חבל נחלתו כד מ
סימן מ - בוררות לגבי חדרי קירור שהושבתו
תיאור המקרה
צד א' שכר חדרי קירור באיזור המרכז כדי שישמשו כמרכז ארצי לאיחסון ושיווק. לחדרי הקירור היתה מערכת קירור ישנה, שעקב נזק לצינורות הקירור לא היתה תקינה. צד א' הזמין את צד ב' לתקן את צינורות הקירור.
לאחר תיקון צינורות הקירור, מערכת הקירור נכנסה לעבודה כהכנה לקראת קליטת הסחורה ובדיקתה. מערכת הקירור לא הגיעה לקור הדרוש (4 מעלות) אלא לעשר מעלות בלבד. הוחלט להזמין את צד ב' לבדיקה מדוע המערכת אינה מקררת כראוי. למחרת, חום המערכת היה 18 מעלות. המשפץ ומכין את חדרי הקירור (מ"ש) ראה מתחת למדחסים שלולית שמן והפסיק את פעולת מערכת הקירור.
צד ב' הוזמן לתיקון המערכת. טכנאי הקירור מצד ב' שתיקן את המערכת זיהה סדק בצינור מחזיר השמן של אחד המדחסים (המדחסים מחוברים זל"ז). הטכנאי תיקן אותו הוסיף גז ולא הפעיל את המערכת. למחרת התכונן להוסיף גז בעת הפעלת המערכת. כשהפעיל את המערכת היתה התראה על תקלה טכנית במדחס מס' 2, כמו"כ הוא שמע רעשים מהמדחס והפסיק את פעולתו. במדחס מס' 1 הוא הבחין שאינו מייצר קור והפסיק גם אותו.
לאחר הזמנת מהנדס, המדחסים נמצאו לא תקינים בגלל שברים מיכניים בתוכם, והורכבו שני מדחסים משופצים בעלות של 24 אלף שקל.
צד א' בדק את המדחסים השבורים קודם פירוקם בנוכחות צד ב' ומצא שהיו ללא שמן כלל.
התביעה
צד א' טוען שהטכנאי שתיקן את הסדק בצינור לא הוסיף שמן אע"פ שהוסיף גז/נוזל קירור כנדרש וכתוצאה מכך ניזוקו המדחסים, וע"כ עלות המדחסים המשופצים וחיבורם למערכת היא על צד ב'. צד ב' טוען שכאשר הכניס גז בדק בעינית וראה שיש שמן, כמו"כ השלולית מתחת למדחסים היתה של כ-3 ליטר שמן בעוד שבמדחסים יש כ-18 ליטר שמן. כמו"כ המדחסים אמורים לעבוד 120 שניות ללא שמן/גז. אין לו הסבר מדוע המדחסים נמצאו ללא שמן כלל בעת בדיקת צד א'.
פירוט הנימוקים ומסקנות
מסקנת המהנדס שבדק את חלקי המדחסים השבורים היא שהם ניזוקו כתוצאה מהפעלה של זמן ארוך ללא שמן, התחממות יתר והתנעות מרובות (כנראה אוטומאטיות בגלל עבודת מדחסים שאינה תקינה), ולא כתוצאה מהפעלה בזמן הבדיקה לאחר תיקון הצינור החזרת השמן, על אף שאף הפעלה זו לא תקנה את מצבם.
צד ב' לאחר שהחזיר את המערכת לעבודה לפני תקופת ההרצה, היה אחראי לתקינות עבודתו. לפי הערכת המהנדס הוא הכין את המדחסים כראוי לפני תחילת עבודתם, וע"כ נזקים שנגרמו בין החזרת המערכת לפעולה ובין מציאת הסדק במחזיר השמן אינם באחריותו.
ראוי לשים לב שהמערכת לא הגיעה מתחילת הפעלתה לרמת הקור הרצויה בכל תקופת ההרצה. עובדה המצביעה על חוסר תקינות במערכת.
ישנן כמה אפשרויות לאי הורדת הקור בתקופת ההרצה לרמה הרצויה:
אפשרות אחת שהמדחסים לא היו תקינים כבר בתחילת תקופת הרצתם, על אף שלא היו התראות חיצוניות על כך. (טכנאי הקירור של צד ב' שהכניס את המערכת לפעולה, סיפר שהמדחסים היו ללא פילטר [אבני ייבוש] והוא הכניס בהם חלק זה כאשר ניגש להפעילם). כמו"כ יכולות להיות סתימות, בריחת גז וכד'.
אפשרות שניה, הסדק שגרם לבריחת השמן והגז כבר היה בתקופת ההרצה ומנע פעולה תקינה של המדחסים והורדת הקור עד ארבע מעלות. לאחר שהסדק התרחב וכמות הגז ירדה – עלתה הטמפרטורה. הנזק נגרם כתוצאה מבריחת שמן וגז בתקופת ההרצה, ועמו כל הנזק המצטרף.
הפעלת המדחסים ללא הוספת שמן ע"י טכנאי הקירור של צד ב', זרזה את תהליך הקלקול והנזק אך לא גרמה אותו.
המהנדס שבדק את המדחסים טוען שהמדחסים עברו מספר התנעות רב ונזקו כתוצאה מכך. יש צופר שמתריע על הנזק שנגרם למערכת והוא פעל, אולם לא ניתנה תשומת לב לכך ולא הופסקה פעולתם. כמו"כ ישנו חיישן המתריע על חוסר שמן ואף הוא עבד. (הוא הוחלף עם הכנסת המדחסים המשופצים). לא היה 'טיימר' להשהיה בין התנעות, הוא הוכנס עם הרכבת המדחסים המשופצים.
היתה רשלנות מצד צד ב' בהפעלת המערכת לאחר תיקון צינור מחזיר השמן ללא בדיקה ברורה כי יש שמן במערכת, אולם לא רשלנות זו היא שגרמה את הנזק למדחסים, והיא בבחינת מי שטחן קמח טחון, וע"כ על אף הרשלנות צד ב' פטור עליה.
במהלך הדיון נשמעו טענות שלא לענין וחצאי אמיתות מפיות צד ב' (המעביד והטכנאי), אעפ"כ כיון שמצד האמת, הנזק למדחסים אינו כתוצאה מפעולותיהם, נראה לי שאין להטיל עליהם את תשלום הנזק.
מסקנת הבורר
כאמור, לפי דברי המהנדס שבדק את המדחסים לאחר שפרקם והביאם אליו למפעל ופרקם ובדקם, עולה כי המדחסים ניזוקו בצורה חמורה בגלל עבודה זמן ארוך ללא שמן, למדחסים היה קצר חשמלי בגלל עבודה בזרמים גבוהים והתחממות, וכן המדחסים ביצעו מספר הפעלות גדול מאד. יש לציין שהמדחסים אינם נמצאים בתוך המחסן, וע"כ רק הנכנס לחדר בו נמצאים המדחסים יכול להבחין בתקלה בעת היווצרותה. הנמצאים בחדרי הקירור יכולים להרגיש בתוצאות התקלה ולא בתקלה בעת התרחשותה.
חוות דעת מומחים זאת מלמדת כי הנזק למדחסים היה כאשר הם הופעלו בתקופת ההרצה. הפעלת המדחסים ללא הוספת שמן, לאחר תיקון צינור מחליף השמן חשפה את הנזק שהיה במערכת.
וע"כ אין לחייב את צד ב' בנזק של המדחסים והצורך להחלפתם, ועל צד א' לשלם לצד ב' בעבור החלפת המדחסים המשופצים.
מסכום זה צריך לקזז את תשלום העבודה שצד ב' לקח על תיקון המדחסים המקולקלים (החלפת מחזיר שמן, הכנסת גז והוצאתו) כאשר הוסיף על קלקולם ברשלנותו ולא תקנם.
המלצות
א. בגלל ריחוק חדר המדחסים מחדרי הקירור כדאי למשוך כבל פיקוד מחדר המדחסים למשרד או לאולם הממוזג בו שוהה הצוות המפעיל את חדרי הקירור, ע"מ שהתראות היוצאות מתוך המדחסים הן ע"י צופר והן ע"י נורות בקרה, יוודעו לצוות המחסן מיידית, ולא רק לאחר שהמדחסים אינם מקררים כראוי והתקלה כבר נוצרה.
ב. המהנדס ממליץ להוסיף גופי חימום לשמן במדחסים, והגנות ידניות למנוע מצב של תקלות חוזרות והתנעות רבות ללא התייחסות המפעילים.
ג. המהנדס ממליץ להוסיף 'טימר' להתנעת מינימום, כדי שהמדחסים לא יפעלו פחות מזמן מינימום.
ד. למניעת תקלה דומה בעתיד ממליץ המהנדס להוסיף התקשרות אוטומאטית לטלפון המתריעה על תקלה במערכת.
(מצורפת חוות דעת המהנדס).
המשך דיון בבוררות בין צד א' לצד ב' (לאחר כארבעה חודשים)
כיון שלא נכתב בשטר הבוררות הקודמת שאין היא ניתנת לערעור, הסכים הבורר לבוררות חוזרת ואחרונה באותו נושא.
טענות הצדדים
צד א' ערער על מסקנת הבוררות הראשונה וחזר על טענתו כי אי מילוי השמן בתיקון השני והפעלה ללא שמן לפרק זמן של כמה דקות גרמו לקלקול המדחסים ולצורך בהחלפתם. כמו"כ הוסיף וטען שלא ניתן להבחין בפירוק לאחר קלקול, האם הנזק נגרם כתוצאה מהפעלה ללא שמן לפרק זמן קצר, או כתוצאה מהפעלה לא תקינה (בחוסר שמן, בעומס יתר, צריכת חשמל מוגברת ועוד) במשך זמן ארוך. וע"כ תובע שיוחזרו לו התשלומים ששילם לצד ב' כתוצאה מהכרעת הדין הקודם (21,000 שקל ועוד מע"מ).
צד ב' טען שהנזק נגרם בין התיקון הראשון שביצע (לאחר גניבת צינורות וכבלים) לתיקון השני, אותו נקרא לתקן לאחר מציאת שלולית השמן מתחת למדחסים ע"י מ"ש. וע"כ רוצה להחזיק בתשלום הקודם, ותובע עוד שלשת אלפים שקלים שקיזז מהתשלום הקודם לפי פסיקת הבורר.
בירור טכני נוסף
בשיחה טלפונית נוספת שנערכה בין הבורר לבין המהנדס שבדק את המערכת לאחר שהתקלקלה והובאה למפעל של המהנדס לשם פירוק, נתברר:
א. ישנו הבדל ברור בצורת הנזקים שנגרמים למערכת, בין מערכת שפעלה זמן קצר ללא שמן כלל, לבין מערכת שפעלה זמן רב בצורה בלתי תקינה, והוא עומד על קביעתו הראשונה כי הנזק למדחסים נוצר כתוצאה מפעולה לא תקינה ארוכה של המדחסים.
ב. מדחסים שעובדים בצריכת חשמל גבוהה מהתקין של כ-25% עתידים להישרף, בגלל חוסר יכולת לקרר את עצמם כראוי. (בדר"כ ציפוי הלכָּה שעל חוטי החשמל יותך והמדחסים יישרפו).
ג. התנעות מרובות אינן נובעות רק מהפעלה חיצונית (כנטען בדף המצורף ע"י טכנאי צד א'), אלא למדחסים מנגנוני >ENG<RESET<HEB> אוטומאטיים אשר נועדו לאפשר התגברות עצמית על תקלות. אולם במידה ואין התייחסות חיצונית לתקלות – מנגנונים אלו גורמים להתנעות מרובות ושחיקת המערכת.
ד. למערכת היו מערכות התרעה שפעלו ולא התייחסו אליהן.
דיון נוסף בעובדות
בניגוד לנכתב במסקנת הבוררות הקודמת (בעקבות אי-הבנה של הבורר את דברי מ"ש), המערכת אמנם הגיעה לקור הראוי (2-4 מעלות) לאחר התיקון הראשון שנעשה ע"י צד ב', בתקופת ההרצה. אולם המערכת התקלקלה סמוך להשבתה המוחלטת של המדחסים. לעובדה זו אין משמעות לגבי הפסיקה הקודמת, וכפי שיוסבר להלן.
כאמור בפרק 'פירוט הנימוקים והמסקנות' בבוררות הראשונה, היה למערכת צופר תקין שהתריע על תקלה, וחישן שאף הוא התריע. אולם כיון שמערכות התרעה אלו נמצאות ליד המדחסים ואלה מרוחקים מחדרי הקירור לא היה יכול מ"ש, שעבד בתוך חדרי הקירור או לידם, לקבל מהם התרעה, ולא היה יכול לבדוק את תקינות המדחסים אלא עפ"י יכולת הקירור בחדרים. ע"כ כאשר הוא גילה את עלית החום בחדרים עד 19 מעלות כבר היה מאוחר, ובינתיים המדחסים עבדו למעלה מיכולתם ונשרפו (על אף שמדובר בתקופת ההרצה כשלא היתה סחורה בחדרי הקירור). הגורם הישיר לשריפת המנועים הוא כנראה, הסדק בצינור השמן אשר גרם שכמות השמן פחתה והגאז בצינורות ברח. הגורם העקיף לשריפת המנועים הוא מצבם הכללי ואחזקתם קודם שכירת המקום.
נראה איפוא שהיו התרעות של המערכת, אלא שהן לא נקלטו ע"י העובדים בתוך חדרי הקירור. עפי"ז המסקנה בבוררות הראשונה נכונה.
מסקנות הבורר
א. טענות צד א' נדחות.
ב. טענת צד ב' על תשלום 3,000 שקל שקוזזו כמחיר התיקון של הסדק בצינור השמן הראשי בטרם הושבתו המדחסים נדחית. התיקון לא היה נצרך מכיון שהמדחסים היו כבר מושבתים או קרובים לכך. כמו"כ עלות החלפת המדחסים לצד ב' היתה כפי ששולם לו.
ג. מסקנות הבוררות הקודמת נשארו בתוקפן.