חבל נחלתו כה כה
סימן כה - ברכה לגוי בימי אידיהן
שאלה
בארגונים או במוסדות שעובדים בהם גויים נוהגים לתת שי ליום האיד1 לגוי, לברך בדיבור או במסרון או בסרטון, לעתים אף מוזמנים לאירועים שלהם מסיבה וסעודה וכד'.
מה מותר לעשות בימינו מפני דרכי שלום לקראת ימי אידיהן ובימים עצמם – עם גויים?
תשובה
א. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קמח ס"א):
"שלשה ימים לפני חגם של עובדי עבודת כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים. ומותר למכור להם דבר שאינו מתקיים עד יום חגם, כגון ירקות ותבשיל. וכן אסור להשאיל ולשאול ולהלוותן (בלא רבית) (טור והפוסקים), ללוות מהם ולפורען וליפרע מהם מלוה בשטר או על המשכון, אבל מלוה על פה נפרעים מהם מפני שהוא כמציל מידם, ובזמן דידם תקיפה, אפילו בשטר חשיב כמציל מידם. ואם היא מלוה בריבית, אפילו במשכון חשיב כמציל מידם".
כך מפרש הרמב"ם (ע"ז פ"א מ"א): "ואסרנו לשאול מהם או ללוות מהם, לפי שהם יודו לעבודתם על כך, ויהיה הגורם להודאה לעבודה זרה".
היינו, נאסר לסחור עימם ולגרום להם לשבח את תועבותם בכל דרך שהיא, ולכן נאסר לעשות זאת כבר ג' ימים קודם יום אידם.
בהמשך בסעיף ד פסק השו"ע: "במה דברים אמורים, בארץ ישראל. אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד".
והוסיף בסעיף ה: "אסור לשלוח דורון לעובד כוכבים ביום חגם, אלא אם כן נודע שאינו מודה בעבודת כוכבים ואינו עובדם. וכן עובד כוכבים ששלח ביום חגו דורון לישראל, לא יקבלנו ממנו. ואם חושש לאיבה, מקבלו, ויזרקנו בפניו לבור או למקום האבד, כלאחר יד".
אלו הלכות בסיסיות מדרבנן למניעת כל גרמא של שימוח עכו"ם בתועבותם.
ב. בינתיים היו הרבה מאד שינויים אמוניים וכלכליים.
כתב הטור (יו"ד סי' קמח): "והאידנא כתב הרשב"ם בשם רש"י שהכל מותר דלאו עובדי אליל הם ולא אזלי ומודי. ואף על גב דמתנדבין ונותנין המעות לכהניהם מותר לו להלוותן שאין כהניהם קונין מהם לא תקרובות אלו ולא נויה אלא אוכלים ושותין אותם. ועוד כיון שעיקר פרנסתינו מהם ואנו נושאין ונותנין עמהם כל ימות השנה ואם היינו פורשים מהם ביום אידם היה לנו איבה לכך שרי, והכי תניא בתוס'2 בד"א בעכו"ם שאינו מכירו אבל אם מכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו, ותניא נכנס לעיר ומצאם שמחים שמח עמהם מפני שהיא כמחניף להם".
היינו מספר טעמים להקלשת האיסור: הם אינם אדוקים בדתם ואינם מבינים כל כך בענין עבודה זרה. ועוד שכיון שעיקר פרנסתנו מהם, פרישה ביום אידם תגרום לאיבה.
באר הבית יוסף (יו"ד סי' קמח, יב): "והאידנא כתב הרשב"ם בשם רש"י שהכל מותר. כלומר כל מה שנזכר בסימן זה לאיסור האידנא מותר וטעמא משום דלאו עובדי עבודה זרה הם כלומר דאינם יודעים בטיב עבודה זרה כ"כ, וכדאמרינן בפרק קמא דחולין (יג:) גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם ולא אזלי ומודו".
"ואף על גב דמתנדבין ונותנין המעות לגלחים מותר לו להלוותם וכו'. עד סוף הסימן כן כתבו שם התוספות (ב. ד"ה אסור) והרא"ש (סי' א) וכן כתב הר"ן (א: ד"ה דינרא) בשם ספר התרומה (ריש סי' קלד) ומיהו כתב הר"ן שאף על פי כן בעל נפש ימעט וכ"כ הרמב"ן ז"ל (יג. סוד"ה ודתניא) והביא ראיה מהירושלמי (פ"א סוף ה"ג). [בדק הבית] ובתרומת הדשן כתב בסימן קצ"ה לענין לשלוח דורון בזמן הזה ביום שלפני אידם או ביום שלאחריו".
ג. וכך הביא בדרכי משה (הקצר יו"ד סי' קמח): "וכתב בתרומת הדשן סימן קצ"ה דאף בזמן הזה אם רצה לשלוח לו ביום שמיני שאחר ניתל3 שקורין ניי"א יאֹ"ר ישלח לו מבעוד יום מבערב ולא ביום האיד עצמו ואם חל יום שלפני האיד בשבת ישלח לו ביום האיד עצמו דאית ביה איבה אם ישלח לו אח"כ או קודם זמן רב מפני שיש לגוים סימן4 אם ישלחו להם ביום אידם עכ"ל".
היינו, תרוה"ד כתב להימנע ככל האפשר שלא לשלוח להם מתנה ביום אידם.
הוסיף בשיירי כנסת הגדולה (הגהות ב"י יו"ד סי' קמח, יח ע"ד שטה א'): "אף על גב דהתוספות וסה"ת בין להלוותם ולהצילם ולפרעם כשהגוי תובע חובו ללוות ולפרוע ולשאת ולתת, היינו לטעם האיבה וטעם מפני שנראה כמחניף, אבל לטעם דהאידנא לאו עובדי אלילים הן ולא אזלי ומודו הכל מותר כמבואר שם".
"ואיכא לאתמוהי אריא"ז שהובא בשלטי הגבורים פרק קמא דע"ז, שכתב ומטעם זה אומר בסה"ת שאין נזהרין עכשיו לשאת ולתת עמהם ביום אידם, לפי שאנו רואין שאין דרכם להודות לע"ז על משאם ומתנם כל עיקר, וביום אידם אפילו דבר שאינו מתקיים אסור בין למכור בין לקנות, ולקנות מהן דבר המתקיים מותר אפילו ביום אידם כמו שביאר מזה, עד כאן. ותמהני, כיון שאין דרכם להודות לע"ז, מאיזה טעם יאסר למכור להן אפילו דבר שאינו מתקיים. והב"ח נסתפק אי שרי בזמן הזה ליכנס לביתו של גוי ביום אידם ולתת לו שלום, והש"ך הסכים לאסור".
ד. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קמח סי"ב):
"יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים".
וסיכם את פסיקת הטור.
ורמ"א הגיה: "ואפילו נותנים המעות לכהנים, אין עושין מהם תקרובת או נוי עבודת כוכבים, אלא הכהנים אוכלים ושותים בו; ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם, ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה. ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם, ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם (הכל בטור). ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר. (ב"י בשם הר"ן) וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שמיני שאחר ניט"ל שקורין ניי"א יא"ר שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא, אם אפשר לו ישלח לו מבערב; ואם לא, ישלח לו בחג עצמו (ת"ה סימן קצ"ה)".
כתב בדרכי תשובה (יו"ד סי' קמח ס"ק יב): "ישמח עמהם. עי' בס' רוח חיים אות ב' שכ' בראובן שהיה רופא לגוים בשכר והלך לרפאותו ויהיה ביום אידו שהוא יום שנולד האותו איש ונתן לו הגוי במתנה פירות ויש לחוש שמא הוא מתקרובת ע"ז אם מותר לאוכלן או לא והשיב דלפי מ"ש הטוהמ"ח כאן דמותר לשמח עמהם משום איבה ה"נ מותר ליקח את הפירות משום איבה ע"כ יקחם וימסרם לגוים אחרים ולא יהנה מהם וכן משמע בש"ס ע"ז וכו' עיין שם".
ה. בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יג) עסק בעשיית סעודה גדולה בימי אידיהם וכתב: "ובדבר לעשות איזה שמחה בימי איד של הנכרים אם הוא מצד אמונתם, אם בכוונה מחמת שהוא יום איד אסור מדינא, ואם בלא כוונה יש לאסור מצד מראית העין, וסעודת מצוה כמילה ופדה"ב יש לעשות אפילו בימי איד שלהן, דאין לאסור בשביל מראית עין סעודה המחוייבת, אבל סעודת בר מצוה טוב לדחות על יום אחר, ואף נישואין יש לקבוע לכתחלה על יום אחר. ויום ראשון משנה שלהם וכן טענקס גיווינג (=חג ההודאה באמריקה) אין לאסור מדינא אבל בעלי נפש יש להם להחמיר".
היינו הוא מחלק בין ימי אידיהם שהם מלכתחילה נקבעו כימי ע"ז שלהם לבין 'חגים אזרחיים' שהזהירות בהם לבעלי נפש ולא לכ"א. בימי אידיהם, פרט לסעודת מצוה בזמנה, אוסר לעשות סעודה לישראל, ומשמע שלא יחשבו שעושה זאת בעבור יום אידם. אבל בר מצוה ונישואין הורה שלא לעשותם לכתחילה בימי אידיהם.
ו. נאמר בגיטין (פ"ה מ"ט): "...ומחזיקין ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום".
פרש הרמב"ם (גיטין פ"ה מ"ט): "ומחזקין ידי גוים בשביעית, בדברים בלבד כגון שראהו עובד את האדמה אומר לו יעזרך ה' או יצליח דרכך וכיוצא בזה. ושואלין בשלומן של גוים ואפילו ביום אידן".
ובאר ר' עובדיה מברטנורא (גיטין פ"ה מ"ט): "ושואלים בשלומם – כל הימים ואפילו ביום חגם. ואף על פי שמטיל שם שמים על הנכרי, ששלום אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא".
וכן בתוספתא עבודה זרה (פ"א ה"ג): "שואלין בשלום הגוים באידיהן מפני דרכי שלום"....
ובתלמוד בגיטין (סב ע"א): "ואין כופלין שלום לעובד כוכבים! לא צריכא, למימרא להו אחזוקו בעלמא, כי הא דרב יהודה אמר להו אחזוקו, רב ששת אמר להו אשרתא".
פרש רש"י (גיטין סב ע"א):
"ואין כופלין – דהא דנותנים שלום לעובד כוכבים מפני דרכי שלום הוא דשרי ומשום דרכי שלום בחדא זימנא סגי".
"למימרא להו אחזוקו – כשאומרין לעושי מלאכה העוברים עליהם תחזקנה ידיכם".
"אשרתא – אף הוא לשון חיזוק כמו אישרנוהי (כתובות דף כא)".
ופסק הרי"ף (גיטין כח ע"א): "ואין כופלין שלום לעובדי כוכבים רב חסדא הוה מקדים יהיב להו שלמא ר"נ בר יצחק אמר להו שלמא למר תניא לא יכנס אדם בביתו של עובדי כוכבים ביום אידו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש".
מסקנה
בכל מקום שתהא פגיעה של עלבון או היווצרות איבה, אם לא ייתן או לא יברך את עובדיו הנכרים יברך, ועדיף כמה ימים לפני יום אידם ולא יחיל שם שמים עליהם. ולא ישתתף בסעודותיהם וכד'. ותחילת השנה האזרחית הגר"מ פינשטיין מיקל בה, ובעל נפש יחמיר אף בה. (ועי' ח"כ סי' לה על קבלות מתנות מגוי לכבוד יום אידו).