חבל נחלתו כח לו
סימן לו
שִׁחַתֶּם ברית הלוי
שאלה
מה הפגם והאיסור ב'שִחתם ברית הלוי', ומה דין איסור זה בימינו?
תשובה
א. נאמר בתוכחת מלאכי (ב, ז – ח):
"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".
"ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות".
תרגם יונתן (ב, ח): "ואתו סטיתון מן אורחא, אתקלתון סגיאין באוריתא, חבלתון קימא דעם לוי, אמר יי צבאות".
כלומר, היזקתם וחיבלתם בבריתי עם הלוי. לא מבואר בנביא במה היה ההיזק והחבלה.
חכמים מבארים שקלקלו את היחס הראוי ללוי, ובמקום לחשוב ש'מלאך ה' צב-אות הוא' התייחסתם אליו כאחד האדם, ואת המתנות שמשמיא זיכו לו, הפכתם לכלי מסחרי.
ב. נאמר בבכורות (פ"ד מ"א, כו ע"ב): "עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור: בדקה – שלשים יום, ובגסה – חמשים יום, ר' יוסי אומר: בדקה שלשה חדשים, אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי – הרי זה לא יתננו לו, ואם בעל מום הוא ואמר לו תנהו לי שאוכלנו – מותר".
פרש הרמב"ם (בכורות פ"ד מ"א): "ליטפל, לטרוח בו ולהתעסק בגדולו. וכל זה לפי שכל מתנות כהונה אסור ליתנן לכהנים אלא על דרך הכבוד וההתקרבות לפני ה' כדרך שנושאים התשורות למלכים הגדולים, וכבר בארנו אמרו יתעלה למשחה בהם לגדולה, ולפיכך לא יתן דבר שיש בו עמל ולא טורח אלא דברים מוגמרי הטפול, ואם רצה הכהן לקחת על עצמו אותו הטורח כדי להקל על בני אדם נתינת המתנות אין שומעין לו. ולשון הבריתא הכהנים והלוים1 הענים המסייעים בתוך הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים אין נותנין להן תרומה ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן חללו2 ועליהם הכתוב אומר שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות, ולפי הכלל הזה אם אמר לו כהן בתוך זמן זה תנהו לי הרי זה לא יתנו לו, אלא אם בקש אותו ממנו והוא בעל מום הואיל וראוי לשחיטה לא יאחרנו".
דברי הרמב"ם נחלקים לשלשה חלקים:
ראשית, נתינת מתנות כהונה בדרך כבוד, וללא הטרחת הכהן בהכנת המתנות. זהו דין מן התורה3 ככתוב 'למשחה לגדולה'. שהם משרתי ה' וזוכים במתנות לגדלם ולגדולתם ולא כשכר.
חלק שני: שאין ראוי להעביר את טורח הכנת המתנות למקבלן (הכהן או הלוי) – ועפ"י זה כהן שרצה לקבל בכור לפני סוף זמן גידולו ע"י ישראל אין שומעים לו. דין זה נובע מהדין הראשון והוא כעין לאו הבא מכלל עשה (אבל אין עליו עונש).
וחלק שלישי: כהן ולוי המסייעים בבית הגרנות אין נותנים להם תרומה ומעשרות בשכרם, ועליהם אומר הרמב"ם: 'ואם עשו כן חללו ועליהם הכתוב אומר שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות'.
וכך פרש רש"י (בכורות כו ע"ב) את המשנה:
"שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות – לפי שבזמן הזה אין בכור ראוי לכלום עד שיפול בו מום וכיון דעל ישראל רמיא ליטפל בו חמשים יום ואמר ליה הכהן בתוך הזמן תנהו לי ואזוננו. ואף על פי שלא אהנה דומה כמי ששוכרו ומצילו מן הטורח ובלבד שיתננו לו ולא לכהן אחר ודומה לכהן שמסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו התרומות, אבל אם היה בעל מום ואמר תן לי שאוכלנו הואיל וחזי ליה לא הוי ככהן המסייע".
ג. צריך לברר מה האיסור ומה חומרו של מסייע בבית הגרנות, ומדוע נקרא עליהם 'שחתם ברית הלוי'.
לכאורה נראה שהמדובר במשלם שכר לכהנים ולויים במתנות כהונה, בכך בעה"ב חוסך לעצמו תשלום שכר, שהרי משלם לפועל את שכרו ממתנות שחייב לתת לו בחינם.
אלא שאם כן פירושו, צריך להבין מדוע אין מאשימים את בעה"ב בגזל השבט, הרי נוטל מתנות כהונה או לויה ומשלם בהן שכר שכיר. כמו"כ לא ברור לפי הסבר זה מדוע קורא לכך 'סיוע' ולא 'פעולה' ומדוע לשכר קורא 'נתינה' ולא תשלום.
ד. ניתן לומר שהמדובר כאן בסיוע למלאכות 'בהתנדבות' הכהן, ולא בשוכר כהן או לוי למלאכות בגורן, והחשש הוא שבגלל הסיוע הכהן או הלוי יהפכו למקבלים הקבועים של המתנות.
וכך נראה מפירוש ר' עובדיה מברטנורא:
"לא יתנו לו. דכיון דעל ישראל רמיא ליטפל בו חמשים יום ואמר לו כהן בתוך זמן זה תנהו לי וארענו, דומה כמי ששוכרו, שהוא מצילו מן הטורח על מנת שיתננו לו ולא לכהן אחר, ודומה לכהן המסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו התרומות, ותניא כהנים ולוים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להם תרומות ומעשרות". הכהן טורח בטיפול בבכור כדי שהבכור יינתן לו כבר עתה.
וכן נראה מדברי רע"ב על המשנה בערכין (פ"ח מ"ז): "הבכור בין תמים בין בעל מום מחרימין אותו (=מותר להחרים ולהקדישו אף שהוא מתנה לכהנים). כיצד פודין אותו הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו".
ופרש ר' עובדיה מברטנורא (ערכין פ"ח מ"ז):
"כיצד פודין אותו. דהבכור גופו אינו מוחרם, שהרי אינו שלו אלא לכהן. אלא אומדים כמה אדם רוצה ליתן לבעל הבית שיתן בכורו לבן בתו כהן או לבן אחותו, ואותה טובה דיהיב, יתן בעל הבית זה לכהן בשביל החרם. ודוקא נקט בן בתו או בן אחותו כהן, דאילו כהן גופו לא מצי למיתן טובת הנאה לבעל הבית כדי שיתן הבכור לו או לכהן אחר, דכיון דבכור חזי ליה, מיחזי ככהן המסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו תרומות בשכרו, ואשתכח דלא שקיל ליה בתורת תרומה אלא בתורת שכר".
ה. נראה שיש באיסור מסייע שני איסורים: כהן העובד בפוֹעַל בבית הגרנות ובשכר פעולתו מקבל את התרומות בגורן. והכהן או הלוי נשכרו אצל בעה"ב על מנת לקבל את כל התרומות או המעשרות – שהם יותר משכר פעולתם. נמצא ששני הצדדים מרויחים, המעביד 'חוסך' לעצמו שכר פעולה, שהרי גם כך צריך לתת את המתנות, והפועל – הכהן או הלוי מקבל שכר יותר ממה שעמל בעבודתו.
ויש שהוא מסייע מעט ואף דרך זו אסרו חכמים אע"פ שאין כאן שכר ממשי לא לגבי בעה"ב ולא לגבי הכהן והלוי. הכהן המסייע בלבד אינו חש לקדושת מתנותיו, ועל כן הוא מעוניין 'להחזיר' לבעה"ב, מיטיבו ע"י סיוע מעט. ובאו חכמים ואסרו, כדי שהמתנות יחקקו בנפש העם שהן זכיה משולחן גבוה, הניתנות לכהנים או הלויים כמשרתי עליון ולא כשכר כלשהו.
גדרו של איסור כהן המסייע לפי רע"ב – שהכהן יקבל את מתנותיו כמתנה בחינם, ולא כשכר ואפילו 'שכר עקיף'. לכאורה, העבריין הוא בעיקר הכהן המסייע, שהרי בעל הגורן גם כך צריך לתת את מתנותיו ומה איכפת לו אם לכהן זה או לכהן אחר, ועי' בהמשך.
ו. נאמר בקידושין (ו ע"ב) לגבי מתנה ע"מ להחזיר: "אמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי במכר לא קנה את השדה, באשה אינה מקודשת, לפדיון הבן אינו פדוי, בתרומה יצא ידי נתינה".
כתב על כך בפסקי הרי"ד (וכן בתוס' רי"ד): "פי' ומוכרה (=לתרומה) לכהנים והדמים שלו. ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (=שמקבל אותה במחיר מוזל), ותנן בבכורות [כ"ו ע"ב] הכהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להן תרומה בשכרן, ואם עשו כן חיללו, ועליו הכתוב אומר שחתם ברית הלוי. פי' מדאוריתא בכל טצדקי דיהיב הויא נתינה, וחכמים אסרו ליתן תרומה לכהן דבר שיגיע לו הנאה ולא שיתן לו בשכרו, ואף כאן כשנותן לו על מנת להחזיר אין לו לכהן שום הנאה ואף על גב דמדאוריתא [יצא מדרבנן] אסור לעשותו".
היינו, מן התורה כל נתינה במתנות כהונה שמגיעה ליד הכהנים היא נתינה וקיים מצות מתנות כהונה. חכמים אסרו נתינה שיש בה הנאה נוספת לכהן ע"י המתנה או בשכר עבודתו וכד'. ולכן אסרו נתינת תרומה במתנה ע"מ להחזיר, או מחמת רווח צדדי לכהן שיקבל את התרומה במחיר נמוך, או כדי שהנותן יתרגל לתת מתנות כהונה ללא שום תמורה.
ז. נאמר בבכורות (כו ע"ב, וכן בתוספתא דמאי [ליברמן] פ"ה ה"כ, ומביאה הרמב"ם בפירושו למשנה):
"תנו רבנן: הכהנים והלוים והעניים4 המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים - אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן – חיללו, ועליהן הכתוב אומר: שחתם ברית הלוי, ואומר: ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. מאי ואומר? וכי תימא: מיתה לא, ת"ש – ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהן תרומה משלם, ומפני מה לא קנסום – דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב, ובכולן יש בהן [כז ע"א]: טובת הנאה לבעלים, כיצד: ישראל שהפריש תרומה מכריו, ומצאו ישראל אחר ואמר לו הא לך סלע זה – ותנהו לבן בתי כהן – מותר, אם היה כהן לכהן – אסור".
מדברי הרי"ד שהובאו לעיל עולה שאיסור 'שחתם ברית הלוי' הוא איסור דרבנן. חכמים אסרו שתגיע למפריש שום הנאה מן הכהן אפילו המקבל הוא כהן אחר. אמנם לנותן מתנות כהונה ולויה יש טובת הנאה, והוא המחליט למי תינתן המתנה. והותר לו אף לקבל מישראל תשלום תמורת טובת הנאתו, והנתינה לקרובו הכהן או הלוי. אבל אסור לו לקבל מכהן לשם נתינה לכהן אחר5.
וחכמים כה החמירו שאמרו שבנתינה לכהן המסייע בבית הגרנות יש חילול המתנה ואף עוון מיתה. אע"פ שמדובר ודאי באסמכתא ואין עונש מיתה על נתינת התרומה לכהן המסייע.
כך באר הר"י מיגש (ליקוטים קידושין ו' ע"ב): "מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. קיימא לן שהכהן הנוטל חלקו בבית הגרנות אסור לסייע את בעל הבית בעבודה מפני שנראה שבשכר עבודתו לקח את התרומה, ה"נ אסור שיתן לו המעות על מנת שיחזירם לו מפני שמרגיל את בעל הבית שלא יתן תרומותיו אלא לו ונראה שדבר זה הוא בשכר מה שהחזיר לו הדמים ומחל אותן אצלו".
ח. פרש רש"י את הבריתא (בכורות כו ע"ב):
"בבית הרועים – אכהנים קאי כדי ליתן להם הבכורות".
"בבית הגרנות – אכולהו קאי כהנים מפני תרומות, ולוים משום מעשר ראשון ועניים משום מעשר עני".
"בבית המטבחים – אכהנים קאי משום זרוע לחיים וקיבה".
"לקונסן – את הבעלי בתים".
"מן הפטור על החיוב – דשמא יהו להם שני סאין אחד של טבל גמור ואחד הופרש ממנה לכהן המסייע ואי אמרת ליה דהדרא ולפרוש מינה משום קנסא סבר בעל הבית טבל גמור הוא ומפריש ממנה עלה דאידך ואיהי פטורה מדאורייתא אלא קנסא הוא".
הלשון: 'אין נותנין... בשכרן' משמעה שמדובר אף בשכר ממש על פעולת הכהנים והלויים. וכן עולה מפירוש רש"י שמדובר אף בשכירים ולא רק 'במסייעים', ורצו לקנוס את בעל הבית, בתרומות ומעשרות שיתנו פעם נוספת, אלא שמחשש להפרשה מן הפטור על החיוב – לא קנסו.
נראה שהצורך בקנס הוא לחזק את הנתינה ללא שום קבלה, כדי שהמתנה לא תתחלל.
הכהן או הלוי הם בהחלט שותפים לדבר עבירה, ואותם לא קנסו – אלא בכך שאין נותנים להם בעבור סיועם (אמנם זה מחליט בעל הגורן).
נראה, שרצו לקנוס את בעל הבית מכמה סיבות: ראשית הוא הנותן, והכהן או הלוי ינסה לקבל ממנו את המתנה בסיוע או שיישכר לו כפועל. וכיון שחובת הנתינה היא דוקא עליו – הנתינה צריכה להיות 'נקיה' ללא רווח מן הצד. ועוד, 'לא עכברא גנב אלא חורא גנב' (קידושין נו ע"ב), כלומר האפשרות לנתינת שכר העבודה במתנות נוצרת ע"י בעה"ב שהוא מקום העבודה.
ט. כתב הרמב"ן (הל' בכורות פ"ד כ ע"א אות מג): "ובכולן יש בהם טובת הנאה לבעלים, כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו מצאו ישראל אחר א"ל הילך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר, ואם היה כהן לכהן אסור. וה"מ בתרומות ומעשרות, אבל במתנות כהונה כגון בכורות אי נמי זרוע ולחיים וקיבה לא, מ"ט תרומה דקדושת הגוף היא כיון דלא מיתחלא לא אתי למטעי בה, אבל הני דקדושת דמים נינהו דאי בעי מאכיל להו לישראל אתי למטעי בהו, סבר תתחלא קדושתייהו אארבע זוזי ואתי למינהג בהו מנהג חולין וכן הלכתא".
ולפי שיטתו רק טובת הנאה לבעליהם בתרו"מ, אבל בבכורות ובשאר מתנות כהונה אין לבעליהם טובת הנאה, ועי' מהרי"ט אלגאזי (בכורות פ"ד אות מג [א]).
י. פסק הרמב"ם (הל' תרומות פי"ב) והו"ד בסמ"ג (לאוין סימן רנח):
הלכה יח
"אסור לכהנים ולוים לסייע בבית הגרנות כדי ליטול מתנותיהן, וכל המסייע חילל קדש השם, ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי, ואסור לישראל להניחו שיסייעהו אלא נותן להם חלקן בכבוד".
הלכה יט
"נתן תרומה לכהן ע"מ להחזירה יצא ידי נתינה, ואסור לעשות כן מפני שנמצא כמסייע בבית הגרנות, וכן אסור להן שיחטפו תרומות ומעשרות ואפילו לשאול חלקן בפיהן אסור אלא נוטלין בכבוד, שעל שלחן המקום הם אוכלין ועל שלחנו הם שותים ומתנות אלו לה' הם והוא זיכה להן שנאמר ואני נתתי לך את משמרת תרומותי".
הלכה כ
"לא יתן אדם תרומה לשומר גתו, ולא בכור לשומר עדרו, ולא מתנות לרועה בהמתו, ואם נתן חילל, אלא א"כ נתן להם שכר שמירתן תחילה, ורשאי ישראל לומר לישראל אחר הא לך סלע זו ותן תרומה או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן אחותי וכל כיוצא בזה".
וכ"כ הכפתור ופרח (לרבינו אשתורי הפרחי פי"ח): "פרק עד כמה תנו רבנן הכהנים והלויים והעניים המסייעין בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנים להם תרומות ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן חללו ועליה נאמר (מלאכי ב' ח') שחתם ברית הלוי, וטעמא דמילתא דרחמנא אמר (במדבר י"ח ל"א) חלף עבודתכם, ולא חלף שכרם. וכן היא בתוספתא מסכת דמאי פרק ה' (הכ"ג). ואמרינן יתר על כן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותיהן אינן מעשר. אסור לחטוף התרומה ואפילו לשאלה בפיהם אלא יקחו דרך כבוד דמשלחן גבוה קא זכו. ומזה הטעם אמרו פרק עד כמה אמר ליה כהן בתוך זמן תנהו לי הרי זה לא יתנו לו. אסור לעשות סחורה מתרומה אף על פי שלוקח מכהן ומוכר לכהן".
יא. לגבי איסור מסייע בבית הגרנות בימינו, נאמר בבכורות (כז ע"א): "אמר רבא: תרומת חוצה לארץ אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות רב חמא יהיב ליה לשמעיה".
פרש רש"י (בכורות כז ע"א): "תרומת חוצה לארץ – דרבנן היא ויכול ליתנם לכהן המסייע".
"לשמעיה – כהן".
מתבאר מרש"י שבתרומה דרבנן אין איסור כהן המסייע ולא 'שחתם ברית הלוי'.
כך פסק הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ה הי"ב): "הנדה וכיוצא בה מברכת ומפרשת חלת חו"ל שאינה מוזהרת על מגעה אלא על אכילתה ואם היה שם כהן קטן או כהן שטבל שהיא מותרת לו לאכילה כמו שביארנו ה"ז מותר לאכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה, ונותנין אותה לכהן ע"ה מפני שהיא טמאה באויר ארץ העמים [ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו שהוא אסור, ואם רצה לאכול תחלה] ואח"כ יפריש החלה בחוץ לארץ מותר שאין עיקרה אלא מדבריהם".
עולה מדברי הרמב"ם שבתרומה דרבנן (חלה בחו"ל) אין איסור כהן המסייע בבית הגרנות. ומותר לכהן לסייע.
וכך פסק הטור (יו"ד סי' שכג): "ואין בה (=בתרומת חו"ל) משום כהן מסייע במתנותיו שאסור ליתן לו מתנות כהונה".
באר הבית יוסף (יו"ד סי' שכג): "ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו וכו'. בפ' עד כמה (כז.) אמר רבא תרומת חוצה לארץ אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות. ופירש רש"י תרומת חוצה לארץ דרבנן היא ויכול ליתנה לכהן המסייע ע"כ נראה מדקדוק לשונו דלא אתא רבא למימר אלא דיכולים ליתן תרומת חוצה לארץ לכהן המסייע אבל הכהן עצמו אפשר דאין לו לסייע כדי שיתנו לו תרומת חוצה לארץ וכן יש לדקדק מדברי רבינו אבל הרמב"ם (פ"ה הי"ב) כתב בה סתם ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו שהוא אסור".
הב"י רצה לדקדק ברש"י בבכורות ובטור שמותר לתת תרומה בחו"ל לכהן המסייע אך לו עצמו אסור לסייע, אמנם מהרמב"ם לא דקדק כך.
וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' שכג ס"א) לגבי חלת חו"ל: "ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו, שהוא אסור".
לגבי תרו"מ בימינו פסק הרמב"ם שהם מדרבנן (הל' תרומות פ"א הכ"ו), ולכן, לפי דבריו בהל' ביכורים, אין דין כהן המסייע. וכן משמע מרש"י לעיל שבדרבנן אין דין כהן המסייע. לעומת זאת לפי דקדוק הב"י משמע שאסור לכהן לסייע, אולם בעל המתנה מותר לתת אף למסייע או למכור לו במחיר נמוך. בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא תליתאי ב' סי' קה) משמע שבדרבנן אין איסור כהן המסייע. וכ"כ בארעא דרבנן (מהדו"ק מערכת אות ת סימן תרלה). ובחי' מהר"ם שיק (קידושין, נח ע"א) וציינו בהערות בשם החת"ס שאף בתרומה בזה"ז כיון שהיא דרבנן אין דין כהן המסייע (חתם סופר נדרים פה ע"א ד"ה ובדברים אלו).
אמנם בדרך אמונה (הל' ביכורים פ"ה הי"ב סעיף קכג) כתב: "שאין עיקרה אלא מדבריהם. אבל חלת א"י אפי' בזה"ז שהיא מדרבנן כנ"ל ה"ה כיון שעיקרה שם מדאורייתא לא מקילינן בכל אלו הדברים ומשמע דגם מה שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל לא מקילינן בזה", ולא הביא ראיה לדבריו ולכן פסיקתו צ"ע.