חבל נחלתו כד לב
סימן לב - העברת נפטר בירושלים להקבר בעיר אחרת לפי צוואתו
שאלה
אדם שגר בירושלים, כתב בצוואתו שיקברוהו מחוץ לירושלים בקברי אבותיו או במקום שקנה מחיים, האם צריך לקיים את דבריו, או שחייבים לקוברו בירושלים?
תשובה
א. לא מצאנו שמקום מיתה מגביל את מקום הקבורה, אא"כ לא ציוה מחיים על מקום קבורתו. ואף אין מעין 'קליטת מחיצות' לא בירושלים ולא במקום אחר. אולם יש איסור להעביר את המת ממקום למקום ללא צורך אמיתי.
פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' שסג ס"ב): "אין מוליכים מת מעיר שיש בה קברות לעיר (אחרת), אלא אם כן מחוצה לארץ, לארץ".
"הגה: או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו (כן משמע בא"ז). ואם צוה להוליכו ממקום למקום, או שצוה לקברו בביתו ולא בבית הקברות, שומעין לו (ג"ז שם). ומותר ליתן סיד עליו, כדי לעכל הבשר מהר, ולהוליכו למקום אשר צוה (רשב"א סימן שס"ט)".
ובאר הלבוש (יו"ד סי' שסג ס"ב): "אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת, משום כבוד המתים הקבורים באותה העיר שמבזה אותה שלא לנוח אצלם את זה, אלא אם כן הוא מחוצה לארץ או שמוליכין אותו למקום קברי אבותיו, שזה אין בו משום בזיון הקבורים פה דנוח לו לאדם ליקבר אצל אבותיו, ואם צוה להוליכו ממקום למקום או שצוה לקברו בביתו ולא בבית הקברות שומעין לו"...
וכן הטעים הש"ך (סי' שסג ס"ק ד): "אין מוליכין כו'. משום כבוד המתים הקבורים באותה העיר שמבזה אותם שלא לנוח אצלם את זה".
והגר"א הביא ראיה שמוליכים אותו לקבורה בקברות אבותיו מרוצח שמת בעיר מקלט לפני מות הכהן הגדול שמוליכין אותו לקברות אבותיו (מכות יא ע"ב).
ב. רעק"א הביא: "בתשו' זכרון יוסף (חח"מ סי' ט') דחה זה הטעם (=של בזיון המתים הקבורים בבית הקברות בעירו) דא"כ אמאי בצוה שומעין לו? אלא דהטעם משום צער ובזיון המת לטלטלו מרחוק ואולי בינתיים יסריח ע"ש...". וכן הביא בפ"ת (סי' שסג ס"ק ד).
בערוך השולחן (יו"ד סי' שסג ס"ב) השיב לקושיית שו"ת זכרון יוסף וז"ל: "כתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעי' ב' אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת אא"כ מח"ל לארץ או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו ואם צוה להוליכו ממקום למקום או שצוה לקוברו בביתו ולא בבה"ק שומעין לו ומותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר ולהוליכו למקום אשר צוה עכ"ל ויש שכתבו הטעם דאין מוליכין וכו' משום כבוד המתים הקבורים כאן [ש"ך סק"ד] והקשו על זה דא"כ בצוה למה מותר אלא הטעם כדי שלא יתקלקל בדרך ויתבזה [הגרע"א בשם ז"י]. ואני תמה דהא בע"כ כשצוה לקוברו בביתו לא שייך טעם שיתקלקל אלא מפני כבוד המתים ועכ"ז כשצוה מותר וא"כ ה"נ כשצוה לקוברו במקום אחר דדווקא כשאנו עושין מעצמינו הוה בזיון להמתים שבכאן משא"כ כשעושין ע"פ צוואה ומה שצוה כן אין זה בזיון להמתים שבכאן דמסתמא יש לו איזה טעם בזה וכל אדם על עצמו יכול לעשות כרצונו ואדרבא לענ"ד אם יש חשש שיתקלקל בדרך אפילו כשצוה אין שומעין לו ויותר מזה מצאתי בשם ספר חסידים [סי' תש"כ והובא בבאה"ט] שאחד צוה לבנו להוליכו למקום אבותיו והיה הזמן חם וחששו לקלקול ופסקו שא"צ לקיים צוואתו ע"ש אלא הטעם הוא רק משום בזיון המתים [ואפשר דלכן כתבו דמותר ליתן עליו סיד וכו' בכדי לקיים צוואתו ובוודאי כשיש עצה יש לקיים הצוואה אבל באין עצה אין לקיים]".
ג. מסכים עם ערוה"ש בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' רעא):
"א"כ, הרי לפנינו מפורש דעת הלבוש לקיים שניהם, דאע"ג דכל האיסור של הולכת המת מעיר לעיר הוא משום דבזיון הוא לשאר המתים, מ"מ כשמצוה אין חשש בזיון, ובודאי שכן הוא דעת הש"ך דאין לחדש טעם אחר".
והוסיף בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' רעב):
"עוד בענין הנ"ל. מה שכת"ר מערער על מה שמזלזלין בדין המפורש בשו"ע יו"ד (סימן שסג סעיף ב), שאין מוליכין מת מעיר שיש בה קבורה לעיר אחרת".
"בקראי את מכתבו הרהרתי אולי יש ללמד זכות דיש חילוק בין אם הקברות סמוך לעיר וניכר שבית הקברות זה מיוחד לעיר זו, ואז אם מעבירין אותו לעיר אחרת יש להם בזיון דנראה שאין רוצים להניחו ביניהם, אבל אם בית הקברות רחוק מהעיר ולא נראה כ"כ שקברות הללו שייכים דוקא לעיר זו אין זה זילותא להמתים שאין רוצים להניחו ביניהם. וקצת יש לדקדק כן מלשון אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות, דהו"ל לומר מעיר שיש לה קברות, מה הלשון אומרת שיש בה קברות, דהלא הדין הוא דצריך להרחיק קברות מן העיר חמשים אמה, אלא דכל שהוא בעיבורה של עיר חשוב כאילו היא בתוך העיר ולזה אומר אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות שהקברות בתוך העיר והיינו בעיבורה של עיר אבל כשקברות אינם בה לא בתחומה ולא בעיבורה אלא רחוק אין חשש בזיון אם מוליכין אותו לעיר אחרת".
"או נאמר דעפ"י רוב מוליכין מעיר גדולה לעיר קטנה, מפני שבעיר גדולה עולה להם ביוקר גדול, יתכן לומר דמכיון דנקטינן דבכה"ג שצוה להעבירו אין חשש בזיון, א"כ כיום שמעבירים כדי למעט בהוצאות, ג"כ שוב אין כאן בזיון דתולין ביוקר ההוצאות ומשום זה מעבירין אותו לעיר אחרת, ובטל טעם בזיון, ולכן אין חשש להעבירו".
ד. וכך באר בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' עו):
"(א) מקום הקבורה אם בירושלים או ברחובות? והגאון שליט"א בקונטרסו העיר ע"ז פירוש הדברים אם לא ציווה, ודבריו נכונים וברורים דאם ציווה פשיטא שצריכים לקיים צוואתו בכל אופן כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' שס"ג ס"ב, ועי' שו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ג ובתשו' חת"ס חלק שישי סי' ל"ז אות א'. רק עלינו לדון בשאלה זו אם לא ציווה מה דינו. והנה ביו"ד סי' שס"ג ס"ב נפסק שאין מוליכין את המת מעיר שיש בה בית קברות לעיר אחרת והש"ך שם כתב הטעם לזה משום שהוא בזיון למתים הקבורים בעיר שמת בה, ובתשו' זכרון יוסף חחו"מ סי' ט' דחה טעם זה דא"כ אפילו ציווה על כך יהי' אסור אלא משום שהטלטול בזיון וצער לו עיין שם, אולם נעלם מהגאון בעל זכרון יוסף שמקור דברי הש"ך הוא מצוואת רבינו יהודה החסיד (שבספר חסידים) אות י"א שכתב שם: אם יש קברות בעיר לא יעבירו המת לעיר אחרת לקבור כי המתים ששוכבים שם כועסים כי הוא בזיון להם, ואעפ"כ הוא עצמו בספר חסידים סי' תשכ"א דעתו דאם ציווה על כך צריכים לקברו במקום שציווה אם אין חשש שמא יסריח ושמא יבקע בדרך מחמת החום הגדול שבימות החמה (ואף על גב דשם ציווה להוליכו למקום אבותיו, המדקדק בלשונו יראה ברור דלאו דוקא הוא רק מעשה שהיה כך היה, וכן הוא ממש לשון תשו' הרשב"א ח"א סי' שס"ט בעובדא דידי' שהובא בב"י בבדק הבית יו"ד סי' שס"ג והכנ"י והחת"ס שהבאתי לעיל הוכיחו דלאו דוקא אלא בחדא סגי). וקושיתו של הזכרון יוסף על הש"ך לא קשיא מידי דכיון שציוה על כך וגלי דעתי' דלא ניחא ליה להקבר בעירו רק במקום אחר מחמת איזה טעם שיש לו שומעין לו דהוא אינו מחוייב לסבול שום צער או בזיון בשביל כבודו של חברו, כמ"ש סברא זו בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' נ"ט וסי' ס' והובא בפתחי תשובה ליו"ד סי' שס"ג סק"א עיין שם, ודוק בלשונו של הש"ך שם בסי' שס"ג סק"ד שכתב אין מוליכין וכו' משום כבוד המתים הקבורים באותה העיר שמבזה אותם שלא להניח אצלם את זה דמוכח דהקפידא הוא על המתעסקים המוליכים ומניחים את המת במקום אחר מדעתם בלי גלוי דעתו וצוואתו של מת זה, ובאופן זה כתב רבינו יהודה החסיד שהמתים ששוכבים שם כועסים כי הוא בזיון להם. אמנם הטעם של הזכרון יוסף דהוא משום בזיון וצער שיש למת מחמת טלטולו מבואר כן באמת באור זרוע הל' אבילות סי' תי"ט. והדבר פלא על האו"ז שהיה תלמידו של רבינו יהודה החסיד והאריך בדין זה בהוכחות ופלפולים ובסוף דבריו נראה כמסופק קצת שכתב: ואפילו את"ל שבחול מותר ביום טוב שני ודאי אסור עיין שם, ואיך לא הזכיר כלל את דעת רבו ריה"ח שכתב לאיסור בזה ומטעם אחר לגמרי (שהוא טעמו של הש"ך, והש"ך לא היה בידו ס' או"ז)".
ה. וכך באר בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' רג):
"ואשר שאל באחד שרוצה לשנות צואתו ולקבוע מקום קבורת משפחה בעיר באר יעקב – אם יש איזה חשש בזה – הנה בעיקר הדין לקבור במקום אחר אם יש בית הקברות באותה העיר – מבואר בשו"ע סי' שס"ג ברמ"א ס"ב דאם צוה שיוליכו אותו מותר וזה מטעם מצוה לקיים דבריו – ואמנם אינו מבואר אם המצוה כדאי לצוות לכתחילה והפוסקים לא דברו מזה – ושתיקתם נראה דנוטה להקל דודאי יש לו איזה טעם דנוח לו שם ובכה"ג מותר – ובפרט כיון דעיקר הטעם כמש"כ בתשובת זכרון יוסף חו"מ סי' ט' והובא בפ"ת שם – דיתכן דבין כך ובין כך יסריח ח"ו, ובזמן הזה שמוליכין במהירות לכל קצוי ארץ אין כמעט חשש כשהשנים כתקונם ופעמים הרבה נקברים בעיר אחרת מהר יותר מבעירו הוא, ע"כ איני רואה בזה שום חשש ופקפוק כלל"...
מסקנה
אם אדם ציוה לקוברו במקום מסוים בארץ ישראל ולא בעירו, אפילו הוא מירושלים מעבירים אותו לקוברו במקום שציוה.