חבל נחלתו כה לא
סימן לא
האם יכול לחזור בו מהוראת קבע של צדקה למוסד
שאלה
ראובן תרם סכום נכבד לישיבת הסדר לשם בניית חדר אוכל חדש. סכום הכסף מועבר בתשלומים מידי חודש בחודשו.
דא עקא, בשבת הגדול, השתתף ראובן בדרשת שבת הגדול של ראש הישיבה, של אותו המוסד אליו הוא תורם בהוראת קבע, והזדעזע עד עמקי נשמתו מסגנון הדיבור וההשתלחות של ראש הישיבה כלפי ציבור מסויים המזדהה עם מפלגה מסוימת.
תגובתו המיידית של ראובן היתה לבטל את הוראת הקבע לאותה הישיבה, אבל לאחר שיחה עם מנהל הישיבה, הומלץ לו לברר עִם רב האם הדבר מותר.
תשובה
א. נדר לסיוע לתלמוד תורה אינו פחוּת מנדר לצדקה, כנפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמט סט"ז): "יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה, ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים, עדיף ממצות בית הכנסת".
והביא מקורו בב"י.
ב. במקרה הנוכחי אם אמר שייתן סכום מסוים לשם לימוד תורה הרי זה כנדר לצדקה.
כתב הטור (יו"ד סי' רנח): "אמירת אדם לגבוה כמסירתו להדיוט, לפיכך מי שנודר צדקה אי איפשר לו לחזור בו. וה"מ בלא שאלה אבל אם מתחרט ומוצא פתח לנדרו, י"א שנשאל לחכם ומתירו כל זמן שלא יצא מתחת ידו דהוי כמו הקדש בטעות דקי"ל שאינו הקדש".
עולה שאמירה שייתן לצדקה היא נדר וחייב לתת את אשר נדר.
ג. אולם, כתב הטור שיכול להישאל על נדרו לחכם ולהתיר את נדרו ע"י פתח וחרטה. וכ"כ בשו"ת הרא"ש (כלל יב סי' ב) שיכול להתיר נדרי הקדש וכ"ש צדקה.
אמנם הוסיף בשולחן ערוך (יו"ד סי' רנח ס"ו): "הנודר צדקה אינו יכול לחזור בו, אלא א"כ נשאל לחכם והתיר לו. ואם הגיע ליד הגבאי, אינו יכול להשאל עליו".
היינו אם כבר נתן את הסכום שנדר ליד המוסד, שוב אינו יכול להתחרט ולהישאל עליו. ולכן אף כאן אינו יכול להישאל על הממון שהעביר כבר לישיבה, אלא יכול להישאל על הממון שיעביר בעתיד, לשם קיום נדרו. וצריך לבוא לפני יחיד מומחה או שלשה שיודעים להתיר נדרים ולהתיר את תרומתו לישיבה.
ד. ויש לעיין איך נדר את נדרו. אם אמר והכריז על כך – הרי זה נדר.
אולם אם רק כתב בהוראת קבע להעביר מחשבונו בבנק מדי חודש בחודשו לכאורה אין כאן נדר, אלא התחייבות בכתב.
בשו"ת 'באהלה של תורה' (ח"ה סי' עב פ"ג) דן האם נדר חל בכתב בלבד, בלא שהוציא מפיו והוכיח כי מרבית הפוסקים סוברים שנדר ושבועה חלים דוקא בדיבור ולא בכתיבה. ואם כן אין ההתחייבות של התורם כדין נדר אלא היא התחייבות בלבד, ואין צריך להתירה בפני שלשה אלא מספיק שיבטלה בבנק כדי להפסיק את תרומתו.
אולם את מה שכבר תרם והגיע ליד הישיבה נראה שאינו יכול לבטל, כיון שאין בביטול הוראת הקבע ביטול למפרע אלא רק מכאן ולהבא.
ה. בס' צדקה ומשפט (פ"ד ס"ד) כתב: "יש אומרים שאפילו לא הוציא הנדר בפיו אלא גמר בלבו לתת צדקה חייב ליתן, ואם אומר שחשב בלבו כופין אותו לקיים, ויש אומרים שכל שלא הוציא בפיו אינו כלום". וא"כ אף כאן לכאורה אם הוציא בפיו שתורם למוסד ואפילו החליט בלבו יש לו גדר של נדר וראוי להישאל עליו.
וכך באר בהערה יב:
"עי' מג"א (סימן תקסב ס"ק יא) לענין נדר תענית (עי' להלן) דדוקא כשקבל בלבו להתענות אבל אם רק היה בדעתו להתענות לא מיקרי קבלה. ולפ"ז ה"ה בנדרי צדקה צריך שיגמור בלבו לתת וכמו שכתב בשו"ע (חו"מ סי' ריב ס"ח), אבל רק חשב בדעתו לתת לא הוי נדר אפילו לשיטה זו. והרמ"א ביו"ד (סימן רנה סעיף יג) סתם וכתב חשב בלבו וצ"ע. ובפת"ש (יו"ד שם ס"ק טו) כתב בשם שו"ת דת אש שלא אמרו דמחשבה הוי כנדר אלא כשהוציא בשפתיו ליתן צדקה ולא פירש כמה, ובמחשבה חשב על סכום ידוע, מהני מחשבתו ליחשב כנדר על אותו סכום. אבל אם לא הוציא כלל בפיו אין עליו שום חיוב. וכ"כ בגליון מהרש"א בשמו. וסיים שה"ה בנדרי תענית דוקא כשאמר בפיו להתענות ובלבו חשב למחר. ובערוה"ש (סי' רנה סעיף לט) כתב שבנדרי תענית צריך דוקא להוציא בפיו. ובשו"ת מהר"י אסאד (יו"ד סימן שיא) נראה שהסכים לדעת האש דת. אבל בשו"ת (אמרי יושר ח"ב סימן קסב) חולק עליו, ובערך ש"י (ליו"ד סימן רי) כתב בשם אבני שהם שאם גמר להוציא בפיו לא נעשה הקדש עד שיוציא בפיו. ומדברי הש"ך (סימן רנה סק"ח) מדייק שבסתם חל ההקדש במחשבה בלבד, אפילו חושב להוציא בפיו, אא"כ גמר בלבו שלא יחול עד שיוציא בפיו. אבל בדרך אמונה (פרק ח ציוה"ל ס"ק צד) כתב בשם המהרש"ם שאם נתכוין לומר בפיו לא חל עד שיאמר. ועי' שו"ע הרב (או"ח סימן תקכז בקו"א סק"ב) שכתב סברא זו גבי הפרשת תרומה, דאע"פ שקדושה במחשבה לבד, מ"מ אם היה בדעתו בשעת הפרשה לקרות לה שם אח"כ, אינה קדושה עד שיקרא לה שם. וכעין זה כתבו כמה אחרונים. ועי' להלן הערה יג מדברי הקצה"ח וצ"ע".
ובסוף הערה יג סיכם כך: "וכתב בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן פב) שאף למ"ד נדר במחשבה הוי נדר, מ"מ אינו ממש כאמירה, שבאמירה זכה ההקדש אבל במחשבה לא זכה. ונראה כונתו שאך למ"ד יש שעבוד ממון בצדקה היינו דוקא באמירה ממש דהוי כמסירה להדיוט, אבל נדר במחשבה לכו"ע לא הוי כמסירה כי אם כנדר בלבד וכ"כ בשו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סימן קט) ועפי"ז נראה שבנדר במחשבה לכו"ע יכול לשנות מעני לעני".
נראה על כן שאף אם רק החליט בלבו ראוי לו לחשוב על כך כנדר ולהתיר נדרו לגבי חיובי תשלום שעדיין לא שילם, שהם עדיין לא הגיעו ליד גבאי הצדקה – הגזבר של אותו מוסד, ורק אח"כ לבטל את חיובו בבנק.
ו. אולם אם תרם דרך הוראת קבע בכרטיס אשראי, לא פשוט שיכול לבטל.
ישנן שתי דרכים לתרומה של הוראת קבע בכרטיס אשראי. אפשרות אחת שכל הסכום מועבר מיד למוכר או למקבל התרומה, והתורם או הקונה מחוייב על התשלום מדי חודש בחודשו. וישנה אפשרות שניה שחברת האשראי נוטלת כל חודש מחשבונו של התורם ומעבירה למקבל התרומה.
האפשרות השניה דומה בעקרון להוראת קבע בבנק בה נוטלים מדי חודש מחשבונו של התורם ומעבירים לחשבונו של מקבל התרומה, והוא יכול לבטלה על ידי הודעה לחברת האשראי.
אולם אם התחייבותו למוסד היתה עפ"י האפשרות הראשונה, הוא כבר אינו יכול לבטל את תרומתו. שכן המוסד כבר קיבל את כל תרומתו דרך חברת האשראי, והתורם התחייב להחזיר לחברת האשראי את הממון שהעבירה למוסד המקבל.
לכן במקרה שבשאלה, צריך התורם לבדוק היאך תרם ולפי זה עליו לפעול, האם יכול לבטל את תרומתו1.