שיהיה לו בית אבל בשעת כפרת שתי שעירים לית לן בה אם אין לו בית דהא האי ביתו לא כתיב אלא גבי כפרת פרו ואפילו לר' יהודה דסבירא ליה בריש פרק קמא דשבועות (דף ב') דבשאר עבירות אחד כהנים ואחד ישראלים מתכפרים בשעיר המשתלח מכל מקום אפשר לומר דלא קפיד קרא אביתו אלא בכפרתו שלו דהיינו פרו המיוחד לו או דלמא אכולה מילתא קפיד אביתו שכל עבודת יום הכיפורים צריך להיות בכהן גדול נשוי ואפילו לר' שמעון נמי אף על פי שכל כפרתו בפרו ווידויו". ונשאר בשאלה.
ועי' בהערות הגרי"ש אלישיב (יומא ב ע"א).
והרוצה להרחיב עוד יותר יעיין במקורות שהביא באור הישר (הל' איסורי ביאה פי"ז הי"ג):
"מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה וכו' ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים. עי' גבורת ארי ריש יומא ובחמדת שלמה חלק או"ח סי' ל"א ובתשובות מקום שמואל סי' י"ג ובתשובות שבות יעקב או"ח ח"א סי' כ"ט ובעין יצחק אה"ע ח"א סי' ס"ג ובאור גדול סי' י"ב ועי' עוד בכ"מ הל' כלי המקדש פ"ה ה"י ובס' מעשי למלך שם דף רט"ו ע"א ובמל"מ הל' עבדים פ"ג הי"א".
מסקנה
מחלוקת בין הראשונים והאחרונים אם דין אשה אחת לכהן גדול ביום הכיפורים הוא לעיכובא ופוסל עבודתו אם אין לו אשה או שיש לו שתים.