חבל נחלתו כה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · חבל נחלתו · כה · ג · >>

סימן ג

מה עדיף ותיקין ביחידות או תפילה במניין מאוחרת

שאלה

אדם נצרך להגיע לבית חולים מוקדם כדי לסעוד חולה.

מה עדיף תפילת ותיקין ביחידות או תפילה במניין מאוחרת?

תשובה

א. נראה שהתשובה נעוצה בהשוואה בין שני דיני תפילה הללו, האם זמן התפילה הוא העיקרי והחשוב, ומשום סמיכת גאולה לתפילה צריכים לקרוא ק"ש כותיקין, וזה עדיף על הכל, או שתפילה בציבור היא הנחשבת כחובה יותר עיקרית.

ב. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' נח ס"א): "זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו. ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום. ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד".

וכתב המשנ"ב בבאור הלכה (סי' נח ס"א): "ומצוה מן המובחר וכו' – דע דהזהירים לקרות כוותיקין מותר לקרות ולהתפלל ביחידי אם אין להם מנין וגדולה מזה מוכח במשנה ברכות דף כ"ב ירד לטבול וכו' עיין שם דאפילו אם אין לו תפילין בעת ההיא ג"כ אפ"ה יזהר לקרותה בזמנה סמוך להנץ ומשנה זו איירי בוותיקין כדמסקינן בגמ' שם".

לעומת זאת כתוב במעשה רב (הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה אות כה): "להתפלל שחרית כותיקין ובלבד עם מנין עשרה דוקא". ומדבריו הבינו האחרונים, שללא מנין הוא סבור שאין להתפלל ותיקין.

ג. בשו"ת איש מצליח (ח"א סי' טו – הסעיף השני) דן האם ק"ש כותיקין הוא חיוב מן הדין וק"ש לאחריה היא בדיעבד, או שהקריאה בותיקין היא רק מצוה מן המובחר, ו'משיכיר' עד סוף שלש שעות הם זמן קריאתה.

הטור (או"ח סי' נח) ואחריו השו"ע סברו שהיא רק מצוה מן המובחר. ובלשון שו"ת איש מצליח: "ואיך שיהיה, לדאתן עלה בההיא דותיקין, איברא דכלם (הטור והרא"ש ותר"י ותוס' ר"י החסיד ותוס' דיומא) פה אחד, דהוי למצוה מן המובחר בעלמא. וכן דעת התוס' דברכות דף ט' ע"ב והרשב"א ובשיטה מקובצת שם בספר ברכה משולשת והראב"ד בהשגותיו על המאור [דף ב' ע"ב מדפי הרי"ף] והרמב"ן במלחמותיו [שם] והריטב"א בחידושיו ליומא [דף ל"ז ע"ב] ורי"ו נתיב ג' חלק ב' [דף כ"ג ע"ד] ובספר אהל מועד דרך ג' נתיב ד'".

והמשיך: "אבל תר"י (=תלמידי רבינו יונה) כתבו דסוף זמנה לכתחילה הוא עד הנץ החמה. ומשם ואילך עד שלש שעות דוקא בדיעבד. ועיין בפירוש רבנו יונה למסכת אבות פ"ב משנה י"ג רבי שמעון אומר הוי זהיר בק"ש וכו'. ע"ש. והרב אהל מועד הביא כן בשם הרמב"ם דלקמן וכתב שכן עיקר. ע"ש. וכ"כ הראב"ד בסוף השגתו על המאור, דאחר הנץ החמה לאו כמצותה היא מפני שהיא מאוחרת. וכן הביא הרשב"א בשמו [בדף ח' ע"ב] בסוד"ה איכא דמתני וכו' דשל לילה ודאי קודם הנץ החמה דוקא בדיעבד היא, וכן נמי של יום לאחר הנץ החמה בדיעבד הוא. ע"ש. ועיין לקמן [דף מ"ז ע"ב] בד"ה וראיתי [בד"ה וכן מצינו]. וכן נראה מדברי הרמב"ן שהקורין קודם שיכיר, והמאחרין עד לאחר הנץ החמה, כי הדדי נינהו. וסיים דאפילו לר' יהושע זמנה קודם הנץ החמה הוי. דהוא זמן קימה לאינשי חוץ מבני מלכים, וכל לכתחילה בזמניה דרובא קרינן וכו'. וזוהי ג"כ דעת הרי"ץ בן גיאת שהביא דבריו הרמב"ן שם (ועם שמתפרשים דבריו לגמרי כשיטת הרמב"ם והרי"ף ודעמייהו דלקמן [דס"ל דאף קודם הנץ הוא דיעבד], מ"מ תפסת מועט תפסת [דרק לענין אחר הנץ ס"ל דהוא דיעבד]). ע"ש".

"ונמצא שלדעת חמשה זקנים הללו, אחר הנץ החמה הוא דוקא בדיעבד".

ומביא דברי הרמב"ם ודן בדבריו: "ואמנם הרמב"ם בפ"א מהלכות ק"ש הלכה י"א כתב: ואיזהו זמנה ביום, מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה וכו'. ואם איחר וקרא ק"ש אחר שתעלה השמש יצא ידי חובה, שעונתה עד סוף שלש שעות למי שעבר ואיחר. ע"כ. ושמע מינה תרתי: חדא להדיא מפורש בדבריו כדעת חמשת הזקנים שאמרנו דאחר הנץ החמה דוקא בדיעבד"...

והביא מתשובות הרמב"ם (סודר על הל' קריאת שמע פ"א הי"א, שו"ת פאר הדור סי' סד): "ואם חייב היחיד לקרות ק"ש עם הנץ החמה או יכול לאחרה לאחר הנץ החמה בשעה או יותר כדי שיתקבץ הציבור... תשובה: ...והיחיד והציבור חייבים לקרות ק"ש עם הנץ החמה".

והביא שכן כתבו רע"ב (ברכות פ"א ה"ב) וכ"כ בפסקי תוס' (ברכות פ"א אות כד), אשכול (ח"א הלכות תפלה וק"ש סי' ה' עמוד 10), כלבו (סי' י) שהעתיק את לשון הרמב"ם, וכן פרש בספר יראים (עמוד היראה סימן יג).

והאריך בשו"ת איש מצליח לברר מדוע הב"י פסק שהקריאה בותיקין היא רק הידור ולא מגוף המצוה עצמה, כאשר סיעת ראשונים גדולה סברה כך. והסיק שכיון שכך היה מנהג הציבור פסק השו"ע כמנהג הציבור, אע"פ שאף דעתו בעיקר המצוה כרמב"ם.

ד. אף בתשובת ציץ אליעזר (חי"ד סי' ה) דן בשאלה שלפנינו.

והוסיף בדבריו: "וכזאת שתפלה בצבור עדיפא מתפלה כותיקין, כדמוכח מפשטות דברי המעשה רב, ראיתי דס"ל כן גם להגרש"ק ז"ל בשו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סימן מ"ז שכותב בתוך דבריו בזה"ל: הן אמת אם לא היו עוברים זמן ק"ש והברכות והיו מתפללין בזמנם רק שאחד היה רוצה לעשות כותיקין להתפלל עם דמדומי חמה בזה ודאי אסור לעשות כן ולהתפלל ביחידות ובזה תפלה בצבור עדיף עכ"ל, הרי דס"ל להגרש"ק ז"ל בפשיטות דתפלה בציבור עדיף בזה ודלא כהמ"ב. אם לא שנדחוק ונאמר שהמדובר שם הוא ג"כ לא בהזהירים אלא במי שרוצה להתנהג כן באקראי".

"(ג) כן ראיתי בספר אחד שמקשה על המשנ"ב על דבר חילוקו בזה בין מי שמתפלל בקביעות כותיקין לבין שרק באקראי מתפלל כותיקין, דמנא ליה לחלק בהכי, וגם מי שמתפלל באקראי לא גרע דינו בזה דסוף סוף הוא עושה מצוה והוא ותיק באותו יום".

"אלא דקושיא זאת ליכא. דמצינו לאחד מהראשונים שכותב בהדיא לחלק בכזאת בההיא דירד לטבול וכו' שעל שם הוא שבונה המ"ב את יסוד דבריו, והוא הריא"ז ז"ל בשלטי הגבורים שעל הרי"ף פ"ג דברכות אות י', דז"ל: ולא אמרו כן אלא לוותיקין שהיו חרדים לעשות מצוה מן המובחר וקורין ק"ש סמוך להנץ החמה וסומכין גאולה לתפלה ומתפללין אחר הנץ מיד, אבל שאר כל אדם קורין אחר הנץ עד שלש שעות עכ"ל. הרי שבהריא"ז ז"ל מודגש שלא אמרו כן אלא לוותיקין שהיו חרדים לעשות מצוה מן המובחר אבל לא בשאר כל אדם, והיינו כדבר חילוקו של המשנ"ב. וזהו שגם המ"ב מדגיש בדבריו, דמשנה זו איירי בוותיקין. ורק יש מקום לומר שהריא"ז מדבר על חיוב, אם מחויב להפסיק, ועל זה הוא שכותב שחיוב בזה ליכא כי אם על מי שחרד לקיים בזה תמיד המצוה מן המובחר ולקרוא ק"ש סמוך להנה"ח. אבל בנוגע אם מיהת רשאי לעשות כן ביחידי בזה יודה הריא"ז שגם שאר כל אדם מותרים לעשות כן אם רצונם להיות מן הוותיקין באותו יום".

"והסברא של המשנ"ב בזה היא ג"כ פשוטה מפני שהזהירים בזה הו"ל כבר כקיבלו עלייהו1, ולכן עדיפא לגבייהו התפלה בזה הזמן מהתפלה בצבור לאחר כך, ומה שאין כן למי שרוצה באקראי להתנהג כן, שזה רק מן המובחר ובאין כל קבלה עליו בזה, בכה"ג שפיר עדיפא בזה תפלה בצבור לאחר מיכן".

וכך הסיק: "אבל לדידן שפסקינן בשו"ע (או"ח) בסימן נ"ח שהקריאה כוותיקין עם הנה"ח הוא רק מצוה מן המובחר ולא דין של לכתחילה בעצם קיום המצוה, יש שפיר מקום לומר שתפלה בצבור עדיפא מזה".

"אולם למי שזהיר לקרוא ק"ש תמיד עם הנה"ח, אם עושה זאת גם כדי לקיים שיטת הרמב"ם בזה, אזי לא רק שמותר לו לקרוא ולהתפלל ביחידי עם הנה"ח ולא לחכות על צבור שיתאסף לאחר מיכן, אלא יתכן שיש עליו גם חיוב להתנהג ככה, והגם שהורגל גם להתפלל בציבור, כי זה שמתפלל תמיד עם הציבור הוא רק הרגל של מצוה, אבל זה שמתפלל תמיד עם הנה"ח הוא קבלה בעצם קיום המצוה להתנהג כדעת הרמב"ם הסובר שדין עצם קיום המצוה בזה לכתחילה הוא להתפלל עם הנה"ח ולכן הא עדיפא".

"ולמי שרגיל להתפלל עם הנה"ח רק משום כדי לקיים מצוה מן המובחר ככתוב בשו"ע, אזי נראה דבמקרה כזה הדבר שקול אי עדיפא להתפלל ביחיד עם הנה"ח או להמתין לאח"כ ולהתפלל עם הציבור ולכן חיוב להקדים ליכא, אבל אם רוצה חושק ותאב לקיים כותיקין רשאי לעשות כן ולקיים עי"כ את המצוה הבאה לידך אל תחמיצנה הוא זה להקדים ולקרוא ק"ש ולהתפלל עם הנה"ח".

"אך למי שמזדמן לו באקראי להתפלל בביהכ"נ עם הנה"ח, כמקרה שלפנינו, לאור מה שנתבאר נראה דבכה"ג תפלה בציבור עדיפא, ואין לו להקדים תפלתו לתפלת הציבור".

וחלוקתו של הצי"א נראית נכונה שלאדם שתמיד מתפלל מאוחר וסתם החליט להתפלל ותיקין לגביו ראוי שימשיך במנהגו ויתפלל עם הציבור. אולם למי שמתפלל ותיקין תמיד צריך להתפלל ביחידות. וכן הרוצה לקיים את המצוה מותר ובעיקר כבנסיבות השאלה שרוצה לסעוד חולה.

ה. אף בשו"ת יביע אומר (ח"א, או"ח סי' ד אות ט) התייחס לשאלה בראש דברינו, וגילה כח בקיאותו בדברי ראשונים ואחרונים וז"ל:

"אולם בעיקר דברי הגאון מהר"ש קלוגר הנ"ל דתפלה בצבור עדיפא מתפלה בהנץ החמה ביחיד. ראיתי שאין הדבר מוסכם, כי הרה"ג שמ"ח גאגין ז"ל בס' אהל מועד ח"א (דכ"ט ע"ב), ביריעות האהל, כתב, שהרה"ג מהר"י שווארץ במבוא השמש התיר להתפלל ביחיד ממש ובלבד שיעשה כהותיקין, כי הוא טוב ממה שיתפלל בצבור שאינם מדקדקים לקרוא ק"ש ולהתפלל בעונת הותיקין. ונסתייע לזה ממ"ש (ברכות כב:) ירד לטבול וכו' יתכסה במים ויקרא, וע"כ שהוא בלא תפלין וכו', ומכאן נראה דמוטב לקרוא ק"ש בלא תפלין, ואפי' שנראה כמעיד עדות שקר וכו', ובלבד שיהא בזמנה. ומצינו במג"א (סי' סו) דנכון להתפלל ביחיד ובתפלין ממה שיתפלל בצבור ובלא תפלין, א"כ למדנו דכ"ש הוא דעדיף בזמנה ביחיד, ולא בצבור אחר הנה"ח. וכתב, שכן נראה לו להלכה ולמעשה, ושגם רבו הסכים עמו. ועם כי הגאון נתיבות השלום (בסוף ספרו) כ' בהגה על הראיה הנ"ל, כי איננה נכונה בעיניו, מ"מ בסו"ד החזיק בפס"ד הנז' בראיות יותר צודקות, כי ראוי לדחות התפלה בציבור כדי לקרות ק"ש ותפלה כהותיקין, אלא שלא החליט בזה. ובסו"ד העלה ביריעות האהל (שם) שהדברים ברורים שאין להסתפק דתפלה בהנה"ח עדיפא מתפלה בצבור. עכת"ד. וזה שלא כדברי הגרש"ק הנ"ל. ומ"ש בנתיבות השלום שאין הראיה נכונה בעיניו, אפשר שכוונתו למש"כ לעיל (אות ח) שאין ראיה מדברי המג"א. [וע' בס' משנה ברורה בביאור הלכה (סי' נח) ד"ה ומצוה, שכ', שהנזהרים לקרות ק"ש ולהתפלל כותיקים, מותר להם לקרות ק"ש ולהתפלל ביחידות אם אין להם מנין באותה שעה. וגדולה מזו מוכח ממתני' (ברכות כב:) ירד לטבול וכו', שאפילו אם אין לו תפלין באותה שעה אפ"ה יש להזהר לקרותה סמוך להנץ החמה. עכת"ד. ולכאורה לפמ"ש בשו"ת בנין עולם (חאו"ח סי' ד) דתפלת צבור שהיא מדינא עדיפא מלקרות ק"ש ולהתפלל כותיקין שזהו רק ממדת חסידות בעלמא. ע"ש. יוצא איפוא שאדרבה יותר נכון להתפלל בצבור מתפלה ביחיד בהנה"ח, ומתני' במקום שאין מנין כלל מיירי. ומיהו יש לומר שמכיון שיש הרבה קהלות בישראל שמתפללים בהנה"ח, גם כשמתפלל ביחיד בעת ההיא הו"ל בשעה שהצבור מתפללים, וכמ"ש המשנה ברורה (בסי' צ ס"ק לא). ע"ש. ושו"ר לידידי הגרש"י זוין שליט"א בס' סופרים וספרים (בפסקים עמוד שפז) שהביא דברי הרב שבט הלוי (ירושלים תרצ"ח סי' א), שהשיג על המשנ"ב בבאה"ל הנ"ל, בדברים נכונים, שמכיון שתפלה בצבור דין גמור, ותפלת ותיקין הידור מצוה ודאי דדינא עדיף, ולכן תפלת צבור עדיפא מהנה"ח ביחיד. ע"ש. ולפמש"כ יש לדחות. ומה גם לפמ"ש בשו"ת חות יאיר (סי' קטו) שתפלה בצבור אינה מצוה כל כך להתיר בשבילה שבות דשבות. ע"ש. והמג"א (סי' תטו) הביא שמהרי"ל נסתפק אם מערבין עירובי תחומין לצורך תפלה בצבור, דאפשר דגרע מבית האבל ובית המשתה. וע' בשו"ת הגרע"א (סי' יג). ובמש"כ בשו"ת יביע אומר חלק ו' (סי' יוד אות ה). ע"ש. ומ"ש הגרש"י זוין שם (עמוד שפח), שבכמה דרגות תפילה בצבור קודמת לותיקין, שהרי תפלה מעומד עדיף מותיקין, כמ"ש בעטרת ראש (ברכות ט:). וסמיכת גאולה לתפלה לרשב"א (ברכות ל) עדיפא מתפלה מעומד, ותפלה בצבור עדיפא מסמיכת גאולה לתפלה, כמבואר בהרא"ש (ריש ברכות) בשם רבינו האי גאון. א"כ בודאי דתפלה בצבור עדיפא מותיקין. ע"כ. במחכ"ת אשתמיטתיה מ"ש הרשב"א בתשובה (סי' רלו) וז"ל: ומה שנסתפקת אם אפשר להתפלל תפלת השחר קודם ק"ש כדי שיתפלל בצבור, כמ"ש רבינו האי גאון בתפלת הערב, אומר אני שלא אמר הגאון אלא בתפלת הערב, הואיל ותפלת ערבית רשות, ואפילו לדברי הגאונים שכל שהרגיל להתפלל קבעה על עצמו חובה, אפ"ה אינה חובה כתפלת השחר שהיא חובה גמורה, ולפיכך מסמך גאולה לתפלה בשחר עדיף טפי מתפלה בצבור. וכן נהגו בכל ישראל. ע"כ. וכ"כ מרן הב"י (סי' רלו) בד"ה ונראה, שבשחר מסמך גאולה לתפלה עדיפא מתפלה בצבור, אף לד' רב האי גאון, ושכ"כ הרשב"א בחידושיו ריש ברכות. וכ"כ הרמ"א בדרכי משה. ע"ש. ולפ"ז נדחית ראית הגרש"י זוין הנ"ל. וע"ע להגאון ר' יצחק בלאזער בשו"ת פרי יצחק (סי' ב). ע"ש. ואכמ"ל]".

נראה מדבריו שפשיטא ליה לעשות כמשנה ברורה ולהתפלל כותיקין ביחידות ועדיף מתפילה מאוחרת במנין.

ו. בילקוט יוסף (תפילה א' סימן פט – מהלכות תפלה וזמנה סעיף יח) פסק הרה"ג הראש"ל יצחק יוסף שליט"א בשאלה שלפנינו: "כשאין מנין לתפלה בנץ החמה, אין ליחיד להתפלל בנץ, אפילו אם הוא רגיל להתפלל בזמן נץ החמה, אלא אם כן מכוין יפה בתפלתו, שאין הדבר תלוי אם הוא רגיל להתפלל בנץ או לא, אלא אם יכול לכוין בכל התפלה או לא".

והביא בהערות את דברי אביו שהובאו לעיל, וחזר בשנית: "אולם דעת מרן אאמו"ר שליט"א שאין הדבר תלוי אם הוא רגיל להתפלל בנץ או לא, אלא הדבר תלוי אם הוא יכול לכוין בתפלתו, שאז עדיף להתפלל ביחידות בנץ, ואם לאו יתפלל אחר הנץ עם הצבור. והוא על פי המבואר לעיל. וסבירא ליה למרן אאמו"ר, דבעינן תרתי, דלא מבעיא מי שאינו רגיל להתפלל עם הנץ החמה שימתין להתפלל בצבור, אלא אפי' הרגיל להתפלל עם הנץ שכתב הביאור הלכה שיכול להתפלל ביחיד, הוא דוקא במכוין".

לעצם ההכרעה קבע שותיקין עדיף על תפילה בציבור, אלא שהעלה את שאלת הכוונה ביחיד, אותה לא העלה כלל אביו. ואולי מסורת בידו ממה ששאל את אביו בע"פ.

ויש להעיר שאם מצד התקבלות התפילה אף אביו לעיל השיב שאמנם הוא מתפלל ביחידות אבל יש מנייני ותיקין אחרים ולכן ניתן להחשיב את הזמן כזמן תפילת הציבור שאינה שבה ריקם, וכ"כ אחרונים נוספים. ואם מצד כוונה בעלמא לא מצאנו שיקול זה כמכריע, וכי היורד לטבול וקורא ק"ש שאלו אם ביכולתו לכוין. וכן במקרה דילן לא מצאנו, פרט לחסידות הבעש"ט וממשיכיו את העדפת תפילה בכוונה על פני תפילה בזמנה ובעת שקבעה לה התורה וקבעו חכמים.

ז. בשו"ת עשה לך רב (ח"ו סי' ד) פסק הגרח"ד הלוי: "יש הסוברים שהרוצים להתפלל תפלת ותיקין ממש עם הנץ החמה, בחינת ייראוך עם שמש, יכולים להתפלל ביחידות אף שיש להם מנין אחר הנץ – החמה, ויש גם מחכמי האמת שכתבו כן. אלא שרוב גדולי הפוסקים חלקו על סברא זאת, וכתבו שלא נאמרו דברים אלה אלא ליראי ה' וחושבי שמו, שתפלתם אף ביחידות עושה רושם וכו', אבל אנן עניי אין לנו להשען אלא על תפלת צבור, שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית – הכנסת עם הצבור וכו'. וכיון שגם אחרי הנץ החמה הוא זמן תפלה אין לו להתפלל ביחידות". ודעתו היא שתפילה בציבור אף מאוחרת להנץ עדיפה על תפילה ביחיד כותיקין.

ח. בתשובות והנהגות (כרך ג סימן לג): הסיק ש'ותיקין' היו גדולים מיוחדים ורק להם ניתנה הרשות להתפלל ביחידות. וז"ל: "לפיכך נראה דאדם שמתפלל וותיקין כל יום בקביעות, ורק קרה לו מקרה שאין לו מנין אזי כהנהגה טובה לדבר מצוה שאסור לו לשנות, אפשר לדחות תפלה בציבור ולהתפלל וותיקין ביחידות, ויזהר להתפלל בכוונה, אבל כאן שאין דרכו להקפיד להתפלל כוותיקין בכל יום, רק רוצה באקראי להתפלל כוותיקין וביחידות, לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. ומהמשנה אין להוכיח כלל לענינינו דיש לומר דהמשנה איירי באנשים שדקדקו כדרך וותיקין, שכבר הקדימו להשכים לתיקון חצות או לאחריה ואח"כ מתפללין וותיקין, אבל בבעה"ב שלפנינו שרוצה לעתים לחטוף מצות וותיקין ביחידות לא הסכמתי, והוריתי לו לבוא ולהתפלל בציבור דוקא. וכ"ה משמעות המשנ"ב בבה"ל הנ"ל דז"ל, "דהזהירים לקרות כוותיקין" מותר לקרוא ולהתפלל ביחידי. משמע דהיינו בזהירים דוקא וכמ"ש".

ט. כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' נח אות ו):

"ומי שיוכל לכוין לעשות כן (=תפילת ותיקין) שכרו מרובה מאד. אמנם יזהר שלא יצא שכרו בהפסדו, דהיינו שלא יהיה על חשבון ההכנה והכוונה בתפילה (שערי הלכה ומנהג סי' מ"ג תפילה ביתר התעוררות וכוונה ובהכנה קודם התפילה ובטבילה וכו' עדיף טפי מותיקין, שעיקר תפילה היא הכוונה והיא מדאורייתא כדכתיב ו'לעבדו בכל לבבכם', שו"ת אז נדברו חלק י"ד סימן ל"ח ותיקין במהירות ושלא בותיקין ובנחת עדיף טפי בנחת), ולא על חשבון סדרי לימוד, וכל שכן שלא לבטל עקב כך לימוד תורה דרבים, ומשום כן מצינו הרבה גדולי ישראל שלא הקפידו על תפילת ותיקין אף על פי שכבר היו ערים בזמן זה (לקט הקמח החדש סק"ז שהרבה מרבותינו לא התפללו ותיקין אף שהיה באפשרותם לכך וכו' עיין שם, וע"ע שו"ת קנין תורה ח"ד סי' ו' שבחו"ל לא היה המנהג נפוץ כלל וכו', ועיי"ש מש"כ בענין מש"כ בצוואת הריב"ש זי"ע שהיה מקפיד על כך, וע"ע עוד בזה באשל אברהם בוטשאטש ובס' דברי תורה ח"ה סי' ט'). וכמו כן אסור להפסיד תפילה בציבור עקב מעלת ותיקין, אלא אם כן נוהג בקביעות וזהיר תמיד להתפלל 'ותיקין' ואירע באקראי שאין לו מנין (וזה המכוון בדברי הביה"ל (ד"ה ומצוה) דהזהירים וכו', עיין בזה בשו"ת מנח"י ח"ג סי' ע"א, שו"ת באר משה ח"ח סי' נ"ז, שו"ת אור לציון ח"ב פ"ז אות ה', קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב שליט"א סי' ט"ו, שו"ת אז נדברו חי"ב סי' מ"ב וחי"ד סי' ל"ח, שו"ת צי"א חי"ד סי' ה' וחי"ח סי' י"ח, מועדים וזמנים ח"ד סי' שכ"א, תשובות והנהגות ח"ג סי' ל"ב ול"ג, ובס' הליכות שלמה פ"ה אות י"ז בשם הגרשז"א דה"ה מי שנוהג בקביעות להתפלל ותיקין בכל ערב ר"ח (או בשאר ימי רצון), יוכל לעשות זאת אפילו ביחידות כשאירע ולא היה לו מנין)".

מסקנה

נראה לדון כדברי המכריע – בשו"ת ציץ אליעזר:

1) מי שרגיל להתפלל כל יום ותיקין במנין והיום אין לו מנין – ודאי רשאי וחייב להתפלל ביחידות.

2) מי שחשקה נפשו להתפלל כותיקין או מי שיכול לקיים מצוה נוספת לאחר הותיקין אף שאינו רגיל בתפילת ותיקין כל יום – רשאי להתפלל ביחידות.

3) מי שרגיל להתפלל במנין, ויכול להתפלל הן במנין והן ותיקין ראוי לו שיתפלל במנין אחרי הנץ ולא יתפלל ביחידות כותיקין.