חבל נחלתו כח יג
סימן יג
צחצוח שיניים בשבת
שאלה
האם מותר לצחצח שיניים בשבת עם משחה, ומה הן הפעולות אסורות?
תשובה
א. יש להקדים כי צחצוח השיניים במברשת התחיל לפני כמאתים שנה באירופה ואמריקה ורק לפני כששים-שבעים שנה הפך להיות חלק מתחילת היום והכנה לשינה בלילה. ויש המשפשפים אחר כל סעודה. וכמו המעבר במברשת משיער חיות לסיבים פלסטיים, ומעץ לפלסטיק, כן השפשוף הפך להיות נפוץ ביותר. ולכן אין להתפלא על כך שנחשב בתחילה כפעולה של איסטניסים, ואח"כ הפך נחלת הכלל. וכן הדיון על השפשוף בתחילה היה כעל פעולה מיוחדת והיום כפעולת שיגרה. יש הנוהגים לשפשף 4-5 פעמים ביום!
כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קיב): "ובדבר לנקות שנים בשבת ויו"ט עם טוט פעיסט (=משחת שינים) פשוט שאסור שהוא ממחק. ובלא טוט פעיסט בהבראש (במברשת) המיוחד לזה מותר שהוא כמו רחיצת שאר אבר אחד אבל ישטוף רק בצונן. ואת הבראש (מברשת) טוב שלא ללחלח במים קודם הניקוי מחשש סחיטה בשער. ואחר הניקוי לא ירחץ את הבראש (מברשת) אף שלא בשפשוף שאין שם סחיטה משום שאין לו צורך שוב היום ואין לרחוץ בשביל מחר".
האג"מ מעלה ארבע בעיות בצחצוח שיניים: מריחת המשחה, שטיפה בצונן, סחיטה בשיער המברשת, ניקוי המברשת אחר סיום הניקוי מצד הכנה מקודש לחול. בימינו נותרו שתי בעיות: המירוח וההכנה למחר. לגבי הבעיות האחרות: כל מברשות השיניים עשויות בימינו מפלסטיק או ניילון ואין בהן סחיטה, כי לתוך השערות לא נכנס מים. גם לא ראיתי או שמעתי על מי ששוטף שיניו במים חמים.
אף לגר"מ פיינשטיין מותר לצחצח את השיניים בשבת בחומר נוזלי.
ב. מהו גדר ממרח:
באר בפירוש המשנה לרמב"ם (שבת פכ"ב מ"ג): "לא יקבנה מצדה, כלומר החבית. ושעוה, הדונג. ממרח, מחליק. ונטה רבן יוחנן בן זכאי לחייב חטאת לזה שנתן שעוה על פי הנקב". היינו עם המשחה הוא סותם את הנקב בחבית ומחליקו.
נאמר במשנה (כלים פ"י מ"ב) לגבי הקפה בצמיד פתיל: "במה מקיפים בסיד ובגפסיס בזפת ובשעוה בטיט ובצואה בחומר ובחרסית ובכל דבר המתמרח אין מקיפים לא בבעץ ולא בעופרת מפני שהוא פתיל ואינו צמיד"...
פרש הרמב"ם: "וכל דבר המתמרח, כל דבר שמחליקין אותו ביד ויהיה חלק ושטוח על מקום ההדבקה שבכלי כגון מיני החמר והשרפים והדבקים שנשרו במים".
וכך באר הר"ש (פאה פ"א מ"ו): "ומירוח קורא לאחר שמטהרין את התבואה מן המוץ שלה צוברין אותה במקום א' ומייפים פני הצבור ומחליקין אותו והוא המירוח".
עוד כתב הר"ש (מעשרות פ"א מ"ו): "משימרח – אחר שמסירין המוץ מן התבואה צוברין אותה במקום אחד בגורן ומייפה פני הצבור ומחליקין אותו והוא המרוח".
וכ"פ רש"י (עירובין קב ע"ב): "שהוא ממרח – מחליק גומות שברטיה, מירוח חייב משום ממחק". מחיקה היא החלקה, וברטיה נעשית על ידי סתימת הגומות ברטיה.
וכך כתב ר' פרחיה (שבת סו ע"ב): "ודבר זה אסור משום ממרח שהרי הוא מחליק האספלנית על המוכין או על המכה, והיא תולדת מוחק".
כך פסק הרמב"ם (הל' שבת פי"א ה"ו): "...המורט נוצה מן האברה הרי זה תולדת מוחק וחייב, וכן הממרח רטיה כל שהוא או שעוה או זפת וכיוצא בהן מדברים המתמרחין עד שיחליק פניהם חייב משום מוחק, וכן השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום מוחק".
והוסיף וכתב הרמב"ם (הל' שבת פכ"ג הי"א): "הממרח רטיה בשבת חייב משום מוחק את העור, לפיכך אין סותמין נקב בשעוה וכיוצא בה שמא ימרח ואפילו בשומן אין סותמין את הנקב גזירה משום שעוה".
מכל המקורות עולה שמן התורה לא פעולת המריחה אסורה בשבת אלא פעולת ההחלקה, והכוונה להשאיר את המקום הממורח חלק. פעולת מריחה (שלא באוכלין) נאסרה מדרבנן כאשר היא דומה במשהו ליצירת משיחה קבועה והחלקתה (פסחים פ"ה מ"ח – הדחת העזרה).
במשחת שינים אין שום פעולת החלקה ואין שום כוונה שהמריחה תשאר על המברשת או השיניים. מניחים כמות קטנה על המברשת ועם מעט מים משפשפים את השיניים וביניהן כדי להוציא את שאריות האוכל מבין השיניים ואת מה שנדבק בהן. כל הנחת המשחה על המברשת היא לכמה שניות עד שמשתמשים במשחה לניקוי הפה כשהמשחה הופכת להיות קצף.
ג. בשו"ת מים חיים (משאש, או"ח ב' סי' שפט) לא חשש למירוח, וחשש בסבון קשה משום 'נולד' לדעה אחת. ולא העלה כלל את שטיפת המברשת אחר השימוש:
"ונראה פשוט דדוקא בבורית קשה כמו מלח וחלב, אבל כשהוא רך, כגון בורית שעשוי בשפופרת וע"י לחיצה קלה הוא נובע (לך) [לח] ורך מותר לכ"ע, שאין כאן ריח נולד רק רך כל היום מעיקרו, וענין כבודו מפורש ברבותא גדולה בסי' ש"כ ס"ב בט"ז סק"ט, שמותר לתת מים במלח או מלח במים כמ"ש הבאה"ט שם סקט"ז, אפי' בשבת, ואח"כ נוטל ידיו מהם, ע"ש ומשמע פשוט דהוא הדין שמותר לתת סבון במים בשבת שיהיה נמוח, ואח"כ ירחוץ ידיו".
"ומזה תצא כנגה תשובה לשאלת כבודו השנית, בענין הדחת שניים, במשחת שניים, שאי אפשר בלי מברשת כי האוכל חודר לבין השניים ונמאס ונסרח ועושה ריח רע ואי אפשר להוציאו בלי מברשת, וכל אדם אשר הוא אדם מרגיש כמה צער סובל בלי נקוי שניים אחר כל אכילה ולא צוה ה' לסבול צער ביום עונג. ומ"ש כבודו, האם אין אסור משום הברקת שניים... גם בזה ודאי שאין שום אסור, מה דהוי כמו כוסות וצלחות, ששוטפין בשבת ע"י אמה ובורית רך ומברשת של גומי, או של שער ומבריקות הכלים והכוסות"...
ולדעתו אין איסור ממרח. ולגבי שטיפת המברשת לא הזכיר כלל, ונראה שמתיר.
ד. כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק לה - דיני רחיצה וסיכה בשבת אות ו):
"שאלה. האם מותר לצחצח שיניים במברשת עם משחת שיניים בשבת".
"תשובה. אין להשתמש במשחת שיניים בשבת, אבל מותר לצחצח שיניים במברשת או נוזל לציחצוח שיניים, ובלבד שאין רגיל לצאת לו דם מהחניכיים בשעת הציחצוח, אבל אם בכל פעם שמצחצח שיניו יוצא לו דם, אסור לצחצח שיניו בשבת".
הרה"ג בן ציון אבא שאול אסר לשפשף במשחה והתיר בנוזל, כנראה משום חשש מירוח. וכן בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' ל וח"ח סי' טו – קונ' משיבת נפש פרק יד) אסר במשחה משום מירוח.
ה. בשו"ת יביע אומר (ח"ד – או"ח סי' כז) מעלה את בעיית המירוח במשחה ודוחה: "אולם נראה דלא שייך ממרח בכה"ג אלא אם כן רוצה בקיומו של הדבר שמתמרח, כממרח רטיה ושעוה. אבל המשפשף משחת שינים שאין רצונו כלל בקיום המשחה אלא בנקיון השינים, ואחר זה תיכף שוטף פיו ושיניו במים ורוח עברה ותטהרם, בזה לא שייך איסור מירוח אפי' מדרבנן". ומביא לדבריו ראיה מן המג"א (סי' שטז ס"ק כד) שכתב: "וי"ל דממרח לא שייך אלא כשכונתו שיתמרח דבר ע"ג חבירו אבל הכא רוצה שיבלע בקרקע". והוסיף הגר"ע יוסף: "וכ"כ התוספת שבת (ס"ק ל). והתפארת ישראל בכלכלת שבת (סי' ל). והמשנה ברורה (ס"ק מט). והערוך השלחן (ס"ק לב).
הוסיף הגרע"י שיש ראיה שהרמ"א (סי' שכו ס"י), כתב שאסור לרחוץ בבורית שקורין זייף דהו"ל נולד. ומקשה מדוע לא חשש לממרח כמוש"כ במעשה רוקח (פכ"ב מה' שבת הי"ג) שכתב, שהרוחץ בבורית בשבת הרי הוא ממרח וממחק בהכרח, והוא אב מלאכה, ופסיק רישיה דניחא ליה.
והסביר את שיטת הרמ"א: "דה"ט משום דלא חשיב ממרח אלא כשצריך לאותו דבר שמחליקו וממחקו כגון שעוה שע"פ הנקב וכיו"ב, אבל כאן הרי מה שממחה על ידו אינו צריך לו ואינו רוצה בקיומו, שאינו בא אלא לנקיון כפיו". ועוסק עד סוף התשובה בענייני סבון אם יש בו משום ממחק, ומביא מתשובת הרמב"ם שמתיר סבון בשבת (שו"ת הרמב"ם סימן שלט): "ורחיצת הידים בבורית וזולתו מכל מה שלא ישיר השיער הכרחי מותר". ולא חשש לא משום ממחק ולא משום נולד.
בשו"ת יביע אומר (ח"ד – או"ח סי' כח) ממשיך הגרע"י בסוגיית שפשוף השיניים ומוכיח שאין איסור נולד במשחת שיניים.
ובסימן כט (המשך הדיון) מוסיף שאין זו רפואה בשבת אלא מעין מבריח ארי, כלומר להגן על החניכים והשינים, למנוע מהם רקבון העלול להתהוות משיורי מאכל שהצטבר בין השינים. אבל אין בכך שום רפואה.
וכך מסיק הגרע"י בסימן ל:
"המורם מכל האמור שמותר לפום דינא להשתמש במשחת שינים בשבת, ואין בזה לא משום ממרח, ולא משום נולד, ולא משום רפואה בשבת. ואפי' להנוהגים איסור ברחיצה בסבון בשבת, במשחת שינים שרי. אולם זה דוקא לאלה שהורגלו בכך, ואין חשש ודאי שיוציאו דם מהשינים או החניכים בעת שפשופם במברשת. אבל לאלה שלא הורגלו בכך והוי פסיק רישיה בענין הוצאת דם, יש לאסור להם. והכל לפי מה שהוא אדם, וכל איניש ידע בנפשיה, שאם רק לפעמים יוצא ממנו דם (ואפילו ע"פ הרוב), כל שאין זה בגדר ודאי מותר להשתמש במשחת שינים ע"י מברשת. ומיהו נכון להחמיר ליחד מברשת שינים לשבת. (כדי להנצל מענין עובדין דחול1.) וכמו שמצינו בגמ' (שבת קמז:) רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אמיה מגררתא דכספא (לשבת). ע"ש. וע' במג"א (סי' שכז סק"א) ובאחרו' שם. אך יש להזהר שלא לרחוץ המברשת אחר כלותו לשפשף בה שיניו. וכל זה לאדם המצטער בהמנעו לשפשף שיניו בשבת במשחת שינים כמעשהו בחול. אבל מי שיכול להמנע מזה בשבת ולא יגרום לו צער כלל טוב לו שיחמיר בדבר. ועליו תבוא ברכת טוב".
כאמור הוא דחה את כל טענות האוסרים, אבל צריך לברר דין שטיפת המברשת אחר שפשוף השיניים שאסר. וכן בס' מנוחת אהבה לגר"מ לוי (פרק כ) אסר שטיפת המברשת אחר הצחצוח.
ו. לענ"ד, שטיפת המברשת בשבת אחר הצחצוח מותרת מפני שתי סיבות, ראשית המברשת היא כ'גרף של רעי' אחר הצחצוח בה עם שאריות האוכל והסבון, ולכן רגילים לשוטפה אחר השפשוף ולא כהכנה לפעם הבאה.
ועוד, כאשר היא עם הסבון עליה ומתייבשת כך, שערותיה נדבקות זו לזו ואח"כ השימוש בה מחייב ניקוי הרבה יותר מסובך. ועי' בשו"ת מאמר מרדכי (לגר"מ אליהו, כרך ד, הלכות שבת סימן צ) שהתיר ניקוי מברשת שיניים בשבת ערב פסח אע"פ ששבת מכינה ליום טוב כדי שהמברשת תהיה נקיה (וללא חמץ). ועוד שחלק מן האנשים הרגילים לשפשף שיניים מספר רב של פעמים ביום, אינם יודעים מתי ישפשפו בה שוב.
מסקנה
מותר לשפשף שיניים בשבת במברשת פלסטיק עם שערות פלסטיק או נילון. למחמירים יש לשפשף בנוזל לרחיצת הפה ולא במשחה. ולמקילים מותר אף במשחת שיניים. מותר לשטוף את המברשת לאחר השפשוף.