חבל נחלתו כה כז
סימן כז - לבישת בגדי צבעונים בימי ליבונה
שאלה
אשה רואה בימי ליבונה הרבה כתמים בגלל רגישות אותו מקום ופציעה בנקל. האם יכולה ללבוש בגדים צבעוניים כבגדים תחתונים ולא בגדי לבן?
תשובה
א. פסק הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פ"ט ה"ז):
"כתם שנמצא ע"ד שאינו מקבל טומאה טהור ואינה חוששת לו, כיצד ישבה על כלי אבנים כלי אדמה וכלי גללים או על עור הדג או על כלי חרש מגבו או על בגד שאין בו ג' אצבעות על ג' אצבעות ונמצא עליהן דם טהורה, אפילו בדקה הקרקע וישבה עליה ונמצא כתם על הקרקע כשעמדה הרי זו טהורה, שכל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על כתם שימצא בו, ולא במקבל טומאה אלא א"כ היה לבן אבל כלי צבעונין אין חוששין לכתם הנמצא בהן, לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מדין הכתמים".
היינו לא רק אם ארע שיש לה כתם על בגדי צבעונים הקלו בכתמה, אלא 'תקנו חכמים' שאשה תלבש בגדי צבעונים כדי להצילה מטומאה לבעלה.
באר המגיד משנה (הל' איסורי ביאה פ"ט ה"ז): "ולא במקבל טומאה וכו'. בפ' האשה (דף ס"א) ת"ר בגד צבוע מטמא משום כתם ר' נתן בר יוסף אומ' אינו מטמא משום כתם שלא תקנו בגדי צבעונין באשה אלא להקל על כתמיהן והקשו תקנו מאן תקנינהו ותירצו אלא שלא הותרו וכו' והקשו הותרו מכלל דאסירי ותירצו אין דתנן בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בקשו לגזור על בגדי צבעונין אמרי הא עדיפא כדי להקל על כתמיהן ע"כ בגמרא. ופסק רבינו כר' נתן להקל בכתמים של דבריהם ועוד דקא יהיב טעמא למילתיה ומפרשים ליה בגמרא והרמב"ן ז"ל פסק כת"ק והרשב"א ז"ל הסכים לדעת רבינו וכתב אלא שהמחמיר בדברים אלו תע"ב עכ"ל".
עולה מדבריו שמסקנת הגמרא שלא היתה תקנה ללבוש בגדי צבעונים אלא שלא גזרו עליהם אחר הפולמוס של טיטוס. וכרמב"ם פסק הרא"ש (נדה פ"ט סימן א השני).
ובדברי חמודות (נדה פרק ט סימן א השני ס"ק א) העיר: "ובכתמים שומעים להקל. וכתב הרמב"ם בפ"ט מהא"ב לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונים כדי להצילה מדין הכתמים. ונתלבט הב"י בזה דהא בגמ' אידחי לה ואמרינן דלא שתקנו אלא שהתירו וכלישנא דרבינו ורמ"א ז"ל בד"מ ובהגהותיו העתיק לשון הרמב"ם לפיכך תלבש האשה כו' ולפי זה עצה טובה קמ"ל ולא שזו היא תקנתן של חכמים". ובכסף משנה (הל' איסורי ביאה פ"ט ה"ז) מתרץ או שגירסא אחרת היתה לרמב"ם בנדה, או שלשון תקנו לא נדחית אלא רק לא ידעו מי תיקן ותרצו שאחרי פולמוס של אספסיינוס תקנו.
ב. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קצ ס"י):
"כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, לא גזרו עליו. כיצד, בדקה קרקע עולם (או בית הכסא שאינו מקבל טומאה), (מרדכי ה"נ בשם סמ"ג וסמ"ק) או כל דבר שאינו מקבל טומאה, וישבה עליו ומצאה בו כתם, וכן כתם שנמצא על בגד צבוע, טהורה".
הוסיף הרמ"א: "(לפיכך, תלבש האשה בגדי צבעונין, כדי להצילה מכתמים) (הרמב"ם ובגמרא פרק האשה)".
פירוש דברי הרמ"א שכעצה טובה ראוי לאשה שתלבש בגדי צבעונים כדי להצילה מכתמים.
ובאר בסדרי טהרה (יו"ד סי' קצ ס"ק כב): "לפיכך תלביש האשה בגדי צבעונים. שינה מלשון הרמב"ם [איסורי ביאה ט, ז] שכתב לפיכך תקנו וכו', לפי שבבית יוסף [עמוד צב ד"ה כתב] מקשה עליו דהא בגמרא [נדה סא, ב] מקשה על הך לישנא דמאן תקנו, יעוין שם, לכך כתב הרמ"א דרך עצה לפיכך תלביש. וכן כתב בספר מנחת יעקב [תורת השלמים ס"ק יד]".
ג. בבית הילל (סי' קצ ס"ק ב) הקשה ודחה את הרמ"א מקיום למעשה: "לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים. והנה כאן הקשה חכם אחד אמאי אין נוהגין עכשיו שתלבשנה הנשים בגדי צבעונין, מאחר שמור"ם כתב כאן לדבר פשוט. ונראה לי ליישב משום דכתב ב"י [עמוד צב ד"ה כתב] על דברי הרמב"ם [איסורי ביאה ט, ז] הנ"ל ז"ל, ותמיהני וכו', ואפשר שגירסא אחרת היה לו להרמב"ם בגמרא [נדה סא, ב], ע"ש. וגם הביא ב"י [שם ד"ה ובגד] בדין בגד צבוע בשם תורת הבית הקצר [בית ז שער ד כג, ב] והמחמיר בדברים אלו תבא עליו ברכה, ע"ש. א"כ בוודאי כבר קבלו עליהם בנות ישראל חומרא זו שלא תלבוש בגדי צבעונין מכמה דורות, והוי דברים המותרים ואחרים נוהגין בו איסור אי אתה רשאי להתירה לפניהם [פסחים נ, ב], ומכל שכן כאן לדעת הרמב"ן הוא מדינא טמא, יש להחמיר, ואף דמור"ם כתב כן לדינא, וק"ל".
ולפי דעתו נשים בזמננו לא תלבש צבעונים.
ד. הדגול מרבבה (יו"ד סי' קצ ס"י) אף הוא דחה את ההלכה להקל בבגדי צבעונים וז"ל: "(שו"ע סעיף י) על בגד צבוע. תמהני שלא הביאו שום חולק, ובהגהות מיימוניות פרק ט' מאיסורי ביאה אות ו' כתבו בשם רבינו שמחה ובשם ראב"ן, שלא אמרו בגמרא דבר זה אלא לטהר הבגד שלא יטמא טהרות, אבל האשה טמאה לבעלה אפילו נמצא בבגדי צבעונין, וכיון שגם הרמב"ן [הלכות נדה פ"ד הלכה ו] מחמיר, כמבואר בב"י [עמוד צב ד"ה ובגד] קשה להקל נגד שלשה חמורי עולם".
וכן החת"ס (שו"ת ח"ב [יורה דעה] סי' קסא) הסיק:
"היוצא מדברינו לדינא דקיי"ל כרמ"א דאשה הלובשת בגדי צבעונים מצלת על כתמים שלא לחוש לדברי רבינו שמחה נהי דתקוני לא מתקנין כהרמב"ם מכל מקום אין מוחין בידם גם כן וזה דוקא בבגד עליון אבל בגד הסמוך לבשר כחלוק וכתונת לא שמענו".
כתב הפתחי תשובה (יו"ד סי' קצ ס"ק כב): "תלבש האשה בגדי צבעונין. בספר עמודי כסף כ"י כתב בזה נראה דווקא תלבש תמיד אבל כדי להציל בימי נדתה ובימי ליבונה לא. ויש לומר דבג"י ראשונים אין תולין עש"ך סי' קצ"ו ס"ק י"ג עכ"ל [ועמש"ל סי' קצ"ו ס"י בד"ה אין תולין]".
ולפי דברי המחמירים לא תלבש בגדי צבעונים כלל מצד המנהג – (בית הלל), או מצד שלא נפסק כרמב"ם (דגמ"ר) או שלא בבגדים תחתונים הסמוכים לבשרה אלא רק בבגד חיצוני (חת"ס).
ד. כתב באמרי ברוך (יו"ד סי' קצ ס"י) לאחר שהביא את דברי הדגמ"ר: "ולדעת המקילין צ"ע מאי דעתם אם גם בימי הלבון מותרת ללבוש בגדי צבעונים, ומשמעות הפוסקים שבימי הלבון צריכה שתלבוש בגד בדוק, והוסיפו עוד שתלבוש בגדי לבן, ויעויין לקמן סימן קצ"ו סעיף ג' ובסעיף י' ובש"ך שם ס"ק י"ג".
אמנם למעשה, האחרונים לא קבלו דעת המחמירים.
הסיק בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ת סי' לד): "ובשארי הימים שבין יום הא' ליום ז' של ספירת ז"נ תבדוק בכל יום ע"י הכנסת עד בשפת הרחם, דזהו מקרי בדיקה להראב"ד, ותלבוש בגדי צבעונים וכן הסדינים ומכסה הכרים יהיה הכל בבגדי צבעונים שאין מקבלין כתמים".
וכן בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' פא) פסק: "אבל העיקר נ"ל דתלבש גם כתונת צבוע בשאר צבעונים שאין בהם לובן כלל".
והוסיף בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קל):
"ולכן לפענ"ד יוכל להתיר האשה לבעלה אם תפסוק בטהרה ותבדוק בראשון ושביעי ע"י העד ויצא נקי ומהנכון שתלבוש בגדי צבעונין והגם שהח"ס סי' קס"א מחמיר בכתונת הרי בתשו' טטו"ד תליתאי ח"ב סוסי' ס"ג חולק עליו ואף דבתשו' מראה יחזקאל סי' נ' כתב דבכה"ג דאתחזק רעותא אין להקל, מ"מ בנ"ד שיש כמה צדדי קולא ושעה"ד יוכל להקל, ואף שהס"ט סקל"ו הניח בצ"ע אם להקל ע"י בגדי צבעונין אחר תשמיש יעו"ש סקצ"ג שהעלה להקל בזה וא"כ בנ"ד שרואות בלא הרגשה דדינ' ככתם כמש"ל ולא גזרו בבגדי צבעונין תלבוש גם החלוק של צבעונין ואף דבס' לחו"ש (=לחם ושמלה) הובא קצת פוסקים שבאם ידוע שיוצא מגופה גם בלא הרגשה אין להתיר בבגדי צבעונין מ"מ בנ"ד שהיא רק נוטה לשחור יש להקל"...
וכך הביא בדרכי תשובה (יו"ד סי' קצ ס"י):
"(סא) בגד צבוע. עיי' בשו"ת אדני פז סי' כ' ע"ד אשה שמוצאת הרבה כתמים למחרת יום טבילתה ואין לה וסת קבוע ובעלה יושב רוב הימים גלמוד בלי אשה והתיר בע"כ רק ע"י עצה זו שתלבש בגדי צבעונין אפי' כתונת שלה וסדיני המטה יהי' צבועים ג"כ מכל צבע שירצה גם געל"ב או גרי"ן אז כל הכתמים יהיו טהורים עיין שם".
היינו הוא התיר לה ללבוש בגדי צבעונים ולהניח סדינים צבעוניים כדי שתהא טהורה לבעלה.
עוד כתב בדרכי תשובה (שם):
"(סו) [כדי להצילה מכתמים. עיי' פת"ש סקכ"א מ"ש מהדגמ"ר ומהחת"ס ועיי' בשו"ת פאת השדה ח"א סי' מ"ה מ"ש בזה ועיי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי ח"ב סי' ס"ג שחולק על החת"ס במה שהחמיר דבחלוק שעל הגוף ל"מ בגד צבוע להתיר וכ' שאל ישמעו להחת"ס בזה להחמיר ולא אמרו בכתמים להחמיר אלא להקל עיין שם ועיי' בשו"ת קול ארי' סי' ס' שדעתו להחמיר כהחתם סופר בזה עיין שם]".
"(סז) [מכתמים. עיי' בפת"ש סקכ"א ועיי' בס' שערי דעה על היו"ד בזה מה שהאריך בזה בדברי המחבר ורמ"א ומקורן מהראשונים וסיים לסמוך להקל בג"י הראשונים על זה ועיי' בשו"ת נהרי אפרסמון חיו"ד סי' קנ"ח שהעלה באשה עלולה למצוא כתמים יש תקנה שתלבש בגדי צבעונים ותתלה בהם זולת בג' ימים הראשונים מימי נקיים עיין שם ועיי' בשו"ת ברית יעקב יו"ד סי' נ"ח באשה שבכל ליל טבילתה תמצא כתם והתירה ללבוש בגדי צבעונים לכתחלה עיין שם ועיי' בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' פ"א באשה רכה בשנים שזה כמה ימי ספירתה ובדיקתה אינם עולים יפה שמוצאת כתמים על חלוקה תמיד והעלה להתירה ע"י בדיקת מוך וגם להצילה מכתמים ע"י לבישת בגד צבוע בשאר צבעונים שאין בהם לובן כלל עיין שם וכן עוד שם מזה בסי' פ"ב עיין שם]".
וכן בשו"ת בית שערים (חלק יורה דעה סי' רסא) התיר כתמים בבגד צבוע.
ה. מאחרוני דורנו כך פסק בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' עח): "ויש להורות לאשה זו אם אינה מרגשת אלא שמוצאת כתמים על בגדיה שתלבש בגדים צבעונים, שאף בג' ימים ראשונים אין לאסור כדאיתא בפ"ת סימן קצ"ו ס"ק י"ב בסופו".
האריך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' כג) והסיק:
"כמו"כ עיין בשו"ת זכרון יהודה סי' נ"ג שהעלה נמי לפרש דברי הגה"מ דג' העמודי עולם שנזכרים שם ג"כ לא אסרו בבגד צבוע לבעלה וכוונתם רק לטהרות, וכן העלה להקל גם בבגד התחתון, ורק מחלק דבג' ימים הראשונים מימי הליבון אין להקל בב"צ רק בבגד החיצון אבל אחר ג' ימים הראשונים יש לסמוך להקל גם בבגד הסמוך לבשרה בבגדי צבעונין וכסתם פסקו של הרמ"א ז"ל. וכמו"כ מבאר שם דאין זה ביטול איסור דהכא יש לדמות למה שכתבו הראשונים דבהגעלה לא שייך ביטול איסור אלא שמבער האיסור לגמרי כן נראה הכא בבגדי צבעונין מסיר גזירות כתמים לגמרי עיין שם. ובקשר לג"י הראשונים כבר כתבנו בפנים הנראה בזה".
וכן הסיק בשו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' י):
"(ט) סיומא דהאי פיסקא שמותר לאשה ללבוש לכתחלה בגדי צבעונין בימי טהרתה להציל עצמה מכתמים, ואין חילוק בזה בין בגד עליון לסדינים וחלוק וכתונת שהם בגדים הסמוכים לבשר ממש. ואפי' בימי ליבונה דהיינו בתוך השבעה נקיים, מותר לה ללבוש בגדי צבעונין להציל עצמה מכתמים, (ואם נמצא כתם על חלוקה אינה סותרת הז' נקיים.) ומיהו בג' ימים הראשונים של הז' נקיים, אף על פי שמן הדין אפשר להקל, בעל נפש יחוש בזה לעצמו. ומיהו אם נוהגות להמתין ז' ימים לפני הז' נקיים אין להחמיר בזה. וכמ"ש הגאון רב"פ (סי' קצו), והובא להלכה בערוך השלחן (שם סל"ד), דהני נשי דידן שמתחילים לספור ביום ו' לראייתה, כיון שעברו ג' ימים תולין גם בג' ימים הראשונים של הז"נ. וכתב הערוה"ש שם, שכמדומה שעכשיו אין המנהג אצל בעלי הוראה כשבאות לשאול על כתמיהן, להשאל באיזה מהימים הן עומדות, ולכאורה היה להם לשאול אותן על כך אולי היא בג' ימים הראשונים שאין תולין בדם צפור ודם מכה וכה"ג. ולפמש"כ אתי שפיר המנהג. עכת"ד. וע"ע בתורת השלמים (ס"ק יג). ובשו"ת בנין דוד (סי' נו). ע"ש. ויש להוסיף עוד, שאם סופרת ז' נקיים על ראיית כתם בבגדה וכיו"ב, אף בג' ימים הראשונים יכולה ללבוש בגדי צבעונין, ואם נמצא בהם כתם אינה סותרת, וכעין מ"ש בתורת השלמים (ס"ק יד), דבספירת ז"נ על כתם, גם בג' ימים הראשונים יכולה לתלות בדם צפור ודם מכה. וכ"כ הדגול מרבבה והחדרי דעה והערוך השלחן ובס' פתח הבית שם. וע"ש. וכן העלה בשו"ת בנין דוד (סי' נו.) ובשו"ת דבר משה תאומים (סי' נו). וע"ש. וכ"ש הכא דקיל טפי דמעיקרא לא גזרו בבגדי צבעונין, ולאו משום תלייה בד"א הוא".
וכך כתב בספר טהרה כהלכתה (פט"ז סמ"ז לרב יקותיאל פרקש):
"כאשר אשה איננה מצליחה להיטהר מחמת ריבוי הכתמים, מתירים לה על פי הוראת רב מורה הוראה שתלבש בגדים צבעוניים בשבעת הנקיים בכדי להצילה מכתמים".
ובפרק ד (הערה 15) הביא בס' טהרה כהלכתה: "בשו"ת חשב האפוד (ח"ב סי' ס) כתב: 'מנהג בעלי הוראה בזה, כפי מה שראיתי אצל רבנן קשישאי בירושלים עיה"ק ת"ו שאם יש צורך גדול מורים ללבוש בגדי צבעונין אף בימי ליבונה".
וכן פסק בדרכי טהרה השלם (פרק ב הערה טו).
מסקנה
אשה שרואה כתמים תלבש בגדי צבעונים עפ"י הוראת ת"ח אף בימי ליבונה ובכך תוכל להמשיך ולספור ולהיטהר לבעלה.