חבל נחלתו כה לב
סימן לב - ביטול תורה לשם השתתפות בברית מילה
שאלה
לומד תורה, שאינו קרוב או בן משפחה, האם צריך להפסיק מלימודו לשם השתתפות בברית מילה או בסעודת המילה?
תשובה
א. יש לברר אם תלמוד תורה נדחה מפני מצוה אחרת או שהוא עומד ודוחה מקיום מצוה אחרת.
נאמר במועד קטן (ט ע"ב): "הדר יתבי וקא מבעי להו: כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, הא חפצי שמים – ישוו בה, וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה – דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה! – כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן – במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים".
פרש רש"י (מו"ק ט ע"ב):
"וכל חפציך לא ישוו בה – שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה".
"חפצי שמים ישוו בה – כלומר, שאם יש לך לעסוק במצוה – תבטל תלמוד תורה, ועסוק במצוה".
"דאפילו חפצי שמים לא – דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה".
עולה שמבטלים תורה עבור מצוה שאין אחרים שיעשוה.
ב. כך באר המאירי (מו"ק ט ע"ב): "אף על פי שאמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה אין תלמוד תורה בכלל זה, אלא מי שהיה עוסק בתורה ואירעה מצוה לידו אם אפשר לאותה מצוה על ידי אחרים אין לו לבטל עליה. ואל תשיבני בטול תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה שאף הם אי אפשר באחרים בראוי לה שהכל צריכין להם להרבות בכבוד".
"ואם אי אפשר לו על ידי אחרים כגון שאין שם ראוי לה אלא הוא או שהיא מצוה המוטלת על גופו כגון לולב ושופר וכבוד אב ואם וקבורת מת מצוה במקום שאין לו קוברים ודומיהם המצוה קודמת ומבטל תלמוד תורה כדי לקיימה ואינו מפקיע חיובה מעליו בקיום מצות תלמוד תורה אפי' מצוה קלה ואף על פי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה לא נאמר כן בתלמוד תורה הואיל ועקרה לידיעת קיום שאר מצות מבטלין אותה בשביל כל מצוה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים כך היא שטת גדולי המפרשים".
"ויש שואלין והרי אף בשאר מצות כן שהרי אמרו במסכת קדושין ל"ב א' אמר לו אביו השקני מים ויש לו מצוה לעשות אם אפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים כבוד אביו קודם, תירצו גדולי המפרשים שתלמוד תורה הוצרך להשמיעני שלא תבטל הואיל ואפשר למצוה להתקיים. שהייתי סובר הואיל ועקרו לקיום מצות יבטל מפני כל מצוה אף באפשר לעשותה באחרים. וגדולי הדורות מתרצים שכבוד אביו שעה עוברת היא ואם לא היתה שעה עוברת היה יכול לבטלו לקיום המצוה אף על פי שהיה אפשר לעשותה באחרים, אבל תלמוד תורה אף על פי שאינה שעה עוברת אינו מניחו לקיים מצוה שאפשר ליעשות באחרים הואיל וכלל תלמוד תורה כל שעה שעה עוברת היא ואם אי אפשר לעשותו באחרים תיבטל תלמוד תורה אף על פי ששעתה עוברת".
היינו, אע"פ שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ואף לימוד תורה לכאורה כלול בכך, בכ"ז מצוה שאין אחרים שיעשוה צריך להפסיק מלימודו ולקיים את המצוה.
ג. וכן נאמר בירושלמי (פסחים פ"ג ה"ז): "נמנו בעליית בית אריס בלוד התלמוד קודם למעשה. ר' אבהו שלח לרבי חנינה בריה יזכי בטיבריה. אתון ואמרין ליה גמל הוא חסד שלח ומר ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא. שכבר נמנו וגמרו בעליית בית אריס בלוד שהתלמוד קודם למעשה. רבנין דקיסרין אמרין הדא דתימר בשיש שם מי שיעשה אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם. דלמא ר' חייא רבי יוסי ר' אימי ענון למיתי גבי רבי אלעזר אמר לון אן הויתון. אמרין ליה גמל חסד. אמר לון ולא הוה תמן חורנין אמרין ליה מגור היה".
משמע שאם יש מי שיעשה אינו פוסק מתורתו אפילו בשביל גמילות חסדים.
כאשר נדון בברית מילה כמובן שמוהל וסנדק צריכים להפסיק מתורתם, בני משפחה גם כן נוהגים לבוא ולשמוח עם אביו המקיים מצוה גדולה בבנו, אבל מי שלומד בביתו או מי שנמצא בכולל סמוך, ולא תהיה איבה בינו לאבי הבן נראה שאסור לפסוק ממשנתו.
ד. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רמו סי"ח): "ת"ת שקול כנגד כל המצות. היה לפניו עשיית מצוה ות"ת, אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו".
וכן נראה מדברי הים של שלמה (כתובות פ"ב סי' ו): "אמרינן בירושלמי בפרק אלו עוברים (פסחים פ"ג ה"ז) נמנו בעליות בית ארוס בלוד, התלמוד קודם למעשה, רבי אבהו שלח לר' חייא בריה ללמוד בטבריה, שלחו ואמרין ליה גומל חסדים הוא, שלח ליה המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך לטבריא, כבר נמנו בעליות בית ארוס, התלמוד קודם למעשה, רבנן דקסרין אמרו, הדא דתימא, כשיש שם מי שיעשה, אבל אין שם מי שיעשה, המעשה קודם לתלמוד. מכאן נראה, כל מידי דאית ביה מצוה, אם אין שם מי שיעשה, דראוי לבטל תלמוד תורה ממנה, ובפרט בזמן הזה, שאם יראו ההמון שיקילו במצוה, לא ידונו אותו לכף זכות, אלא בהתרשלות מן המצוה, וישאו קל וחומר בעצמם להרע, ולהטיב לא ידעו, ובפרט האידנא, שיש בעוונותינו הרבים כמה עונות בשנה, שמבטלים מתלמוד תורה בלאו מצוה, דאין נמצא האידנא שיעסוק בתורה כל ימיו, בלי בטול זמן, והבא לטהר יראהו לו מן השמים הדרך הנכון".
וכ"פ ערוך השולחן (יו"ד סי' רמו ס"ב):
"ואמרו חז"ל בריש סוטה [ד' ב] ובשלהי הוריות [י"ג א] יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים ע"ש והדרש הזה מוכרח הוא מפני דהכתיב הוא מפניים והקרי הוא מפנינים ואמרינן במ"ק [ט' ב] כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל ת"ת ועסוק במצוה [רש"י ד"ה וכל] וכתיב כל חפצים לא ישוו בה דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה דמבטל מצוה ועוסק בת"ת [רש"י ד"ה דאפילו] כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים. ובירושלמי פ"ק דפאה אמרינן דאפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה ואפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד של תורה ע"ש ואין לשאול דא"כ במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים למה מפסיקין מן התורה לקיים המצוה דזהו וודאי דתורה בלא מצות לאו כלום היא וכל מי שאין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו ותכלית התורה הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות אבל כשאפשר לעשות ע"י אחרים מצות לימוד התורה גדול מהמעשה".
נראה מן המקורות שאם הוא אינו נצרך לברית המילה לתפקיד מעשי לא של אב ולא של סנדק ולא של מוהל, ולא תתעורר איבה בינו לבין העסוקים במצוה – מן הראוי שימשיך בלימודו ולא ישתתף בשמחת המילה.
ה. אמנם בפסקי ריא"ז (מגילה פ"א ה"א) כתב: "וכן נראה בעיניי שמבטלין תלמוד תורה לברית מילה, שהרי מילה גדולה מהוצאת המת שיש לו קוברין, ואם מבטלין תלמוד תורה בעבור הוצאת המת כל שכן בעבור מצות מילה כמבו' בקו' הראייות".
ותימה על דבריו: אם נוכחותו נצרכת צריך להשתתף אבל אם אין נוכחותו נצרכת לכאורה צריך להמשיך בלמודו.
בשו"ת להורות נתן (חט"ו סי' סה) עסק בשאלה זו והסיק:
"ח) ולדינא נראה, שאם הוא הולך למול או להיות סנדק, נראה ודאי שמותר לבטל מתורה ואף אם איכא מוהל אחר או סנדק אחר, דזה נלמד מהוצאת המת וכמש"כ השלטי הגבורים הנ"ל, דהא גם בהוצאת המת מותר לבטל מתורה אף אם המצוה יכולה להתקיים על ידי אחר. וכן להצטרף לעשרה לברית מילה ג"כ רשאי לבטל מתורה כיון שיש בזה גמילות חסד וכנ"ל. אבל כשיש עשרה בברית מילה דליכא שום מצוה להצטרף להיות יותר מעשרה, בזה נראה דאסור לבטל מתורה כל שיש עשרה אנשים בלעדיו. זולת היכא דאיכא גדר גמילות חסד אם ילך להשתתף בברית, ואם לא ילך יצטער הקרוב ויש גם חשש קפידא, וכגון שבעל הברית הוא אחיו, ורוצה שהאח ישתתף בשמחתו וכדומה, דאז מבטלין תלמוד תורה משום מצות גמילות חסד, כיון דעל ידי השתתפותו בברית יקיים מצות ואהבת לרעך כמוך ויש בו גמילות חסד, ונלמד שפיר מהוצאת המת וכדרכו של השלטי הגבורים, אבל היכי דליכא חשש צער וקפידא מצד בעל הברית אם הלה לא יבוא לשמחתו, וממילא ליכא בזה מצות גמילות חסד, נראה דאסור לבטל תורה כדי לילך לברית מילה".
ודעתו כפי שכתבנו שאם עוסק בתורה אין לו להפסיק.
ו. כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ד יו"ד סי' יט):
"(ו) והלום ראיתי בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' קכה), שנשאל אם כדאי ללכת בסעודת מצוה שמעמידים שם גרמופון (פונוגראף) להשמיע פסוקים ומזמורים בנגינה. והשיב, שאע"פ שמצוה רבה לילך לסעודת מצוה כגון חתונה או ברית מילה, לדעתי לא נאמר זה אלא במקום חשש שלא יהיה שם מנין בלעדו, הלא"ה אין לך מצוה רבה מלישב בביתו ולעסוק בתורה ולידע הדינים וההלכות שצונו הקדוש ברוך הוא בכל פרטיהן. וכמבואר ביו"ד סי' רמו שמצוה שאפשר לקיים ע"י אחרים אין לבטל ת"ת עבורה. וכשלמדתי תורה אצל מו"ר הגאון הצדיק המהר"ם שיק, ולעת חתונתי הלכתי להפרד ממנו, ולקבל ברכתו, ואמר לו מר זקני שהיה מהבעה"ב החשובים שבעיר חוסט שיאמר לי שלא אלך לכל הסעודות והשמחות, ואז אמר לי מורי זצ"ל הנ"ל (בלשון אשכנז) אם יושבים ולומדים, אף פעם לא מתחרטים! ומאז הרבה פעמים נזכרתי בדבריו הקדושים וראיתי ע"פ הנסיון שהם דברים אמתיים ונכונים, שכמעט בכל השמחות והסעודות יש הוללות. ועכ"פ לת"ח שיכול לברר הלכה פשוט כביעתא בכותחא שטוב לו לישב בביתו לברר הלכה שזה גדול יותר מכל השמחות של זמן הזה, אלא אם כן במקום נחוץ מאד. עכ"ד. דפח"ח. וש"י מד"נ".
"ולכאורה יש להעיר על מה שנראה בראש דבריו הנ"ל שאם אין מנין בלעדו יותר טוב שילך לסעודת – מצוה, והרי עדיין יכולה המצוה (של הסעודה) להתקיים ע"י אחרים. ואף על פי שכ' הרמ"א (סי' רסה סי"ב) שנהגו ליקח מנין לסעודת מילה, ומקריא סעודת מצוה. וע"ע בהגה באו"ח (סי' תקנא ס"י). ובשו"ת מעט מים (סי' ל). ע"ש. מ"מ הדבר פשוט שאין זה מעכב. וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שפו). ע"ש. ואפילו המילה עצמה היכא דלא אפשר נעשית בפחות מעשרה. כמ"ש ביו"ד (סי' רס"ה ס"י). וכן העיר ביפה ללב ח"ג (סי' רסה סק"כ). ע"ש. ונראה ע"פ מ"ש המאירי במ"ק (ט) בהא דאמרינן שמצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אין לו לבטל ת"ת עליה. ואף על גב דקי"ל בכתובות (יז) מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, שאני התם שאף הם א"א לעשותה ע"י אחרים לפי הראוי למצוה, שהכל צריכים להם להרבות בכבוד. ע"ש. וה"נ המנין חשוב צורך הראוי למצוה, וזהו כבודה להעשות ברוב עם. ומ"מ נראה שאם יש להניח שנמצא מנין בלעדו יכול להשתמט מללכת, כיון שתורתו אומנותו. וכדמוכח נמי בב"ב (קטז) ריב"ל לא אזיל לבי טמיא, אלא לבי מאן דשכיב בלא בני. ופר"ש, לפי שלא היה רוצה להתבטל מלימודו. וע"כ מיירי שהיו שם מנחמים אחרים. ואפשר למצוה להתקיים ע"י אחרים. וכ"כ הגרא"י ניימרק באשל אברהם (מ"ק כז:) ע"ש. וה"נ בנ"ד. וע"ע באגודה (פ"ג דמ"ק סי' מא) שכ', דבקהלות שיש כתות המתעסקים בהוצאת המת אדם הלומד לש"ש ואינו רגיל לטפל בהן יוכל ללמוד. וכ' הב"ח (סי' שסא) שאפילו למאן דקרי ותני יוכל ללמוד וכו'. וע"ע בשבט יהודה שם. ובשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סי' כו). וח"ד (סי' ב). ובשטה מקובצת כתובות (יז). ובס' חינא וחסדא ח"ב שם. ובס' חדרי דעה יו"ד סי' שסא. ע"ש. ואכמ"ל. ועי' בהעמק שאלה פר' ויחי ס' לד אות ה' ודו"ק היטב".
"(ז) ומיהו נלע"ד שאם הת"ח הזה מוהל ומזמינים אותו למול הבן, אין ראוי לו להמנע מטעם ביטול תורה, אף על פי שאפשר לקיים המצוה ע"י אחרים, מפני שמצות מילה ביסודה גדולה יותר מתלמוד תורה. וכדמוכח בברכות (מח סע"ב) פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה, שזו ניתנה בשלש בריתות וזו ניתנה בי"ג בריתות. (מילה ניתנה בי"ג בריתות האמורים בפרשת מילה שניתנה לאברהם. והתורה בשלש בריתות, בסיני, ובאהל מועד, ובערבות מואב. רש"י.) וכן פסק הרמב"ם (בפ"ב מה' ברכות ה"ג) וז"ל, וצריך להזכיר בבהמ"ז ברית ותורה, ולהקדים ברית לתורה, שהברית הזאת שאו' בברכת הארץ היא ברית מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות. והתורה כולה נכרתו עליה ג' בריתות, שנא' אלה דברי הברית וכו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. לעברך בברית ה"א וכו'. ע"כ. ואף על פי שי"ל שעיקר מצות מילה מוטלת על אבי הבן, מ"מ כיון שנעשה המוהל שלוחו יש לו שכר גדול בעשיית המילה יותר מת"ת. ולא גרע מביטול ת"ת להכנסת כלה והוצאת המת, כדי שתתקיים המצוה בכבוד הראוי, וחשיבא כאילו א"א שתיעשה ע"י אחרים. וכנ"ל. (וע' בשו"ת חכם צבי [סי' ע]. ובשו"ת פרי יצחק ח"ב [סי' לא]. ודו"ק) ומזקנים אתבונן שכאשר היו מכבדים לגברא רבה להיות סנדק היה מבטל תורתו לזכות במצוה זו בשמחה רבה. וה"ה למוהל. ומ"מ אם הוא אדם גדול שמברר הלכה למעשה לרבים יוכל לפטור עצמו בלימודו, ותתקיים המצוה ע"י אחרים".
ונראה להסיק מדבריו שאע"פ שעוסק בתורה ומצות מילה וסנדקאות יכולה להתקיים על ידי אחרים – במצות מילה נהגו לבטל תורה כדי למול ולשם סנדקאות מצד חשיבותם. אולם כל שאר המשתתפים פחות נצרכים ועל כן בהם מן הראוי להמשיך ולעסוק בתורה.
מסיק הגר"ע יוסף:
"(ח) מסקנא דדינא שתלמיד חכם השקוד על לימודו יכול להמנע מללכת לסעודת ברית מילה וסעודת נישואין על מנת שישב ויעסוק בתורה. ומכל שכן אם כבר עוסק בתורה שאינו צריך להפסיק מלימודו בגלל סעודת מצוה. ומכל מקום הכל לפי הענין, ואם רואה שבהליכתו לשם יוכל לזכותם ע"י אמירת דברי תורה, וגם ע"י נוכחותו ימנעו מהוללות וליצנות, כדאי הדבר לבטל מלימודו. וזכות הרבים תלוי בו. והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים".
מסקנה
נראה שפרט לקרובים המחויבים במצוה או למול ולסנדקאות, או מצד גמ"ח וכדי שלא תתפתח איבה ח"ו, ראוי ליושב ולומד תורה להמשיך ולעמול בתורה ולא להפסיק מלמודו.