חבל נחלתו כה נ
סימן נ
סילוק תרנגול המפריע לשכנים
שאלה
לאדם תרנגול ליד ביתו המוחזק שם לצורך ילדיו שמשתעשעים איתו. התרנגול, כטבע התרנגולים, קורא בקול מעלות השחר. קריאת התרנגול מפריעה לשכנים בשנתם. האם על מגדלי התרנגול להרחיקו או למוכרו או שזכותם להמשיך ולגדל אותו כמשחק של ילדיהם.
תשובה
א. נאמר במשנה בבא בתרא (פ"ב מ"ג, כ ע"ב): "חנות שבחצר – יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין; אבל עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק; ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות".
היינו, אינו יכול למחות על רעש שעושה חבירו בחצר, אבל יכול למחות, ושומעים לו על רעש של הנכנסים לחצר לקנות דבר מה.
ופסק הרמב"ם (הל' שכנים פ"ו הי"ב):
"חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן".
ב. סיכם בערוך השולחן (חו"מ סי' קנו סעיף ב):
"אם רוצה לעשות בחצירו חנות למכור סחורה יכולים לעכב על ידו ואפילו חזקה לא מהני שיכולים לומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים וגם בלא זה הרי יכולים לעכב על ידו על ריבוי נכנסים ויוצאים כמ"ש ואם רוצה לעשות רק מלאכתו בחנות ולמוכרם בשוק יכולים ג"כ לעכב אם יש במלאכה זו קול פטיש או קול רחים אבל אם החזיק בזה אין יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש והרחים מאחר שכבר החזיק בזה ולא מיחו בידו, וא"צ לחזקה זו ג' שנים וטענה אלא מיד הוי חזקה מטעם מחילה [סמ"ע] ואם החזיק למלאכה שהקול הוא חלוש ורוצה להחליף על מלאכה שהקול חזק יכולים למחות בידו לדיעה זו [נ"ל]. ויש חולקין בזה וס"ל דרק לריבוי נכנסים ויוצאים יכולים למחות ולא מהני חזקה, אבל לעשות מלאכה בביתו ובחנותו אין יכולים למחות בו אף לכתחלה וא"צ חזקה כלל דאין סברא שלא יהא רשות לאדם לעשות בביתו ובחנותו איזה מלאכה שירצה. ודווקא בני אדם בריאים אבל אם יש חולים או איסטנסים שהקול מזיק לבריאותם וודאי דיכולים למחות וגם חזקה אינו מועיל וכמ"ש בסי' קנ"ה סעי' ל"ג ע"ש".
היינו שתי דעות: דעה אחת שעל פעולה מרעישה יכול למחות לפני שהחזיק ואחר שהחזיק אין יכול למחות, ואם בא לשנות לקול מרעיש יותר מונעים ממנו. ודעה שניה שרק במפגעי רעש שאינם שייכים לבעלי החצר יכול למחות, אבל בביתו ובחצרו רשאי לעשות כל מפגע רעש שירצה.
וכך פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' קנו ס"ב):
"חנות שבחצר, יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק. אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים, מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו".
ורמ"א הגיה: "וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו, אפילו לכתחלה אינן יכולין למחות (המגיד פ"ו דשכנים בשם הרמב"ן ורשב"א וב"י בשם התוס' ומרדכי). ודוקא בני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם, יכולים למחות (ריב"ש סימן קצ"ו)".
היינו שו"ע כדעה הראשונה בערוה"ש ורמ"א כדעה השניה.
לפי דברים אלו לכאורה לפחות לפי הרמ"א מותר לאדם לגדל תרנגול לשם שעשוע ילדיו.
ג. אולם בימינו השתנו הלכות אלו מפני שהיום אין דרכם של אנשים להרעיש ולעשות מלאכה בבתיהם אלא באזורים המיועדים לכך. היינו ברוב הישובים, ישנם אזורי מלאכה ואזורי מגורים. באזורי מלאכה לעתים עובדים גם בלילה. באזורי מגורים ישנם חוקים של מיעוט רעש בשעות מסוימות, ואין לעשות פעולות הגורמות לרעש בשעות מנוחה ושינה.
לפי חוקי המדינה: 'אסור להפעיל מכשירי קול (שירת אדם, צעקות, כלי נגינה, רדיו, טלוויזיה, פטיפון, רמקול, מגביר קול וכד'), בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-07.00 למחרת, במקומות מגורים' (מתוך המרשתת).
[היום בעיר באזורים שיש נסיעת מכוניות ורעש מהן, פחות כופים זאת, להבנתי.]
ואמנם במושבים שהוקמו לפני כחמישים שנה היו לולי תרנגולות ליד הבתים. אולם בימינו נדיר מאד למצוא לולים ליד הבית אפילו במושבים. וק"ו בשאר צורות ההתישבות.
אם כן, כשם שמי רוצה להתאמן בתופים או בחצוצרה אסור לו לנגן בשעות מסוימות כדי שלא יפריע לשכניו (או שיבנה בתוך ביתו חדר שמונע מרעשים לצאת החוצה). כמו"כ לגבי גידול התרנגול, אלא שתרנגול בניגוד לאדם אינו נמנע מקריאה מתי שנוח לו. ולכן אף שהתרנגול הוא משחק של ילדיו, כיון שהוא מעיר את השכנים משנתם צריך לסלק את התרנגול ממקום המגורים.
ד. טעם נוסף, לפי דברי הרמ"א עפ"י הריב"ש שהובאו לעיל, שאם הרעש מפריע לחולים יכולים למחות. כתב בשו"ת הריב"ש (סימן קצו): "וכן הטענה השלישית שטען ראובן מפני חולי אשתו שמזיק לה בראשה (=קול האורגים בביתו) גם זו טענה גדולה. ואף על פי ששנינו במשנה (שם) אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחים ואפילו בחנות שבחצר כ"ש בזה שהוא בחצר אחרת זהו בשאר בני אדם הבריאים. אבל כיון שהאשה זו מוחזקת בחולה אין לך גירי גדול מזה והוה ליה כקוטרא ובית הכסא וכדאמר רב יוסף (כ"ג) הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו לי. ואם במה שאדם קץ מחמת שהוא מאניני הדעת הוו לדידי' כקוטרא ובית הכסא כ"ש במה שמזיקו בגופו מחמת שהוא חולה או חלוש המזג. וכתב הרשב"א ז"ל בההיא דרב יוסף וז"ל מיהא שמעינן דכל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקין שהנפש קצה בהן אין לו חזקה. כי הא דרב יוסף שאע"פ ששאר בני אדם אין מואסין בו כל כך כיון שהוא מוחזק ונודע שאין דעתו סובלתו אין מחזיקין עליו בכך. ולא אמרו קוטרא ובית הכסא אלא מפני שהן נזקין ידועין אצל הכל, עכ"ל".
נראה שחוסר שינה הוא ודאי פגיעה קשה באדם. ולכן אף אם היה מותר להרעיש במקום מגוריו, רעש קבוע שיכול לגרום לחוסר שינה אסור. ואף אם לאחרים קול התרנגול אינו מפריע, אם משום ששנתם כבדה יותר או משום שהם כבר ערים בשעה שהתרנגול קורא בקול.
ה. במאמרו של הרב אברהם בן חיים 'האם אפשר לעכב על השכנים מלגדל תרנגולים' ('מקבציאל' לא, תשס"ה, עמ' שצב-תג) מעלה הרב בן חיים נימוק נוסף והוא אונאת דברים.
אונאת דברים היא ציעור חבירו בדברים, אולם בהחלט שייך אליה ציעור חבירו במעשים ופעולות. כנאמר בספר יראים (סימן קפ [דפוס ישן – נא]): "וכשם שאונאה בדברים כך אונאה בעין רע שאמר פני רעים שמסור ללב. כדתניא (ר' יהודה אומר ויראת מאלהיך ותניא) בהזהב [רי"א] אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך". כלומר כל פעולה או אף מניעה שגורמת צער לאחרים כלולה באונאת דברים.
והביא ראיה מספר חקרי לב (יו"ד ח"ג סי' פ) בגבאי שנשבע שלא לעשות 'מי שברך' לפלוני. והרה"ג חזן דן גם מצד אונאת דברים.
וכן הביא מהגר"ח פלאג'י (תוכחת חיים פר' מקץ) שאף מי שנמנע מלהשיב לחבירו מיד על מכתבו הוא בכלל אונאת דברים.
ואם כן אם גידול תרנגול גורם צער וביטול שינה לשכנים, יש בו אונאת דברים.
מסקנה
יש לסלק את התרנגול למקום שלא יפקיע לשינת אנשים אחרים.