חבל נחלתו כו ס
סימן ס
מעבר מעדה לעדה בישראל
שאלה
מי שהוא ספרדי ופוסק עפ"י השו"ע, ואשתו תימניה (בלדי) האם הוא יכול לעבור ולהנהיג כל דרכיו והלכותיו עפ"י הרמב"ם כפסיקת התימנים-בלדים, וכן ספרדי לנהוג כאשכנזי ולהיפך?
תשובה
א. לא נעסוק בתשובה זו בסדרי תפילה, עסקו בכך רבות (עיין: שו"ת מהרשד"ם או"ח סי' לה, צל"ח ברכות יא ע"ב, שו"ת שיבת ציון סי' ה, שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' יא, שו"ת שרידי אש ח"א סי' ו עמוד יז אות ח, קובץ תשובות הרב אלישיב ח"א סי' יב, שו"ת יביע אומר ח"ו, או"ח סי' י, תשובות והנהגות כרך א סי' סח, שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' יט, ילקוט יוסף קצוש"ע או"ח סי' קא ס"ז, ילקוט יוסף שבת א, הערות סי' רעא אות יח, מאמר: שינוי מנהג אבות ומנהג המקום בנוסח התפילה ובמבטאה לרב צבי אילני, כתב עת מנחת אהרן תשמ"א).
נעסוק בשינוי מנהג עדתו בכל הלכותיו, בהלכות שחלקן הן הכרעות בד"ת כמו בישול אחר בישול1 או חליטה2, וחלקן הכרעות בעניינים דרבנן כמו ברכה על מצוה או על הנאה וכד', וחלקן מנהגי עדתו.
השינוי אינו בהלכה מסוימת (עליה דנו הפוסקים רבות), ולא קבלת חומרא מסוימת של שיטה אחרת, אלא שינוי כל דיניו כמנהג עדה אחרת בישראל.
נראה לכאורה, שהוא אינו רשאי לשנות, וחלים עליו כל דיני עדתו להחמיר ולהקל. וכיון שאשתו נגררת אחריו, היא תישאל על מנהג אבותיה ותנהג כמותו וכן בניהם אחריהם. ורק אם הוא גֵר שאין לו מנהג בית אביו יכול לבחור דרך מסוימת.
ב. בזמן שבית המקדש היה קיים וסנהדרין יושבת בלשכת הגזית, וישראל יושב לשבטיו – היו סנהדריות קטנות של עשרים ושלשה לכל שבט ושבט כאמור בסנהדרין (פ"א מ"ה): "אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד".
נראה, כי מלבד אחריות על המערכת השיפוטית של השבט, היתה כל סנהדרין קובעת תקנות לשבטה וכמו שמצינו בתקופת בית שני שבי"ד של כהנים היה גובה לבתולה ארבע מאות זוז (כתובות פ"א מ"ה).
כל אדם מישראל לא היה יכול להחליף את שבטו, אלא זוהי 'משפחתו המורחבת' והוא אינו יכול לשנות את שבטו. וכן כהן לא יכול להיות לוי ולא ישראל וכן להיפך (וכמובן ביחוס לא שייכים שינויים כיון שאינו קובע את יחוסו, ולכל היותר יכול לגרֵע ולהפוך את בניו מכהנים לחללים, או לפסולי חיתון אם יישא ממזרת וכד').
נראה שהוא הדין לאדם מישראל השייך לעדה מסויימת שקבלה עליה פסקים מסוימים, הוא אינו יכול להתיר את שייכותו לאותה עדה. כגון: אם משפחתו הגיעה מלוב בה היתה מסורת פסיקה מסוימת עפ"י השו"ע, הוא אינו יכול להפוך לליטאי ולנהוג כגר"א, על אף שלמד בא"י בישיבת תלמידי הגר"א וכד'. נראה שאף אם אביו לא שמר מצוות, כיון שמוצא הבן מעדה מסוימת, עליו להמשיך ולנהוג כמותה. ורק גר צדק יכול 'לבחור' אם רצונו לפסוק כספרדי או תימני או אשכנזי.
ג. הפרי חדש (או"ח סי' תצו סי"א) כינס אלו מנהגים ניתן לבטל3:
"זהו שאמרנו הוא דוקא במנהג שנתפשט כך בעיר ממילא אבל אם נהגו כן על פי פוסק אחד מארי דההוא אתרא כגון מקומות שנהגו מעשיהם על פי פסקי הרי"ף ומקומות נהגו לעשות מעשיהם על פי חיבור הרמב"ם ז"ל, כבר כתב הרשב"א בתשובה סימן רנ"ג שיעשו על פי רבם בין להקל בין להחמיר. כמו שמצינו בר"פ ר"א דמילה דבמקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמים לעשות כלי ברזל בשבת במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטווסא בחלבא לא אכל, כי אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה אמאי לא תשמתינהו אמר ליה אתריה דרבי יהודה בן בתירא הוה, אמינא דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דבשר עוף בחלב מותר. הרי שלא מיחו בידם חכמים לפי שהם עושין כדברי רבן"...
"ומהריב"ל בח"א בדף צ"ח הביא תשו' הרשב"א שכתבתי וכת' עליה וז"ל ולכאורה היה נראה מתוך התשובה הזאת שיכולין בני העיר לתקן תקנה והסכמה לפסוק על פי פוסק אחד בין בדיני ממונות בין בדיני האסור והמותר ואחר העיון והחקירה השיבותי לקצת אנשים אשר שאלו את פי דדוקא בדיני ממונות יש יכולת בידם לתקן התקנה הזאת אבל בדיני האסור והמותר וגיטין וקדושין לאו כל כמינייהו דבני העיר לתקן כזאת דבשל תורה הלך אחר המחמיר או בתר רובא לקולא אם הם גדולים בחכמה ובמנין דדוקא בימיהם שבכל עיר ועיר היה להם רב אחד שהיה מלמדם כדאמרינן בבל וכל פרוואה נהגו כרב, נהרדעא וכל פרוואה נהגו כשמואל, וכל עיר ועיר היו מחוייבים בכבוד מלמדם. אבל אנו בזמנים האלו כל הפוסקים והרבנים אשר מימיהם אנו שותים הם רבותינו ואנו מחוייבים בשל תורה ללכת אחר המחמיר ויש בידי כמה ראיות על זה עכ"ל. והנה אין ספק שהרב ז"ל רצה לחלוק עם הרשב"א בידים נקיות שהרי מתבאר מתוך דבריו שאף באיסור והיתר מצו למסמך אפסקי הרי"ף או הרמב"ם ז"ל בין לקולא בין לחומרא וכן מבואר עוד כן בדבריו בתשובה אחרת מהרשב"א הביאה מוהריב"ל עצמו בס"ג סימן י' שנשאל על מה שנהגו להכשיר חתם סופר ועד כדברי הרי"ף ,והשיב אף על פי שר"י אוסר ואנו כך דעתינו נוטה, מכל מקום כבר נהגו שם על פי הרי"ף ומקומו של הרב הוא וכל מי שנוהג על פיו שם אפשר היה מותר. וה"נ במקומו של ר"י היו אוכלין בשר עוף בחלב כו' הרי שדעת הרב ז"ל הפך דעת מהריב"ל דאף בזמנים אלו מצו ליקח פוסק אחד רב עליהם אף לענין גיטין וקדושין ומכל מקום לענין דינא מאחר שהרשב"א גופיה סיים בתשובה דחתם סופר ועד דמכל מקום טוב להזהירם שלא יהיו נוהגין כן מכאן ולהבא. ודברי הרב מהריב"ל נראים נכוחים בטעמם הכי נקטינן שאינן רשאין לילך אחר פוסק א' להקל ומכל מקום אם יש להם רב אין להם לזוז מדבריו בין לקולא בין לחומרא ואף שהוא (נגד) רוב הפוסקים ז"ל, ואף בזמן הזה איתיה להך דינא לקצת גדולי הדור ותו לא מידי. מ"ש לקמן בסימן כ"ג בענין שאין להורות חומרא במקום שיש חכם הקהל שייך בכאן לעשותו ס' אחר".
נראה שעדה או גלות מסוימת שנהגה בכל דיניה ללכת לפי פוסק מסויים או ספריו – אסורים מלשנות וזה מחייב אף את זרעם, מפני שלא קבלו מחמת מקום שזו עירו, אלא קבלו עליהם ועל זרעם לנהוג כן. וזרעם חייב לנהוג כאבותם לא רק מדין נדר אלא כדבר שנאסר במנין שצריך מנין אחר להתירו. (עי' ס' 'כל נדרי' פרק עו ס"ב).
הסכמת כל עדה לקבל את פסקי רבניה אינה משום התאספות הרבנים אלא משום שהגדולים בדורות השונים הבינו שכך ייסדו הראשנים באותם מקומות עליהם ועל זרעם. כגון חכמי ספרד מבבל ועד צפון אפריקה קבלו עליהם את פסקי מרן רבי יוסף קארו, ואף שפה ושם חלקו עליו אבל באופן כללי הוא הפוסק העיקרי לבני ספרד. וכן תימן (בלדי) קבלו על עצמם ונהגו כפסקי הרמב"ם בכל קהילותיהם. וכן חכמי אשכנז המשיכו את הפסיקה שם, ואף שהגלויות באירופה נדדו מזרחה הם קבלו עליהם את מסורת אשכנז ופוסקיה.
ולכן אדם זה רוצה כבי' 'לשנות את ההיסטוריה' וכיון שנולד בעדה מסוימת הוא אינו יכול לצאת ממנה ולנהוג כעדה אחרת.
ד. כך היה נראה לי בתחילה.
אולם קושיה גדולה על הבנה זו. הרי כל חיובו לקיים את מנהג עדתו הוא משום 'אל תטוש תורת אמך' אולם מי אומר שהוא אמנם 'שייך' לעדה זו?! כשם שבא סנחריב ובלבל את אומות העולם כן הגלויות השונות בלבלו לגמרי את שבטי ישראל, ואין אדם יודע בודאות לאיזה שבט הוא שייך. ואף כהנים ולויים המחזיקים ביחוסם הוא מכח מסורת והרי הם ביחוסם מכח חזקה ולא מכח עדות יוחסין של לשכת הגזית.
ואם כן מדוע יתחייב דוקא לקיים את פסקי השו"ע ולא הרמ"א?! וכאן אין מדובר על פסיקה בדבר מסויים אלא כביכול את כל פסיקתו. ואם הוא מרגיש שלשם ולדרך זו הוא נמשך, מדוע נחסמהו ונודיע לו: אתה שייך לעדה אחרת. מניין לנו הבטחון לטעון כך?
בפסחים (ד ע"א) מסופר: "ההוא דאמר: דונו דיני. אמרי: שמע מינה מדן קאתי, דכתיב דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. ההוא דהוה קא אזיל ואמר; אכיף ימא אסיסני ביראתא, בדקו ואשכחוהו דמזבולן קאתי, דכתיב זבולן לחוף ימים ישכן".
רואים שהמהות השבטית אפילו לאחר חורבן בית שני עדיין השאירה חותמה בנפשיות של אותם אנשים מישראל. ואולי אף משיכה של פלוני לשיטת פסיקה מסוימת או לעדה מסוימת מעידה על שיוכו הרוחני לאותה שיטה.
ה. אוסיף קצת ממה שידוע לי מטלטולי משפחתי. אנו צאצאים של בעל המאור רבי זרחיה הלוי מברצלונה ששם משפחתו היה בנבנישתי. בעת חורבן גלות ספרד, חלק מהמשפחה ברח לתורכיה ועליו נמנים בעל כנסת הגדולה ואחיו בעל שדה יהושע. וחלק אחר ברח לאשכנז לכפר ששמו עפשטיין ועל שמו נקראה המשפחה. אני צאצא ישיר לר' אריה לייב אפשטיין בעל הפרדס (שהיה אב"ד קניגסברג כשלשים שנה, בתקופת הגר"א. ובתו של ר' אריה לייב היא אם משפחת קרליץ – החזו"א). ואם יקום מישהו ממשפחת אפשטיין וכד' ויטען שהוא רוצה לחזור למסורת אבותיו בספרד, מנלן שנחסמהו ונאמר לו: 'אביך נהג לפי מסורות אשכנז ואף עליך לנהוג כך', הלא הוא יכול לטעון אף את אבי ואביו היה ראוי להחזיר למסורת הספרדית שלהם?!
וכך שמעתי מדברי הגרי"ש אלישיב שאמר למישהו לעבור מקשר מ"ם בתפילין של ראש לקשר דל"ת והוא ענה שכך נהג אביו, ואמר לו אז תחזיר גם את אביך לקשר זה.
ו. כתב בשו"ת וישב הים (לרב יעקב הלל, ח"ג סי' י אות ד):
"גם מה ששאלת לגבי האר"י ז"ל, דמאחר שאביו היה אשכנזי היאך שינה לנהוג בהרבה ממנהגי הספרדים. ורצית ליישב דכיון שהיה יתום ודר בין הספרדים לכן אין בדבר חשש. ומזה נמשכת לשאול האם מותר ליחיד או לרבים לשנות מנהגם ולנהוג כמנהג האר"י ז"ל".
"לזאת אשיב, שגם בזה יש גמגום בדבריך, שהרי כל מה שעשה האר"י ז"ל היה ברוח הקודש על ידי גילוי אליהו זכ"ל, ולא מפני שהיה יתום המתגורר בין קהלות הספרדים. ועוד דמעיקרא טעות היא לחשוב שהאר"י ז"ל שינה מנהגו מאשכנזי לספרדי. אלא ביאור הדבר כמ"ש לעיל, שהאר"י ז"ל בכח הרוח הקודש שבו גילה שער הי"ג שהוא "שער הכולל", והוא השער לה' צדיקים יבואו בו, שכל ענייניו הם מתוקנים על דרך הסוד, הן בסדר ואופן קיום המצוות והמנהגים לפרטיהם ולפרטי פרטיהם, והן בנוסחאות של התפלות, כולם מיוסדים על אדני פז לפי סודן של דברים. ו"שער כולל" זה כשמו כן הוא, שכולל בו חלק ממנהגי אשכנז וחלק ממנהגי ספרד, כגון מנהג תשליך ומנהג הכפרות שהם ממנהגי אשכנז דוקא, וכמו הודו לפני ברוך שאמר, וכן עיקר סדר ונוסח התפלה, שהוא על פי מנהג ספרד, וכמו שכתב הרח"ו ז"ל בשער הכוונות שם שלקח כבסיס לנוסח התפלה שערך על פי מנהג רבו ז"ל סידור הספרדים דפוס ווינציה דשנת רפ"ד, ועליו הוסיף ותיקן הנוסחאות שקיבל מפי רבו ז"ל. הרי שעיקרו ורובו של נוסח התפלה של האר"י ז"ל היה על פי מנהג הספרדים. והוא הדין שכל הדינים והמנהגים והנוסחאות שהזכיר הרח"ו ז"ל בשער הכוונות כולם לטובה הם שייכים לשער הכולל. וכבר הבאנו לעיל שהתפלות והמנהגים דשער הכולל, שהוא נוסח ושיטת האר"י ז"ל, הוא שוה לכל ישראל, ולכל השבטי י"ה, ועולה ונכנס דרך כל הי"ב שערים. וממילא בייחס לשער הכולל אין בית מיחוש משום משנה ממנהג אבותיו, כי מנהגי שער הכולל הם שווים לטובה לכל נפש מעם ישראל, ואין כאן שינוי כלל, אלא מעבר וכניסה למסילה העולה בית אל ימצאנו בדרך המלך ובשער המלך מלכו של עולם".
"והרי מעתה שאין כאן שאלה היאך האר"י ז"ל שינה מנהג אבותיו, וכן הבעש"ט ותלמידיו היאך שינו לנהוג כרוב מנהגי האר"י ז"ל ונוסחאותיו וכנ"ל, כי הרי סוף סוף אין ידיעה וודאית לשום אדם בזמננו מהו שבטו והשער שלו. והגם שיש להניח שהוא כמנהג אבותיו, היינו בספק בלבד. ובכל זאת לכתחילה אין לשנות למנהג אחר. אבל לנהוג כפי השער הכולל הוא הפתרון הטוב ביותר, ואין בו שום חשש, שהרי הוא נוסח השוה לכל נפש מישראל, ואין זה נקרא שינוי, אלא תיקון, והוא למעליותא ולעילוייא, וככל הנ"ל, כיון שעל פי נוסחאות ומנהגים אלו נסדרו ונרמזו כל פרטי הכוונות שגילה אליהו זכ"ל להאר"י ז"ל".
"ונראה לדייק ולבאר דעתו של האר"י ז"ל, דס"ל דמי שלומד תורת הקבלה ורצונו לקיים מה שלומד למעשה, וגם להתפלל בכוונות שעל דרך הסוד, מוכרח שיקבל על עצמו מנהגי ונוסחי האר"י ז"ל, ולאדם כזה אין ברירה אחרת, ולגבי דידיה הוא חיוב, אפילו על מנת לשנות מנהג אבותיו. אבל אותם שאין להם יד בנסתרות, וידוע להם בבירור מסורת ומנהג אבותיהם, אשר הם שייכים לנוסח מסויים מקורי ממש, כמו נוסח אשכנז, או נוסח ספרד המקורי, ונוסח קאטאלוניא, שהזכירם האר"י ז"ל בשער הכוונות, אין הכי נמי שטוב וישר להם לנהוג דוקא כפי מנהג אבותיהם בכל מכל כל בלא שינוי ותמורה כלל".
"וצריך אתה לדעת שרוב ככל קהלות הספרדים קבלו עליהם נוסחאות האר"י ז"ל, וגם רוב מנהגי האר"י ז"ל על פי הנהגת רבותיהם ופוסקי הדורות, ומי שיעיין בנוסחאות הסידורים הישנים מקהלות ארם צובה וספרד ואיטלייאנו וכדומה יראה בהם שינויים גדולים מהנוסחאות הנוהגות כהיום שכולם על פי דעת האר"י ז"ל. וכבר כמעט ונשכחו כל הנוסחאות הקדומות של קהלות הספרדים, ורובם ככולם מתפללים ונוהגים בעיקר על פי נוסח ומנהגי האר"י ז"ל. וכמו שכתב מרן הרי"ח טוב זלה"ה בסוף ספר תיקון תפלה וז"ל: מי לא יחוש לדברי רבינו הגדול האר"י זיע"א אשר האיר עיני כל ישראל בקבלתו האמיתית שקיבל מפי אליהו זכור לטוב וכו', הנה עתה בזמן הזה נתפשטו מנהגי רבינו האר"י זיע"א בכל העולם, ורוב המנהגים אשר היו נוהגים בהם קודם, על פי הפשט, הנה עתה נשתנו גם אצל המון העם וכולם נהגו על פי קבלת רבינו האר"י זיע"א, עכ"ל. וכבר אמרנו שגם קהלות החסידים נהגו לבסס נוסחאות תפלותיהם על כוונות ונוסחאות האר"י ז"ל".
אולם ישנם מגדולי חו"ר (=חכמי ורבני) אשכנז שהתנגדו לשינוי נוסחאות אשכנז, וקהלות רבים הם שנשארו במנהגי אשכנז המקוריים, וגם הם העמידו ויסדו דבריהם על פי אזהרת האר"י ז"ל שכתב שאין לשנות ממנהג אבותיו, וכמ"ש המשנה ברורה בשם הפרי מגדים הנ"ל. ועיין פאת השלחן (הלכות ארץ ישראל סימן ג' סעיף י"ד). ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן ט"ו) כתב כנ"ל בדברינו, דדוקא הבאים בסוד ה' ורצו להתפלל בכוונות האר"י ז"ל הם רשאים לשנות ממה שנהגו אבותיהם, אבל למי שלא זכה לבוא בסוד ה', יחזיק כמנהג אבותיו דוקא בלא שינוי, עיש"ב".
"והרי לן על כל פנים, שגם יחיד או רבים החפצים ללכת בדרך המלך ולעלות בשער הכולל כפי מנהגי ונוסחי האר"י ז"ל, אין בדבר קפידא, ואדרבא למעליותא תחשב, כל שהדברים נקבעו על ידי גדולי המורים ובהסכמת הקהלות, ונעשים בלא שום מחלוקת ומתקבלים ברצון. וכבר אמרנו שכל זה נוגע דוקא לגבי סדרי ואופני פרטי המצוות, ומנהגים ונוסחאות, אבל לגבי שאר דינים ומנהגים שאינם קשורים לתפלות ולאופני קיום המצוות, ובדברים שלא גילה האר"י ז"ל דעתו בהם, צריכין עדיין לדון ולהורות מה יעשו ישראל בהם בכל פרטי האופנים וסוגי המנהגים והקהלות, ואין המקום לזה עתה בכאן".
נראה לי עפ"י דברי הרב יעקב הלל שאין אנו יודעים את שיוכנו העדתי, שיש לעיין האם מי שרוצה לשנות את 'שיוכו' העדתי בצורה מלאה כביכול, מפני שהוא מרגיש ונמשך לעדה מסוימת – להחליף ולשנות את שיוכו העדתי. כמובן, כל דברי הם בגדר מחשבה והצעה לחכמי דורנו ויעיינו ויחליטו.
תשובת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א:
הצעתך תגרום לאנדרלמוסיה מוחלטת לא שמענו לעוד פוסק שאמר זאת, זו דעת יחיד.
הודעת הכותב לאחר תשובת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א
כל דברי הם בגדר עיון ביחס לרמת בטחוננו להתנהג עפ"י מנהג עדתנו. ולכן לא ראוי שאף אחד יסמוך עליהם למעשה.